סימן קפא: איסור גילוח הפאות
סעיף א
פאות הראש הם שתים. סוף הראש הוא מקום חיבורו ללחי מימין ומשמאל.
סעיף ב
בין שגילח הפאות בלבד, בין שגילח כל הראש עם הפאות, חייב.
סעיף ג
אינו חייב אלא בתער. ויש אוסרים במספרים כעין תער, ויש לחוש לדבריהם.
סעיף ד
גם הניקף חייב אם סייע בדבר שמטה עצמו אליו להקיפו, אבל איסורא איכא אף על פי שלא סייע, לפיכך אסור להיות ניקף אפילו על ידי עובד כוכבים.
סעיף ה
המקיף את הקטן, חייב. (אבל מותר להקיף את העובד כוכבים או את האשה). (ב"י בשם הרא"ש). ויש מסתפקים בדבר (ב"י בשם יש אומרים). קטן, ומותר להיות ניקף מן העובד כוכבים) (ר"ן פרק אלו הן הגולין).
סעיף ו
אשה אינה במצות הקפה, ויש אומרים שאף על פי שמותרת להקיף פאת ראשה, אסורה להקיף פאת ראש האיש ואפילו הוא קטן.
סעיף ז
עבדים חייבים בהקפת הראש כאנשים.
סעיף ח
טומטום ואנדרוגינוס אסורין בהקפת הראש.
סעיף ט
שיעור הפאה מכנגד שער שעל פדחתו ועד למטה מן האוזן, מקום שהלחי התחתון יוצא ומתפרד שם, וכל רוחב מקום זה לא תגע בו יד.
סעיף י
אינו חייב על השחתת פאת הזקן אלא בתער, אבל במספרים מותר, אפילו כעין תער.
הגה: ומכל מקום נזהרים כשמסתפרין במספרים שיעשה היקף הגילוח בחלק העליון מן המספרות ולא בתחתון, פן יעשה הכל עם חלק התחתון והוי כתער (ת"ה סימן רצ"ה). מיהו נראה דתחת הגרון אין לחוש בזה, הואיל ואינו עיקר מקום הפאות (ד"ע).
סעיף יא
פאות הזקן הם ה', ורבו בכם הדעות, לפיכך ירא שמים יצא את כולם ולא יעביר תער על כל זקנו כלל. (ואפילו תחת הגרון (ב"י בשם אגרת ר"י וסמ"ג).
סעיף יב
אשה שיש לה זקן, מותרת להשחיתו; ודינה בהשחתת זקן האיש, כדינה בהקפת ראש האיש.