סימן רצט: באיזו מינים נוהג בהם כלאים
סעיף א
צמר רחלים וצמר גמלים וכיוצא בו שטרפן זה בזה וטווה מהם טוה, אם היה החצי מהרחלים הרי הכל כצמר והרי הוא כלאים עם הפשתן. ואם היה הרוב מהגמלים, מותר לערבו עם הפשתן, מפני שצורת הכל צורת צמר גמלים, ואין חוששין לנימות של צמר המעורבים בהם, מפני שאינם חוטי צמר. לפיכך עורות הכבשים שעושים מהם מלבושים, מותר לתפרן בחוטי פשתן, ואין חוששין לנימות של צמר, אע"פ (שנכרכו) בכלל חוטי הפשתן שתפרו בו, שהרי בטלו במיעוטן. וכן הקנבוס והפשתן שטרפן זה בזה אם רוב מהקנבוס, מותר לארוג הטווי מהם עם חוטי צמר. ואם היו מחצה למחצה, אסור. הילכך מי שנתערב לו צמר עם פשתן, מביא מין אחר ומערבו עמהם, ומבטל אחד מהם. ולא שייך בהו בטול אלא קודם שיעשו חוטים, אבל אחר שנעשו חוטים אין לכלאים שיעור, אפילו חוט כל שהוא של צמר בבגד גדול של פשתן או של פשתן בצמר, אסור.
הגה: ואפילו נאבד החוט ולא ידענו מקומו, לא שייך ביה בטול, ואסור (רשב"א סי' רנ"ט וכך כתב הב"י בשם התוספות והרא"ש וסמ"ג). בגד שהשתי של משי והערב של פשתן, אסור לתפרו עם הצמר אע"פ שרובו של משי (טור). ולכן אסור לעשות טליתו מבגדים שקורין פירכו"ט, כי הערב של פשתן והוי כלאים עם הציצית. (דעת עצמו).
סעיף ב
העושה בגד כולו צמר גמלים או ארנבים או קנבוס, וארג בו חוט של צמר מצד זה וחוט של פשתן מצד זה, הרי זה אסור משום כלאים.
הגה: ויש אומרים דשרי בכהאי גוונא, אלא אם כן ארג חוט של צמר אצל החוט של פשתים. אבל אם אינם נוגעים יחד, שרי (ב"י בשם הרא"ש ור"ש). ועיין לקמן סימן ש' דנוהגין להקל.