סימן שב: דין בגד שאבד בו כלאים
סעיף א
בגד צמר שאבד בו חוט של פשתן או בגד פשתן שאבד בו חוט של צמר, צובעו, שאין הצמר והפשתן עולים בצבע אחד ומיד הוא ניכר לו ושומטו, ואם לא ניכר, הרי זה מותר, שמא נשמט והלך לו, שהרי בדק ולא מצא. (במה דברים אמורים, בכלאים דרבנן. אבל בכלאים דאורייתא, אין הולכין להקל בספיקן) (טור).
סעיף ב
הלוקח כלי צמר מהעובדי כוכבים, צריך לבדקן יפה יפה, שמא הם תפורים בפשתן. (והקונה בגדים מן העובד כוכבים, צריך להתיר תפירתן ולתפרן בקנבוס) (טור) ואפילו אם העובד כוכבים מסיח לפי תומו שתפרן בקנבוס, אינו נאמן. ובמקומות שהפשתן ביוקר מן הקנבוס, יש לסמוך להתיר.
הגה: ואסור לומר לעובד כוכבים לתפור לו בגדים בחוטי קנבוס, אע"פ שפשתן יותר ביוקר, דנקל לתפור בפשתן מבקנבוס (רשב"א סימן שס"א). אבל אם נותן לו חוטי קנבוס, שרי, ולא חיישינן לאחלופי, מאחר שיש לעמוד על הדבר שחוטי פשתן כשמדליק כבה מהר ושל קנבוס הולך ושורף (כן משמע במכל מקום פ"ח דמ"א). וכן נוהגין, אע"פ שיש מחמירין (רשב"א הנראה לי). וישראל החשוד לתפור כלאים, דינו כעובד כוכבים. יש מחמירין דלא יתפור בגד צמר בקנבוס לבן, שלא יחשדוהו שהוא פשתן, ולכן צובעין הקנבוס. (מהרי"ל).