תמיד, פרק ז
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

תמיד, פרק ז

תמיד, פרק ז

משנה א

בִּזְמַן שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל נִכְנָס לְהִשְׁתַּחֲווֹת, שְׁלשָׁה אוֹחֲזִין בּוֹ:

אֶחָד בִּימִינוֹ, וְאֶחָד בִּשְֹמֹאלוֹ, וְאֶחָד בָּאֲבָנִים טוֹבוֹת.

וְכֵיוָן שֶׁשָּׁמַע הַמְמֻנֶה קוֹל רַגְלָיו שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁהוּא יוֹצֵא,

הִגְבִּיהַּ לוֹ אֶת הַפָּרֹכֶת,

נִכְנַס, וְהִשְׁתַּחֲוָה, וְיָצָא,

וְנִכְנְסוּ אֶחָיו הַכֹּהֲנִים, וְהִשְׁתַּחֲווּ, וְיָצְאוּ.

 

ברטנורא משנה א  

בזמן שכהן גדול נכנס להשתחוות. בהיכל. ולא מקריא ביאה שלא לצורך.

באבנים טובות. שעל כתפות האפוד.

הגביה לו את הפרוכת. שתלוי בפתחו של אולם. שלא היה לפתחו של אולם דלתות כשאר פתחים שבמקדש אלא פרוכת בלבד.

 

משנה ב

בָּאוּ וְעָמְדוּ עַל מַעֲלוֹת הָאוּלָם.

עָמְדוּ הָרִאשׁוֹנִים לִדְרוֹם אֲחֵיהֶם הַכֹּהֲנִים, וַחֲמִשָּׁה

כֵּלִים בְּיָדָם:

הַטֶּנִי בְּיַד אֶחָד,

וְהַכּוּז בְּיַד אֶחָד,

וְהַמַּחְתָּה בְּיַד אֶחָד,

וְהַבָּזֵךְ בְּיַד אֶחָד,

וְכַף וְכִסּוּיָהּ בְּיַד אֶחָד.

וּבֵרְכוּ אֶת הָעָם בְּרָכָה אַחַת;

אֶלָּא שֶׁבַּמְּדִינָה אוֹמְרִים אוֹתָהּ שָׁלשׁ בְּרָכוֹת,

וּבַמִּקְדָּשׁ בְּרָכָה אַחַת.

בַּמִּקְדָּשׁ הָיוּ אוֹמְרִים אֶת הַשֵּׁם כִּכְתָבוֹ, וּבַמְּדִינָה בְּכִנּוּיוֹ.

בַּמְּדִינָה הַכֹּהֲנִים נוֹשְֹאִים אֶת כַּפֵּיהֶם,

יְדֵיהֶם כְּנֶגֶד כִּתְפוֹתֵיהֶם,

וּבַמִּקְדָּשׁ עַל גַּבֵּי רָאשֵׁיהֶן;

חוּץ מִכֹּהֵן גָּדוֹל,

שֶׁאֵינוֹ מַגְבִּיהַּ אֶת יָדָיו לְמַעְלָה מִן הַצִּיץ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף כֹּהֵן גָּדוֹל מַגְבִּיהַּ אֶת יָדָיו לְמַעְלָה מִן הַצִּיץ,

שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ט, כב) "וַיִּשָֹּׂא אַהֲרֹן אֶת-יָדָו אֶל-הָעָם וַיְבָרְכֵם".

 

ברטנורא משנה ב  

באו ועמדו. לאחר שברכו וקראו ועשו העבודות האמורות לעיל, באו למעלות האולם.

עמדו הראשונים. אלו החמשה כהנים שבידם חמשה כלים כו'.

וברכו את העם ברכה אחת. והן שלושה פסוקים של ברכת כהנים, יברכך, יאר, ישא. וקרי להו ברכה אחת, לפי שלא היו עונין אחריהן אמן בין פסוק לפסוק כדרך שעושים בגבולים.

את השם ככתבו. ביו"ד ה"א.

ובמדינה בכינויו. באל"ף דל"ת. שאין מזכירין את השם ככתבו אלא במקדש בלבד, שנאמר (שמות כ') "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך", סרסהו ודרשהו, בכל המקום אשר אבוא אליך וברכתיך, דהיינו במקדש, שם אזכיר את שמי.

כנגד כתפותיהם. לפי שצריכים נשיאת כפיים, דכתיב "וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם", וכתיב (דברים י"ח) "הוא ובניו כל הימים", מה הוא בנשיאות כפים, אף בניו בנשיאות כפים כל הימים.

