סימן לח: דיני מראות הריאה
סעיף א
ריאה שנמצא בה (אפילו) כל שהוא שחור כדיו, או שהוא (דומה) למראה הבשר, או שהוא ירוק אמריל"ו בלע"ז (ובלשון אשכנז קורין גע"ל), בין שהוא כמראה חלמון ביצה בין שהוא כמראה כרכום בין שהוא כמראה כשותא, טריפה; וכן אם הוא כמראה הבקעת, שהיא לבנה כבקעת, אסורה; ויש מי שאומר דהיינו שהיא כעין חריות של דקל.
הגה: ויש אומרים דאף אם היא כלובן ביצה, טריפה (מהרי"ו) (ערוך ערך כחל ורוקח וע"פ), והכי נהוג.
סעיף ב
כל אלו המראות אינם פוסלות עד שנופחים אותה וממרס בה בידו, אם נשתנית למראה המותר, מותרת; עמדה בעינה, אסורה (כל הפוסקים לאפוקי ר"י בתוס').
סעיף ג
יש מי שאומר שאין מראות הללו פוסלות אלא כשהשינוי בעור מחמתו, ולא מחמת מוגלא שבתוכו.
הגה: וכן אם בא השנוי מראה מכח שער שחור או דם נצרר המונח בריאה, כשר (מצא כתוב בשם ר"י מולין).
סעיף ד
אם אינה שחורה כדיו אלא כמראה הכחול (שקורין בלשון אשכנז בלא"ה ודומה לרקיע) (מהרי"ו), או ירוקה ככרתי, או שהיא כמראה הכבד, (או כמראה הטחול) (ב"י ובד"י בשם מהרא"ק),
הגה: ויש אומרים אם יש מכה בדופן נגד הריאה האדומה, טריפה, וצריך לבדוק אחר זה (טור ור' ירוחם והרא"ש בשם הר"מ והוא דעת רבינו אפרים וב"י בשם בה"ע. ושאר פוסקים לא חלקו ומשמע מדבריהם איפכא וקצת חולקים בהדיא ע"ש) והכי נהוג, או שהיא אדומה (אפילו) בתכלית האודם, כשרה אפילו היא כולה כך. וכן אם יש בה הרבה גוונים מאלו המראות הכשרות, כשרה.
סעיף ה
יש בה קליפות כמו נתק והיא שלימה, כשרה.