סימן קפ: איסור כתובת קעקע וקריחה על מת
סעיף א
כתובת קעקע, היינו ששורט על בשרו וממלא מקום השריטה כחול או דיו או שאר צבעונים הרושמים.
סעיף ב
אם עושה כן על בשר חבירו, אותו שנעשה לו פטור, אלא אם כן סייע בדבר.
סעיף ג
מותר ליתן אפר מקלה על מכתו.
סעיף ד
הרושם על עבדו שלא יברח, פטור. (ונראה דלכתחלה מיהא אסור) (ד"ע).
סעיף ה
השורט בבשרו אינו חייב אלא אם כן עושה כן על מתו או לעבודת כוכבים, אלא שעל מתו חייבים בין ביד בין בכלי, ולעבודת כוכבים אינו חייב אלא בכלי.
סעיף ו
גדידה ושריטה על מת, אסור, אפילו שלא בפני המת. (ועל צער אחר, שרי) (ב"י מפי' הטור).
סעיף ז
יש מי שאומר דדוקא שריטה, אבל אם מכה בידו על בשרו עד שדמו שותת, מותר. ויש מי שאוסר.
סעיף ח
המשרט ה' שריטות על מת אחד, או על ה' מתים שריטה אחת, חייב ה'.
סעיף ט
קרחה הוא שתולש משער ראשו על המת בכל מקום בראש, בין ביד בין בסם, ושיעורו כדי שיראה מראשו כגריס פנוי בלא שיער, ויש אומרים שתי שערות. ויש מי שאומר דאיסורא איכא אפילו בשיער אחד.
סעיף י
קרח קרחה אחת על ה' מתים, אינו חייב אלא אחת. אבל אם קרח ה' קרחות על מת אחד, חייב על כל אחת ואחת.
סעיף יא
הקורח בראשו של חבירו, והמשרט בבשר חבירו וחבירו מסייע, אם שניהם מזידים שניהם לוקים. אחד שוגג ואחד מזיד, המזיד לוקה.
סעיף יב
גם הנשים מוזהרות בבל יקרחו (ויקרא כא, ה).
הגה: וכל שכן בבל ישרטו (ויקרא כא, ה) ויש להזהירם שלא תתלשנה בשעריהן על מת, שלא תבאנה לידי קרחה (טור בשם הירושלמי). וכן בשריטה.