סימן יד: דין עובר במעי בהמה
סעיף א
המקשה לילד והוציא העובר את ראשו, אעפ"י שהחזירו, הרי הוא כילוד ואינו ניתר בשחיטת אמו; לפיכך אם הוא בן ח' חי או מת, או בן ט' מת, אסור; ואם הוא בן ט' חי, ניתר בשחיטת עצמו.
סעיף ב
הוציא ידו והחזירה (פי' קודם שחיטה), מה שיצא מהאבר לחוץ, אסור; אבל מה שנשאר ממנו בפנים, ומקום חתך, מותר; לא החזירה קודם שחיטה, גם מקום החתך אסור, אבל מה שבפנים, מותר אפילו הוא מיעוטו.
הגה: וכל זה לא איירי אלא לענין שיהא ניתר בשחיטת אמו, כשאר עובר הנמצא בה, אבל אם ילדה אותה הבהמה אח"כ, גם האבר שיצא והחזירו, שרי, דשחיטת עצמו מתיר הכל. (כך העלה הב"י ור"י ן' חביב וכל בו בשם י"א וכן הוכיח מהרש"ל פרק המקשה סי' א' וכן משמעות הפוסקים והוא פשוט).
סעיף ג
אם יצא רוב העובר הרי הוא כילוד, ואם יצא חציו ברוב אבר, או שיצא רובו במיעוט אבר, הרי הוא כילוד.
סעיף ד
הוציא אבר א' והחזירו, וחזר והוציא אבר אחר והחזירו עד שהשלים לרוב, המיעוט שלא יצא, מותר; ואם חתך כל אבר ואבר בשעה שהוציא אותו, גם המיעוט שנשאר בפנים אסור.
סעיף ה
עובר שהוציא אבר ונאסר האבר, ואחר כך נשחטה האם והוציאו העובר, והרי היא נקבה, החלב שלה אסור לשתותו, הואיל והוא בא מכלל האברים, ויש בה אבר א' אסור, והרי זה כחלב טרפה שנתערב בחלב כשרה.
סעיף ו
המושיט ידו למעי הבהמה וחתך מן הטחול ומן הכליות וכיוצא בהן, והניח החתיכות בתוך מעיה ואח"כ שחטה, הרי אותן החתיכות אסורות משום אבר מן החי ואע"פ שהוא בתוך מעיה; אבל אם חתך מן העובר שבמעיה ולא הוציאו, ואח"כ שחטה, הרי חתיכת העובר או אברו מותר, הואיל ולא יצא (רמב"ם דין ט').
הגה: ואם שחט עובר במעי אמו, לא מקרי שחיטה. (ר"ן ובעיא פ' בהמה המקשה ולא איפשטא).