סימן קל: דין חתימת היין
סעיף א
מותר להפקיד ולשלוח יין ביד עובד כוכבים, אם הוא חתום בחותם בתוך חותם או מפתח וחותם. והני מילי בחביות של חרס, אבל לא בחביות של עץ, מפני שיכולין להוציא יין מבין הנסרים ולא ירגישו, וכל שכן בנודות, שבקל יכולים להוציא יין מבין התפירות. ואין להם תקנה, אלא שיכניס כל החביות של עץ או כל הנאד בשק שאין בו תפירה מבחוץ, ויחתום פי השק.
הגה: ויש מתירין אפילו בחבית של עץ, ואין חוששין שמא יוציא בין הנסרים (מרדכי ריש פרק א"מ וב"י בשם ס"ה וסמ"ג ורשב"א ובא"ו הארוך), וכן נוהגין, ובלבד שיזהר שיהא המגופה נסתם כראוי, וכן שלא יהיה שם ברזא, רק יחתוך כל הברזות וישים עור על המגופה, והברזא קבוע במסמרות, ויכתוב אותיות חציין על העור וחציין על הברזות, שאם יגביה העובד כוכבים העור לא ידע לחזור ולכוין העור כבתחלה (מרדכי פר"י וב"י בשם תוספות). ואם מצא סכין בחבית שהוציא יין בין הנסרים, ע"ל סי' קכ"ד.
סעיף ב
אם הפקיד ביד עובד כוכבים בחותם א', אסור בשתיה ומותר בהנאה, והוא שייחד לו קרן זוית.
הגה: ויש שכתבו דבדיעבד יש להתיר אפילו בחותם אחד (ב"י לדעת ר"ת ובארוך כלל כ"ב) ואין צריך להכיר חותמו, אלא אם כן רואה שחותמו מקולקל אז אסור (ג"ז שם), אבל אין צריך לבדוק אחר זה, וכן נוהגין להקל ועיין לעיל סימן קי"ח.
סעיף ג
יין מבושל שלנו, וכן יין שלנו שעירבו עם דברים אחרים כגון דבש ושמן, וכן חומץ שלנו, מותר להפקיד ביד עובד כוכבים בחותם אחד.
סעיף ד
כיצד הוא חותם בתוך חותם, סתם החבית בכלי שאינו מהודק כדרך שסותמין כל אדם, וטח בטיט, הרי זה חותם אחד. היה כלי מהודק, וטח עליו מלמעלה, הרי זה חותם בתוך חותם. וכן אם צר פי הנאד, הרי זה חותם אחד. הפך פי הנאד לתוכו וצר עליו, הרי זה חותם בתוך חותם. וכן כל שינוי שמשנה מדברים שאין דרך כל אדם, הרי הם כחותם אחד, והטיחה או הקשירה חותם שני.
סעיף ה
שני קשרים משונים הוי כשני חותמות.
סעיף ו
שתי אותיות הוי כשני חותמות. והדפוסים, אף על פי שיש בהם כמה אותיות, לא חשיבי אלא כחותם אחד, כיון שקובעין אותם בבת אחת. ובמקום שמצויים מומרים שיודעים לכתוב, אין כתב סימן אלא למי שמכיר הכתב.
סעיף ז
מפתח וחותם אחד הוי כשני חותמות.
סעיף ח
חתמו בשני חותמות וחזר עליו ולא הכירו, או שמצאו סתור, אסור.
הגה: ודוקא אם רואים שנסתר בכוונה ע"י אדם, אבל במקום שיכולים לתלות שנסתר ונתקלקל מעצמו או ע"י בהמה או תנוקות שלא בכוונה, מותר בדיעבד (ת"ה סימן ר"ה ובארוך כלל כ"ב). ואפילו אם נתקלקל בכוונה, יש להתיר אם ישראל יוצא ונכנס תמיד (בית יוסף בשם ס"ה וסמ"ג). אבל אינו צריך לחזור עליו אלא אם כן הודיע לישראל שנשתלח לו שהוא חתום בשני חותמות, אע"פ שלא הודיעו ענין חתימותיו, כיון שמצאו הישראל השני חתום בשני חותמות, מותר. ומכל מקום נכון הדבר להודיעו צורת החותם, כדי שיחזור אחריו.
הגה: מיהו אם כתב עליו אותיות אין צריך להודיעו, דסתם עובד כוכבים אינו בקי לכתוב אותיות (הר"ן והר"י). ואם העובד כוכבים אומר שהחבית היה מטפטף והוא הדקו ונגע ביין, אינו נאמן לאסרו, ואפילו ניכר עדיין קצת יין מבחוץ ויש אומדנות בדבריו (ת"ה סימן ר"ב).
סעיף ט
ישראל ששכר או קנה בית בחצרו של עובד כוכבים ומילאו יין, אם ישראל דר שם, אף על פי שהניח היין בחצר ואין עליו לא חותם ולא מפתח, מותר. ואפילו היה גם העובד כוכבים דר באותו חצר. אבל אם לא היה ישראל דר באותה חצר, אם היה ביד ישראל המפתח וחותם, מותר ואינו צריך לומר שני חותמות; ואם לאו, אע"פ שהיין באותו בית ששכר או קנה, אסור אם העובד כוכבים דר בחצר. ואם אינו דר בחצר, מותר, אלא אם כן נמצא עומד בצד היין.
סעיף י
במה דברים אמורים, בשוכר או לוקח בית בחצרו של עובד כוכבים. אבל בחצרו של ישראל ממש, שלא לקחו ולא שכרו מעובד כוכבים, אפילו היה עובד כוכבים דר באותו חצר ואין ישראל דר בו, מותר, ואע"פ שאין מפתח וחותם ביד ישראל, לפי שאין לו בה שום שייכות, ואפילו נמצא עומד בצד היין, שהרי מכל מקום נתפס עליו כגנב. והני מילי ביום, אבל בלילה אסור.
הגה: ודוקא בכי האי גוונא יש לאסרו בלילה, אבל בשאר מקומות דאמרינן לעיל סימן קכ"ח וקכ"ט דהעובד כוכבים מרתת, אין חילוק בין יום ללילה, ושאני הכא הואיל והעובד כוכבים יש לו שייכות בחצר ומסתמא נועלו בלילה, הואיל ואין ישראל דר שם ואינו מרתת כולי האי, ולכן אפילו ביום אם נעל ואין חור או סדק שיכולין לראות היין, אסור. אבל ע"י חור וסדק, מותר ביום, אפילו נעלו בוודאי, ובלילה אסור בכהאי גוונא, אפילו מסתמא, וזהו החלוק שבין יום ללילה.