סימן קכג: כמה דינין מיין נסך, (ואיזו יין נאסור משום יין נסך)
סעיף א
סתם יינם של עובדי כוכבים אסור בהנאה. והוא הדין למגעם, ביין שלנו.
הגה: משום גזירת יין שנתנסך לאלילים. ובזמן הזה, שאינו שכיח שהאומות מנסכים לעבודת כוכבים, יש אומרים דמגע עובדי כוכבים ביין שלנו אינו אוסר בהנאה, רק בשתייה; וכן סתם יין שלהם, אינו אסור ליהנות ממנו. ולכן מותר לגבות בחובו מן העובדי כוכבים סתם יינם, מפני דהוי כמציל מידם (טור בשם רשב"ם והרא"ש ומרדכי). והוא הדין בשאר הפסד, כגון אם עבר וקנה או מכר, אבל לכתחלה אסור לקנותו ולמכרו כדי להשתכר בו (הגהות מיימוני והג"א ומהר"מ פדוואה). ויש מקילין גם בזה, וטוב להחמיר. וע"ל סימן קל"ב (שם בשם סמ"ג ואגור בשם הגאונים).
סעיף ב
אסור לעשות מרחץ מסתם יינם לחולה שאין בו סכנה (ועיין לקמן סוף סימן קנ"ה).
סעיף ג
יין מבושל שלנו שנגע בו העובד כוכבים, מותר. ומאימתי נקרא מבושל, משהרתיח על גבי האש.
סעיף ד
יין שמערבין בו דבש ופלפלין, אם נשתנה טעמו מחמתם אינו נאסר במגע עובדי כוכבים. (והוא הדין בדבש לחוד או פלפלין לחוד) (ב"י בשם תשובת רשב"א).
סעיף ה
תבשיל שיש בו יין ונגע בו העובד כוכבים, אפילו קודם שהרתיח, אין בו משום יין נסך.
הגה: ודוקא תבשיל שאין היין ניכר בו בעין, אבל בשומן וחרדל שנתנו בו יין והוא בעין צף למעלה, הוי בו משום יין נסך (תוספות בשם ריצב"א). ונראה דווקא אם לא נשתנה טעמו מחמת דבר המעורב בו (ד"ע). ואם נתערב ביין מבושל, אם יש בו דבש לכולי עלמא שרי, דהא לא גרע מאילו היה דבש לחוד (הג"א פא"ם וד"ע). ואם אין בו דבש, יש אומרים דמשערין כאילו היה המבושל מים, (ב"י בשם רשב"ץ והג"א שם) ויש אומרים דאם המבושל רוב, אין בו משום מגע עובדי כוכבים (ב"י בשם גדולי הדור). ויין שנקרש, אין בו משום מגע עובדי כוכבים (חידושי אגודה), וכל שכן אם נגע בחרס הבלוע מיין (הגהות אשירי).
סעיף ו
חומץ שמבעבע כשמשליכין אותו על הארץ, אינו נאסר במגע עובדי כוכבים (רשב"א ור' ירוחם ומרדכי).
סעיף ז
אם מצא חבית יין שנתחמץ עד שמבעבע כשמשליכין אותו על הארץ, ותוך שלשה ימים למפרע נגע בו העובד כוכבים, אין לחוש למגעו (נימוקי יוסף פרק המוכר פירות).
סעיף ח
מי הבוסר נאסרים במגע עובד כוכבים.
הגה: יין מזוג, כל זמן שיש בו טעם יין, אסור (טור). ויש מתירין בששה חלקים מים (ב"י בשם הרשב"א), כמו שיתבאר סימן קל"ד.
סעיף ט
מים שנותנים על החרצנים שלנו שנדרכו ברגל ולא נעצרו בגלגל וקורה, פעם ראשון ושני אסור אפילו לא מצא כדי מדתו. ואם נעצרו בגלגל, אין בהם משום יין נסך, אלא א"כ נתן ג' מדות מים ומצא ד'. ויש מי שאומר שאין להתיר מגע עובדי כוכבים בשום תמד (פי' מים שנותים על החרצנים והזגין וקובלת טעם היין), כל שהוא משובח לשתיה, משום דמחליף ביין גמור.
סעיף י
יש להזהר מלהוציא החרצנים והזגים מהגתות על ידי עובדי כוכבים או כנענים, אפילו אחר שהוציאו מהם יין ראשון ושני.
סעיף יא
שמרים שלנו שתמדן ולא מצא אלא כדי מדתן, פעם ראשון אסור אם נגע בהם העובד כוכבים, ופעם שני מותר. אבל שמרים של עובדי כוכבים, לעולם אסורים אפילו לא מצא אלא כדי מדתן, אפילו תמדן כמה פעמים. (יין צמוקים, פי' שנתן מים על ענבים יבשים, הרי זה כיין, ומתנסך) (בארוך סוף כלל כ"ב ותשובת ר"ל ב"ח סימן מ"א).
סעיף יב
חביות שפינה שמריהן ושכשכן במים, אין לחוש אחר כך לשום מגע, לפי שהיין בטל במים ששכשך בהם.
סעיף יג
חרסים שבלעו יין של עובדי כוכבים הרבה, עד שכששורין אותם במים פולטים יינם, אסורים בהנאה.
