סימן שטז: דין הלוקח בהמה מן העובד כוכבים ואינו יודע אם בכרה
סעיף א
הלוקח בהמה מהעובד כוכבים, ואין ידוע אם בכרה וילדה, הרי זה ספק בכור, ויאכל במומו לבעלים, ואינו לכהן, שהמוציא מחבירו עליו הראיה. בין אם לקחה תוך שנתה, או אחר שנתה, ואפלו אם העובד כוכבים מסיח לפי תומו שכבר בכרה, אינו נאמן. (וסימנים שבסדקי קרניה אין מעלה ולא מוריד לסמוך עליהם) (הגהות מרדכי פ' האשה).
סעיף ב
לקח בהמה מניקה מהעובד כוכבים, אינו חושש שמא בנה של אחרת היא מניקה, אלא הרי זו בחזקת שילדה. ואפילו היה זה שמניקה כמו מין אחר, ואפילו כמין חזיר, פטורה מהבכורה.
סעיף ג
וכן בהמה שהיא חולבת, פטורה מהבכורה, שרוב הבהמות אינן חולבות אלא אם כן ילדו.
הגה: ויש אומרים דאין סומכין על מה שהיא חולבת (טור בשם ה"ג והגהות מרדכי פרק האשה), וכן פסקו האחרונים (מהרא"י בפסקיו סימן קס"ו ובת"ה סימן רע"א ומהרי"ו סימן קע"ד), וכן נוהגין בכל מדינות אלו. מיהו אם יש עוד צד היתר לזה, או שעובד כוכבים מסיח לפי תומו שלא להשביח מקחו, ואומר שילדה, סומכין להתיר. ודוקא בפרות, ובמקום שלא נשמע שחולבות בלא ולד; אבל בעזים, שדרך שחולבות בלא ולד, לא סמכינן על כך אפילו במקום דאיכא ספק ספקא, כגון שילדה ב' ואיכא למימר אכל אחד דאינו בכור, אפילו הכי אסור (פסקי מהרא"י סימן ק"ל). ונראה לי דבמקום דאין דרך העזים בכך, או שדרך הפרות בכך, אין לחלק, ויש לחקור אחר זה.
סעיף ד
בהמה שראינוה חולבת, וידענו שלא ילדה, אם אח"כ ראינוה מניקה ולא ידענו אם ילדה אותו ולד אם לא, הרי זה בחזקת שילדתו.
סעיף ה
מי שיש לו בעדרו מבכירות, ושאין מבכירות, וילדו, ולא היה שם אדם, ומוצא מבכירות מניקות נקבות ושאינן מבכירות מניקות זכרים, אינו חושש שמא בנה של זו בא לו אצל זו ושל זו אצל זו, אלא הדבר בחזקתו שכל אחת מניקה את בנה.
סעיף ו
הלוקח בהמה מישראל, הרי זה בחזקת שבכרה, עד שיודיעו המוכר שעדיין לא ילדה. (ויש אומרים שהוא ספק בכור) (טור בשם הרא"ש והר"ר יונה).