ראש השנה, פרק ב
משנה א
אִם אֵינָן מַכִּירִין אוֹתוֹ
מְשַׁלְּחִין אַחֵר עִמּוֹ לְהַעִידוֹ.
בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מְקַבְּלִין עֵדוּת הַחֹדֶשׁ מִכָּל אָדָם;
מִשֶּׁקִּלְקְלוּ הַמִּינִין,
הִתְקִינוּ שֶׁלֹּא יְהוּ מְקַבְּלִין אֶלָּא מִן הַמַּכִּירִים.
ברטנורא משנה א
אם אינן מכירין אותו. אם אין בית דין מכירין את העד אם נאמן וכשר הוא.
משלחים. בית דין שבעירו.
אחר עמו. זוג אחר של עדים, להעיד עליו לפני בית דין הגדול שמקדשים את החודש.
משקלקלו המינין. ששכרו עדי שקר להטעות את החכמים.
משנה ב
בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מַשִֹּׂיאִין מַשֹּׂוּאוֹת;
מִשֶּׁקִּלְקְלוּ הַכּוּתִים,
הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ שְׁלוּחִין יוֹצְאִין.
ברטנורא משנה ב
היו משיאין משואות לאחר שקידשו החודש. ולא היו צריכין לשכור שלוחין לשלוח לגולה ולהודיע, שהמשואות היו מודיעין אותן.
משקלקלו הכותים. והשיאו גם הם משואות שלא בזמן, להטעות. לפי שבית דין לא היו משיאין משואות אלא על החודש שנתקדש ביום שלושים, וכשלא היו משיאין לערב של יום שלושים הכל יודעים שהחודש מעובר. ופעם אחת עיברו בית דין את החודש ולא עשו משואות לערב של יום שלושים, והכותים השיאו בהרים שלהם והטעו בני הגולה לעשותו חסר.
משנה ג
כֵּיצַד הָיוּ מַשִֹּׂיאִין מַשֹּׂוּאוֹת?
מְבִיאִין כְּלֻנְסָאוֹת שֶׁל אֶרֶז אֲרֻכִּין,
וְקָנִים וַעֲצֵי שֶׁמֶן וּנְעֹרֶת שֶׁל פִּשְׁתָּן. וְכוֹרֵךְ בִּמְשִׁיחָה,
וְעוֹלֶה לְרֹאשׁ הָהָר וּמַצִּית בָּהֶן אֶת הָאוּר,
וּמוֹלִיךְ וּמֵבִיא וּמַעֲלֶה וּמוֹרִיד,
עַד שֶׁהוּא רוֹאֶה אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁהוּא עוֹשֶֹה כֵּן בְּרֹאשׁ הָהָר הַשֵּׁנִי;
וְכֵן בְּרֹאשׁ הָהָר הַשְּׁלִישִׁי.
ברטנורא משנה ג
כלונסאות. עצים ארוכים וגבוהים. תרגום "נס" - כלונס. כדי שיראו למרחוק.
וקנים ועצי שמן ונעורת של פשתן. כל אלו מרבים שלהבת.
משנה ד
וּמֵאַיִן הָיוּ מַשִֹּׂיאִין מַשֹּׂוּאוֹת?
מֵהַר הַמִּשְׁחָה לְסַרְטְבָא, וּמִסַּרְטְבָא לִגְרִפִּינָא,
וּמִגְרִפִּינָא לְחַוְרָן, וּמֵחַוְרָן לְבֵית בִּלְתִּין;
וּמִבֵּית בִּלְתִּין לא זָזוּ מִשָּׁם,
אֶלָּא מוֹלִיךְ וּמֵבִיא וּמַעֲלֶה וּמוֹרִיד,
עַד שֶׁהָיָה רוֹאֶה כָּל הַגּוֹלָה לְפָנָיו כִּמְדוּרַת הָאֵשׁ.
ברטנורא משנה ד
מהר המשחה. הר הזיתים שהוא נגד ירושלים במזרחה.
כל הגולה. בני בבל.
כמדורת אש. שכל אחד ואחד נוטל אבוקה ומעלה לראש גגו.
משנה ה
חָצֵר גְּדוֹלָה הָיְתָה בִּירוּשָׁלַיִם, וּבֵית יַעְזֵק הָיְתָה נִקְרֵאת,
וּלְשָׁם כָּל הָעֵדִים מִתְכַּנְּסִים, וּבֵית דִּין בּוֹדְקִין אוֹתָם שָׁם.
