טהרות, פרק ח

משנה א

הַדָּר עִם עַם הָאָרֶץ בֶּחָצֵר, וְשָׁכַח כֵּלִים בֶּחָצֵר,

אֲפִלּוּ חָבִיּוֹת מֻקָּפוֹת צָמִיד פָּתִיל,

אוֹ תַּנּוּר מֻקָּף צָמִיד פָּתִיל -

הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין.

רַבִּי יְהוּדָה מְטַהֵר בַּתַּנּוּר,

בִּזְמַן שֶׁהוּא מֻקָּף צָמִיד פָּתִיל.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַף הַתַּנּוּר טָמֵא,

עַד שֶׁיַּעֲשֶֹה לוֹ מְחִיצָה גְּבוֹהָה עֲשָֹרָה טְפָחִים.

ברטנורא משנה א

הדר עם עם הארץ. מוקפות צמיד פתיל. טמאות משום אשתו נדה, שמא הסיטה וישבה וטמאה את הכל.

רבי יהודה מטהר בתנור. משום דאי אפשר להסיטו, דסתמו מחובר קצת, שעושין לו טפילה לחברו בארץ. ומאן דמטמא סבר גזרינן מחובר אטו שאינו מחובר. ואין הלכה כרבי יהודה.

משנה ב

הַמַּפְקִיד כֵּלִים אֵצֶל עַם הָאָרֶץ -

טְמֵאִים טְמֵא מֵת, וּטְמֵאִין מִדְרָס;

אִם מַכִּירוֹ שֶׁהוּא אוֹכֵל בַּתְּרוּמָה -

טְהוֹרִין מִטְּמֵא מֵת, אֲבָל טְמֵאִין מִדְרָס.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אִם מָסַר לוֹ תֵּבָה מְלֵאָה בְּגָדִים,

בִּזְמַן שֶׁהִיא רוֹצֶצֶת - טְמֵאִין מִדְרָס,

אִם אֵינָהּ רוֹצֶצֶת - טְמֵאִין מַדָּף,

אַף עַל פִּי שֶׁהַמַּפְתֵּחַ בְּיַד הַבְּעָלִים.

ברטנורא משנה ב

המפקיד כלים אצל עם הארץ טמאים טמא מת. וצריכין הזאה שלישי ושביעי.

אם מכירו. אם העם הארץ מכיר במפקיד שהוא כהן אוכל בתרומה, זהיר על הפקדון שלו שלא יטמאנו במת, ואינו צריך הזאה.

אבל טמאין מדרס. משום אשתו נדה שמא ישבה עליהן, דאינו נזהר מטומאת אשתו.

בזמן שהיא רוצצת. שהכיסוי דוחק הבגדים מחמת שהיא מלאה ביותר.

טמאים מדרס. הבגדים. דכשאשתו יושבת על התיבה או נשענת עליה, מכבדת על הבגדים.

אם אינה רוצצת טמאין מדף. כלומר טומאה קלה, לטמא אוכלין ומשקין, כמו על גבו של זב שאינו מטמא בגדים.

אף על פי שמפתח ביד בעלים. דחיישינן שמא הסיטה.

משנה ג

הַמְאַבֵּד בַּיּוֹם וּמָצָא בַּיּוֹם - טָהוֹר.

בַּיּוֹם וּמָצָא בַּלַּיְלָה, בַּלַּיְלָה וּמָצָא בַּיּוֹם,

בַּיּוֹם וּמָצָא בַּיּוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו - טָמֵא.

זֶה הַכְּלָל:

כָּל שֶׁיַּעֲבֹר עָלָיו הַלַּיְלָה, אוֹ מִקְצָתוֹ - טָמֵא.

הַשּׁוֹטֵחַ כֵּלִים,

בִּרְשׁוּת הָרַבִּים - טְהוֹרִין;

וּבִרְשׁוּת הַיָּחִיד - טְמֵאִין,

וְאִם הָיָה מְשַׁמְּרָן - טְהוֹרִים.

נָפְלוּ וְהָלַךְ לַהֲבִיאָן - טְמֵאִים.

נָפַל דַּלְיוֹ לְתוֹךְ בּוֹרוֹ שֶׁל עַם הָאָרֶץ,

וְהָלַךְ לְהָבִיא בַּמֶּה יַעֲלֶנּוּ - טָמֵא,

מִפְּנֵי שֶׁהֻנַּח בִּרְשׁוּת עַם הָאָרֶץ שָׁעָה אַחַת.

