סימן ערה: צורת פרשה פתוחה וסתומה וצורת השירה
סעיף א
פרשה פתוחה שעשאה סתומה, או סתומה שעשאה פתוחה, יגנז.
הגה: ויש אומרים דמותר לתקנו, כמו בשאר טעיות (הרא"ש והרשב"א וריב"ש). וכן נהגו הסופרים לתקנו, אם אפשר לו למחוק שלא יפגע בשם, כי אין לו לחתוך השם ולעשות נקבים ביריעה (הרא"ש כלל ג').
סעיף ב
בצורת פתוחה וצורת סתומה יש מחלוקת בין הרמב"ם והרא"ש, וירא שמים יצא את כולם ויעשה בענין שבפרשה פתוחה יסיים פרשה שלפניה באמצע שיטה, וישתייר בסופה חלק כדי תשע אותיות, ויתחיל לכתוב בראש שיטה שתחתיה. ובפרשה סתומה, תמיד יסיים פרשה שלפניה בתחלת שיטה ויניח חלק כדי תשע אותיות, ויתחיל לכתוב בסוף אותה שיטה עצמה, ולא ישנה לעשות צורה אחרת לא לפתוחה ולא לסתומה, ובהכי הוי כשר בין להרמב"ם בין להרא"ש.
הגה: ואם לא יוכל לכוין בכך, לא יסור מדברי הרמב"ם בזה, כי עליו סמכו האחרונים וכתבו שדבריו הם עיקר (מ"כ בשם חכם א'). ומכל מקום אם נמצא ספר תורה שאינה כתובה לפי דבריו, אין לפוסלה, כי יש גדולים שיש להם סברות אחרות בזה (ר"י מינץ סימן ח').
סעיף ג
כתב השירה כשאר הכתב, או שכתב שאר הכתב כשירה, פסול. ודוקא שכתב השירה כשאר הכתב בלא פיזור, אבל אם שינה בפיזור ממה שנהגו, לא פסל, ובלבד שיהא אריח על גבי לבינה.
סעיף ד
שירת הים כותבים אותה בשלשים שיטות. שטה ראשונה, כדרכה, ושאר שיטות, אחת מניחין באמצע ריוח אחד, ואחת מניחין הריוח בשני מקומות באמצע, עד שתמצא השיטה חלוקה לשלש, ונמצא ריוח כנגד הכתב וכתב כנגד הריוח.
סעיף ה
צורת שירת האזינו, כל שיטה יש באמצע ריוח אחד, ונמצאת כל שיטה חלוקה לשתים, וכותבים אותה בשבעים שיטות.
סעיף ו
כתב המלא חסר, או החסר מלא, או שכתב מלה שהיא קרי וכתיב בקריאתה, כגון שכתב: ישכבנה, במקום ישגלנה (דברים כח, ל). או ובטחורים, במקום ובעפולים (דברים כח, כז). וכיוצא בהן, פסול.
הגה: ויש עוד דברים שנהגו בהן הסופרים כמו שהעתיקו איש מפי איש, כמו באותיות גדולות וקטנות והנקודות והמשוכות. ועוד נהגו במנין השיטין לעשותם לא פחות ממ"ח, וי"א מ"ב, ולא יותר מס'. ועוד נהגו בראשי השיטין למעלה משירת הים ה' שיטין, וזה התחלתן: הבאים (שמות יד, כח), ביבשה (שמות יד, כט), ה' (שמות יד, ל), מת (שמות יד, ל). במצרים (שמות יד, לא) וכן למטה מהשירה ה' שיטין, והתחלתן: ותקח (שמות טו, כ), (אחריה) (שמות טו, כ), סוס (שמות טו, כא), ויצאו (שמות טו, כב), ויבאו (שמות טו, כג). ולמעלה משירת האזינו ששה שיטין, והתחלתן: ואעידה (דברים לא, כח), אחרי (דברים לא, כט), הדרך (דברים לא, כט), באחרית (דברים לא, כט), להכעיסו (דברים לא כט), קהל (דברים לא, ל) ולמטה ה' שיטין, והתחלתן: ויבא (דברים לב, מד), וידבר (דברים לב, מה), אשר (דברים לב, מו), הזאת (דברים לב, מז), (אשר) (דברים לב, מז). וכל אלו הדברים למצוה, ואם שינה לא פסל (הכל מלשון הטור).