סימן רכז: דין מי שאסר עצמו מכל ישראל
סעיף א
מי שאסר עצמו מכל ישראל, אסור לקנות מהם ולמכור להם זבינא מציעא דאית ביה הנאה ללוקח ולמוכר, אלא לוקח ביותר ומוכר בפחות. ואם אסר הנאתו עליהם, לוקח בהם בפחות ומוכר ביותר, אם ישמעו לו. וזבינא חריפא הוא הנאת הלוקח ולא הנאת המוכר, הילכך אם אסר עצמו מהם יקננו מהם ביותר, ומוכר להם שוה בשוה. ואם אסרם עליו, ימכרנו להם ביותר, אם ישמעו לו, ויקננו מהם שוה בשוה. וזבינא דרמי באפיה, הוי הנאת המוכר ולא הנאת הלוקח הילכך אם אסר עצמו מהם ימכרנו להם בפחות, ויקננו מהם שוה בשוה. ואם אסרם עליו, יקננו מהם בפחות אם ישמעו לו, וימכרנו להם שוה בשוה.
סעיף ב
אסר הנייתם עליו, הרי זה משאילן ומלוה אותם, אבל הוא לו ישאל ולא ילוה מהם. ואם אסר הנאתו עליהם והנאתם עליו, לו ישאיל ולא ילוה להם ולא הם ממנו.
סעיף ג
מי שאסר הנאתו על הכהנים ועל הלוים, באים ונוטלין תרומותיו ומעשרותיו בעל כרחו. ואם אמר: כהנים אלו ולוים אלו, יתן לכהנים ולוים אחרים; וכן הדין במתנות עניים לעניים.