ברטנורא משנה ג

המאבד ביום ומצא ביום טהור. דמסתמא אם היה אדם מוצאו ונוגע בו היה מגביהו, כדרך מוצא אבדה. אבל בלילה, אפילו שעה אחת דלא חזי ליה, חיישינן שמא נגע בו אדם טמא ולא ראהו.

ומתניתין ברשות הרבים דספיקו טהור איירי, ואעפ"כ בלילה טמאין מדרס וטמא מת. אבל ברשות היחיד דספיקו טמא, בין ביום בין בלילה טמאים. והכי איתא בתוספתא.

ברשות הרבים טהורים ברשות היחיד טמאין. דאין כאן אלא ספק שמא נגע בהן נכרי או עם הארץ, הלכך ברשות הרבים דספיקו טהור, טהורים. ברשות היחיד דספיקו טמא, טמאים.

מפני שהונח ברשות עם הארץ. וכל מה שבבית עם הארץ הוי טמא מת וצריך הזאה.

משנה ד

הַמַּנִּיחַ אֶת בֵּיתוֹ פָּתוּחַ וּמְצָאוֹ פָּתוּחַ,

נָעוּל וּמְצָאוֹ נָעוּל, פָּתוּחַ וּמְצָאוֹ נָעוּל -

טָהוֹר.

נָעוּל וּמְצָאוֹ פָּתוּחַ -

רַבִּי מֵאִיר - מְטַמֵּא,

וַחֲכָמִים - מְטַהֲרִין,

שֶׁהָיוּ גַּנָּבִים וְנִמְלְכוּ וְהָלְכוּ לָהֶן.

ברטנורא משנה ד

מפני שהיו גנבים. כלומר, כיון דהניחו נעול ומצאו פתוח ודאי גנבים היו שם ופתחוהו, והאי דלא מטמאינן ליה, דאימור נמלכו והלכו להן ולא נגעו בכל מה שבבית. והלכה כחכמים.

משנה ה

אֵשֶׁת עַם הָאָרֶץ שֶׁנִּכְנְסָה לְתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁל חָבֵר

לְהוֹצִיא בְּנוֹ אוֹ בִּתּוֹ אוֹ בְּהֶמְתּוֹ -

הַבַּיִת טָהוֹר,

מִפְּנֵי שֶׁנִּכְנְסָה שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת.

ברטנורא משנה ה

שנכנסה שלא ברשות. ומרתתא שלא תתפס כגנב וממהרת לצאת, ואף על פי שלצורך בנו או בהמתו של בעל הבית נכנסה.

משנה ו

כְּלָל אָמְרוּ בַּטְּהָרוֹת:

כָּל הַמְיֻחָד לְאֹכֶל אָדָם - טָמֵא,

עַד שֶׁיִּפָּסֵל מֵאֹכֶל הַכֶּלֶב;

וְכָל שֶׁאֵינוֹ מְיֻחָד לְאֹכֶל אָדָם - טָהוֹר,

עַד שֶׁיְּיַחֲדֶנּוּ לָאָדָם.

כֵּיצַד?

גּוֹזָל שֶׁנָּפַל לַגַּת וְחִשַּׁב עָלָיו לְהַעֲלוֹתוֹ לַנָּכְרִי -

טָמֵא,

לַכֶּלֶב - טָהוֹר;

רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי - מְטַמֵּא.

חִשַּׁב עָלָיו חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן -

טָהוֹר;

אִם הֶעֱלוּהוּ - טָמֵא,

שֶׁיֵּשׁ לָהֶן מַעֲשֶֹה, וְאֵין לָהֶן מַחֲשָׁבָה.

ברטנורא משנה ו

כל המיוחד למאכל אדם. כגון סתם אוכלין.

טמא. טומאת אוכלין עד שיפסל מאכילת הכלב.

עד שייחדנו לאדם. דיש חילוק בין אפוקי טומאה מיניה, לאתויי ליה טומאה.

