סימן יח: דין בדיקת הסכין ופגימותיו
סעיף א
השוחט בסכין בדוקה ונמצאת פגומה, (אפילו מן הצד) (ד"ע), הרי זה נבילה; אפילו נגע בעצם המפרקת, אין תולין שנפגמה בו אחר שחיטה, אלא חיישינן שמא בעור נפגמה ונמצא שחט בסכין פגומה, ואפילו בעוף.
סעיף ב
שיעור הפגימה, כל שהוא; ובלבד שתאגור בה כל שהוא, אפילו חוט השערה.
סעיף ג
צריך לבדוק הסכין קודם שחיטה, ואם לא בדק, לא ישחוט; ואם עבר ולא בדקה תחלה ואח"כ בדקה ומצאה יפה, שחיטתו כשרה.
סעיף ד
סכין שתבדק בהולכה ולא הרגיש שיש בה פגם, וכשהחזיר אותה בהבאה הרגיש שיש בה פגם וזו היא הנקרא מסוכסכת, אם שחט בה דרך הולכה ולא הביא, שחיטתו כשרה; ואם הביא, שחיטתו פסולה. והני מילי כשהרגיש בה קודם שחיטה, אבל אם מצא סכינו יפה קודם שחיטה ואחר שחיטה מצא בה פגימה מסוכסכת ואמר: ברי לי שלא עשיתי אלא הולכה לבד, שחיטתו פסולה.
הגה: ויש מחמירים דכל מסוכסכת אסורה עד דקיימא ארישא דסכינא ממש, אם שחט בהולכה; ואסיפא דסכינא ממש, אם שחט בהבאה (הלכות שחיטות ישנים והגהות סמ"ק ופוסקים הנראה לי). ולפי שאין אנו בקיאין היכן מיקרי רישא דסכינא, יש להטריף הכל (ד"ע גם הג"ה בשחיטת מהרי"ו וכ"מ במרדכי וכל בו ואגודה וכך כתב האגור שכן המנהג) והכי נהוג.
סעיף ה
סכין שיש בה פגימות הרבה, אפילו כולן מסוכסכות, אפילו שחט בה בדיעבד פסולה דמתוך שפגימותיה מרובות חיישינן שמא השיב ידו מעט ולא הרגיש.
סעיף ו
סכין חדה שהושחזה, והרי אינה חלקה אלא מגעתה כמגע ראש השבולת שהוא מסתבך באצבע, הואיל ואין בה פגם שוחטין בה (ל' רמב"ם שם דין י"ח).
הגה: ואין אנו נוהגים לשחוט בה, לפי שאין אנו בקיאין בדבר (אגור וב"י ומהרש"ל פ"ק סימן ל"ז).
סעיף ז
סכין שפיה חלק ואינה חדה, הואיל ואין בה פגם, שוחטין בה, ואע"פ שהוליך והביא כל היום עד ששחטו, שחיטתו כשרה (וע"ל סימן כ"ג דבבהמה כהאי גוונא לפעמים טריפה וכך כתב ב"י).
סעיף ח
סכין שהיא עולה ויורדת כנחש ואין בה פגם, שוחטין בה לכתחלה.
סעיף ט
בדיקת הסכין צריכה אבשרא ואטופרא ואתלת רוחתא; דהיינו שמוליכה ומביאה על בשר אצבעו, ואח"כ מוליכה ומביאה על צפרנו משלש רוחותיה, שהם פיה ושני צדדיה, כדי שלא יהיה בה פגם כלל. ויבדוק לאט ובכוונת הלב, שלא יפנה לבו לדברים אחרים, וצריך לשנות הצפורן אחר קצת בדיקתה, שמא נפגם הצפורן בחודה של סכין, ואולי יש פגימה בצדדין שלא ירגיש בה לפי שעוברת בתוך פגימת הצפורן.
הגה: ולא יבדוק שני צדדי הסכין ביחד, אלא כל אחד בפני עצמו. (מהרי"ו).
סעיף י
סכין שיש לה פגימה אסור לשחוט בה, אפילו אם מכוין לשחוט שלא כנגד הפגימה; וביום טוב נוהגין היתר לכרוך מטלית על הפגימה, כיון שאינו יכול להשחיזה; ואם הוא שעת הדחק, שאין לו הכנה להשחיזה, אפילו בחול מותר לשחוט ע"י כריכת מטלית על הפגימה.
הגה: וע"ל סימן ו' ס"א. סכין שיש לה ב' פיות צריך לבדוק שני הצדדין (טור סימן ו').
סעיף יא
השוחט בהמות רבות או עופות הרבה, צריך לבדוק בין כל אחד ואחד; שאם לא עשה כן ובדק באחרונה ונמצאת סכין פגומה, הרי הכל ספק נבילות ואפילו הראשונה.
הגה: ומי שרוצה להכניס עצמו לספק זה אין צריך לבדוק סכין בין שחיטה לשחיטה. (ת"ה סימן קפ"ד וב"י בשם בעל המאור והרשב"א ועי' ס"ק י"ז).
