שקלים, פרק ה

משנה א

אֵלּוּ הֵן הַמְמֻנִּין שֶׁהָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ:

יוֹחָנָן בֶּן פִּינְחָס עַל הַחוֹתָמוֹת,

אֲחִיָּה עַל הַנְּסָכִים,

מַתִּתְיָה בֶּן שְׁמוּאֵל עַל הַפְּיָסוֹת,

פְּתַחְיָה עַל הַקִּנִּין;

פְּתַחְיָה זֶה מָרְדְּכַי.

לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ פְּתַחְיָה?

שֶׁהָיָה פּוֹתֵחַ בִּדְבָרִים וְדוֹרְשָׁן וְיוֹדֵעַ שִׁבְעִים לָשׁוֹן.

בֶּן אֲחִיָּה עַל חוֹלֵי מֵעַיִם,

נְחוּנְיָא חוֹפֵר שִׁיחִין,

גְּבִינִי כָּרוֹז,

בֶּן גֶּבֶר עַל נְעִילַת שְׁעָרִים,

בֶּן בֵּבַי עַל הַפָּקִיעַ,

בֶּן אַרְזָה עַל הַצִּלְצָל,

הֻגְרַס בֶּן לֵוִי עַל הַשִּׁיר,

בֵּית גַּרְמוּ עַל מַעֲשֵֹה לֶחֶם הַפָּנִים,

בֵּית אַבְטִינָס עַל מַעֲשֵֹה הַקְּטֹרֶת,

אֶלְעָזָר עַל הַפָּרֹכוֹת,

וּפִינְחָס עַל הַמַּלְבּוּשׁ.

ברטנורא משנה א

אלו הן הממונים. חמשה עשר מינים של פקידות ומינוי של שררה דחשיב במתניתין היו תמיד במקדש. מיהו הנך גברי דחשיב, לא בזמן אחד היו, אלא החסידים והכשרים שבכל דור ודור הוא מונה. ורבותי פירשו, על שם שהממונים הראשונים שנתמנו על כך, כך היה שמם, לפיכך נקראו הבאים אחריהם על שמם.

על החותמות ועל הסלתות. מפרש לקמן במתניתין:

על הפייסות. להורות סדר הגורל מי יזכה בעבודה זו ומי בזו, כמפורש במסכת יומא.

על הקינים. מחוסרי כפרה כגון זב וזבה ויולדת שמביאים קיני חובה דהיינו תורים ובני יונה, נותנין מעותיהן לשופרות שבמקדש, והממונים על השופרות לוקחים המעות ומביאין בהן הקינים. והיה צריך שיתמנה על זה חכם גדול ובקי, כדאמרינן במסכת אבות קינים ופתחי נדה הן הן גופי הלכות:

שהיה פותח דברים כו'. והוא מרדכי בלשן שעלה מן הגולה. ונקרא כן, שהיה בולל לשונות הרבה.

על חולי מעים. לפי שהכהנים הולכים יחפים על הרצפה ואוכלין בשר הרבה ושותין מים היו מעיהן מתקלקלין וצריכין תמיד לרופא לומר להם זה הסם טוב למעים.

חופר שיחין. היה ממונה לחפור בורות שיחין ומערות כדי שיהיו מים מצויין לשתות לעולי רגלים.

גביני כרוז. כך שמו של האיש המכריז בכל בוקר בבית המקדש עמדו כהנים לעבודתכם. ושומעים קולו מיריחו.

על נעילת שערים. לנעול השערים בערב ולפתחן בבוקר.

על הפקיע. להלקות הכהנים והלוים שנמצאו ישנים על משמרותיהם שהיו שומרים את המקדש בלילה, כדאמרן במסכת מדות מי שהיו מוצאים אותו ישן היו חובטים אותו ושורפים את כסותו. ובירושלמי מפרש, הפקיע, הפתילות של מנורה ושל בית השואבה, כדאמרינן בפרק החליל [נא] מבלאי מכנסי כהנים ומהמייניהם היו מפקיעים פתילות.

צלצל. כלי שיר שיש לו קול גדול, לשון תצילנה אזניו, צימבל"ו בלע"ז. וכשהיו שומעין קולו היו הלוים מתחילין בשיר.

על השיר. להתחיל את השיר, וכשהיה מסיים היו כולן מסיימין.

בית גרמו. שם משפחה.

על לחם הפנים. שהיה עשוי כמין תיבה פרוצה והיו אומנים בעשייתו ובאפייתו לרדותו מן התנור שלא ישבר ולעשותו שלא יתעפש.

בית אבטינס. שם משפחה שהיו בקיאים לפטם הקטורת ומכירין בעשב ששמו מעלה עשן וכשהיו מערבין אותו עם סממני הקטורת היה עשן הקטורת מתמר ועולה כמין מקל.

