מעילה, פרק ה
משנה א
הַנֶּהֱנֶה שָׁוֶה פְּרוּטָה מִן הַהֶקְדֵּשׁ,
אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פָּגַם - מָעַל; דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כָּל דָּבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ פְּגָם -
לא מָעַל עַד שֶׁיִּפְגֹּם;
וְכָל דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ פְּגָם -
כֵּיוָן שֶׁנֶּהֱנָה מָעַל.
כֵּיצַד?
נָתְנָה קַטְלָא בְּצַוָּארָהּ, טַבַּעַת בְּיָדָהּ, שָׁתְתָה בְּכוֹס שֶׁל זָהָב -
כֵּיוָן שֶׁנֶּהֱנֵית מָעֲלָה.
לָבַשׁ בְּחָלוּק, כִּסָּה בְּטַלִּית, בִּקַּע בְּקֻרְדֹּם -
לא מָעַל עַד שֶׁיִּפְגֹּם.
תָּלַשׁ מִן הַחַטָּאת כְּשֶׁהִיא חַיָּה -
לא מָעַל עַד שֶׁיִּפְגֹּם;
כְּשֶׁהִיא מֵתָה -
כֵּיוָן שֶׁנֶּהֱנָה מָעַל.
ברטנורא משנה א
הנהנה שוה פרוטה מן ההקדש אף על פי שלא פגם מעל. פלוגתא דרבי עקיבא ורבנן מפרש בגמרא כגון בלבושא מציעאה. דלבוש מבחוץ פגים לאלתר, לפי שמתחכך בכתלים. ולא אפליגו נמי בלבוש דלפנים לגבי בשריה, דההוא נמי פגים לאלתר מחמת זיעה, אלא בלבושא מציעאה. רבי עקיבא סבר הואיל והוי דבר דלא פגים לאלתר אע"ג דפגים לאחר זמן הוי כדבר שאין בו פגם ומועלים בו, כיון שנהנה בשוה פרוטה. ורבנן סברי, הואיל ויש בו פגם מכל מקום, אין מועלים בו עד שיפגום.
כיצד. דבר שאין בו פגם, כגון נתנה קטלא בצוארה, רביד של זהב של הקדש, או טבעת בידה, או שתתה בכוס של זהב של הקדש, כל הני אין בהם פגם בכך, אלא כיון שנהנית מהן שוה פרוטה, מעלה.
וכיצד משערים בהן הנאה, אומדין כמה אשה רוצה ליתן שישאילוה תכשיטים כמות הללו להוליכן לבית המשתה להתכבד בהן, כאותו שיעור משלמת להקדש קרן וחומש כשנשתמשה בהן.
וכל דבר שיש בו פגם. כגון לבש בחלוק, או כיסה בטלית, או בקע בקרדום. כיון דעומדים ליפגם, לא מעל עד שיפגום בהם בשוה פרוטה.
תלש. שער.
מן החטאת. בחטאת בעלת מום איירי דעומדת ליפדות ודבר שיש בו פגם הוא, הלכך לא מעל עד שיפגום בשוה פרוטה. אבל בחטאת תמימה דתלישת צמר ושער לא עביד בה מידי, שכך היא ראויה להקרבה עכשיו כמו שהיתה מתחילה, הויא ככוס של זהב שהוא דבר שאין בו פגם, וכיון שנהנה ממנה מעל.
כשהיא מתה כיון שנהנה מעל. דכיון שמתה לאו בת פדיה היא, דאין פודים את הקדשים להאכילן לכלבים. ובכל ומיירי בין בחטאת תמימה בין בחטאת בעלת מום.
משנה ב
נֶהֱנָה בְּכַחֲצִי פְרוּטָה וּפָגַם בְּכַחֲצִי פְרוּטָה,
אוֹ שֶׁנֶּהֱנָה בְּשָׁוֶה פְּרוּטָה בְּדָבָר אֶחָד
וּפָגַם בְּשָׁוֶה פְּרוּטָה בְּדָבָר אַחֵר -
הֲרֵי זֶה לא מָעַל,
עַד שֶׁיֵּהָנֶה בְּשָׁוֶה פְּרוּטָה וְיִפְגֹּם בְּשָׁוֶה פְּרוּטָה בְּדָבָר אֶחָד.
ברטנורא משנה ב
ופגם בכחצי שיעור. כגון לבש בגדי קודש בהנאת שיעור שוה חצי פרוטה ופגם בכחצי פרוטה, שקרע בו ופגמו כשיעור חצי פרוטה.
שנהנה בשוה פרוטה בדבר אחד. שיש בו פגם ולא פגם.
ופגם בשוה פרוטה בדבר אחר. כגון שפך משקה של קודש ולא נהנה.
הרי זה לא מעל עד שיהנה בשוה פרוטה ויפגום בשוה פרוטה בדבר אחד. בעצמו, ויהיה דבר שיש בו פגם. דבמעילה כתיב (ויקרא ה') "וחטאה בשגגה", ובאוכל תרומה כתיב (במדבר י"ח) "ולא תשאו עליו חטא", מה חטא האמור באוכל תרומה פוגם ונהנה, ובמה שפגם נהנה, אף חטאת האמור במעילה צריך שיהיה פוגם ונהנה, ובאותו דבר בעצמו שפוגם נהנה ולא בדבר אחר.
משנה ג
אֵין מוֹעֵל אַחַר מוֹעֵל בַּמֻּקְדָּשִׁין,
אֶלָּא בְּהֵמָה וּכְלֵי שָׁרֵת.
כֵּיצַד?