ובמקדש. שמברכים את העם בשם המפורש, ושכינה למעלה מקשרי אצבעותיהם, מגביהים ידיהם למעלה מראשיהם.

שאין מגביה ידיו למעלה מן הציץ. מפני שהשם כתוב בו.

רבי יהודה אומר כו'. ואין הלכה כרבי יהודה.

 

משנה ג

בִּזְמַן שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל רוֹצֶה לְהַקְטִיר,

הָיָה עוֹלֶה בַּכֶּבֶשׁ, וְהַסְּגַן בִּימִינוֹ.

הִגִּיעַ לְמַחֲצִית הַכֶּבֶשׁ,

אָחַז הַסְּגַן בִּימִינוֹ וְהֶעֱלָהוּ.

הוֹשִׁיט לוֹ הָרִאשׁוֹן הָרֹאשׁ וְהָרֶגֶל,

וְסָמַךְ עֲלֵיהֶם וּזְרָקָן.

הוֹשִׁיט הַשֵּׁנִי לָרִאשׁוֹן שְׁתֵּי הַיָּדַיִם,

נוֹתְנָן לְכֹהֵן גָּדוֹל, וְסָמַךְ עֲלֵיהֶן, וּזְרָקָן.

נִשְׁמַט הַשֵּׁנִי וְהָלַךְ לוֹ.

וְכָךְ הָיוּ מוֹשִׁיטִין לוֹ שְׁאָר כָּל הָאֵבָרִין,

וְהוּא סוֹמֵךְ עֲלֵיהֶן, וְזוֹרְקָן.

וּבִזְמַן שֶׁהוּא רוֹצֶה,

הוּא סוֹמֵךְ, וַאֲחֵרִים זוֹרְקִין.

בָּא לוֹ לְהַקִּיף אֶת הַמִּזְבֵּחַ.

 

מֵהֵיכָן הוּא מַתְחִיל?

מִקֶּרֶן דְּרוֹמִית מִזְרָחִית,

מִזְרָחִית צְפוֹנִית, צְפוֹנִית מַעֲרָבִית, מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית.

נָתְנוּ לוֹ יַיִן לְנַסֵּךְ.

הַסְּגַן עוֹמֵד עַל הַקֶּרֶן, וְהַסּוּדָרִים בְּיָדוֹ,

וּשְׁנֵי כֹהֲנִים עוֹמְדִים עַל שֻׁלְחַן הַחֲלָבִים,

וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת שֶׁל כֶּסֶף בְּיָדָם,

תָּקְעוּ, וְהֵרִיעוּ, וְתָקְעוּ;

בָּאוּ וְעָמְדוּ אֵצֶל בֶּן אַרְזָא,

אֶחָד מִימִינוֹ, וְאֶחָד מִשְֹּׂמֹאלוֹ.

שָׁחָה לְנַסֵּךְ,

וְהֵנִיף הַסְּגַן בַּסּוּדָרִין,

וְהִקִּישׁ בֶּן אַרְזָא בַּצִּלְצָל,

וְדִבְּרוּ הַלְוִיִּם בַּשִּׁיר.

הִגִּיעוּ לַפֶּרֶק,

תָּקְעוּ, וְהִשְׁתַּחֲווּ הָעָם.

עַל כָּל פֶּרֶק - תְּקִיעָה,

וְעַל כָּל תְּקִיעָה - הִשְׁתַּחֲוָיָה.

זֶה הוּא סֵדֶר הַתָּמִיד לַעֲבוֹדַת בֵּית אֱ-להֵינוּ.

יְהִי רָצוֹן שֶׁיִּבָּנֶה בִּמְהֵרָה בְּיָמֵנוּ,

אָמֵן.

 

ברטנורא משנה ג  

בזמן שכהן גדול רוצה להקטיר. שהוא מקטיר כל זמן שירצה, ונוטל חלק כשירצה.

למחצית הכבש. וכבר נתייגע קצת.

וסמך עליהן. משום כבודו של כהן גדול שתהא חשובה הקטרתו יותר משאר כהנים.

וזרקן. כדדרשינן "ועשית עולותיך הבשר והדם" (דברים י"ב), מה דם בזריקה אף בשר בזריקה.

נשמט השני והלך לו. אבל הראשון נשאר שם לקבל האברים מן המושיטים וליתנן לכהן גדול.