על הפרוכות. לעשות פרוכות חדשות כשהיו צריכים.

המלביש. היה ממונה להלביש הכהנים בשעת עבודה ולהפשיטם אחר עבודה, ולשמור בגדי כהונה בלשכות העשויות לכך:

משנה ב

אֵין פּוֹחֲתִין מִשְּׁלשָׁה גִּזְבָּרִין וּמִשִּׁבְעָה אֲמַרְכָּלִין,

וְאֵין עוֹשִֹין שְֹרָרָה עַל הַצִּבּוּר בְּמָמוֹן פָּחוֹת מִשְּׁנַיִם,

חוּץ מִבֶּן אֲחִיָּה שֶׁעַל חוֹלֵי מֵעַיִם, וְאֶלְעָזָר שֶׁעַל הַפָּרֹכוֹת,

שֶׁאוֹתָן קִבְּלוּ רֹב הַצִּבּוּר עֲלֵיהֶן.

ברטנורא משנה ב

גזברים. הן שממון ההקדש תחת ידם והן פודים הערכין והחרמין וההקדשות, וכל מלאכת הקודש בהם נעשים.

אמרכלין. למעלה מן הגזברים. ונשיא נשיאי הלוי (במדבר ג') מתרגמינן ואמרכליא דממנא. ולשון אמרכל, אמר על כל. ובערבי קורים לגדול אמיר. מה היו ז' אמרכלין עושין, שבעה מפתחות העזרה בידם, רצה אחד מהן לפתוח אינו יכול עד שיכנסו כולם ויפתחו, והגזברים נכנסים אחריהם ומוציאים מה שהן צריכין. ועוד מעלה האחרת למעלה מן האמרכלים היתה שם שלא נזכרה בברטנורא משנה ומייתי לה בתוספתא, והן שני קתילוקין. ונמצאו שם ה' מדרגות, כהן גדול, סגן, קתילוקין, אמרכלין, גזברים.

אין עושין שררה פחות משנים. דכתיב (שמות כ"ח) והם יקחו את הזהב, מיעוט רבים שנים:

משנה ג

אַרְבָּעָה חוֹתָמוֹת הָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ,

וְכָתוּב עֲלֵיהֶן: עֵגֶל, זָכָר, גְּדִי, חוֹטֵא.

בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: חֲמִשָּׁה הָיוּ, וַאֲרָמִית כָּתוּב עֲלֵיהֶן:

עֵגֶל, זָכָר, גְּדִי, חוֹטֵא דַּל וְחוֹטֵא עָשִׁיר.

עֵגֶל מְשַׁמֵּשׁ עִם נִסְכֵּי בָקָר,

גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים, זְכָרִים וּנְקֵבוֹת;

גְּדִי מְשַׁמֵּשׁ עִם נִסְכֵּי צֹאן,

גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים זְכָרִים וּנְקֵבוֹת,

חוּץ מִשֶּׁל אֵילִים;

זָכָר מְשַׁמֵּשׁ עִם נִסְכֵּי אֵילִים בִּלְבַד;

חוֹטֵא מְשַׁמֵּשׁ עִם נִסְכֵּי שָׁלשׁ בְּהֵמוֹת שֶׁל מְצֹרָעִין.

ברטנורא משנה ג

ארבע חותמות היו במקדש. שלוש חותמות לשלושה נסכין חלוקים של בהמות. חותם ראשון לנסכי בקר, והן שלושה עשרונים סולת בלול בחצי ההין שמן, ויין לנסך חצי ההין, וחותמן עגל. והשני זכר לנסכי איל, שתרגום איל דכרא, ונסכיו שתי עשרונים סולת בלול בשמן שלישית ההין, ויין לנסך שלישית ההין. והשלישי גדי, לנסכי כבש בן שנתו, והן עשרון סולת בלול ברביעית ההין שמן, ויין לנסך רביעית ההין. והרביעי חוטא, והם נסכיו של מצורע עשיר שמביא שלוש בהמות וצריך עשרה לוגין שמן, ט' לשלושה כבשים ואחד למתן תנוך ובהונות. וקרי ליה חוטא משום דאמרינן בערכין על שבעה דברים נגעים באין.

חמשה היו. שני חותמות היו למצורע.

חוטא דל וחוטא עשיר. לפי שמצורע עני אינו מביא אלא בהמה אחת. ואם לא היה למצורע אלא חותם אחד היו נותנים למצורע עני שלש עשרונות. ותנא קמא סבר למצורע עני נותנים לו חותם גדי. והלכה כתנא קמא.

וארמית כתוב עליהן. שרוב דיבורם בלשון ארמי היה.

