סימן ריא: המתנה שנדריו לא יהיו נדרים
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן ריא: המתנה שנדריו לא יהיו נדרים

סימן ריא: המתנה שנדריו לא יהיו נדרים

 

סעיף א
האומר נדר שאני רוצה לידור לא יהא נדר, ונדר, אינו נדר. במה דברים אמורים, שהוציא תחלה בשפתיו לומר שלא יהא נדר; אבל אם חשב כך בלבו, הוי דברים שבלב ואינם מבטלים הנדר שהוציא בשפתיו. ויש אומרים דאפילו אמר כן בלחש, הוי דברים שבלב.
הגה: והא דאמרינן כל נדרי בליל יום כפורים הוי כאילו התנו בהדיא ומכל מקום לא סמכינן על זה להתיר בלא שאלה לחכם, כי אם לצורך גדול (מהרי"ו סימן ב').
 
סעיף ב
מי שהתנה ואמר: כל נדרי שאדור עד זמן פלוני יהיו בטלים, ונדר בתוך הזמן, אם הוא זוכר לתנאו בשעת הנדר, נדרו קיים שהרי מבטל תנאו בשעה שנודר; ואם אינו זוכר לתנאו בשעת הנדר, התנאי קיים והנדר בטל. ויש אומרים שאין התנאי מועיל לבטל הנדר, אלא אם כן יזכרנו תוך כדי דיבור לנדר ויאמר בלבו שהוא סומך על התנאי, ויש לחוש לדבריהם.
 
סעיף ג
התנה על קצת דברים שיהא נדרו בטל בהם ואינו יודע על מה התנה, אם על אכילת בשר או שתיית יין; אם אומר בשעת הנדר: על דעת ראשונה אני נודר שאם אזכור על מה שהתניתי שאלך אחר התנאי, ונזכר על מה התנה, התנאי קיים והנדר בטל; ואם לא אמר: על דעת ראשונה אני נודר, התנאי בטל והנדר קיים.
 
סעיף ד
אין דברים הללו אמורים אלא בשבועה או נדר שנשבע ונדר לעצמו, אבל מי שהשביעו חבירו או הדירו, אין ביטול זה מועיל לו כלום.