טהרות, פרק ו

משנה א

מָקוֹם שֶׁהָיָה רְשׁוּת הַיָּחִיד וְנַעֲשָֹה רְשׁוּת הָרַבִּים,

חָזַר וְנַעֲשָֹה רְשׁוּת הַיָּחִיד,

כְּשֶׁהוּא רְשׁוּת הַיָּחִיד - סְפֵקוֹ טָמֵא,

כְּשֶׁהוּא רְשׁוּת הָרַבִּים - סְפֵקוֹ טָהוֹר.

הַמְסֻכָּן בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְהוֹצִיאוּהוּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים,

וְהֶחֱזִירוּהוּ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד,

כְּשֶׁהוּא בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד - סְפֵקוֹ טָמֵא,

כְּשֶׁהוּא בִּרְשׁוּת הָרַבִּים - סְפֵקוֹ טָהוֹר.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: רְשׁוּת הָרַבִּים מַפְסֶקֶת.

ברטנורא משנה א

מקום שהיה רשות היחיד ונעשה רשות הרבים. כגון בקעה, דבימות הגשמים רשות היחיד ובימות החמה רשות הרבים.

המסוכן. מי שנתעלף ואין ידוע ממנו אם חי אם מת.

והחזירוהו לרשות היחיד. ושם ראוהו שמת. כשהוא ברשות היחיד ספיקו טמא. ומטמאינן מספק כל אדם וכלים שהיו עמו ברשות היחיד שהיה שם בראשונה. ואדם וכלים שהיו עמו ברשות הרבים לאחר שהוציאוהו מרשות היחיד, טהורין, דספק טומאה ברשות הרבים הוא וספיקו טהור.

רבי שמעון אומר רשות הרבים מפסקת. כיון דחשבינן ליה כחי לאחר שהוציאוהו מרשות היחיד לרשות הרבים, ומטהרינן לכלים ואדם שהיו עמו ברשות הרבים דשמא חי הוא, איך נחשבהו מת למפרע קודם שיצא מרשות היחיד, על כרחך אין יכולין לטמא מספק אדם וכלים שהיו עמו ברשות היחיד בראשונה, הואיל ורשות הרבים שהוציאוהו שם באחרונה מפסקת, שאתה מחשיבו כחי ומטהרת אדם וכלים שהיו עמו שם. ואין הלכה כרבי שמעון.

משנה ב

אַרְבָּעָה סְפֵקוֹת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מְטַמֵּא וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין.

כֵּיצַד?

הַטָּמֵא עוֹמֵד וְהַטָּהוֹר עוֹבֵר,

הַטָּהוֹר עוֹמֵד וְהַטָּמֵא עוֹבֵר,

הַטֻּמְאָה בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְטַהֲרָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים,

טַהֲרָה בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְטֻמְאָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים;

סָפֵק נָגַע סָפֵק לא נָגַע,

סָפֵק הֶאֱהִיל סָפֵק לא הֶאֱהִיל,

סָפֵק הֵסִיט סָפֵק לא הֵסִיט -

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ - מְטַמֵּא,

וַחֲכָמִים - מְטַהֲרִין.

ברטנורא משנה ב

הטמא עומד. מצורע עומד תחת האוהל או תחת האילן.

וטהור עובר. דרך שם, ספק נגע ספק לא נגע, או ספק האהיל האוהל או האילן על שניהם ונטמא הטהור, ספק לא האהיל ולא נטמא. או שהיה הטהור עומד והמצורע עובר.

פירוש אחר: כגון השרץ בפי החולדה והנבילה בפי הכלב עברו בין הטהורים או הטהורים עבור ביניהן, חכמים מטהרים אם ספק נגע ספק לא נגע, מפני שאין לטומאה מקום, כדתנן לעיל פרק הזורק טומאה. ולפי פירוש זה, ספק האהיל ספק לא האהיל, ליכא לאוקמא אהך רישא דטמא עומד וטהור עובר, דבטומאת אוהל אין חילוק בין יש מקום לטומאה בין אין מקום לטומאה, כדהוכחנו לעיל פרק הזורק טומאה.

טומאה ברשות היחיד וטהרה ברשות הרבים. כגון חנות הפתוחה לרשות הרבים ספק נכנס ספק לא נכנס.

רבי יהושע מטמא. דסבר ספק ברשות היחיד ורבים המשותפים בו, בתר רשות היחיד אזלינן וספיקו טמא. ורבנן סברי בתר רשות הרבים אזלינן וספיקו טהור. ואין הלכה כרבי יהושוע.

משנה ג

אִילָן שֶׁהוּא עוֹמֵד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהַטֻּמְאָה בְּתוֹכוֹ,

עָלָה לְרֹאשׁוֹ,

סָפֵק נָגַע סָפֵק לא נָגַע - סְפֵקוֹ טָמֵא.

הִכְנִיס יָדוֹ לְחֹר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ טֻמְאָה,

סָפֵק נָגַע סָפֵק לא נָגַע - סְפֵקוֹ טָמֵא.

