סימן שז: דין הבכור אחר שחיטה, ושצריך להשהותו ולגדלו עד שיפול בו מום
סעיף א
אין מרגילין בבכור, דהיינו להפשיט עורו שלם דרך מרגלותיו.
סעיף ב
שחטו ונמצא טריפה, עורו עם בשרו אסור בהנאה וטעון קבורה. (ולכן טוב למכרו לעובד כוכבים קודם שחיטה). (הגהות מרדכי פ' האשה וכך כתב הב"י בשם תשובה אשכנזית והיא בתשובת מהרי"ל).
סעיף ג
צריך הכהן להשהותו ולגדלו לעולם, עד שיפול בו מום. ויכול למכרו אפילו לישראל, אע"פ שהוא תמים, והלוקח ינהוג בו קדושת בכור. במה דברים אמורים, שהלוקח קונה אותו לצרכו. אבל אסור לעשות בו סחורה, דהיינו לקנותו כדי להרויח. ואם קנאו לצרכו ולא נצטרך לו, יכול לחזור ולמכרו.