סימן לה: דין טריפות הריאה ואונותיה
סעיף א
ריאה שניקבה, טריפה.
סעיף ב
חמשה אוני (פי' כעין אזנים) אית לריאה, תלתא מימנא ותרי משמאלא כשהבהמה תלויה ברגליה ובני מעיה כלפי הטבח, שאז ימין הבהמה וימין הטבח אחד, ויש לה עוד בצד ימין אונה אחת קטנה ונקראת עינוניתא דוורדא ואינה עומדת בסדר האונות אלא מרוחקת מהם לצד פנים, ואם חסרה אחת מימין או מהשמאל, או שהיו שנים מימין ושלשה משמאל, טריפה.
הגה: צורות האונות של ימין אינן דומות לשל שמאל, ואם נתחלף צורתן, טריפה; וכן כשהאונה האמצעית של ימין גדולה מהתחתונה טריפה (מהרי"ו); ואם האונה של שמאל העליונה גדולה מאונה עליונה של ימין, טריפה; וכן אם האומה של ימין גדולה משל שמאל, כל זה מיקרי חליף וטריפה, (מהר"א מפראג); והוורדא, אם חסרה או אם יש לה שתים או שנמצאת בצד שמאל, כשרה.
הגה: ובמדינות אלו נהגו להטריף בין נמצא ב' ורדות, או אם חסרה, או ששינתה מקומה (מהרי"ו וע"פ), והכי נהוג כי יש רבוותא סוברין כן ואין לשנות המנהג; וכן אם שינתה תוארה וצורתה הרגילה בה, טריפה (אגור). אם נמצאו בה ב' ורדות ויש להם שורש אחד כעובי אצבע, אע"פ שיש בו סדק, כשר (מ"כ בבד"י) (א"ז בשם ראבי"ה וכך כתב מהרי"ו והוא בהג"א); ואם אחד הפוכה והשני אינה הפוכה, הולכין אחר היותר גדולה ואם היא אינה הפוכה, כשר (בדיקת ישנים). הורדא דרכה להיות בכיס, ואם לא נמצא לה כיס, או שיש לה שני כיסין, או שיש לה כיס ואינה מונחת בתוכו ואף כשמניחין אותה בתוכו חוזרת ויוצאת ממנה כשנופחין הריאה, טריפה (כל בו בשם הר"מ בר יודה והגהות במהרי"ו, ובדיקות ישנים וקצת מפי השמועה הלכה למעשה בוירמיש' בשם מהר"ש מזיי"א). וכל אלו הדינין אינן אלא במקומות שנוהגין להטריף בשתי וורדות או אין לה ורדא כלל; אבל במקומות שמכשירין, גם כל אלו החילוקים הם כשרים (ב"י). אם חסר מקצת מן הורדא יש לבדוק באונות או באומה מצד שמאל, (ס"א בצד ימין) אם נמצאת החתיכה החסירה, יש אומרים דכשר כי כן נמצא לפעמים בגדיים וטלאים (כך מצא כתוב). וכן יש מכשירין אם יש לה תואר ורד בשורש שלה כעובי אצבע, אע"פ שאין לה תואר ורד בראשה, רק שלא תהא הפוכה ולא שינתה מקומה. וכל אלו הדברים יש להקל מאחר דרבים מכשירים בכל ענין.
סעיף ג
נתוספו האונות במנינם, אם היתה האונה היתרה בצד האונות, או מלפני הריאה שהיא לעומת הלב, מותרת; ואם היתה על גבה שהוא לעומת הצלעות, הרי זו טריפה, והוא שתהיה כעלה של הדס אחר שנפחוה; אבל אם היא פחותה מזה, כשרה.
הגה: ויש מחמירין לאסור כל יתרת שאינה בדרי דאוני (אשירי ומרדכי וסמ"ק ומהרי"ו וטור בשם העיטור וע"פ); וכן נוהגין במקצת מקומות לאסור יתרת אפילו מקמא, ואין מחלקין בין מקמא בין מגבה, אלא אם היא עומדת בדרי דאוני וכשנופחין אותה נוטה לקמא, כשר; ואם נוטה לגבה, טריפה (מהרי"ו וב"י בשם מ"כ). ובמדינות אלו המנהג להכשיר יתרת מקמא, ואין לשנות המנהג.
סעיף ד
נמצאת אונה יתרה בסוף שיפולי האומה, כשרה, (דזה מקרי בדרי דאוני) (ב"י).
סעיף ה
אונה של ימין הסמוכה לגרגרת במצר החזה אצל הצואר ממש, התחתונה שהיא עליונה הסמוכה לצואר, אם ימצא על גבה כטרפא דאסא, כשרה, מפני שכן דרכה ליפצל; ודוקא ימנית, אבל לא שמאלית; ויש מי שאומר דדוקא למעלה מחציה, אבל למטה מחציה, טריפה.
