סימן שצד: שלא להתקשות על המת יותר מדאי
סעיף א
אין מתקשין על המת יותר מדאי; וכל המתקשה עליו יותר מדאי, על מת אחר הוא בוכה; אלא שלשה ימים לבכי, שבעה להספד, שלשים לתספורת ולגיהוץ.
סעיף ב
במה דברים אמורים, בשאר העם. אבל תלמידי חכמים, הכל לפי חכמתם; ואין בוכים עליהם יותר מל' יום; ואין מספידין עליהם יותר מי"ב חדש; וכן חכם שבא שמועתו לאחר י"ב חדש, אין מספידין אותו.
סעיף ג
יוצאין לבית הקברות ופוקדים על המתים שלשה ימים, שמא עדיין הוא חי.
סעיף ד
כל שלשה ימים יראה האבל כאילו חרב מונחת לו בין כתפיו; משלשה ועד שבעה, כאילו זקוף כנגדו בקרן זוית; משבעה ועד שלשים, כאלו עובר לפניו בשוק; וכל אותה השנה הדין מתוחה כנגד אותה משפחה; ואם נולד בן זכר באותה משפחה, נתרפאת כל המשפחה.
סעיף ה
אחד מהחבורה שמת, תדאג כל החבורה.
סעיף ו
כל מי שאינו מתאבל כמו שצוו חכמים, הרי זה אכזרי; אלא יפחד וידאג ויפשפש במעשיו ויחזור בתשובה.