סימן נ: דינים כללים בנקיבת האברים
סעיף א
כל אלו הנקבים אם יש במה לתלות כמו בטבח או בזאב שנטלן, תולין בהם, ואם אין דבר לתלות בו וספק אם ניקב מחיים אם לאו, נוקבין נקב אצלו ומדמין זה לזה, ואפילו אין דומים אם משמשו בידים בנקב הספק ימשמשו גם בנקב שעושין לדמותו בו אם דומים לאחר משמוש, כשרה. ואין מדמין אלא בכרס ובדקין, אבל לא בלב וטחול וקורקבן.
הגה: ועיין לעיל סימן ל"ו כיצד נוהגין. כל מקום שאין יכולין לתלות שנעשה לאחר שחיטה, אע"פ שהוא טריפות שיש לו בדיקה, אם לא בדקוהו או שאין יכולין לבדוק, הרי הוא כספק טריפה ואוסרין אותה. ולא אמרינן נשחטה הותרה אלא בדבר שנוכל לומר שנעשה הריעותא לאחר שחיטה, דלא יצאתה מחזקתה מחיים.
סעיף ב
כל אבר שאמרנו שאם ניקב במשהו, טריפה, כך אם ניטל כולו, טריפה, בין שניטל בחולי או ביד, בין שנברא חסר. וכן אם נברא בשני איברים מאותו אבר, טריפה, שכל היתר כנטול חשוב (חוץ מטחול שניטל כשר וניקב בסומכיה טריפה). (טור). וכל שאמרנו בו אם נברא חסר, טריפה, כל שכן אם ניטל ביד. וכל שאמרנו בו אם ניטל, טריפה, הוא הדין לנברא חסר, ויש מכשירין בזה. (ובהפסד מרובה יש לסמוך אמכשירין) (ד"ע).
סעיף ג
כל אבר שנקיבתו או חסרונו או נטילתו פוסל, אם נתמסמס, פסול.
הגה: ואנן שאין אנו בקיאין, כל שנשתנה מראית הבשר לריעותא הוי כניקב שם (הגהות מיימוני ומרדכי).