חֲנוּת שֶׁהִיא טְמֵאָה וּפְתוּחָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים,

סָפֵק נִכְנַס סָפֵק לא נִכְנַס - סְפֵקוֹ טָהוֹר;

סָפֵק נָגַע סָפֵק לא נָגַע - סְפֵקוֹ טָהוֹר.

שְׁתֵּי חֲנוּיוֹת, אַחַת טְמֵאָה וְאַחַת טְהוֹרָה,

נִכְנַס לְאַחַת מֵהֶן,

סָפֵק לַטְּמֵאָה נִכְנַס סָפֵק לַטְּהוֹרָה נִכְנַס -

סְפֵקוֹ טָמֵא.

ברטנורא משנה ג

עלה לראשו. ראשו של אילן חשוב רשות היחיד.

הכניס ידו לחור שיש בו טומאה. החור חשוב רשות היחיד, ואף על פי שהאדם עומד ברשות הרבים, כיון שהכניס ידו לחור כעומד ברשות היחיד דמי. ואע"ג דהאילן והחור לא הוו רשות היחיד אצל שבת, הוו רשות היחיד אצל טומאה.

חנות שהוא טמא ופתוח לרשות הרבים. הויא כל החנות כולה כטומאה המונחת ברשות הרבים, וכשם שאם היה שרץ ברשות הרבים ספק נגע בו ספק לא נגע ספיקו טהור, הכא נמי ספק נכנס לחנות זה ספק לא נכנס, ספיקו טהור.

אבל אם היו שתי חנויות אחת טהורה ואחת טמאה, ספק לטמא נכנס ספק לטהורה נכנס, ספיקו טמא, דהויא ליה ספק טומאה ברשות היחיד.

משנה ד

כָּל שֶׁאַתָּה יָכוֹל לְרַבּוֹת סְפֵקוֹת, וּסְפֵק סְפֵקוֹת,

בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד - טָמֵא, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים - טָהוֹר.

כֵּיצַד?

נִכְנַס לַמָּבוֹי וְהַטֻּמְאָה בֶּחָצֵר,

סָפֵק נִכְנַס סָפֵק לא נִכְנַס,

טֻמְאָה בַּבַּיִת,

סָפֵק נִכְנַס סָפֵק לא נִכְנַס,

וַאֲפִלּוּ נִכְנַס,

סָפֵק הָיְתָה שָׁם סָפֵק לא הָיְתָה שָׁם;

וַאֲפִלּוּ הָיְתָה שָׁם,

סָפֵק שֶׁיֶּשׁ בָּהּ כַּשִּׁעוּר סָפֵק שֶׁאֵין בָּהּ כַּשִּׁעוּר,

וַאֲפִלּוּ שֶׁיֶּשׁ בָּהּ,

סָפֵק טֻמְאָה סָפֵק טַהֲרָה,

וַאֲפִלּוּ טֻמְאָה,

סָפֵק נָגַע סָפֵק לא נָגַע -

סְפֵקוֹ טָמֵא.

רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: סְפֵק בִּיאָה - טָהוֹר,

סְפֵק מַגַּע טֻמְאָה - טָמֵא.

ברטנורא משנה ד

ספק ביאה טהור. משום דבעינן דומיא דסוטה, דודאי נסתרה אלא דספק נגע ספק לא נגע, דלא ידעינן אם נטמאת, וקרייה רחמנא טמאה, דכתיב (במדבר ד') ונסתרה והיא נטמאה. אבל ספק ביאה טהור.

משנה ה

נִכְנַס לַבִּקְעָה בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, וְטֻמְאָה בְּשָֹדֶה פְּלוֹנִית,

וְאָמַר: הָלַכְתִּי לַמָּקוֹם הַלָּז,

וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם נִכְנַסְתִּי לְאוֹתָהּ הַשָֹּׂדֶה וְאִם לא נִכְנַסְתִּי -

רַבִּי אֶלְעָזָר - מְטַהֵר,

וַחֲכָמִים - מְטַמְּאִין.

ברטנורא משנה ה

בקעה. שדות של אנשים הרבה, ובימות הגשמים שהן חרושות וזרועות יש להן דין רשות היחיד, לפי שבני אדם נזהרין מלהלך על גבי הזרעים שלא יפסידו.

רבי אלעזר מטהר. דהוי ליה ספק ביאה, ואין כל הבקעה חשובה כשדה אחת, לפי שהשדות חלוקים במיצרים שלהם.

משנה ו

סְפֵק רְשׁוּת הַיָּחִיד - טָמֵא,

עַד שֶׁיֹּאמַר: לא נָגַעְתִּי.

סְפֵק רְשׁוּת הָרַבִּים - טָהוֹר,

עַד שֶׁיֹּאמַר: נָגַעְתִּי.

אֵיזוֹ הִיא רְשׁוּת הָרַבִּים?

שְׁבִילֵי בֵּית גִּלְגּוּל, וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָהֶן -

רְשׁוּת הַיָּחִיד לַשַּׁבָּת וּרְשׁוּת הָרַבִּים לַטֻּמְאָה.

