תרומות, פרק א

 משנה א

חֲמִשָּׁה לא יִתְרֹמוּ; וְאִם תָּרְמוּ, אֵין תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה.

הַחֵרֵשׁ, וְהַשּׁוֹטֶה, וְהַקָּטָן, וְהַתּוֹרֵם אֶת שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ.

נָכְרִי שֶׁתָּרַם אֶת שֶׁל יִשְֹרָאֵל אֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת,

אֵין תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.

ברטנורא משנה א

חמשה לא יתרומו. מנינא למעוטי הא דאמר רבי יהודה לקמן, קטן שלא הביא שתי שערות תרומתו תרומה קמ"ל דאין תרומתו תרומה.

החרש והשוטה והקטן כו'. כולהו מחד קרא נפקא לן דכתיב (שמות כח) "דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו". 'אל בני ישראל' - פרט לנכרי, 'מאת כל איש' - פרט לקטן, 'אשר ידבנו לבו' - פרט לחרש ושוטה שאין בהם דעת להיות נודבין. וקטן לא מצי ממעיט מאשר ידבנו לבו, דאיכא קטן שהגיע לעונת נדרים שיש לו דעת להיות נודב. וזאת התרומה אשר תקחו מאתם פרט לתורם שאינו שלו. ושוטה, המאבד מה שנותנים לו קרוי שוטה.

אפילו ברשות. של ישראל שעשאו ישראל שלוחו לתרום, אין תרומתו תרומה. דכתיב (במדבר יח) "כן תרימו גם אתם", גם לרבות שלוחכם, מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית.

משנה ב

חֵרֵשׁ הַמְדַבֵּר וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ

לא יִתְרֹם;

וְאִם תָּרַם, תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.

חֵרֵשׁ, שֶׁדִּבְּרוּ בּוֹ חֲכָמִים בְּכָל מָקוֹם -

שֶׁאֵינוֹ לא שׁוֹמֵעַ וְלא מְדַבֵּר.

ברטנורא משנה ב

לא יתרום. לכתחלה דצריך להשמיע לאזנו כשיברך.

חרש שדברו בו חכמים בכל מקום וכו'. לאו כללא הוא, דבריש חגיגה תני חרש, ומדבר ואינו שומע בכלל, ובפרק מצות חליצה לענין חליצה.

שאינו שומע ואינו מדבר. שנולד חרש ממעי אמו, וכיון שלא שמע מעולם מה שמדברים לו אי אפשר לו שידבר.

משנה ג

קָטָן שֶׁלֹּא הֵבִיא שְׁתֵּי שְֹעָרוֹת -

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אִם עַד שֶׁלֹּא בָּא לְעוֹנַת נְדָרִים, אֵין תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה;

וּמִשֶּׁבָּא לְעוֹנַת נְדָרִים, תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.

ברטנורא משנה ג

רבי יהודה אומר תרומתו תרומה. בדיעבד, דלית ליה לרבי יהודה הך דרשא מאת כל איש פרט לקטן.

עד שלא בא לעונת נדרים. הזכר בן י"ב שנה ויום אחד, והנקבה בת י"א שנים ויום אחד. ומאותה עונה ואילך אם תרם תרומתו תרומה. והלכה כרבי יוסי.

משנה ד

אֵין תּוֹרְמִין זֵיתִים עַל הַשֶּׁמֶן, וְלא עֲנָבִים עַל הַיַּיִן.

וְאִם תָּרְמוּ -

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: תְּרוּמַת עַצְמָן בָּהֶם;

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֵין תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה.

ברטנורא משנה ד

אין תורמין זיתים על השמן. מי שיש לו שמן שחייב להפריש ממנו תרומה, וזיתים שחייב להפריש מהן תרומה, אינו יכול לתרום מן הזיתים כפי השיעור שיש לו לתרום על הזיתים ועל השמן, ולפטור השמן בתרומת הזיתים, דכתיב (במדבר יח) "כדגן מן הגורן", מן הגמור על הגמור, ולא ממה שאינו גמור על הגמור.

ואם תרם בית שמאי אומרים תרומת עצמן יש בהן. כלומר אין כאן תרומה אלא על הזיתים בלבד אבל לא על השמן.