וּסְעוּדוֹת גְּדוֹלוֹת עוֹשִֹין לָהֶם בִּשְׁבִיל שֶׁיְּהוּ רְגִילִין לָבֹא.
בָּרִאשׁוֹנָה לא הָיוּ זָזִין מִשָּׁם כָּל הַיּוֹם;
הִתְקִין רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן,
שֶׁיְּהוּ מְהַלְּכִין אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ.
וְלא אֵלּוּ בִּלְבַד,
אֶלָּא אַף הַחֲכָמָה הַבָּאָה לְיַלֵּד,
וְהַבָּא לְהַצִּיל מִן הַדְּלֵקָה וּמִן הַגַּיִס וּמִן הַנָּהָר וּמִן הַמַּפֹּלֶת
הֲרֵי אֵלּוּ כְּאַנְשֵׁי הָעִיר,
וְיֵשׁ לָהֶם אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ.
ברטנורא משנה ה
לא היו זזים משם כל היום. העדים שיצאו חוץ לתחומן בשבת ובאו להעיד. שהיוצא חוץ לתחום אין לו אלא ארבע אמות.
משנה ו
כֵּיצַד בּוֹדְקִין אֶת הָעֵדִים?
זוּג שֶׁבָּא רִאשׁוֹן, בּוֹדְקִין אוֹתוֹ רִאשׁוֹן,
וּמַכְנִיסִין אֶת הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶן, וְאוֹמְרִים לוֹ.
אֱמֹר, כֵּיצַד רָאִיתָ אֶת הַלְּבָנָה,
לִפְנֵי הַחַמָּה אוֹ לְאַחַר הַחַמָּה?
לִצְפוֹנָהּ אוֹ לִדְרוֹמָהּ?
כַּמָּה הָיָה גָּבוֹהַּ וּלְאַיִן הָיָה נוֹטֶה?
וְכַמָּה הָיָה רָחָב?
אִם אָמַר: לִפְנֵי הַחַמָּה לא אָמַר כְּלוּם.
וְאַחַר כָּךְ הָיוּ מַכְנִיסִים אֶת הַשֵּׁנִי וּבוֹדְקִין אוֹתוֹ.
אִם נִמְצְאוּ דִּבְרֵיהֶם מְכֻוָּנִים
עֵדוּתָן קַיֶּמֶת.
וּשְׁאָר כָּל הַזּוּגוֹת שׁוֹאֲלִין אוֹתָם רָאשֵׁי דְבָרִים;
לא שֶׁהָיוּ צְרִיכִין לָהֶן,
אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵצְאוּ בְּפַחֵי נֶפֶשׁ,
בִּשְׁבִיל שֶׁיְּהוּ רְגִילִים לָבֹא.
ברטנורא משנה ו
לפני החמה או לאחר החמה. פגימתה של לבנה לפני החמה, נוטה לצד החמה, או לצד אחר. ועלה קתני סיפא "אם אמר לצד החמה לא אמר כלום", שמעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה, דלעולם החלק המאיר ממנה נוטה לצד השמש, והחלק הפגום נוטה לצד האחר.
בצפונה או בדרומה. שהלבנה מתרחקת מן השמש פעם לצד צפון פעם לצד דרום, ואם ידעו בית דין בדרך החשבון שבאותו זמן ראויה שתהיה לצד צפון, ואמרו העדים שראוה נוטה לצד דרום או איפכא, בידוע שעדי שקר הן.
כמה היה גבוה. מן הארץ לפי ראות עיניכם. אם אמר אחד מן העדים גבוה שתי קומות והאחד אומר שלוש, עדותן קיימת. אחד אומר שלוש ואחד אומר חמש, עדותן בטלה.
ולאין היה נוטה. ראשי הפגימה לאיזה צד נוטין, לצד צפון או לצד דרום.
וכמה היה רחב. שהלבנה משתנה שעורה כפי מה שהיא רחוקה מן החמה או קרובה אליה.
משנה ז
רֹאשׁ בֵּית דִּין אוֹמֵר: מְקֻדָּשׁ!
וְכָל הָעָם עוֹנִין אַחֲרָיו: מְקֻדָּשׁ, מְקֻדָּשׁ!
בֵּין שֶׁנִּרְאָה בִּזְמַנּוֹ בֵּין שֶׁלֹּא נִרְאָה בִּזְמַנּוֹ
מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ.
רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר צָדוֹק אוֹמֵר.
אִם לא נִרְאָה בִּזְמַנּוֹ אֵין מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ,
שֶׁכְּבָר קִדְּשׁוּהוּ שָׁמַיִם.
ברטנורא משנה ז
ראש בית דין אומר מקודש. דכתיב (ויקרא כ"ו) "וידבר משה את מועדי ה'", מכאן שראש בית דין אומר מקודש.
וכל העם עונין אחריו. דכתיב (שם) "מועדי ה' אשר תקראו אותם", קרי ביה "אתם", דחסר כתיב בלא וי"ו.
מקודש מקודש. תרי זימני. דכתיב (שם). "מקראי קודש", שני מקראות.
שנראה בזמנו. בליל שלושים.
אם לא נראה בזמנו. וקובעין ראש חודש ליל אחד ושלושים. אין מקדשין אותו. שקדוש החודש אינה חובה, דאמר קרא (ויקרא כ"ה) "וקדשתם את שנת החמשים שנה", שנים אתה מקדש, שחובה על בית דין לומר מקודשת השנה בשנת היובל, ואין אתה מקדש חודשים, שאין חובה על בית דין לומר החודש מקודש. וכשנראה בזמנו מקדשים אותו מפני שצריך חיזוק.
והלכה כרבי אליעזר ברבי צדוק.
משנה ח
דְּמוּת צוּרוֹת לְבָנוֹת הָיוּ לוֹ לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל,
בַּטַּבְלָא וּבַכֹּתֶל בַּעֲלִיָּתוֹ,
שֶׁבָּהֶן מַרְאֶה אֶת הַהֶדְיוֹטוֹת וְאוֹמֵר:
הֲכָזֶה רָאִיתָ אוֹ כָּזֶה?
מַעֲשֶֹה שֶׁבָּאוּ שְׁנַיִם וְאָמְרוּ:
רְאִינוּהוּ שַׁחֲרִית בַּמִּזְרָח וְעַרְבִית בַּמַּעֲרָב.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי: עֵדֵי שֶׁקֶר הֵם!
כְּשֶׁבָּאוּ לְיַבְנֶה קִבְּלָן רַבָּן גַּמְלִיאֵל.
וְעוֹד בָּאוּ שְׁנַיִם וְאָמְרוּ:
רְאִינוּהוּ בִּזְמַנּוֹ, וּבְלֵיל עִבּוּרוֹ לא נִרְאָה.
וְקִבְּלָן רַבָּן גַּמְלִיאֵל.
אָמַר רַבִּי דּוֹסָא בֶּן הַרְכִּינַס.
עֵדֵי שֶׁקֶר הֵן!
הֵיאָךְ מְעִידִים עַל הָאִשָּׁה שֶׁיָּלָדָה,
וּלְמָחָר כְּרֵסָהּ בֵּין שִׁנֶּיהָ?
אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: רוֹאֶה אֲנִי אֶת דְּבָרֶיךָ.
ברטנורא משנה ח
צורות לבנות. שעור הירח ולאיזה צד קרניה נוטות.
קיבלן רבן גמליאל. לא מפני שחשב שאפשר שתיראה הירח שחרית במזרח בתחלת הנץ החמה ובו ביום עצמו תראה במערב עם שקיעת החמה, כי זה אי אפשר. אלא שקבל עדותן במה שאמרו שראו הירח במערב ערבית, מפני שידע בדרכי החשבון שהיה אפשר שתיראה באותה הלילה. ובמה שאמרו שראוה שחרית במזרח, אמר טועים הם, ועננים כדמות ירח נראה להם ברקיע. דהכי תניא בברייתא [כ"ה.], "פעם אחת נתקשרו שמים בעבים ונראתה דמות לבנה בעשרים (ושבעה) [ותשעה] לחודש" וכו'. ורבי יוחנן בן נורי דאמר עדי שקר הם, היה נראה לו לפי חשבונו שלא היה אפשר שתיראה הירח באותו לילה שאמרו העדים שראו אותה, ואמר עדי שקר הם, לפי שלא היה בין הראיה ובין המולד לפי דעתו, כל כך זמן, שיהיה אפשר שתיראה בו. ועל זה השיב רבן גמליאל בברייתא, כך מקובלני מבית אבי אבא פעמים בא בארוכה ופעמים בא בקצרה, כלומר שהזמן שיש בין המולד עד שתראה הירח אינו שוה לעולם, אלא פעמים תהיה תנועת הירח מהרה ופעמים מאוחרת. וכפי מהירות תנועת הירח באותו הזמן, דן רבן גמליאל שהיה ראוי שתיראה הלבנה באותו הלילה. לפיכך קיבל עדותן.
