תרומות, פרק ט

משנה א

הַזּוֹרֵעַ תְּרוּמָה,

שׁוֹגֵג - יוֹפַךְ, וּמֵזִיד - יְקַיֵּם.

אִם הֵבִיאָה שְׁלִישׁ,

בֵּין שׁוֹגֵג בֵּין מֵזִיד - יְקַיֵּם.

וּבַפִּשְׁתָּן, מֵזִיד - יוֹפַךְ.

ברטנורא משנה א

הזורע תרומה שוגג יופך. חורש ומהפך, כדי שלא יגדל, ואין בכך כלום.

ומזיד יקיים. כיון שנקרא שם תרומה על השדה, היה נראה כמאבד את התרומה.

ואם הביאה שליש אפילו שוגג יקיים. משום דאסור לאבד את התרומה.

ובפשתן מזיד יופך. ואפילו הביאה שליש, כדי שלא יהנה בקסמין ויחשוב שהזרע בלבד הוא דהוי תרומה ואסור, ועיקר פשתן משום קסמין הוא ולא משום זרע.

משנה ב

וְחַיֶּבֶת בַּלֶּקֶט וּבַשִּׁכְחָה וּבַפֵּאָה,

וַעֲנִיֵּי יִשְֹרָאֵל וַעֲנִיֵּי כֹהֲנִים מְלַקְּטִים,

וַעֲנִיֵּי יִשְֹרָאֵל מוֹכְרִין אֶת שֶׁלָּהֶם לַכֹּהֲנִים בִּדְמֵי תְרוּמָה,

וְהַדָּמִים שֶׁלָּהֶם.

רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: לא יְלַקְּטוּ אֶלָּא עֲנִיֵּי כֹהֲנִים,

שֶׁמָּא יִשְׁכְּחוּ וְיִתְּנוּ לְתוֹךְ פִּיהֶם.

אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: אִם כֵּן, לא יְלַקְּטוּ אֶלָּא טְהוֹרִים.

ברטנורא משנה ב

בדמי תרומה. דגידולי תרומה אסורים לזרים.

לא ילקטו אלא עניי כהנים. דחיישינן אדמלקטי ליה שדו לפומייהו.

אם כן לא ילקטו אלא טהורים. דהא כהן טמא אסור בתרומה. והלכה כרבי עקיבא.

משנה ג

וְחַיֶּבֶת בַּמַּעַשְֹרוֹת וּבְמַעֲשַֹר עָנִי,

וַעֲנִיֵּי יִשְֹרָאֵל וַעֲנִיֵּי כֹהֲנִים נוֹטְלִים,

וַעֲנִיֵּי יִשְֹרָאֵל מוֹכְרִין אֶת שֶׁלָּהֶם לַכֹּהֲנִים בִּדְמֵי תְרוּמָה,

וְהַדָּמִים שֶׁלָּהֶם.

הַחוֹבֵט מְשֻׁבָּח;

וְהַדָּשׁ כֵּיצַד יַעֲשֶֹה?

תּוֹלֶה כְּפִיפוֹת בְּצַוְּארֵי בְהֵמָה,

וְנוֹתֵן לְתוֹכָן מֵאוֹתוֹ הַמִּין;

נִמְצָא לא זוֹמֵם אֶת הַבְּהֵמָה,

וְלא מַאֲכִיל אֶת הַתְּרוּמָה.

ברטנורא משנה ג

וחייבת במעשרות. מעשר ראשון ושני. והוא הדין בתרומה.

ובמעשר עני. אם היא שנה שלישית או ששית של שמטה שמעשר עני נוהג בהן.

החובט. גדולי תרומה הללו במקלות, הרי זה משובח, כדי שלא יצטרך לחסום את הבהמה שדש בה, שאסור להניחה לאכול בתרומה אם אינה פרתו של כהן.

כפיפות. סלין.

מאותו המין. של חולין, אם חטים חטים ואם שעורים שעורים.

נמצא לא זומם. כלומר אינו חוסם ונותן זמם לתוך פיה שהרי היא אוכלת מאותו המין.

ולא מאכילה תרומה. דמשל חולין שבכפיפה התלויה בצוארה היא אוכלת.

משנה ד

גִּדּוּלֵי תְרוּמָה - תְּרוּמָה,

וְגִּדּוּלֵי גִדּוּלִין - חֻלִּין.

אֲבָל הַטֶּבֶל, וּמַעֲשֵֹר רִאשׁוֹן, וּסְפִיחֵי שְׁבִיעִית,

וּתְרוּמַת חוּצָה לָאָרֶץ, וְהַמְדֻמָּע, וְהַבִּכּוּרִים -

גִּדּוּלֵיהֶן חֻלִּין.

גִּדּוּלֵי הֶקְדֵּשׁ וּמַעֲשֵֹר שֵׁנִי - חֻלִּין,

וּפוֹדֶה אוֹתָם בִּזְמַן זַרְעָם.

ברטנורא משנה ד

גדולי תרומה תרומה. מדרבנן עבדו רבנן תקנתא משום תרומה טמאה ביד כהן, כי היכי דלא לישהי לה לגביה עד זמן הזרע כדי לזרעה ואתי בה לידי תקלה, ומשום הכי גזרו שיהיו גדולי תרומה כתרומה.

וגדולי גדולין חולין. אם חזר וזרע אותן גדולין, גדוליהן חולין.