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לא הֻזְכְּרוּ שְׁבִילֵי בֵּית גִּלְגּוּל,

אֶלָּא שֶׁהֵם רְשׁוּת הַיָּחִיד לְכָךְ וּלְכָךְ.

הַשְּׁבִילִים הַמְפֻלָּשִׁים לַבּוֹרוֹת וְלַשִּׁיחִים וְלַמְּעָרוֹת וְלַגִּתּוֹת -

רְשׁוּת הַיָּחִיד לַשַּׁבָּת, וּרְשׁוּת הָרַבִּים לַטֻּמְאָה.

ברטנורא משנה ו

עד שיאמר לא נגעתי. לאו דוקא שיאמר ברי לי שלא נגעתי, דהוא הדין היכא דאיכא מידי למתלי ביה שלא נגע.

שבילי בית גלגול. מקום עגול ועולה ויורד, ואין רוב עם יכולין ללכת באותן שבילין.

רשות היחיד לשבת. לאו רשות היחיד ממש, אלא כרמלית נינהו, ואמאי קרי לה רשות היחיד, לפי שאינה רשות הרבים. וכן הא דתנן בסמוך, הבקעה בימות החמה רשות היחיד לשבת, לאו רשות היחיד ממש, אלא כרמלית.

והשתא כל הני גווני דתנן הכא דהוו רשות הרבים, מיירי כגון דליכא תלתא בשעה שנולד הספק, ואפילו הכי כיון דרבים מצויין שם, כרשות הרבים דמי. דאי בדאיכא תלתא בההיא שעתא שנולד הספק בה, אפילו בחדרי חדרים טהור, דילפינן מסוטה דהוי רשות היחיד, משום דליכא תמן אלא תרי, בועל ונבעלת.

משנה ז

הַבִּקְעָה,

בִּימוֹת הַחַמָּה -

רְשׁוּת הַיָּחִיד לַשַּׁבָּת, וּרְשׁוּת הָרַבִּים לַטֻּמְאָה;

וּבִימוֹת הַגְּשָׁמִים -

רְשׁוּת הַיָּחִיד לְכָךְ וּלְכָךְ.

ברטנורא משנה ז

ורשות הרבים לטומאה. דבימות החמה שכיחי אינשי דאזלי בה לקצור ולדוש ולחרוש הקרקע, לזורעה לשנה הבאה.

בימות הגשמים. שהיא זרועה, אין אדם נכנס לה.

משנה ח

בָּסִילְקִי -

רְשׁוּת הַיָּחִיד לַשַּׁבָּת, וּרְשׁוּת הָרַבִּים לַטֻּמְאָה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם עוֹמֵד הוּא בַּפֶּתַח הַזֶּה,

וְרוֹאֶה אֶת הַנִּכְנָסִין וְאֶת הַיּוֹצְאִין בַּפֶּתַח הַלָּז -

רְשׁוּת הַיָּחִיד לְכָךְ וּלְכָךְ;

וְאִם לָאו -

רְשׁוּת הַיָּחִיד לַשַּׁבָּת, וּרְשׁוּת הָרַבִּים לַטֻּמְאָה.

ברטנורא משנה ח

בסילקי. פלטיא גדולה. והכי אמרינן בפרק ב' דיומא [דף כ"ד] לשכת הגזית כמין בסילקי גדולה היתה.

ורואה את הנכנסים ואת היוצאים. דכי רואה הנכנסים והיוצאים חשיבא רשות היחיד טפי. ואין הלכה כרבי יהודה.

משנה ט

הַפָּרָן -

רְשׁוּת הַיָּחִיד לַשַּׁבָּת, וּרְשׁוּת הָרַבִּים לַטֻּמְאָה.

וְכֵן הַצְּדָדִין.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: הַצְּדָדִין - רְשׁוּת הַיָּחִיד לְכָךְ וּלְכָךְ.

ברטנורא משנה ט

הפרון. דומה לבסילקי, ויש לו שני פתחים מכוונים זו כנגד זו.

וכן הצדדין. מכאן ומכאן לפרון, חשיבי נמי רשות הרבים, כיון שרבים משתמשין באותן צדדין.

רבי מאיר אומר הצדדין רשות היחיד. שאמצע הפרון בלבד עשוי להשתמש בו רבים ולא הצדדין. ואין הלכה כרבי מאיר.

האסטוונית. מקום צר כאמה רוחב, גבוה ד' או ה' טפחים, עומד לפני החנויות שהסוחרים יושבים שם.

משנה י

הָאִסְטְוָנִית -

רְשׁוּת הַיָּחִיד לַשַּׁבָּת, וּרְשׁוּת הָרַבִּים לַטֻּמְאָה.

חָצֵר שֶׁהָרַבִּים נִכְנָסִים בָּזוֹ וְיוֹצְאִים בָּזוֹ -

רְשׁוּת הַיָּחִיד לַשַּׁבָּת, וּרְשׁוּת הָרַבִּים לַטֻּמְאָה.