ראינוהו בזמנו. בליל שלושים.
ובליל עבורו. ליל שלושים ואחד.
וקבלן רבן גמליאל. לא מפני שנאמר שנתרחקה הירח מן השמש בליל שלושים עד שתיראה, ובליל שלושים ואחד חזרה לאחוריה ונתקרבה אצל השמש עד שנתכסית, שאין הירח חוזרת לאחוריה אלא עושה מהלכה בסבוב בגלגלה. אלא שידע רבן גמליאל בחשבונו שבאותו הלילה שאמרו העדים שראוה, כבר נתרחקה הירח מן השמש עד שהיה אפשר שתיראה, לפיכך קיבל עדותן. ובמה שאמרו בליל עבורו לא נראה. אפשר שהיה מפני שכיסה אותו הענן, או סיבה אחרת גרמה שהם לא ראו אותה.
רואה אני את דבריך לעבר את החודש.
משנה ט
שָׁלַח לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל.
גּוֹזֵרְנִי עָלֶיךָ שֶׁתָּבֹא אֶצְלִי בְּמַקֶּלְךָ וּבְמָעוֹתֶיךָ,
בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּחֶשְׁבּוֹנָךְ.
הָלַךְ וּמְצָאוֹ רַבִּי עֲקִיבָא מֵצַר,
אָמַר לוֹ: יֶשׁ לִי לִלְמוֹד, שֶׁכָּל מַה שֶּׁעָשָֹה רַבָּן גַּמְלִיאֵל עָשׁוּי,
שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג, ד) "אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אֹתָם";
בֵּין בִּזְמַנָּן בֵּין שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּן,
אֵין לִי מוֹעֲדוֹת אֶלָּא אֵלּוּ.
בָּא לוֹ אֵצֶל רַבִּי דּוֹסָא בֶּן הַרְכִּינַס,
אָמַר לוֹ: אִם בָּאִין אָנוּ לָדוּן אַחַר בֵּית דִּינוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל,
צְרִיכִין אָנוּ לָדוּן אַחַר כָּל בֵּית דִּין וּבֵית דִּין
שֶׁעָמַד מִימוֹת מֹשֶׁה וְעַד עַכְשָׁיו; שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כד, ט)
"וַיַּעַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נָדַב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְֹרָאֵל",
וְלָמָּה לא נִתְפָּרְשׁוּ שְׁמוֹתָן שֶׁל זְקֵנִים?
אֶלָּא לְלַמֵּד,
שֶׁכָּל שְׁלשָׁה וּשְׁלשָׁה שֶׁעָמְדוּ בֵּית דִּין עַל יִשְֹרָאֵל,
הֲרֵי הוּא כְּבֵית דִּינוֹ שֶׁל מֹשֶׁה.
נָטַל מַקְלוֹ וּמָעוֹתָיו בְּיָדוֹ, וְהָלַךְ לְיַבְנֶה אֵצֶל רַבָּן גַּמְלִיאֵל
בְּיוֹם שֶׁחָל יוֹם הַכִּפּוּרִים לִהְיוֹת בְּחֶשְׁבּוֹנוֹ.
עָמַד רַבָּן גַּמְלִיאֵל וּנְשָׁקוֹ עַל רֹאשׁוֹ, אָמַר לוֹ.
בּוֹא בְּשָׁלוֹם, רַבִּי וְתַלְמִידִי!
רַבִּי בְּחָכְמָה, וְתַלְמִידִי שֶׁקִּבַּלְתָּ אֶת דְּבָרַי.
ברטנורא משנה ט
הלך ומצאו רבי עקיבא לרבי יהושע.
מיצר. על שהנשיא גזר עליו לחלל את יום הכיפורים.
אשר תקראו. בקריאת בית דין תלאו הכתוב.
בא. רבי יהושע אצל רבי דוסא.
למה לא נתפרשו שמותן וכו'. שאם יבא אדם לדון אחר בית דין שבימיו, לומר וכי בית דין זה כמשה ואהרן או כאלדד ומידד, אומרים לו: שמא חשוב הוא כאותן שנשארו שלא נתפרשו שמותן.