הטבל. גדוליו חולין, משום דרובו חולין.

ומעשר ראשון. נמי משום דרובו חולין.

וספיחי שביעית. לפי שאינן מצויין ואינן נוהגים בכל שנה.

ותרומת חוצה לארץ. נמי לפי שאינה מצויה.

והמדומע. שרובו חולין.

ובכורים. שאינן מצויין [שאינן] נוהגים אלא בשבעת המינים.

גדולי הקדש ומעשר שני חולין. שאם זרע מהן סאה אחת והוסיף כמה סאה, חולין. אף בדבר שאין זרעו כלה.

ופודה אותם בזמן זרעם. פודה כל האוצר בדמי אותה סאה.

משנה ה

מֵאָה לִגְנָה שֶׁל תְּרוּמָה וְאַחַת שֶׁל חֻלִּין -

כֻּלָּן מֻתָּרִין בְּדָבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָּלֶה;

אֲבָל בְּדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָּלֶה,

אֲפִלּוּ מֵאָה שֶׁל חֻלִּין וְאַחַת שֶׁל תְּרוּמָה -

כֻּלָּן אֲסוּרִין.

ברטנורא משנה ה

מאה לגנה של תרומה. שדה שנזרעה ערוגות ערוגות, ויש בה מאה ערוגות של תרומה ואחת של חולין, ולא ידיע הי דחולין.

כולן מותרים. קולא הוא שהקילו בגדולי תרומה, דערוגה אחת של חולין מתרת ערוגות רבות בדבר שזרעו כלה. אבל בדבר שאין זרעו כלה, אחת של תרומה אוסרת מאה של חולין, לפי שאין הקרקע עולה באחת ומאה.

משנה ו

הַטֶּבֶל, גִּדּוּלָיו מֻתָּרִין בְּדָבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָּלֶה;

אֲבָל בְּדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָּלֶה, גִּדּוּלֵי גִדּוּלִין אֲסוּרִין.

אֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָּלֶה?

כְּגוֹן הַלּוּף, וְהַשּׁוּם וְהַבְּצָלִים.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הַשּׁוּם כַּשְֹּׂעוֹרִים.

ברטנורא משנה ו

הטבל גדוליו מותרים. באכילת עראי, כשאכל [צ"ל כשאר] טבל שלא נגמרה מלאכתו.

בדבר שזרעו כלה. השתא מפרש תנא למלתיה דתנן לעיל, הטבל גדוליו חולין לא הויא אלא בדבר שזרעו כלה. אבל בדבר שאין זרעו כלה. אפילו גדולי גדולין אסורים באכילת עראי.

השום כשעורה. כלומר השום חשוב זרעו כלה כמו השעורה. ונקט שעורה לפי שאין בתבואות דבר שיהיה זרעו כלה ונאבד מהרה כמו השעורה.

פירוש אחר: השום שהוא גדול כשעורה אין זרעו כלה, אבל פחות מכשעורה זרעו כלה. ואין הלכה כרבי יהודה.

משנה ז

הַמְנַכֵּשׁ עִם הַנָּכְרִי בֶּחָסִיּוֹת,

אַף עַל פִּי שֶׁפֵּרוֹתָיו טֶבֶל, אוֹכֵל מֵהֶם עֲרַאי.

שְׁתִילֵי תְרוּמָה שֶׁנִּטְמְאוּ,

שְׁתָלָן - טָהֲרוּ מִלְּטַמֵּא.

וַאֲסוּרִין מִלֶּאֱכוֹל עַד שֶׁיָּגֹם אֶת הָאֹכֶל.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד שֶׁיָּגֹם וְיִשְׁנֶה.

ברטנורא משנה ז

המנכש. תולש עשבים רעים הגדלים בתוך התבואה והירקות.

בחסיות. כגון השום והלוף והבצלים והכרתי, כל אלו נקראים חסיות.

אע"פ שפירותיו. של עובד כוכבים טבל, דסבר האי תנא אין קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיע מן המעשר וגדולי טבל טבל בדבר שאין זרעו כלה אפילו הכי אוכל מהן עראי.

שתילי תרומה. כגון שתילי כרוב ותרדין שנטמאו ושתלן, טהרו מלטמא. דכיון שנתחברו לקרקע נתבטלו מתורת אוכל.

ואם תאמר: כיון דעיקר גזירה גדולי תרומה כתרומה אינה אלא משום תרומה טמאה ביד כהן דלמא משהי לה גביה ואתי לידי תקלה, אכתי כיון דטהרו משהי לה גביה.

ויש לומר: דתרומה נמכרת בזול הרבה לפי שאינה ראויה אלא לכהנים טהורים ואם נטמאת טעונה שרפה, הלכך אפילו אם היו נותנים לכהן תרומה כדי לזרעה לא היה [צ"ל מפסיד] מבטל שדהו, אבל אם היו הגידולין חולין היה משהה תרומה טמאה כדי לזרעה.

ואסורים לאכול. מעלה בעלמא היא.

עד שיגום האוכל. יחתוך כל הראוי לאכילה, ומה שיגדל אח"כ יהא מותר.

עד שיגום וישנה. שיחתוך מה שגדל גם בפעם השניה, ומה שיגדל משני ואילך יהיה מותר. ואין הלכה כרבי יהודה.