ובית הלל אומרים אינה תרומה. הואיל ונתכוון לתרום גם על השמן, אין כאן תרומה לא על הזיתים ולא על השמן, והרי הוא כאילו לא תרם כלל.

משנה ה

אֵין תּוֹרְמִין מִן הַלֶּקֶט וּמִן הַשִּׁכְחָה וּמִן הַפֵּאָה וּמִן הַהֶפְקֵר,

וְלא מִמַּעֲשֵֹר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְּלָה תְּרוּמָתוֹ,

וְלא מִמַּעֲשֵֹר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ,

וְלא מִן הַחַיָּב עַל הַפָּטוּר, וְלא מִן הַפָּטוּר עַל הַחַיָּב,

וְלא מִן הַתָּלוּשׁ עַל הַמְחֻבָּר, וְלא מִן הַמְחֻבָּר עַל הַתָּלוּשׁ,

וְלא מִן הֶחָדָשׁ עַל הַיָּשָׁן, וְלא מִן הַיָּשָׁן עַל הֶחָדָשׁ,

וְלא מִפֵּרוֹת הָאָרֶץ עַל פֵּרוֹת חוּצָה לָאָרֶץ,

וְלא מִפֵּרוֹת חוּצָה לָאָרֶץ עַל פֵּרוֹת הָאָרֶץ;

וְאִם תָּרְמוּ - אֵין תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה.

ברטנורא משנה ה

אין תורמין מן הלקט מן השכחה ומן הפאה. מי שיש לו כרי של טבל, אינו יכול להפריש עליו תרומה מלקט ושכחה ופאה שבידו, שאלו מתנות עניים הן ואינו יכול לתקן טבלו במתנות עניים.

ההפקר. דכתיב (דברים יד) "ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך", ממה שיש לך ואין לו אתה חייב ליתן, יצא הפקר שידך וידו שוין בו.

ולא ממעשר ראשון שנטלה תרומתו. אין תורם ממנו תרומה גדולה על כרי של טבל שבידו. ואיצטריך לאשמועינן היכא שהקדימו בן לוי לכהן בשבלים, שהוא פטור מתרומה גדולה. ודוקא שנטלה תרומתו, אבל לא נטלה תרומתו יכול לתרום, דתניא בספרי 'מנין לבן לוי שרצה לעשות ממעשר ראשון שלו תרומה גדולה, מנין שעושה ת"ל (במדבר יח) "כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה", מכאן שאם רצה לעשותו תרומה לאחרים עושה, יכול אף לאחר שנטלה תרומתו יהא עושה אותו תרומה לאחרים? ת"ל (שם) "את מקדשו ממנו", בזמן שקדשו בתוכו הוא עושה אותו תרומה לאחרים, אין קדשו בתוכו אין עושה אותו תרומה לאחרים'.

ולא ממעשר שני והקדש שנפדו. האי תנא סבר מעשר שני ממון גבוה הוא. והיכא דלא נפדו פשיטא דאינו יכול לתקן טבלו בממון של גבוה, אבל היכא דנפדו, סלקא דעתך אמינא דיכול לעשותן תרומה גדולה על טבלו. וכי תימא הא נמי פשיטא דחולין גמורים הוא, אצטריך היכא דהקדימו בשבלים, דפטור מתרומה גדולה, כדפרישית במעשר ראשון. והקדש שנפדה נמי איצטריך, כשהקדיש טבל ומרחו הגזבר ואח"כ פדאו דפטור מן התרומה.

מן הפטור על החיוב. כגון מפירות שלא הביאו שליש שהן פטורין מן המעשרות, על הפירות שהביאו שליש שהן חייבין במעשרות.

ולא מן התלוש על המחובר. דכתיב (שם) "והרמותם ממנו", שלא יתרום מן התלוש על המחובר ולא מן המחובר על התלוש, דלשון הרמה לא שייך אלא בתלוש, וממנו משמע שהתרומה והחולין שניהם שוין.