גוזל שנפל לגת. כשלא נפל לגת לא פליגי רבי יוחנן בן נורי ורבנן. דנבלת עוף טהור בכרכים לא בעיא מחשבה לשווייה אוכל, משום דאיכא רוב עם הבאים לשוק ואכלי נבלת עוף טהור. ובכפרים דליכא רוב עם, בעי מחשבה כדפרישנא בריש פרק קמא. כי פליגי כשנפל לגת ומת בכרכים, רבנן סברי אע"ג דבכרכים לא בעי מחשבה, היכא דנפל לגת מאסתו גתו ואינו ראוי ובעי מחשבה. ורבי יוחנן בן נורי סבר לא מאסתו גתו והרי הוא כשאר נבלת עוף טהור דלא בעיא מחשבה בכרכים. ואין הלכה כרבי יוחנן בן נורי.

חישב עליו חרש שוטה וקטן. להאכילו לכנענים.

משנה ז

אֲחוֹרֵי כֵלִים שֶׁנִּטְמְאוּ בְּמַשְׁקִים -

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מְטַמְּאִין אֶת הַמַּשְׁקִין, וְאֵין פּוֹסְלִין אֶת הָאֹכָלִין;

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: מְטַמְּאִין אֶת הַמַּשְׁקִין, וּפוֹסְלִין אֶת הָאֹכָלִין;

שִׁמְעוֹן אֲחִי עֲזַרְיָה אוֹמֵר: לא כָךְ וְלא כָךְ, אֶלָּא מַשְׁקִין שֶׁנִּטְמְאוּ בַּאֲחוֹרֵי הַכֵּלִים -

מְטַמְּאִין אֶחָד, וּפוֹסְלִין אֶחָד;

הֲרֵי זֶה אוֹמֵר:

מְטַמְּאֶיךָ לא טִמְּאוּנִי, וְאַתָּה טִמֵּאתַנִי.

ברטנורא משנה ז

אחורי כלים שנטמאו במשקים. האי דנקט אחורי כלים, משום דקילו, שכלי שנטמאו אחוריו במשקין טמאין, אחוריו טמאין, תוכו אזניו אוגניו וידיו טהורין, משום דטומאת משקין לטמא כלים מדרבנן הקילו בה. אבל אם נטמא תוכו במשקין טמאין, נטמא כולו.

מטמאים את המשקין. אפילו דחולין.

ואין פוסלין את האוכלין. ואפילו דתרומה.

רבי יהושע אומר מטמאין את המשקין ופוסלין את האוכלים. רבי יהושע יליף (בנדה דף ז' ע"ב) דאחורי כלים פוסלים אוכלי תרומה קל וחומר מטבול יום, מה טבול יום שאינו מטמא את המשקין דלא גזרו רבנן על טבול יום שיהא מטמא את המשקין, אפילו הכי פוסל אוכלים של תרומה, דכתיב (ויקרא כב) ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים, אינו טהור לאכול בתרומה עד שיעריב שמשו, דקרא בתרומה משתעי. אחורי כלים שמטמאין את המשקין, אינו דין שיהו פוסלין את התרומה. ורבי אליעזר דלא חייש להאי קל וחומר, משום דאחורי כלים שנטמא במשקין דרבנן, וטבול יום דאורייתא, ודרבנן מדאורייתא אין דנין קל וחומר.

שמעון אחי עזריה. לפי שעזריה עסק בפרקמטיא והיה מספק מזון לשמעון אחיו שיעסוק בתורה, לפיכך נקרא על שם עזריה אחיו.

לא כך ולא כך. לא מטמאין משקה חולין ולא פוסלין אוכלי תרומה, אבל מטמאין משקה תרומה, ואותן משקין של תרומה מטמאין אחד באוכלי תרומה שנעשו שניים, ואותן אוכלים פוסלים אוכלים אחרים של תרומה.

והיינו דקאמרי האוכלים של תרומה למשקין של תרומה, מטמאיך לא טמאוני, כלומר אחורי כלי המטמאיך לא טמאוני, דלא פסלו אוכלי תרומה, ואתה טמאתני. והלכה כרבי אליעזר.

משנה ח

עֲרֵבָה שֶׁהִיא קְטַפְרֵס,

וְהַבָּצֵק מִלְמַעְלָן וּמַשְׁקֶה טוֹפֵחַ מִלְּמַטָּן,

שָׁלשׁ חֲתִיכוֹת בְּכַבֵּיצָה - אֵינָן מִצְטָרְפוֹת;

וּשְׁתַּיִם - מִצְטָרְפוֹת.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַף שְׁתַּיִם אֵינָן מִצְטָרְפוֹת,

אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ רוֹצְצוֹת מַשְׁקֶה.

וְאִם הָיָה מַשְׁקֶה עוֹמֵד,

אֲפִלּוּ כְּעֵין הַחַרְדָּל - מִצְטָרֵף.

