סימן כא: שיעור השחיטה בכמותה
סעיף א
כמה הוא שיעור השחיטה (של) הקנה והוושט; השחיטה המעולה, שיחתכו שניהם בין בבהמה ובין בעוף, לזה יתכוין השוחט; ואם שחט רוב אחד מהם בעוף, ורוב שנים בבהמה ובחיה, שחיטתו כשרה ובלבד כשימדדו אותו ימצאו שהנשחט הוא רוב; וכיון שימצאו שהנשחט יותר מחצי, אפילו כחוט השערה, דיו.
סעיף ב
אם שחט בבהמה האחד כולו וחצי השני, ובעוף שני חצאי סימנים, פסולה.
סעיף ג
לא שחט רוב הסימן במקום אחד, כגון שהתחיל לשחוט ונתהפך הסימן וגמרה שם, ובין שניהם רוב, כשרה בין בקנה בין בוושט; לא מבעיא אם שני החתכים שוים בהיקף אחד, אלא אפילו האחד לצד הראש והשני לצד מטה, כשר, בין אם אדם אחד שחט כך בשנים או בג' מקומות בין ששחטו שנים בשני סכינים; אבל אם הכל בצד אחד, כגון שלאחר שהתחיל לשחוט מעט הניח זה המקום ושחט למטה או למעלה ממנו באותו צד, צריך שיהא הרוב במקום אחד, וכשיש רוב אפילו במקום השני, כשר אעפ"י שאין השחיטה מפורעת. (פי' גלויה ונכרת).
סעיף ד
שחיטה העשויה כקולמוס או כשיני המסרק כשרה.
סעיף ה
היה חצי הקנה חתוך ושחט בו והשלימו לרוב (ויודע שלא ניקב הוושט) (ב"י), כשר; וכן אם התחיל לשחוט במקום השלם ופגע בחתך, והחתוך משלימו לרוב, כשר.