סימן פו: סימני ביצים ודיניהם
סעיף א
סימני ביצים להכיר שהם מעוף טהור; אם שני ראשיה כדין או חדין, או שהיה חלמון מבחוץ וחלבון מבפנים, בידוע שהוא ביצת עוף טמא. ואפילו אם יאמר המוכר שהם מעוף טהור, אין סומכין עליו. ואם ראשו אחד כד ועגול וראשו השני חד ועגול וחלבון מבחוץ וחלמון מבפנים, אפשר שהוא ביצת עוף טמא ואפשר שהוא ביצת עוף טהור. לפיכך שואל לצייד ישראל, (או עובד כוכבים), (טור וב"י בשם הוא הדין שכן כתב בשם הריב"ח) המוכר, אם אמר לו: של עוף פלוני הוא, ואנו מכירים שאותו עוף טהור הוא, סומך עליו. ואם אמר: של עוף טהור, ולא אמר שמו, אינו סומך עליו. לפיכך אין לוקחין ביצים מן העובדי כוכבים, אלא אם כן היה מכיר אותם ויש לו בהם טביעות עין שהם ביצי עוף פלוני טהור; ואין חוששין להם שמא הם ביצי טריפה או נבלה.
סעיף ב
עכשיו נוהגים ליקח ביצים, בסתם, מכל אדם, לפי שאין ביצי עוף טמא מצוי בינינו.
הגה: ודוקא בביצים השכיחים, דהיינו ביצת תרנגולים או אווזות וכיוצא בהן, אבל אין לוקחים ביצים מעופות שאינם שכיחים יותר מעופות טמאים, עד שיראה בסימנים, כמו שנתבאר. (ארוך כלל מ"ב).
סעיף ג
ביצת נבלה וטריפה, אפילו נגמרה, שכיוצא בה נמכרת בשוק, אסורה. אפילו נתערבה באלף, כולן אסורות. אבל ספק אם היא ביצת נבילה או אם היא ביצת שחוטה, מותרת, אפילו בלא תערובת. אבל ספק אם היא ביצת טריפה או ביצת שחוטה, אסורה.
הגה: ואם נשחטה התרנגולת ונמצאת טריפה, דין ביצים כדין חלב שנחלב מבהמה (ב"י). ועיין לעיל סימן פ"א.
סעיף ד
הכה תרנגולת על זנבה והפילה ביצתה קודם שנגמרה, מותרת, ואין כאן משום אבר מן החי. והוא שאינה מעורה בגידין.
סעיף ה
ביצת עוף טמא שנתבשלה עם אחרות, אם היא בקליפתה, אינה אוסרת. ואם היא קלופה, אוסרת, (ואם היא נקובה, דינה כקלופה) (ארוך כלל מ"ב והג"ה ש"ד) וצריך ס"א ביצים של היתר כנגדה לבטלה, (ואפילו אינה שלימה רק טרופה) (בארוך וב"י בשם הרשב"א). ואם נתבשלה בתבשיל של היתר, אין צריך אלא ששים מן התבשיל, לבטלה. וביצה שיש בה אפרוח או דם, אוסרת המתבשל עמה, אפילו אם אינה קלופה.
הגה: וקליפות האיסור מצטרפים גם עם ההיתר לבטל האיסור, וכל שכן קליפות ההיתר. (תא"ו נט"ו). וע"ל סימן צ"ט.
סעיף ו
ביצת טריפה ונבלה, דינה כדין ביצת עוף טמא, דכל שאינה קלופה ונתבשלה עם אחרות אינה אוסרת, דמיא דביעי בעלמא הוא.
הגה: ויש אומרים דכל ביצים דינם שוה ואוסרים, אפילו אינם קלופים (טור בשם בה"ת ורוב הפוסקים). וכן יש לנהוג במקום שאין הפסד מרובה, אבל בהפסד מרובה יש לסמוך אמקילין.
סעיף ז
אפרוח שנולד מביצת נבלה וטריפה, מותר.
הגה: ויש אומרים דלא נהיגין כן (בארוך). ולכתחילה יזהר.
סעיף ח
ביצת עוף טמא שהתחיל העוף להתרקם בה, לוקים עליה משום שרץ העוף (ויקרא יא, כ, כג). וביצת עוף טהור שהתחיל העוף להתרקם בה, ואכלה, מכין אותו מכת מרדות.
סעיף ט
טריפה אינה יולדת. לפיכך עוף שהוא ספק טריפה והטיל ביצים, משהין אותו עד שיטיל כל ביציו שטוען כבר; אם יטעון פעם אחרת, כשרה. ונדע זה, כששהתה בין סוף לידה לתחלת לידה כ"א יום שלמים, כי כן זמן עיבורה. והוא הדין לתרנגולת שלא ילדה מעולם שנולד בה ספק טריפות, שאם ילדה אחר כ"א יום מזמן שנולד בה ספק טריפות, היא והביצים מותרים (אורחת חיים מביאו ב"י בס"ס נ"ז).
סעיף י
אין מוכרין ביצת נבלה וטריפה לעובדי גילולים, שמא יחזור וימכרם לישראל. כיצד יעשה, יטרפנה בקערה וימכרנה לעובד כוכבים, שאז ודאי לא יקנה אותה ישראל ממנו. במה דברים אמורים, שרואים אותה טרופה בידו, שיש לחוש שישראל מכרה לו מפני שהיא טרופה. אבל מותר לקנות ממנו פת שנילוש בביצים, במקום שנוהגין לאכול פת של עובד כוכבים, כיון שאין רואים אותה טרופה בידו.
הגה: ויש אומרים דעכשיו דאין נזהרין מפת של עובד כוכבים, אין למכור לעובד כוכבים ביצה אסורה, אפילו טרופה, דחיישינן שמא יערבנה עם פת וימכרנה לישראל (ארוך כלל מ"ב ומ"ד בשם סמ"ק). והכי נהוג במקום דנוהגין לעשות הפת עם ביצים ונוהגין בו היתר לקנותו, אבל בשאר מקומות אין לחוש.