סעיף יד
החרצנים והזגים של עובדי כוכבים, וכן שמרי יין שלהם, תוך י"ב חודש אסורים בהנאה ולאחר שנים עשר חדש מותרים אפילו באכילה. והני מילי כשתמדן במים בתחלה, אבל אם לא תמדן, אסורים לעולם אפילו יבשם בתנור.
הגה: וזה לא מיירי אלא בחרצנים שהיו על היין נסך, אבל אם שולה החרצנים מן הגת קודם שהמשיך היין, כמו שיתבאר, אינן אסורין (ב"י בשם הרי"ף והרשב"א). וכן אלו שדורכים הענבים בחבית, אע"פ שהיין צף עליהם למעלה, מותרים (כל בו).
סעיף טו
המחמיץ בשמרי יין של עובדי כוכבים תוך זמן איסורם, כל העיסה אסורה בהנאה. (ואם דרך העובדי כוכבים לחמץ בהם אם מותר לקנות מהם, עיין לעיל סי' קי"ד).
סעיף טז
יש מי שאומר שתמצית היין הנקרש על דופני החבית והקנקנים נהגו בו היתר, שמשתמשין בכלי עובדי כוכבים לאחר י"ב חדש או לאחר מילוי ועירוי ואין מקליפים התמצית הנקרש עליו, שכיון שנתייבש כל כך כבר כלה כל לחלוחית יין שבו וכעפר בעלמא הוא.
סעיף יז
מאימתי נקרא יין ליאסר במגע עובדי כוכבים, משהתחיל לימשך דהיינו משנמשך על הגת בעצמו, כי הגת הוא מדרון. ואם פינה החרצנים והזגים והיין לבדו נמשך מצד העליון לצד התחתון, ונשאר היין לבדו עומד, נקרא המשכה ונאסר כל מה שבגת, אפילו לא נגע אלא בחרצנים ובזגים, אם יש הם טופח על מנת להטפיח. אבל כל זמן שלא הבדיל היין (עד שולי הגת) (ב"י בשם תוספות והרא"ש ומרדכי) מן החרצנים והזגים, לא הוי המשכה.
סעיף יח
אם מילא מהגת כוס יין וכיון לשלותו (פי' להסירו מענין של נעלך) (יהושע ה, ט"ו) מהחרצנים והזגים, הוי המשכה. וכן אם נתן סל לתוך הגת או גיגית דרוכה, נקרא המשכה (סה"ת וסמ"ג), כיון שהיין צלול נכנס לתוך הסל ונבדל מהחרצנים והזגים. אבל אם לקח החרצנים עם היין, לא הוי המשכה. ואפילו אם לקחן עובד כוכבים ביחד, מותר להחזיר המותר.
סעיף יט
גיגית מלאה ענבים דרוכים עומדת בבית העובד כוכבים, יש לאסור שמא המשיך ממנה.
סעיף כ
גת שהיא סתומה ומליאה, דלא שייך בה המשכה, וירד ממנה יין וחרצנים ביחד לתוך סל שלפני הגת שהיין מסתנן בו, אין על מה שבגת תורת יין אלא על מה שבסל בלבד, ואם נגע עובד כוכבים בסל, נאסר. ואם החזירו לגת, נאסר מה שבגת משום תערובת יין שבסל שנתערב בו. ואם יש בחרצנים וזגים שבגת ס' כנגד יין שנפל בו מהסל, מותר.
סעיף כא
אין דורכין עם העובד כוכבים בגת (או גיגית) (מרדכי ותוספות פ' ר"י ומהרי"ק שורש ל"ב), שמא יגע בידים וינסך, ואפילו היה כפות.
הגה: ואם דרך כל מה שנמשך מכחו ויצא לחוץ, נאסר (וע"ל סימן קנ"ד). והא דאין דורכים עם העובדי כוכבים, היינו בגיגית או בגת שדרך להמשיך משם היין, וגזרינן קודם המשכה אטו לאחר המשכה. אבל בעריבה, שאין דרך למשוך משם, מותר לדרוך עמו; וכן לקנות ממנו ענבים דרוכות בעריבה, הואיל ואין דרך למשוך בעריבות. (מהרי"ק שורש ל"ב ועס"ק מ"ו).
סעיף כב
עובד כוכבים שדרך היין ולא נגע בו, והרי ישראל עומד על גבו וישראל הוא שכנסו בחבית, הרי זה אסור בשתייה.
סעיף כג
אם חבית של יין נסך מונחת עם חביות כשרות, צריך לעשות לה היכר.
סעיף כד
אגוא"ה ארדיינט"י של עובדי כוכבים, אסור בהנאה כיין עצמו.
הגה: ופירוש דבריו: יין שרוף שעושין מיין נסך, אע"פ שאינו רק זיעה מן הנסך, הרי הוא כאיסור עצמו (ריב"ש סימן רצ"ה).
סעיף כה
מותר ליקח מהעובד כוכבים קוליינדר"י קונפיט"י, אע"פ שנותנין הקוליינדר"י בחומץ. (משום דהוי נתינת טעם לפגם. ועיין לקמן סוף סימן קל"ד).
סעיף כו
דבש של ישמעאלים, אסור.
הגה: מי ששתה יין נסך בשוגג, יש אומרים שיתענה ה' ימים נגד ה' פעמים גפן שבחומש (ר"ל לבד משנה תורה), ויתכפר לו (תשובת הרא"ש).