בא לו להקיף את המזבח. כהן גדול שהיה בראש הכבש שהוא בדרום, מקיף דרך ימין, דכל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין, לכך היה הולך למזרחית דרומית ומשם לצפונית מזרחית, עד שמגיע למערבית דרומית מקום הנקבים שהיין והמים שמנסכים יורדין בהן, ומשם הולכים לשיתין שהן היסודות, ושם עומד כהן אחד ומושיט לו היין לנסכים. אבל כהן גדול לא היה נושא היין עמו, שמא יתקלקל היין בעשן המערכה כשמקיף את המזבח. ובעוד שהוא מקיף, מהפך בצנורא דהיינו מזלג את האברים שלא נתאכלו על המזבח.

אבל שאר הכהנים כשעושים ניסוך היין, הולכים דרך שמאל מן הכבש לדרומית מערבית שהוא קרוב לכבש, כדתנן פרק קדשי קדשים, כל העולים הולכים דרך ימין חוץ מן העולה לשלושה דברים, נסוך היין והמים ועולת העוף. היין והמים, שלא יתעשנו. ועולת העוף נמי, שלא תמות בעשן.

וכהן גדול שדומה לבן בית שיש לו רשות להלך כמו שהוא חפץ מה שאין שאר הכהנים רשאים לעשות כן, וגם יש לו רשות להפך בצנורא בלא פייס, יש לו להקיף כדי ללכת דרך ימין.

הסגן עומד על הקרן. אצל הכהן גדול שבא לנסך.

והסודרים בידו. להניף כשינסך הכהן. כדי שידעו הלוים וידברו בשיר, וידע בן ארזא ויקיש בצלצל, כדאמר בסמוך.

על שלחן החלבים. שתי שלחנות היו במערבו של כבש, אחד שלחן של כסף שבו נותנין כלי שרת, ואחד שלחן של שיש שבו נותנים האברין והוא נקרא שלחן החלבין.

בן ארזא. שם אדם המקיש בצלצל, צמב"ל בלע"ז.

הגיעו לפרק. לסוף פרשה.

 

משנה ד

הַשִּׁיר שֶׁהָיוּ הַלְוִיִּם אוֹמְרִים בַּמִּקְדָּשׁ:

בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן הָיוּ אוֹמְרִים (תהלים כ"ד)

"לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ".

בַּשֵּׁנִי הָיוּ אוֹמְרִים (שם מ"ח)

"גָּדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאֹד בְּעִיר אֱלהֵינוּ הַר-קָדְשׁוֹ".

בַּשְּׁלִישִׁי הָיוּ אוֹמְרִים: (שם פ"ב)

"אֱלהִים נִצָּב בַּעֲדַת-אֵל בְּקֶרֶב אֱלהִים יִשְׁפֹּט".

בָּרְבִיעִי הָיוּ אוֹמְרִים (שם צ"ד)

"אֵל-נְקָמוֹת ה' אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ" וְגוֹ'.

בַּחֲמִישִׁי הָיוּ אוֹמְרִים (שם פ"א)

"הַרְנִינוּ לֵאלהִים עוּזֵּנוּ, הָרִיעוּ לֵאלהֵי יַעֲקֹב".

בַּשִּׁשִּׁי הָיוּ אוֹמְרִים (שם צ"ג)

"ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ" וְגוֹ'.

בַּשַּׁבָּת הָיוּ אוֹמְרִים (שם צ"ב)

"מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת" -

מִזְמוֹר שִׁיר לֶעָתִיד לָבֹא,

לְיוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת מְנוּחָה לְחַיֵּי הָעוֹלָמִים.

 

ברטנורא משנה ד  

בראשון לה' הארץ ומלואה. לפי שהוא ראשון למעשה בראשית.

בשני גדול ה'. שבו נחלקו המים והיה רקיע בין מים למים.

בשלישי אלהים נצב בעדת אל. שבו נראית היבשה שעליה עומדים הדיינין לעשות דין.

ברביעי אל נקמות. שבו נבראו השמש וירח והכוכבים שעתיד הקב"ה להנקם מן העובדים להם.

בחמישי הרנינו לאלהים עזנו. שבו נבראו בעלי חיים שהרואה אותן מרנן ומשבח לבוראו.

בששי ה' מלך. שבו נשלמה הבריאה ובו נברא אדם שמכיר מלכותו של יוצרו.

מנוחה לחי העולמים. האי תנא סבר לה כמאן דאמר שיתא אלפי שנין הוי עלמא וחד חרוב, ועל שם שבאלף שביעי לא יהיה כי אם הקב"ה שנאמר (ישעיה ב') ונשגב ה' לבדו ביום ההוא, לכך אומרים בשבת מזמור שיר ליום השבת, לאלף השביעי, שיומו של הקב"ה אלף שנה.

 

 

סליק מסכת תמיד