סימן שכד: שיעור חיוב חלה ומינים המצטרפים, ודין פת פטור שנתערב בחיוב
סעיף א
אין חייב בחלה אלא חמשת מיני תבואה. ואין חייב אלא חמשת רבעים. ומדה שמחזיק מ"ג ביצים וחומש ביצה, ממלאים אותו קמח, ואותו קמח הוא שיעור חלה. וכשממלאים המדה קמח, תהיה מחוקה ולא גדושה. והיאך ישערו לדעת שהיא מחזקת מ"ג ביצים וחומש, נתבאר בטור א"ח (ועיין בא"ח סי' תנ"ו) ומשקל חמשת רבעים קמח הוא תק"כ דרה"ם מקמח חטים שבמצרים.
הגה: כלי המחזיק עשר אצבעות על עשר אצבעות, ברום שלש אצבעות ותשיעית אצבע בקרוב, הוא שיעור החלה. וכן מדה שיש בה ז' אצבעות פחות ב' תשיעיות אצבע (על ז' פחות ב' תשיעיות אצבע), ברום ז' אצבעות פחות ב' תשיעיות אצבע, הוא העומר. וכל האצבעות אלו הם רוחב גודל של יד (רמב"ם פרק ו' דביכורים).
סעיף ב
חמשת מיני תבואה מצטרפין, שאם אין בעיסה אלא חמשת רבעים מחמשתן, מצטרפין. במה דברים אמורים, כשערבן קמח. אבל אם לש כל אחד לבדו, ואין בו כשיעור, ומדבקו למין אחר, אין מצטרפין אלא בזה הסדר: החטים אין מצטרפין אלא עם הכוסמין, והכוסמין מצטרפין עם כל אחד ואחד. השיעורים מצטרפים עם הכל חוץ מעם החטים. שיפון מצטרף עם שעורים וכוסמין, ולא עם שבולת שועל וחטים. שבולת שועל מצטרף עם שעורים וכוסמים, ולא עם חטים ושיפון. ולהרמב"ם, כוסמין ושבולת שועל ושיפון מצטרפים. ואם לש כל מין ומין לבדו, ויש בו כשיעור, ורוצה להפריש ממין זה על זה, אין מפרישין אלא על מינו. כיצד, אין מפרישין חטים על שום אחד מהם, ולא משום אחד מהם עליהם. וכוסמין ושיפון מפרישין מזה על זה, וכן שבולת שועל ושעורים מפרישים מזה על זה.
הגה: עירב קב מעיסה עם קב אחר מעיסה שאינו מינו, וחלקו אח"כ והוסיף על כל אחד רובע הקב ממינו, חייב בחלה כיון שלא נצטרפו כשהיו מעורבים. אבל אם עירב קב קמח עם קב קמח ממין אחר על דעת לחלקו (וחלקם) והוסיף על כל אחד רובע הקב ממינו, פטור (טור).
סעיף ג
חמש רבעים הללו, השאור והסובין והמורסן מצטרפין להשלים, אם לשן בלא הרקדה, אבל אם ריקד והפריש מורסן מתוכם, וחזר ועירבן עמו, אינו מצטרף.
סעיף ד
קב חטים מצד זה וקב שעורים מצד זה, וקב כוסמין באמצע, מחברן והרי אלו מצטרפין, וצריך להפריש מכל מין ומין.
סעיף ה
חצי קב חטים מצד זה, וחצי קב שעורים מצד זה, וחצי קב כוסמין באמצע, מצטרפים, ותורם מן הכוסמין על שלשתן.
סעיף ו
קב חטים מצד זה וקב חטים מצד זה וקב אורז באמצע, או קב של עובד כוכבים או קב של חלה, אינם מצטרפים. (אבל אם היה ביניהם עיסה שכבר הורמה חלתה, מצטרפין) (הרא"ש כלל ב').
סעיף ז
היה ביניהם קב של מין אחד מחמשת המינים, או קב משל אשה אחרת, מצטרפין.
סעיף ח
קב של תבואה חדשה וקב של ישנה, אינם מצטרפים. היה קב של ישן מצד זה וקב ישן מצד זה, וחדש באמצע, מצטרפין. (והוא הדין איפכא, חדש משני הצדדים וישן באמצע) (ב"י).
סעיף ט
העושה עיסה מהחטים ומהאורז, אם יש בה טעם דגן, חייבת בחלה אע"פ שרובה אורז; ואם לאו, פטורה.
סעיף י
נתן שאור מעיסת חטים לתוך עיסת אורז, אם יש בה טעם דגן חייבת בחלה.
סעיף יא
נתן שאור מעיסה שלא הורמה חלתה לתוך עיסה שהורמה חלתה, והכל ממין אחד, אם יש לו קמח או עיסה שלא ניטל ממנה חלה מפריש ממנו על זה השאור לפי חשבון, דהיינו אחד ממ"ח בשאור (ואפילו אין בזה שעור חלה, ובלבד שיניחנו אצל העיסה הגדולה) (כן משמע בת"ה סימן ק'). ואם לאו, מפריש אחד ממ"ח בכל העיסה, לפי שנעשית כולה טבל. והוא הדין אם השאור של פטור והעיסה של חיוב.
הגה: ומכל מקום לכתחלה לא יסמוך על זה, ולא יתן שאור של פטור בעיסה של חיוב (מרדכי פ' מקום שנהגו). אבל אם כבר עבר ועשה, מותר לכתחילה ליקח מאותה עיסה וליתן בעיסה אחרת שיהיה בו לשאור. (ת"ה סי' ק').
סעיף יב
מי שנתערב לו פת שהפריש ממנו חלה עם פת שלא הופרש ממנו, אם יש לו קמח יעשה עיסה מחמש רבעים ויצרפנה עם הככרות בכלי, ויפריש ממנה על אותם ככרות שנתערבו. ואם רוצה להפריש מיניה וביה, צריך להפריש מעט מכל ככר וככר, או יצרפם כולם בכלי אחד ויפריש מכל אחד על כולם עד שיפריש מכדי חשבון הככרות, ומאחד יותר, כגון אם ה' שהופרש עליהם נתערבו בעשר שלא הופרש עליהם, יפריש מששה, שאז ודאי הפריש מאחד שלא הופרש עליו.
הגה: האופה פשטיד"א מעיסה שלא הורמה חלתה, ובתוכו בשר, מותר להפריש מעיסה אחרת החייבת בחלה על זו, ונפטר ג"כ טעם העיסה הנכנס בבשר (ב"י בשם תשובה).
סעיף יג
עיסה שאין בה כשיעור, ובעת אפייתה תפחה וגדלה עד שנראה כאלו יש בה כשיעור, פטורה. (והוא הדין אם תפחה קודם אפייה) (ב"י ותשובת הרא"ש כלל ב' ורשב"א סימן תס"א).
סעיף יד
אסור לעשות עיסתו פחות מכשיעור כדי להפקיע ממנו חיוב חלה.