סימן מד: דיני טריפות בכליות
סעיף א
ניטלו הכליות, כשרה; לפיכך אם נבראת בכוליא אחת או בג' כוליות, כשרה; וכן אם ניקבה הכוליא או נחתכה, אפילו עד מקום חריץ, כשרה.
סעיף ב
לקתה הכוליא, והוא שיעשה בשרה כבשר המת שהבאיש אחר ימים, שאם תאחוז במקצתו יתמסמס ויפול, והגיע חולי זה עד הלובן שבתוך הכוליא, הרי זו טריפה (מכת חרב, דינו כלקתה הכוליא) (הגהות אשיר"י ומרדכי ועיין ס"ק ו'). וכן אם נמצאת בכוליא ליחה, אף על פי שאינה סרוחה, או שנמצאו בה מים עכורים או סרוחים, הרי זו טריפה, והוא שיגיעו עד הלובן, אבל אם נמצאו בה מים זכים, כשרה אפילו הגיעו ללובן שבה (ואפילו נמצאו המים זכים בשלחופית קטנה בכוליא, כשר) (מרדכי פא"ט והג"א וכל בו ואו"ה כלל צ"ג); ואם נמצא בה דם, דינה כמים; ואם נמצאת מליאה מים שמראיהם רע אבל לא היו עבים ועכורים, אלא מראיהם כרכומי כמראה הדבש, כשרה; ויש מי שאוסר (והכי נהוג).
סעיף ג
אם לא היה הלקותא אלא בלובן, אף ע"פ שכל שאר הכוליא בריאה, טריפה.
סעיף ד
נמצאו בכוליא אבנים, כשרה.
סעיף ה
כוליא שהקטינה, טריפה. וכמה תקטן ותטרף, בבהמה דקה עד כפול, ופול בכלל, טריפה; ובגסה, עד כענבה בינונית, וענבה בכלל, טריפה; ודוקא שהקטינה מחמת חולי, אבל היתה קטנה בתולדתה, כשרה. והיכי ידעינן אי הוי מחמת חולי או לא, אי חזינן שהקרום שלה כווץ בידוע שמחמת חולי היא, ואם אינו כווץ אלא שעשוי כמדת כוליא, מוכחא מילתא שמתחלת ברייתה היתה כך, וכשרה.
סעיף ו
יש מי שכתב שכשאמרו ניטלו הכליות כשרה היינו כשניטלו ביד או כשנבראת כך, אבל אם ניטלה על ידי חולי כיון שהקטינה לפחות מכשיעור כבר נאסרה ואיך תחזור להכשירה כשגמרו לכלות ולהמק; ולפי זה צריך לבדוק אם הכיס שלהם מלא חלב, ניכר שזה תחלת ברייתה, וכשרה, ואם נמצא שם חלל ומקום ריק, ניכר שהיו לה כליות אלא שנימוחו, וטריפה.
סעיף ז
אם היו ג' כליות או יותר, והקטינו היתרות ונשארו שתים כהלכתן שלא הקטינו, כשרה.
סעיף ח
יש מי שכתב דלובן בכוליא לקותא היא וכל שינוי מראה פוסל בה.
סעיף ט
כוליא שהאדימה כולה או מקצתה, כשרה.
סעיף י
אין טריפות בכוליא של עוף.