זכרים ונקבות. בין לנסכי עולות שאינן באות אלא זכרים בין לנסכי שלמים שבאים זכרים או נקבות. ועולות ושלמים הן שטעונין נסכים כדכתיב (במדבר ט"ו) עולה או זבח:

משנה ד

מִי שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ נְסָכִים -

הוֹלֵךְ לוֹ אֵצֶל יוֹחָנָן שֶׁהוּא מְמֻנֶּה עַל הַחוֹתָמוֹת,

נוֹתֵן לוֹ מָעוֹת וּמְקַבֵּל מִמֶּנּוּ חוֹתָם.

בָּא לוֹ אֵצֶל אֲחִיָּה שֶׁהוּא מְמֻנֶּה עַל הַנְּסָכִים,

וְנוֹתֵן לוֹ חוֹתָם, וּמְקַבֵּל מִמֶּנּוּ נְסָכִים.

וְלָעֶרֶב בָּאִין זֶה אֵצֶל זֶה,

וַאֲחִיָּה מוֹצִיא אֶת הַחוֹתָמוֹת, וּמְקַבֵּל כְּנֶגְדָּן מָעוֹת;

וְאִם הוֹתִירוּ - הוֹתִירוּ לַהֶקְדֵּשׁ,

וְאִם פָּחֲתוּ - הָיָה מְשַׁלֵּם יוֹחָנָן מִבֵּיתוֹ,

שֶׁיַּד הֶקְדֵּשׁ עַל הָעֶלְיוֹנָה.

ברטנורא משנה ד

נותן לו מעות. כפי הנסכים שהוא צריך:

בא לו אצל אחיה שהיה ממונה. לקנות נסכי יינות שמנים וסלתות, כדי שלא יהא צריך כל מביא קרבן לחזר אחר נסכים העשויין על טהרת הקדש.

ואם הותירו הותירו להקדש. ולא אמרינן שמא מעותיו של יוחנן הם שנתערבו במעות של נסכים:

משנה ה

מִי שֶׁאָבַד מִמֶּנּוּ חוֹתָמוֹ,

מַמְתִּינִין לוֹ עַד הָעֶרֶב,

אִם מָצְאוּ לוֹ כְּדֵי חוֹתָמוֹ - נוֹתְנִין לוֹ;

וְאִם לָאו - לא הָיָה לוֹ;

וְשֵׁם הַיּוֹם כָּתוּב עֲלֵיהֶן מִפְּנֵי הָרַמָּאִין.

ברטנורא משנה ה

ממתינין לו עד הערב. שיזדווגו יחד יוחנן ואחיה, אם נמצאו מעות יתרים ביד יוחנן כנגד החותם שאומר זה שנאבד ממנו, נותנים לו.

ושם היום כתוב. על החותם, יום פלוני וחדש פלוני.

מפני הרמאין. שמא מצא חותם שנפל מחברו או מאחיה או מיוחנן, ובא עכשיו ליקח. וביום שמצאו אינו רשאי להוציאו, שהאובד מחזר אחריו. ועוד יש לחוש שמא לקח חותם כשער הזול והצניעו עד שנתייקר השער:

משנה ו

שְׁתֵּי לְשָׁכוֹת הָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ:

אַחַת - לִשְׁכַּת חֲשָׁאִים, וְאַחַת - לִשְׁכַּת הַכֵּלִים.

לִשְׁכַּת חֲשָׁאִים -

יִרְאֵי חֵטְא נוֹתְנִים לְתוֹכָהּ בַּחֲשַׁאי,

וַעֲנִיִּים בְּנֵי טוֹבִים מִתְפַּרְנְסִים מִתּוֹכָהּ בַּחֲשַׁאי.

לִשְׁכַּת הַכֵּלִים -

כָּל מִי שֶׁהוּא מִתְנַדֵּב כְּלִי, זוֹרְקוֹ לְתוֹכָהּ,

וְאַחַת לִשְׁל שִׁים יוֹם גִּזְבָּרִין פּוֹתְחִין אוֹתָהּ,

וְכָל כְּלִי שֶׁמָּצְאוּ בּוֹ צֹרֶךְ לְבֶדֶק הַבַּיִת מַנִּיחִין אוֹתוֹ,

וְהַשְּׁאָר נִמְכָּרִין בִּדְמֵיהֶן וְנוֹפְלִין לְלִשְׁכַּת בֶּדֶק הַבַּיִת.

ברטנורא משנה ו

לשכת חשאים. על שם שהנותנים בתוכה מעות נותנים בסתר, והמתפרנסים ממנה נוטלים בסתר.

ללשכת בדק הבית. ללשכה שנותנים בה כל קדשי בדק הבית.