סימן מב: דיני טריפות המרה
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן מב: דיני טריפות המרה

סימן מב: דיני טריפות המרה

 

סעיף א
מרה שניקבה, טריפה; ואם ניקבה כנגד הכבד והכבד סותמו, כשרה. נסרכה המרה למקום אחר, כשרה (מרדכי פא"ט וא"ו הארוך) (וע"ל סי' מ"ו).
 
סעיף ב
נטולה ביד או חסרה, טריפה.
 
סעיף ג
אם חסרה המרה קורע הכבד שתי וערב וטועמו בלשונו, אם יטעום טעם מר, כשרה; ואם לא טעם טעם מר, יצלנו בגחלים ויטעום עם יש בו טעם מר, כשרה, ואם לאו, טריפה. (ואף עכשיו נוכל לסמוך על טעימת הכבד) (פסקי מהרא"י סימן ל').
 
סעיף ד
נמצאו שתי מרות, טריפה, דכנטולה דמי; ואם היא אחת ונראית כשתים, נוקבין אותה, ואם שופכות זו לזו, אחת היא וכשרה; ואם לאו, שתים הם וטריפה.
 
סעיף ה
אם נקבוה ולא היו שופכות זו לזו, ואח"כ נפחו זו ועלתה גם חברתה בנפיחה זו, או שהטילו מים באחת מהן וע"י כך נתמלאה גם חברתה מים, כשרה.
 
סעיף ו
אף על פי שהן שתי מרות גמורות רק שבמקום דיבוקן בכבד כמו רוחב אצבע היו כאחת, כשרה אפילו אי לא שפכי אהדדי; והוא הדין אם מתחלתן הן שתים ובסוף הן מתערבות ונעשות אחת, כשרה.
 
סעיף ז
היו שתי מרות בכבד אחת הנה ואחת הנה וסמפון אחד שופך מרה לשתיהן, וכשאדם זוקף האחת חוזרת ליחה למקום שהסמפון מחלק מרה ושופך לשתיהן, אבל כשהן שוכבות כדרך שהן עומדות בחיי הבהמה אין שופכות זו לזו, יש להכשיר בבהמת ישראל.
הגה: מרה הניכרת מעבר לעבר של כבד, אי שפכי להדדי חדא היא, וכשרה (כך פי' דברי המרדכי שהביא איסור והיתר הארוך כלל נ"ב ד"ט); ואי לא שפכי להדדי, טריפה.
 
סעיף ח
יש מיני עופות שאין להם מרה, כמו תורים ובני יונה, ואין לאוסרן כיון שכל המין כך; והצבי אין לו מרה בכבד, אבל יש לו למטה סמוך לזנבו.
הגה: מי שבא לפנינו עוף שאינו מכיר מינו ולא נמצא לו מרה, אין אומרים: ודאי כל מינו אין להם מרה, אלא אמרינן: מסתמא יש לו מרה, עד שיודע שמין זה אין לו מרה (תשובת רשב"א סימן ק"ח).
 
סעיף ט
גרעין שנמצא במרה, אם היה כמו גרעינה של תמרה שאין ראשה חד, מותרת; ואם ראשה חד כגרעינה של זית, אסורה, שהרי ניקבה אותה כשנכנסה, וזה שלא נראה הנקב מפני שהוגלד פי המכה.
הגה: וכל שכן אם נמצא מחט או קוץ במרה, דטריפה (או"ה הארוך ור"ן ורמב"ם עד"מ וב"ח ומהרש"ל פא"ט סי' מ"ט וסוף ש"ד).