סעיף יב
אע"פ שבדק הסכין קודם שחיטה, צריך לחזור ולבדוק אחר השחיטה; והני מילי שהסכין לפנינו, אבל אם נאבדה, שחיטתו כשרה הואיל ובדקה קודם שחיטה, ואפילו שחט בה הרבה זה אחר זה; ואם נגע במפרקת של אחת מהן, יש להחמיר ולחוש לכל אותן שנשחטו אח"כ. (טור בשם הגאונים ורשב"א בשם רבותיו ור"ן).
סעיף יג
שחט בסכין בדוקה, ונאבדה קודם שיבדקנה אחר שחיטה, ואח"כ נמצאת והיא פגומה, שחיטתו כשרה הואיל ויצאה בהיתר, וזה שנמצאת פגומה אימור שיבר בה עצמות ולאו אדעתיה, דאוקי סכין אחזקתיה.
סעיף יד
אם לא בדק הסכין ושחט בה, ונאבדה אחר שחיטה, שחיטתו פסולה; במה דברים אמורים, בסתם סכין, אבל טבח שיש לו סכין מיוחדת לשחיטה ומקום מיוחד שמצניעה שם תמיד, בחזקת בדוקה היא, ואם שחט בה בלא בדיקה ונאבדה, שחיטתו כשרה.
הגה: וראוי לכל טבח שיהא לו סכין מיוחדת לשחיטה ואסור לעשות בה שום דבר, ויצניענה שלא יפגימנה; (רש"י וכל בו והג"א ד"מ ס"ס ו' ועיין טור וב"י שם) ומכל מקום לא ישחוט בה לכתחלה בלא בדיקה (רשב"א וב"י שם).
סעיף טו
השוחט בסכין בדוקה ואחר השחיטה שיבר בה עצמות דרך שבירה, שלא בדרך הולכה והבאה, ובדקה ונמצאת פגומה, שחיטתו כשרה דאנו תולים שבשבירת העצמות נפגמה; וכן כל כיוצא בזה, כגון שנפלה ע"ג קרקע קשה. ודוקא שראינו שנפלה על חודה, אבל מספיקא אין תולין לומר שנפלה על חודה, ואם שיבר בה עצם המפרקת, אפילו דרך שבירה, אין תולין בו מפני שהוא רך.
הגה: ואין חילוק בכל זה בין שבדק הסכין תחלה סמוך לשחיטה, או שהיתה בחזקת בדוקה תחילה ולא בדקה סמוך לשחיטה, דאף הכי מקרי סכין בדוקה (ד"ע מהגהות מרדכי פ"ק דחולין והג,א ואגודה וע"פ עיין ס"ד).
סעיף טז
אם בדק הסכין אחר שחיטה והצניעה ואח"כ נמצאת פגומה, לית לן בה דאימור בדבר אחר נפגמה או שיבר בה עצמות ולאו אדעתיה.
סעיף יז
טבח שלא הראה סכינו לחכם (ונמצאת יפה), היו מנדין אותו.
הגה: ואם נמצאת פגומה, מנדין אותו ומעבירין אותו (טור). ובנמצאת יפה יכול החכם למחול ואין צריך לנדותו (הגהות אלפסי פ"ק דחולין);
והאידנא נהגו למנות אנשים ידועים על השחיטה והבדיקה, ולהם מחלו חכמים כבודם כי הם זהירים וזריזים; והרבה צריך ישוב הדעת ויראת שמים לבדיקת הסכין; הלא תראה כי יבדוק אדם פעמים שלש ולא ירגיש בפגימה דקה, ואחר כך ימצאנה כי הכין לבו באחרונה; ובחינת חוש המישוש כפי כוונת הלב. (רבינו יונה בס' שער התשובה)
סעיף יח
הטבח צריך שיטול שכר מן הטרפות כמו מן הכשרות.
הגה: שלא יבא להקל להכשיר כדי לקבל שכרו מן הכשרות (ב"י בשם ריב"ש); ולכן נהגו בקצת מקומות שאין אדם שוחט ובודק לעצמו, אלא אותן הממונים מן הקהל.
סעיף יט
ראובן שאמר לשמעון: בדוק סכין זו, ובדקה שני פעמים מהי"ב שצריך ונתנה לראובן, וראובן היה הולך לשחוט ולקחה לוי מידו ומצאה פגומה. (וראובן מתנצל ואומר שעדיין היה רוצה לבדקה כהוגן) (הכל בתשובת הרשב"א סימן תקצ"ד), מעשיו מוכיחים עליו שהיה די לו באותה בדיקה ולפיכך מעבירין אותו; ואם נראים הדברים שהיה כעין שגגה, ושהוא אדם כשר, מחזירין אותו ובלבד שיקבל עליו שלא ישוב עוד לדבר כזה.
סעיף כ
טבח שנמצאת פגימה בראש הסכין, ואמר: זאת הפגימה מפני שאני מכסה דם העופות בראש הסכין, וכשאני שוחט אני נזהר שאיני נוגע בפגימה, מעבירין אותו; וקרוב לומר שהכלים אסורים.