רַבִּי דּוֹסָא אוֹמֵר: אֹכֶל פָּרוּד אֵינוֹ מִצְטָרֵף.

ברטנורא משנה ח

שהיא קטפרס. שצדה אחד נמוך כעין מדרון.

משקה טופח מלמטן. בצד הנמוך, והיינו בצק שבלילתה רכה ומשקה שלה טופח, אבל מלמעלה בלילתה עבה ואין משקה טופח.

שלוש חתיכות. בין שלושתן כביצה, אחד טופח ושתים אינן טופח, סדורות זו אצל זו, והטופחת מלמטה, והשתא האמצעית נוגעת בטופחת והעליונה נוגעת באמצעית.

אינן מצטרפות, לכביצה לטמא המשקה טופח שלמטה ויחזור המשקה ויטמא את העריבה, דנגיעה אינה מחברת את הבצק, אלא אם כן נושכות כדתנן בפרק קמא (משנה ז') מקרצות נושכות זו את זו.

שתים מצטרפות. אם לא היו אלא שתי חתיכות בצק, התחתונה שיש בה משקה טופח ושלמעלה הימנה הנוגעת בה, ובין שתיהן כביצה, מצטרפות לטמא המשקה ויחזור ויטמא את העריבה.

אפילו שתים אין מצטרפין אלא אם כן היו רוצצות משקה לעולם אין משקה מחבר עד שיהיה משקה דוחק ועומד בין שתי החתיכות. ואין הלכה כרבי יוסי.

ואם היה משקה עומד. כלומר אם לא היה קטפרס אלא אשבורן, והמשקה עומד בין חתיכות הבצק, אפילו כל שיעור הביצה שבבצק פירורים דקין כעין החרדל מפורדים זה מזה, המשקה שעומד מחברן ומצטרפין לכביצה, ומטמאין המשקה וחוזר המשקה ומטמא את העריבה.

אוכל פרור. אוכל שהוא חלוק לפירורים פירורים דקין אינו מצטרף, דאין המשקה מחברן. ואין הלכה כרבי דוסא.

משנה ט

מַקֵּל שֶׁהִיא מְלֵאָה מַשְׁקִין טְמֵאִין,

כֵּיוָן שֶׁהִשִּׁיקָהּ לַמִּקְוֶה - טְהוֹרָה, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ;

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עַד שֶׁיַּטְבִּיל אֶת כֻּלָּהּ.

הַנִּצּוֹק וְהַקְּטַפְרֵס וּמַשְׁקֶה טוֹפֵחַ -

אֵינָן חִבּוּר לא לַטֻּמְאָה, וְלא לַטָּהֳרָה;

וְהָאֶשְׁבֹּרֶן -

חִבּוּר לַטֻּמְאָה וְלַטָּהֳרָה.

ברטנורא משנה ט

כיון שהשיקה למקוה. כיון שחיבר קצה אחד מן המקל במקוה, אף על פי שלא הטבילו כולו, טהרו כל המשקין טמאין שבראשו האחר, דקטפרס חיבור.

עד שיטביל את כולה. דקסברי רבנן קטפרס אינו חיבור.

הניצוק. קילוח צינור הבא מלמעלה למטה בזקיפה כעמוד.

קטפרס. מים הבאים מלמעלה למטה דרך מדרון של תל גבוה.

ומשקה טופח. ואין בו טופח על מנת להטפיח, שאין בו כל כך משקה שאם טפח בהן ידו עלה בה משקה שיוכל להטפיח דבר אחר.

אינו חיבור לא לטומאה. שאם משקים תלושין הן ונגע טמא בתחתון, העליון טהור. וכן לענין משקה טופח, ואפילו במקום חלק, אם משקין מכאן ומשקין מכאן ומשקה טופח באמצע, נגע טמא במשקה טופח, משקין שמכאן ומכאן טהורים אף על פי שמחוברים לו.

ולא לטהרה. כגון גומא שאין בה ארבעים סאה, וניצוק או משקה טופח מחובר לגומא זו ולמקוה כשר, אינו חיבור, והטובל בגומא זו לא עלתה לו טבילה.

אשבורן. מקום עמוק שנקוו בו מים.

חיבור לטומאה ולטהרה. ואם נטמאו קצתן נטמאו כולן, וכן אם נתחברו קצת מהן למקוה וטהרו, טהרו כולן.