הגה: הא דמכשרינן יתרת בדרי דאוני מכל מקום בעינן שלא יהיה יותר אונות בשמאל מבימין, כגון שיהיה ד' בשמאל וג' בימין (מהרי"ו), אבל אם הם שוה בשוה בכל צד ג' או ד' אונות ועומדות כולם בדרי דאוני, כשר (שם בהג"ה). ואם נראה באונא אחת כמין סדק, מצטרף להכשיר אבל לא להטריף, דאין חוששים בסדקים להטריף (כך מצא כתוב). אונה שנתפצלה ויש לה שורש א' כעובי אצבע אינה נחשבת אלא לאחת (מהר"י מולין). ולא מקרי יתרת אלא אם יש לה צורת אונה, אבל אם נמצא על גבי הריאה מקום גבוה רחב למטה ועב למעלה שאינו חד בראשו, נקראת גבשושית וכשרה (מהרי"ו וב"י בשם מ"כ). וכן אם נמצא אונה על גבי הריאה וגומא תחתיה, וכשנופחין הריאה כל האונה נופלת לתוך הגומא ושוה לשאר הריאה (מהרי"ו וב"י), אע"פ שאינה נכנסת תוך הגומא אלא כשמניחים היד בנחת עליה, כשירה, דאין זה יתרת אלא פיצול הריאה ומאחר שיש לו גומא תחתיו לנוח בו אינו עתיד להתפרק כשאר יתרת, וכשרה (ד"ע); ואין להכשיר פצול כזה רק מגבה, דהפצול מונח על הגומא, אבל מקמא הפיצול נופל למטה וסופו להתפרק וטרפה (כך מצא כתוב). יש אומרים דאם נמצא יתרת נגד חריץ הורדא דינו כמו פיצול בגומא (מהר"י מולין בשם ר' מאיר שחטן), ואין לסמוך על זה רק בשעת הדחק והפסד מרובה.
סעיף ו
אחת מהאונות שהיא פחותה מכעלה הדס אחר שנפחוה, הוה ליה חסרה, וטריפה.
סעיף ז
חסרה אחת מאונות הימין, הורדא משלמת; (ויש אומרים דאינה משלמת) (רש"י ותוספות והרא"ש), (והכי נהוג).
סעיף ח
ריאה שאין לה חתוכה דאוני, טריפה; ואם סדק כמראה הפרש ביניהם כשיעור עלה הדס, בין בעיקרן, בין באמצען, בין בסופן, כשרה.
הגה: ויש מכשירין בהיכר או סדק כל שהוא, אע"פ שאינו כטרפא דאסא (רש"י והעיטור ותוס' וסמ"ג ורא"ש וטור ורבינו ירוחם ותשב"ץ ומרדכי בשם ה"ג ור"ח וש"ד וראבי"ה); ויש לסמוך עלייהו אם יש הפסד מרובה להטריף. האונה התחתונה של ימין דרכה להיות עבה וארוכה מאונא האמצעית, גם היא יותר גבוהה משל שמאל, ואם היא דבוקה לאומה לגמרי רק שנראה היכר סימנים אלו במקום שראוי להיות האונא, מקרי היכר וכשרה (מהרי"ו); והוא הדין אם ניכר שם סימן אחר שניכר האונא קצת, ואפילו היכר על ידי הסימפון הרגיל להיות באונא, אם נמצא שם סימפון במקום הראוי להיות אונא, מיקרי היכר (מ"כ בשם מהרי"ק); וכל אלו הדברים בדקינן ומשערינן אחר שנפחו הריאה, משום דבחיי הבהמה הריאה נפוחה. יש אומרים דבגדיים וטלאים אין להטריף אם לא נמצאו אונות אפילו בלא היכר וסדק כלל, דהכי רביתייהו וארחייהו דבקטנות לית להו וכשמגדלים גדילים האונות בהדייהו, (בדיקות ישנים מהר"ש).
סעיף ט
אם בצד אחד של הריאה חסרה אונא א', אלא שבסוף האומה שבאותו הצד היתה בליטה גדולה כמו אונא, אע"פ שדרך האונות להיות סמוכות זו לזו וכאן האונה מפסקת ביניהם, כשרה.
הגה: ויש נוהגין להטריף בכי האי גוונא כי כל מה שלמטה מן הורדא מקרי שלא בדרי דאוני, וכן נוהגין במדינות אלו.
סעיף י
אין כל הדברים הללו אמורים אלא בבהמה וחיה, אבל העוף אין לו חיתוך אונות כבהמה, ואם ימצא אין לו מנין ידוע.