בבא מציעא, פרק ו

משנה א

הַשֹּׂוֹכֵר אֶת הָאֻמָּנִין, וְהִטְעוּ זֶה אֶת זֶה

אֵין לָהֶם זֶה עַל זֶה אֶלָּא תַּרְעֹמֶת.

שָֹכַר אֶת הַחַמָּר וְאֶת הַקַּדָּר,

לְהָבִיא פִּרְיָפָרִין וַחֲלִילִים לַכַּלָּה אוֹ לַמֵּת,

וּפוֹעֲלִין לְהַעֲלוֹת פִּשְׁתָּנוֹ מִן הַמִּשְׁרָה, וְכָל דָּבָר שֶׁאָבֵד,

וְחָזְרוּ בָּהֶן;

מְקוֹם שֶׁאֵין שָׁם אָדָם שׁוֹכֵר עֲלֵיהֶן אוֹ מַטְעָן.

ברטנורא משנה א 

השוכר.

והטעו זה את זה.  אחד מן האומנין ששלחו בעל הבית לשכור את חביריו והטעה אותם, כגון שאמר לו בעל הבית לשכור כל אחד בארבעה דינרים ליום, והלך הוא ושכרם בשלושה, אין להם עליו אלא תרעומת, דהא סבור וקביל בשלושה, אלא שיכולים לומר לו לית לך "אל תמנע טוב מבעליו".

פירוש אחר: הטעו זה את זה, שחזרו בהם ולא רצו ללכת לעשות מלאכתו של בעל הבית כמו ששכרו עמו. או בעל הבית חזר בו, כגון שאמר להם "אי אפשי בכם", בבוקר קודם שילכו אצל המלאכה.

ואת הקרר.  ברי"ש גרסינן, כלומר בעל הקרון.

פרייפרין.  עצים משופין לעשות אפריון.

חלילים.  למת או לחתן.

המשרה.  מים ששורין בהן פשתן.

מקום שאין שם אדם.  שהוא אינו מוצא פועלים לשכור והפשתן אבד.

שוכר עליהם.  בני אדם כשיעור שכרן. אבל לא ביותר משיעור שכרן.

או מטען.  אומר שיתן להם זוז יתר, ואינו נותן אלא מה שהתנה מתחלה.

משנה ב

הַשֹּׂוֹכֵר אֶת הָאֻמָּנִין וְחָזְרוּ בָּהֶן

יָדָן עַל הַתַּחְתּוֹנָה,

אִם בַּעַל הַבַּיִת חוֹזֵר בּוֹ

יָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה;

כָּל הַמְשַׁנֶּה יָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה,

וְכָל הַחוֹזֵר בּוֹ יָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה.

ברטנורא משנה ב 

השוכר את האומנין. בקבלנות, כך מלאכה בכך וכך מעות.

וחזרו בהם.  לאחר שעשו מקצתה.

ידם על התחתונה.  אם הוקרו פועלים, ואינו מוצא מי שיגמרנה בשכר שהיה מגיע לאלו על העתיד לעשות, מעכב משכרם ממה שעשו, כל מה שיצטרך להוציא עד שתגמר מלאכתו בשכר שפסק עם אלו. ואם הוזלו פועלים, וימצא מי שיגמרנה בפחות, ישומו להם מה שעשו ויתן להם מה שפסק. עשו חציה יתן להם חצי שכרן, ואין יכולים לומר לו הרי פועלים אחרים תחתנו לגמור מלאכתך ותן לנו כל שכרנו חוץ ממה שיטלו אלו.

ואם בעל הבית חוזר בו, ידו על התחתונה.  יתן להם לפי מה שעשו, ואם הוזלה מלאכת הפועלים על כרחו יתן להם כמו שפסק, חוץ ממה שצריך להוציא בהשלמתה.

כל המשנה ידו על התחתונה.  כגון נתן צמר לצבע לצבעו אדום וצבעו שחור, אם השבח יותר על היציאה, אין נותן לו שכרו שלם אלא דמי יציאת עצים וסממנים, ואם היציאה יתירה על השבח נותן לו את השבח.

וכל החוזר בו ידו על התחתונה.  לאתויי המוכר שדה לחבירו באלף זוז, ונתן לו מהם מאתים זוז, וחזר בו המוכר, יד לוקח על העליונה, רצה אומר לו תן לי מעותי, רצה אומר לו תן לי קרקע כנגד מעותי. ואם לוקח חוזר בו, יד מוכר על העליונה, רצה אומר לו הילך מעותיך, רצה אומר לו הילך קרקע כנגד מעותיך.

משנה ג

הַשֹּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר לְהוֹלִיכָהּ בָּהָר, וְהוֹלִיכָהּ בַּבִּקְעָה;

בַּבִּקְעָה, וְהוֹלִיכָהּ בָּהָר;

אֲפִלּוּ זוֹ עֲשֶֹרֶת מִילִין וְזוֹ עֲשֶֹרֶת מִילִין; וָמֵתָה - חַיָּב.

הַשֹּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר וְהִבְרִיקָה, אוֹ שֶׁנַּעֲשֵֹית אַנְגַּרְיָא

אוֹמֵר לוֹ: הֲרֵי שֶׁלָּךְ לְפָנֶיךָ!

מֵתָה אוֹ נִשְׁבְּרָה חַיָּב לְהַעֲמִיד לוֹ חֲמוֹר.

הַשֹּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר לְהוֹלִיכָהּ בָּהָר וְהוֹלִיכָהּ בַּבִּקְעָה,

אִם הֶחֱלִיקָה פָּטוּר; וְאִם הוּחַמָּה חַיָּב.

לְהוֹלִיכָהּ בַּבִּקְעָה, וְהוֹלִיכָהּ בָּהָר,

אִם הֶחֱלִיקָה חַיָּב; וְאִם הוּחַמָּה פָּטוּר;

אִם מֵחֲמַת הַמַּעֲלָה חַיָּב.

ברטנורא משנה ג 

בהר והוליכה בבקעה בבקעה והוליכה בהר.  בראש ההר. ואף על פי שהדרך חלק וישר, חייב כשמתה מחמת אוירא, שלא הוחלקה ולא הוחמה. דהואיל ושינה בה, יכול לומר לו לא מתה זו אלא מחמת שלא היתה למודה באויר הר וקשה לה, או לא היתה למודה באויר בקעה וקשה לה. ומשום הכי לא מפליג הכא בין הוחלקה להוחמה כמו דמפליג בסיפא.

אם החליקה פטור.  שבהר היא ראויה להחליק יותר, שראש ההר חד ומשופע לצדדין.

ואם הוחמה חייב.  שהבקעה מעלה הבל, לפי שההרים סביבה ואין אויר שולט בה, ואם הוחמה מחמת העלותה בהר, חייב, שהמעלה גרמה לה, והוא שינה להוליכה בהר.

והבדיקה.  נסמית בדוק שבעין.

פירוש אחר: התליעו רגליה.

או שנעשית אנגריא.  שנלקחה לעבודת המלך.

אומר לו הרי שלך לפניך.  ודוקא כשאמר לו חמור זה, ושכרו למשאוי. אבל אם שכרו לרכוב עליו, אפילו אמר לו חמור זה, אינו יכול לומר לו הרי שלך לפניך. שמא תפול תחתיו בגשר או תשליכנו באחת הפחתים. וכן אם השכיר לו חמור סתם אפילו למשאוי, אינו יכול לומר לו הרי שלך לפניך, אלא חייב להעמיד לו בהמה אחרת. ואם אינו מעמיד לו בהמה אחרת, אינו חייב ליתן לו כלום מכל שכר הדרך שהלך עמו.

מתה או נשברה חייב המשכיר למכור העור והנבלה לכלבים, ולהוסיף מעות ולהעמיד לו חמור. או ישכור לו אחר בדמי נבילה, שהרי חמור זה שיעבד לו. או יחזור לו שכרו.

משנה ד

הַשֹּׂוֹכֵר אֶת הַפָּרָה לַחֲרוֹשׁ בָּהָר וְחָרַשׁ בַּבִּקְעָה,

אִם נִשְׁבַּר הַקַּנְקַן פָּטוּר;

בַּבִּקְעָה, וְחָרַשׁ בָּהָר, אִם נִשְׁבַּר הַקַּנְקַן חַיָּב.

לָדוּשׁ בַּקִּטְנִית וְדָשׁ בַּתְּבוּאָה פָּטוּר;

לָדוּשׁ בַּתְּבוּאָה וְדָשׁ בַּקִּטְנִית חַיָּב,

מִפְּנֵי שֶׁהַקִּטְנִית מַחֲלֶקֶת.

ברטנורא משנה ד 

השוכר את הפרה לחרוש וכו'.  וכל כלי המחרישה לבעל הפרה, ונעריו הולכים עם בהמתו וחורשים בה.

נשבר הקנקן.  יתד המחרישה שבו הברזל.

חייב.  שהרים קשים לחרוש מן הבקעה מפני הסלעים שיש שם.

ודש בתבואה.  פטור אם הוחלקה.

משנה ה

הַשֹּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר לְהָבִיא עָלֶיהָ חִטִּים,

וְהֵבִיא עָלֶיהָ שְֹעוֹרִים חַיָּב.

תְּבוּאָה, וְהֵבִיא עָלֶיהָ תֶּבֶן חַיָּב,

מִפְּנֵי שֶׁהַנֶּפַח קָשֶׁה לַמַּשֹּׂאוּי.

לְהָבִיא לֶתֶךְ חִטִּים, וְהֵבִיא לֶתֶךְ שְֹעוֹרִים פָּטוּר.

וְאִם הוֹסִיף עַל מַשָֹּׂאוֹ חַיָּב.

וְכַמָּה יוֹסִיף עַל מַשָֹּׂאוֹ וִיהֵא חַיָּב?

סוּמְכוֹס אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר:

סְאָה לַגָּמָל, שְׁלשָׁה קַבִּין לַחֲמוֹר.

