סימן לב: דין מכה בחוט השדרה
סעיף א
חוט השדרה שנפסק רוב היקף עור החופה את המוח, טריפה, אף על פי שכל המוח קיים; ואם לא נפסק רוב העור, אף על פי שנפסק כל המוח שבפנים, כשר.
סעיף ב
נסדק העור לארכו, כשר; וכן אם נשברה השדרה ולא נפסק החוט, או שנתמעך המוח שבתוך החוט ונתנדנד, הואיל ועורו קיים הרי זו מותרת.
סעיף ג
הומרך המוח ונשפך כמים, או כדונג שנמס עד שימצא החוט כשמעמידו בידו היה המעט שחוץ לידו שוחה ולא היה יכול לעמוד, טריפה; וכן אע"פ שלא נתרכך מבפנים, אלא שהוא עב וכבד, ואם מעמידין אותו אינו יכול לעמוד מפני כבדו, טריפה.
סעיף ד
נחסר קצת מהמוח ונתרוקן, כשר.
סעיף ה
טריפות זה של חוט השדרה הוא עד פי פרשה שלישית ועד בכלל, ואם נפסק אחד משני חוטי פיצולים ראשונים ושניים, טריפה; אבל נפסקו חוטי פיצול השלישי, כשרה; ובעוף הוא טריפות החוט עד בין האגפיים, התחלת המקום שהם מחוברים בו בגוף.
הגה: ויש מטריפים בעוף עד מקום כלות שכיבת העצם המחובר לגוף (תוס' וא"ז ומרדכי וא"ו הארוך כלל נ"ה ד"ב ותא"ו נט"ו), והכי נהוג אם לא בהפסד מרובה (ד"ע).
סעיף ו
בהמה שהכו אותה על השדרה במקל והלך המקל על פני כל אורך השדרה, כשרה, ולא חיישינן שמא נפסק החוט; ואם יש במקל קשרים, חוששים למקום הקשרים; וכן אם לא הגיע המקל על פני כל השדרה, חוששין שראש המקל במקום שהוא כלה מכה בכח; וכן אם הכה לרוחב השדרה, חוששין שמא נפסק החוט.
סעיף ז
בהמה שגוררת רגליה אין חוששין שמא נפסק החוט.
הגה: אלא אמרינן: שגרונא, והוא כאב הרגלים, נקטה (גמרא); והוא הדין בעוף נמי דינא הכי (הגהות מרדכי בחולין ואו"ה הארוך כלל נ"ה). במה דברים אמורים, כשלא נודע שנפלה, אבל אם נודע שנפלה, חוששין.