מן החדש על הישן. מפירות שנה זו על פירות שנה שעברה, ולא מפירות שנה שעברה על פירות שנה זו, דכתיב (דברים יד) "היוצא השדה שנה שנה". אבל שדה שעושה שני גרנות בשנה כגון שדה בית השלחין תורמים ומעשרים מזה על זה.

ולא מפירות הארץ על פירות חוצה לארץ. דכתיב (ויקרא כז) "וכל מעשר הארץ מזרע הארץ", גלי קרא במעשר וה"ה לתרומה. וכן אין תורמין מפירות הארץ על פירות שבסוריא, ולא מפירות שבסוריא על פירות שבארץ.

משנה ו

חֲמִשָּׁה לא יִתְרֹמוּ; וְאִם תָּרְמוּ, תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה.

הָאִלֵּם, וְהַשִּׁכּוֹר, וְהֶעָרֹם, וְהַסּוּמָא, וּבַעַל קֶרִי

לא יִתְרֹמוּ;

וְאִם תָּרְמוּ, תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה.

ברטנורא משנה ו

חמשה לא יתרומו. מנינא למעוטי מדרבי יהודה, דאמר קטן שתרם תרומתו תרומה.

האילם. והוא ששומע אלא שנשתתק מחמת חולי, לא יתרום, לפי שאינו יכול לברך. וכן הערום אינו יכול לברך דכתיב (דברים כג) "ולא יראה בך ערות דבר", בשעה שאתה מדבר בו לא יראה בך ערוה.

ובעל קרי. נמי בזמן התקנה מקמי דבטלוה לטבילותא לא הוה מצי לברך, דתנן בעל קרי מהרהר בלבו.

והשכור והסומא. אינם יודעים לברור מן היפה, ואנן בעינן שיהא התורם בורר ותורם מן היפה דכתיב (במדבר יח) "מכל חלבו את מקדשו". ושיכור מקרי 'כל שאינו יכול לדבר בפני המלך' מחמת שיכרותו.

משנה ז

אֵין תּוֹרְמִין לא בְּמִדָּה, וְלא בְּמִשְׁקָל, וְלא בְּמִנְיָן,

אֲבָל תּוֹרֵם הוּא אֶת הַמָּדוּד וְאֶת הַשָּׁקוּל וְאֶת הַמָּנוּי.

אֵין תּוֹרְמִין בַּסַּל וּבַקֻּפָּה שֶׁהֵם שֶׁל מִדָּה,

אֲבָל תּוֹרֵם הוּא בָּהֶן חֶצְיָן וּשְׁלִישָׁן.

לא יִתְרֹם בַּסְּאָה חֶצְיָהּ, שֶׁחֶצְיָהּ מִדָּה.

ברטנורא משנה ז

אין תורמין לא במידה. דכתיב (שם) ונחשב לכם תרומתכם, במחשבה אתה תורם כלומר מאומד, ואי אתה תורם לא במידה ולא במשקל ולא במנין. ואף על גב דהאי קרא בתרומת מעשר הוא דכתיב, אם אינו ענין לתרומת מעשר, שהרי נתנה בו תורה שיעור מעשר מן המעשר, וצריך שימדוד כדי שיתן השיעור הראוי - תנהו ענין לתרומה גדולה שלא נתנה בו תורה שיעור.

אבל תורם הוא את המדוד. שמודד הוא את טבלו, או מונה ושוקל את טבלו ומכניסו לתוך ביתו, וכשמפריש התרומה גדולה ממנו, מפריש מאומד, ולא ימדוד ולא ישקול ולא ימנה.

אין תורמין בסל ובקופה שהם של מידה. שהרואה אומר במידה הוא תורם.

אבל תורם הוא בהן חציין ושלישן. דכיון דאינו ממלא אותן ליכא למגזר.

שחציה מידה. שיש בסאה פעמים סימנין עד מקום חציה, ואיכא למגזר דלמא אתו לתרום במידה.

משנה ח

אֵין תּוֹרְמִין שֶׁמֶן עַל זֵיתִים הַנִּכְתָּשִׁין,

וְלא יַיִן עַל עֲנָבִים הַנִּדְרָכִים;

וְאִם תָּרַם,

תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה, וְיַחֲזֹר וְיִתְרֹם.

