סימן קעה: דין הפוסק על הפירות כפי השער
סעיף א
אין פוסקין על הפירות. על שער של עיירות, מפני שאינו קבוע. אבל פוסקים על שער שבמדינה, שהוא קבוע. ומשיצא השער של מדינה מותר להקדים מעות לחבירו ולפסוק עמו שיתן לו אותם פירות כל השנה כשיעור מעותיו כפי אותו השער, אפילו אם יתייקרו ואפילו אם אין למוכר פירות.
הגה: ויש אומרים דפוסקין על שער של עיירות (תוספות והרא"ש וטור והג"א). ויש להקל באיסור דרבנן (ד"ע).
סעיף ב
היו החדשות במדינה ד' סאין בסלע וישנות שלשה בסלע, אין פוסקין על שיצא השער לחדש ולישן.
סעיף ג
היו חטין של לקוטות (פירוש עניים המלקטין לקט שכחה ופאה) ד' סאין בסלע ושל בעל הבית ג', פוסק ללקוטות כשער הלקוטות. ולא יפסוק לבעל הבית עד שיקבע השער לבעל הבית.
סעיף ד
אם היה למוכר מאותו המין, אעפ"י שעדיין לא נגמרה מלאכתו, מותר לפסוק עליו על כדי השיעור שיש לו, אף על פי שעדיין לא יצא השער. והוא שלו יהא מחוסר אלא מלאכה אחת או שתים, אבל אם מחוסר שלש מלאכות, אסור.
סעיף ה
הפוסק כל השער צריך שלא ירויח בדבר כלום, כגון שאם מנהג שהלוקח נותן שכר הסרסור צריך שיתן הוא, וצריך שינכה למוכר החסרון שראויין להתחסר לפי המדה ולפי הזמן.
סעיף ו
הפוסק על הפירות ונתייקרו בשעת הפרעון, יכול לשום הפירות שנפסק עליהן במעות וליתן לו פירות אחרות, אבל מעות אינו יכול ליתן. ויש מי שאומר שיכול ליתן מעות.
הגה: ויכול לפסוק על שער שבשוק על פירות האחרות כאילו נותן לו מעות עכשיו. ודוקא שלא שם הפירות הראשונים על מעות, רק אומר: כך וכך סאה חטין יש לי אצלך תן לי בהם כך וכך יין או שאר דבר, אבל אם שם אותו על דמים שאמר: כך וכך הם דמי החטין תן לי בהם יין, אסור, דהוי כאילו הלוה לו מעות דאין פוסקין עליהן כשאין המעות בעין אלא כשיש לו (כך דקדק הב"י מל' ר"ן ונ"י). כמו שנתבאר סימן קס"ג.
סעיף ז
כיון שנקבע השער, מותר לפסוק על שער הגבוה. כיצד, היו חטין נמכרות ד' סאין בסלע, ופסק עמו שיתן לו החטין כשער הזול, אם עמדו אח"כ עשר סאין בסלע נותן לו עשר סאין בסלע. נתן לו המעות סתם, ולא פסק עמו כשער הגבוה, והוזלו, נותן לו כשער שהיו שוים כשנתן לו המעות, ומי שחזר מקבל מי שפרע. ואם היה שליח לאחרים, אינו נוטל אלא כשער הזול או מחזיר דמים, ואין השליח ולא המשלח מקבלים מי שפרע.
סעיף ח
מקח שנעשה באיסור, כגון שהוסיף במקח משום אגר נטר וכיוצא בזה, המקח קיים בענין שלא יהא בו רבית, והוא שנתקיים המקח באחת מדרכי ההקנאות, אבל אם לא נתקיים המקח אלא לענין מי שפרע, בטל לגמרי.