רָכַב עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה,
וּבָא חֲבֵרוֹ וְרָכַב, וּבָא חֲבֵרוֹ וְרָכַב;
שָׁתָה בְּכוֹס שֶׁל זָהָב,
וּבָא חֲבֵרוֹ וְשָׁתָה, וּבָא חֲבֵרוֹ וְשָׁתָה;
תָּלַשׁ מִן הַחַטָּאת,
וּבָא חֲבֵרוֹ וְתָלַשׁ, וּבָא חֲבֵרוֹ וְתָלַשׁ -
כֻּלָּן מָעֲלוּ.
רַבִּי אוֹמֵר: כָּל שֶׁאֵין לוֹ פִּדְיוֹן - יֶשׁ בּוֹ מוֹעֵל אַחַר מוֹעֵל.
ברטנורא משנה ג
במקודשין אלא בהמה וכלי שרת. בהמה תמימה, בהמת קדשי מזבח תמימה. דהני לאו לפדייה קיימי ולאו בני פגימה נינהו, שאפילו רכב אחד על גבי בהמה והכחישה או תלש מן צמרה, עדיין ראויה היא לקרבן, ויש בה מועל אחר מועל. וכן שתה אחד בכוס של זהב, אפילו אם פגמו ופחתו, כיון דקדוש[ת הגוף] הוא ולאו לפדיה קאי, ראוי הוא עדיין לשירות ויש בו מועל אחר מועל.
אבל קדשי בדק הבית כגון בהמת קדשי בדק הבית, אין בהם מועל אחר מועל, משום דבני פדייה נינהו, וכיון שמעל בו אחד שהוציאו לחולין תו לית בה מעילה.
רבי אומר כל דבר. שאין לו פגם, שאינו נפסל, דהיינו כל דבר שאין לו פדיון כי הני דאמרן, אפילו פגמו יש בו מועל אחר מועל.
ואיכא בין תנא קמא לרבי קדשי מזבח תמימים שנעשו בעלי מומים ועבר ושחטן קודם פדייה. רבי אומר יקברו, משום דבעו העמדה והערכה ולא אפשר דהא מתו, הלכך יקברו, וכיון דלא הוו תו בני פדייה יש בו מועל אחר מועל הנהנה מהן לאחר שחיטה.
וחכמים אומרים יפדו, דלא בעו העמדה והערכה, וכיון דקדושת דמים נינהו אין בו מועל אחר מועל. והלכה כחכמים.
משנה ד
נָטַל אֶבֶן אוֹ קוֹרָה שֶׁל הֶקְדֵּשׁ -
הֲרֵי זֶה לא מָעַל.
נְתָנָהּ לַחֲבֵרוֹ -
הוּא מָעַל, וַחֲבֵרוֹ לא מָעַל.
בְּנָאָהּ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ -
הֲרֵי זֶה לא מָעַל,
עַד שֶׁיָּדוּר תַּחְתֶּיהָ בְּשָׁוֶה פְּרוּטָה.
נָטַל פְּרוּטָה שֶׁל הֶקְדֵּשׁ -
הֲרֵי זֶה לא מָעַל.
נְתָנָהּ לַחֲבֵרוֹ -
הוּא מָעַל, וַחֲבֵרוֹ לא מָעַל.
נְתָנָהּ לַבַּלָּן, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא רָחַץ - מָעַל,
שֶׁהוּא אוֹמֵר לוֹ:
הֲרֵי מֶרְחָץ פְּתוּחָה, הִכָּנֵס וּרְחֹץ.
ברטנורא משנה ד
הרי זה לא מעל. בגמרא מוקי לה בגזבר של הקדש, שהאבן והקורה של הקדש היו מסורות בידו מתחילה, וכי נטלן לעצמו עדיין הם ברשות הקדש, דכל היכא דמטלטל להו בביתיה הוו ברשות הקדש כבתחילה. אבל כי נתנה לחברו, הוציאה מרשותו ושינה מהקדש לחול ומעל, וחבירו לא מעל שכבר יצאה לחולין.
בנאה בתוך ביתו. לא בנאה ממש, דאם כן הרי נהנה מיד שהוסיף בבנין ביתו. אלא כגון שנתנה על פי ארובה שלא בבנין, דהשתא אין לו הנאה עד שידור תחתיה ויהנה בה בשוה פרוטה, כגון שהיו פירותיו נתונים תחת הארובה, והיו גשמים דולפים עליהם, וסתם פי ארובה באבן של הקדש, כיון שהגין עליהן בשוה פרוטה, מעל.
נתנה לבלן. כדי שיניחנו לרחוץ בבית המרחץ.
משנה ה
אֲכִילָתוֹ וַאֲכִילַת חֲבֵרוֹ,
הֲנָיָתוֹ וַהֲנָיַת חֲבֵרוֹ,
אֲכִילָתוֹ וַהֲנָיַת חֲבֵרוֹ,
הֲנָיָתוֹ וַאֲכִילַת חֲבֵרוֹ -
מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה, וַאֲפִלּוּ לִזְמַן מְרֻבֶּה.
ברטנורא משנה ה
אכילתו ואכילת חברו. אכל הוא חצי שיעור והאכיל את חברו חצי שיעור, או נהנה הוא חצי שיעור וההנה את חברו חצי שיעור, וכן הנאתו ואכילת חברו, כגון סך הוא חצי שיעור וחבירו אכל חצי שיעור, או איפכא, כל אלו מצטרפים לחייבו אשם מעילות.
ואפילו לזמן מרובה. כגון שאכל חצי שיעור היום וחצי שיעור למחר בהעלם אחד, או שאכל או נהנה כחצי שיעור היום והאכיל או ההנה את חברו כחצי שיעור למחר, מצטרפים ואפילו לזמן מרובה, ובלבד שיהיו בהעלם אחד, דכתיב (ויקרא ה') "כי תמעול מעל", מכל מקום שתמעול נתחייב באשם.