סימן פא: שכל היוצא מן הטמא, טמא, (ודברים היוצאים מן החי והם מותרים)
סעיף א
חלב בהמה וחיה טמאה או טריפה, וצירה ומי רגליה אסורים כבשרה. ויש מי שמתיר במי רגליה (רמב"ם פ"ד ד"כ). אבל מי רגלים דאדם, לדברי הכל, מותרים.
סעיף ב
גבינות שנעשו מחלב בהמה ונמצא טריפה, אם הוא טרפות שאפשר שלא אירע לה אלא עתה (ס"א שאירע לה עתה ועיקר), כגון ניקב קרום של מוח וכיוצא בו, מותרת, דאמרינן השתא הוא דנטרפה. אבל אם ידוע שקודם שחלבה נטרפה, כגון יתרת אבר שנטרפת בו, או הוגלד פי המכה שבידוע ששלשה ימים קודם השחיטה היה, כל הגבינות שנעשו מחלבה, אסורות.
הגה: מיהו בהוגלד פי המכה אין לאסור רק הנעשה ממנה תוך ג' ימים, אבל מה שנעשה מחלבה קודם לזה, שרי (סמ"ק והגהות מיימוני ומהרא"י בהגהת ש"ד ואו"ה כלל מ"ט ואגור). אבל ביתרת או שאר טריפות הבא מן הבטן, מה שנעשה ממנה מעולם, אסור (או"ה שם). ואם היתה בעדר עם בהמות אחרות, ונתערב חלבה עם חלב האחרות, הולכים בו אחר שיעור ששים.
הגה: ואם יש ס' בהמות בעדר, ולא ידעינן בודאי שחלב מן הטריפה היא יותר מחלב אחת האחרות, אמרינן מסתמא דאיכא ששים, ומותר (סברת עצמו). ודוקא כשנתערב החלב, אבל אם נתערבו הגבינות אינן בטילות, דהוי חתיכה הראויה להתכבד ואפילו באלף לא בטיל. (תה"ד ובארוך כלל מ"ט ותשובת רשב"א סי' תקי"ז). ואם נטרפה ע"י סירכא, אין אוסרין הגבינות שנעשו מחלבה, משום דהוי ספק ספיקא.
הגה: ויש אוסרין אפילו בסירכא, מה שנחלב תוך שלשה ימים (רשב"א ור"ן), וכן יש לנהוג אם אין הפסד מרובה.
סעיף ג
יאלי דיחמורתא (פי' כעין ביצי זכר שיחמורת משלכת מרחמה), מותרים.
סעיף ד
שליא שהחמור נוצר בו, מותר, דפירשא בעלמא הוא.
סעיף ה
מי רגלי בהמה וחיה הטהורים, וחלב ומי חלב שלהן, מותר. והוא הדין למימי חלב שלהן. ויש מי שאוסר בזה. (הר' אליעזר). (והמנהג כסברא הראשונה) (טור).
סעיף ו
כשרה שינקה מן הטריפה, חלב הנמצא בקיבתה מותר, וכל שכן טריפה שינקה מן הכשירה, משום דחלב המכונס בקיבה פירשא בעלמא הוא. ויש אוסרים בחלב צלול הנמצא בקיבת כשרה שינקה מהטריפה.
הגה: והכי נהוג. ומיהו אין חוששין שמא ינקה מן הטריפה או מן הטמאה, והכל מותר כל זמן שלא ידענו בודאי שינקה מהם (מרדכי פכ"ה). ויש אוסרים לכתחלה להעמיד בקיבת טריפה שינקה מן הכשירה, אפילו בקרוש, משום מראית העין, דנראה כאוכלין טריפות (הגהת מהרא"י וש"ד והגהת מיימוני). וכן נוהגין לכתחלה, אבל בדיעבד או שנתערבה באחרות, הכל מותר (שם).
סעיף ז
חלב אשה, מותר, והוא שפירש כגון שחלבתו לתוך כלי (או לתוך היד) (ב"י). אבל גדול היונק משדי אשה, כיונק שרץ (אפילו חולבת לתוך פיו), (ב"י) ומכין אותו מכת מרדות (פי' על שמרד בדברי סופרים). ותינוק יונק עד סוף ד' שנים לבריא, וה' לחולה אם לא פירש. אבל אם פירש, שגמלוהו שלשה ימים מעת לעת אחר כ"ד חדש, לא יחזירוהו. והוא שפירש מתוך בוריו, אבל אם לא פירש אלא מתוך חולי שאינו יכול לינק, ופירש, יכולים להחזירו. ואם יש סכנה, מחזירים אפילו אחר כמה ימים. ובתוך כ"ד חדש, אפילו פירש מתוך בוריו חדש או יותר, מותר לחזור ולינק עד סוף כ"ד חדש.
הגה: ועיין באבן העזר סימן י"ג אם חדש העיבור עולה למנין. חלב כותית כחלב ישראל, ומכל מקום לא יניקו תינוק מן הכותית, אם אפשר בישראלית, דחלב כותית מטמטם הלב (ר"נ פא"מ בשם הרשב"א). וכן לא תאכל המינקת, אפילו ישראלית, דברים האסורים (הגהות אשי"רי). וכן התינוק בעצמו, כי כל זה מזיק לו בזקנותו.
סעיף ח
דבש דבורים, מותר, ואף על פי שגופי הדבורים מעורבים בו, וכשמפרישין הדבש מהם מחממין ומרתיחין אותן עמהם, מותר, משום דהוי נותן טעם לפגם.
סעיף ט
דבש צרעין וגיזין (פי' מיני דבורים וצרעין הם), מותר. ויש מי שאוסר. (רא"ש ורמב"ן)
הגה: ואין אנו צריכין לחוש לו, כי אינו מצוי בינינו כלל. (הגהות ש"ד וכן מ"כ ב"י על שמו).