הָרִאשׁוֹנָה מְדַמַּעַת בִּפְנֵי עַצְמָהּ, וְחַיָּבִין עָלֶיהָ חֹמֶשׁ,

אֲבָל לא שְׁנִיָּה.

ברטנורא משנה ח

הזיתים הנכתשים. רגילים היו לכתוש הזיתים במכתשת להוציא שמנן.

תרומתו תרומה. גמורה היא מדאורייתא.

ויחזור ויתרום. מדרבנן, לאחר שישלים כתישת אותן הזיתים ודריכת הענבים, יחזור ויוציא תרומה שנית כשיעור הצריך לשמן וליין שיצא.

הראשונה מדמעת. אם נפלה לפחות ממאה חולין, נעשה הכל מדומע ואסור לזרים, וימכר הכל לכהן. דתרומה גמורה היא מדאורייתא.

וחייבין עליה חומש. זר האוכלה בשגגה משלם קרן וחומש, כדין כל זר אוכל תרומה.

אבל לא שניה. לפי שאינה אלא מדרבנן, לפיכך אינה נאכלת עד שיפרישו עליה תרומה ומעשרות ממקום אחר, דמדאורייתא היא טבל גמור. ואי קשיא מאי שנא הכא בתורם שמן על הזיתים הנכתשים דתרומתו תרומה ויחזור ויתרום, ומאי שנא לעיל גבי התורם זיתים על השמן וענבים על היין דאין תרומתו תרומה?

ויש לומר: דהתורם זיתים על השמן איכא פסידא לכהן, לפיכך אין תרומתו תרומה, אבל בתורם שמן על הזיתים הנכתשים דליכא פסידא לכהן, תרומתו תרומה, אלא דרבנן הוא דגזור דיחזור ויתרום.

משנה ט

וְתוֹרְמִין שֶׁמֶן עַל זֵיתִים הַנִּכְבָּשִׁים,

וְיַיִן עַל עֲנָבִים לַעֲשׁוֹתָם צִמּוּקִים.

הֲרֵי שֶׁתָּרַם שֶׁמֶן עַל זֵיתִים לַאֲכִילָה,

וְזֵיתִים עַל זֵיתִים לַאֲכִילָה,

וְיַיִן עַל עֲנָבִים לַאֲכִילָה, וַעֲנָבִים עַל עֲנָבִים לַאֲכִילָה,

וְנִמְלַךְ לְדָרְכָן -

אֵינוֹ צָרִיךְ לִתְרוֹם.

ברטנורא משנה ט

זיתים הנכבשים. זיתים מלוחים וכבושים ביין או בחומץ כדי שיתקיימו, וחשיבי דבר שנגמרה מלאכתו, הלכך תורמין מן השמן עליהם, דדוקא שמן על זיתים העומדים להוציא שמנן, וכן יין על ענבים העומדות לידרך הוא דאסור לתרום, אבל יין על צמוקים ושמן על זיתים הנכבשים שרי, וכשהוא תורם מן השמן על הזיתים הנכבשים ומן היין על הצמוקים תורם לפי השמן הראוי שיצא מן הזיתים הנכבשים ולפי היין הראוי שיצא מן הצמוקים.

אין צריך לתרום. הואיל וכי קא תרם שפיר קא תרם, שהרי באותה שעה היו עומדות לאכילה.

משנה י

אֵין תּוֹרְמִין מִדָּבָר שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ

עַל דָּבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ,

וְלא מִדָּבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ

עַל דָּבָר שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ,

וְלא מִדָּבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ

עַל דָּבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ;

וְאִם תָּרְמוּ, תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה.

ברטנורא משנה י

אין תורמים מדבר שנגמרה מלאכתו. מדבר שנתמרח בכרי.

על דבר שלא נגמרה מלאכתו. שלא נתמרח בכרי, דכתיב (במדבר יח) "כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב", מן הגמור על הגמור, ולא מן הגמור על שאינו גמור, ולא משאינו גמור על הגמור.

ואם תרם תרומתו תרומה. ודוקא בשאר פירות, אבל התורם מן הזיתים על השמן, או מן הענבים על היין, הא אמרינן לעיל דאין תרומתו תרומה, משום דאית ביה פסידא לכהן כדאמרן.