סימן רצז-1: דיני הרבעת והנהגת כלאי בהמה
סעיף א
המרכיב זכר על נקבה שאינו מינו, בין בבהמה, בין בחיה ובעופות, אפילו במיני חיה שבים, הרי זה לוקה.
סעיף ב
אינו לוקה, עד שיכניס בידו כמכחול בשפופרת. אבל אם העלם זה על זה בלבד, או שעוררם בקול, מכין אותו מכת מרדות.
סעיף ג
מותר להכניס שני מינים לדיר אחד, ואם ראה אותם רובעים זה את זה אינו זקוק להפרישם. (ובמקום דאיכא למיחש לפריצות, דעבדי איסורא, אסור להכניסם אפילו לדיר) (נ"י פרק השוכר).
סעיף ד
אסור לישראל ליתן בהמתו לעובד כוכבים להרביעה. (וכן כל אמירה לעובד כוכבים, אפילו באיסור לאו, אסורה (שם), אם לא שהעובד כוכבים עושה להנאת עצמו) (הגהות מרדכי דשבת).
סעיף ה
מי שעבר והרכיב בהמתו כלאים, הרי הנולד מהם מותר בהנאה. ואם היה מין טהורה עם מין טהורה, מותר באכילה.
סעיף ו
כל ב' מיני בהמה או חיה, אע"פ שדומין זה לזה וגדלים זה עם זה ומתעברין זה מזה, הואיל והם ב' מינים, אסורים משום כלאים, כיצד, הזאב עם הכלב וכלב כופרי (פירוש כלב שמגדלין בני הכפרים והוא קטן ודומה לשועל) עם השועל; העזים עם הצבאים; היעלים עם הרחלים; הסוס עם הפרדה; הפרד עם החמור; החמור עם הערוד (פי' חמור הבר שגדל במדבר), כלאים זה עם זה.
סעיף ז
מין שיש בו מדברי וישובי, כגון שור הבר עם השור; והרמך (פירוש סוס; מן בני הרמכים) (אסתר ח, י) עם הסוס מותרים זה עם זה. אבל האווז עם אווז הבר, כלאים זה בזה, מפני שהאווז ביציו מבפנים ואווז הבר ביציו מבחוץ, מכלל שהם ב' מינים.
סעיף ח
הכוי, כלאים עם החיה ועם הבהמה, ואין לוקין עליו, מפני שהוא ספק.
סעיף ט
הנולדים מן הכלאים, אם היו אמותיהן מין אחד, מותר להרכיבן זה על זה. ואם היו אמותיהן שני מינים, אסור להרכיבן זה על זה, אף ע"פ שאבותיהם מין אחד. ואסור להרכיב זה הנולד אפילו על מין אמו. כיצד, פרד שאמו חמורה מותר להרכיבו על פרדה שאמה חמורה, ואסור להרכיבו אפילו על החמורה. אבל פרד שאמו סוסיה, אסור להרכיבו על פרדה שאמה חמורה, וכן כל כיוצא בזה. לפיכך הרוצה להרכיב פרד על פרדה או למשוך בשתי פרדות, בודק בסימני אזנים וזנב וקול, אם דומים זה לזה, בידוע שאמן ממין אחד, ומותרים.
סעיף י
אסור לעשות מלאכה בשני מינין, כגון לחרוש ולמשוך בקרון וכיוצא בזה, בין שאחד טמא ואחד טהור, בין ששניהם טמאים, בין ששניהם טהורים, בין בהמה עם בהמה כחזיר עם הכבש, או חיה עם חיה כיחמור עם הפיל, או חיה עם בהמה ככלב עם (העז), או צבי עם החזיר וכיוצא בהן.
סעיף יא
אחד החורש או הזורע או המושך בהם עגלה או אבן כאחד, או הנהיגם כאחד, ואפילו בקול, לוקה.
הגה: עובד כוכבים המנהיג בכלאים, מותר לישראל לפרוס לו שלום או לדבר עמו בקול רם, דלא חיישינן שמא ילכו הבהמות משום קולו, דבכל האיסורין דבר שאינו מתכוין שרי, אם אינו פסיק רישא. אבל אם ישראל הולך עם העובד כוכבים בדרך, ומשא של ישראל על העגלה של עובד כוכבים שמנהיגה כלאים, לא ילך הישראל סמוך לעגלה, דלפעמים העגלה נכבשת והוא יצעק על הבהמות שילכו במהרה, וזהו אסור משום מנהיג בכלאים (ת"ה סי' רצ"ח). אבל המזווגן, פטור עד שימשוך או עד שינהיג.
הגה: ויש אומרים שאינו אסור להנהיגן או להמשיכן, רק בקשורין יחד (טור בשם הרא"ש), ולכן מותר לרוכב למשוך בחבל כלב אצל הסוס (שם בשם אבי העזרי). ויש חולקים (שם בשם ר' אפרים).
סעיף יב
עגלה שהיו מושכין אותה כלאים, אסור לישב בה אע"פ שלא הנהיג, מפני שישיבתו גורמת להם שימשכו העגלה. וכן אסור להיות אחד יושב בעגלה ואחד מנהיג.
סעיף יג
אפילו מאה שהנהיגו כאחד, לוקים.
סעיף יד
קשר שני סוסים בקרון אחד, אסור לקשור עמהם חמור, אף ע"פ ששני הסוסים יכולין למשכו בלא החמור.
סעיף טו
עגלה המושכת בקרון במין אחד, לא יקשור מין אחר בחבל, לא בצידי הקרון ולא אחר הקרון, (מפני שדוחה הקרון בהליכתם) (טור).
סעיף טז
מותר לעשות מלאכה באדם ובבהמה או חיה כאחד, כגון אדם שחורש עם שור, או מושך עגלה עם חמור, וכיוצא בו.