ברטנורא משנה ה 

והביא עליה שעורים.  שהן קלים מחיטין.

חייב בקלקולה אם הוסיף שלושה קבין. ולא אמרינן הואיל והשעורים קלין יש לו להוסיף עד כדי כובד לתך חטין שהוא משא החמור.

מפני שהנפח קשה לבהמה כמשאוי. אע"פ שאין משאו כבד כמשא החטין, הרי נפחן כנפח החטין והנפח כמשאוי.

לתך.  חצי כור. והכור שלושים סאין.

סומכוס אומר וכו'.  והלכה כסומכוס.

ואם הוסיף פחות משיעור זה, פטור אם הוזק החמור, ונותן שכר התוספת בלבד.

משנה ו

כָּל הָאֻמָּנִין שׁוֹמְרֵי שָֹכָר הֵן.

וְכֻלָּן שֶׁאָמְרוּ: טֹל אֶת שֶׁלָּךְ וְהָבֵא מָעוֹת

שׁוֹמֵר חִנָּם.

שְׁמֹר לִי וְאֶשְמֹר לָךְ שׁוֹמֵר שָֹכָר.

שְׁמֹר לִי וְאָמַר לוֹ: הַנַּח לְפָנַי

שׁוֹמֵר חִנָּם.

ברטנורא משנה ו 

כל האומנין.  קבלנים שמקבלים עליהם לעשות מלאכה בבתיהם.

שומרי שכר.  להתחייב בגנבה ואבידה. דבההיא הנאה דתפס ליה אאגרא הוי עליה שומר שכר.

וכולן שאמרו טול את שלך. שכבר גמרתיו ואיני מעכבו לתפסו על שכרי, ומאחר שתוליכנו תביא מעות, הרי הוא משם ואילך שומר חינם.

שמור לי ואשמור לך.  שמור לי היום ואשמור לך למחר. אבל שמור לי אתה זה, ואני שומר לך זה האחר במקומו והכל בזמן אחד, זו שמירה בבעלים היא ופטור.

הנח לפני שומר חינם.  אבל הנח לפניך, או הנח סתם, אפילו שומר חינם לא הוי. דלא קביל עליה נטירותא כלל.

משנה ז

הִלְוָהוּ עַל הַמַּשְׁכּוֹן שׁוֹמֵר שָֹכָר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הִלְוָהוּ מָעוֹת שׁוֹמֵר חִנָּם;

הִלְוָהוּ פֵּרוֹת שׁוֹמֵר שָֹכָר.

אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: מֻתָּר אָדָם לְהַשְֹכִּיר מַשְׁכּוֹנוֹ שֶׁל עָנִי,

לִהְיוֹת פּוֹסֵק עָלָיו וְהוֹלֵךְ,

מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמֵשִׁיב אֲבֵדָה.

ברטנורא משנה ז 

הלוהו. מעות.

על המשכון שומר שכר.  בין הלוהו ואחר כך משכנו, בין משכנו ואחר כך הלוהו. ומאי שכר שכר מצוה.

הלוהו מעות שומר חינם.  דלית ליה לרבי יהודה שכר מצוה לענין דינא.

הלוהו פירות שומר שכר.  דדרך פירות להרקיב. ואין הלכה כרבי יהודה.

מותר אדם להשכיר.  לאחרים.

משכונו של עני.  שבידו.

להיות פוסק עליו.  שכר.

והולך תמיד ופוחת מן החוב. ודוקא במשכון דנפיש אגריה וזוטר פחתיה, כגון מרא וקרדום וכיוצא בהן. וכן הלכה.

משנה ח

הַמַּעֲבִיר חָבִית מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וּשְׁבָרָהּ,

בֵּין שׁוֹמֵר חִנָּם בֵּין שׁוֹמֵר שָֹכָר יִשָּׁבַע.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: זֶה וָזֶה יִשָּׁבַע;

וְתָמֵהַּ אֲנִי אִם יְכוֹלִין זֶה וָזֶה לִשָּׁבַע.

ברטנורא משנה ח 

בין שומר חינם ובין שומר שכר ישבע.  קא סלקא [דעתיה] ישבע שלא פשע ויפטר.

רבי אליעזר אומר זה וזה ישבע וכו'.  כלומר, אף אני שמעתי מרבותי כרבי מאיר דזה וזה ישבע, אבל תמה אני על זה ועל זה היאך נפטרין בשבועה, דשומר שכר היאך פטור בשבועה דלא פשע, הא בלא פשיעה נמי חייב, שאין זה אונס אלא דומיא דגניבה ואבידה, שהן קרובים לפשיעה ולאונס.

ועוד: אי שלא במקום מדרון נשברה, אפילו שומר חינם היכי מצי משתבע שלא פשע, הא ודאי פשיעה היא. ורבי מאיר סבר, שבועה זו לא מן הדין היא אלא תקנת חכמים היא, שאם אי אתה פוטר המעביר חבית ממקום למקום מן התשלומין על ידי שבועה זו, אין לך אדם שיעביר חבית לחבירו ממקום למקום לפיכך תקנו שישבע שלא בכוונה שברתיה ויפטר.