סימן נג: דין שבר או מכה בבהמה ובעוף
סעיף א
נשמטו ידי הבהמה מעיקרם, או שנשתברו או נחתכו לגמרי, או שיש לה ג' ידים, כשרה. אבל העצם (הנשבר) עצמו (עם מעט למעלה מן השבירה) אסור כשנשבר, אם אין עור ובשר חופין את רובו.
הגה: ויש מטריפין גם הבהמה אם נשמט (ש"ד והג"מ וע"פ) או נשבר סמוך לגוף (הג"א פ' המקשה) ורואין שנצרר הדם מעבר לצלעות, שרואין שעברה המכה תוך הגוף (כן משמע מאיסור והיתר הארוך כלל נ' דין ו') והכי נהוג. אבל אין לחוש לזה כל זמן שאין רואין שנצרר הדם, ואין צריך בדיקה (נלמד מעוף דסעיף ב').
סעיף ב
וכן בעוף, אם נחתכו או נשברו אגפיו, כשרה אפילו נשברו סמוך לחיבורו לגוף, והוא ששבר העצם החיצון לא יהא בו עוקץ, שאם היה בו עוקץ תבדק הריאה.
הגה: ויש אוסרין אם נשבר סמוך לגוף, ואומרים דדינו כשמוט (הגהות מיימוני) והמנהג הפשוט שנהגו לשער כרוחב אגודל, אפילו בצמצום, כשר (אגור ואגודה וכך כתב בש"ג שכן נוהגין) אם לא שרואה שנצרר הדם מעבר לצלעות, אבל אין חוששין לזה ומכשירין מסתמא (מהרי"ק ות"ה סימן ק"צ) ואין חלוק אם עוקץ בשבירה או לא, מאחר שרחוק מן הגוף. אבל אם אין רוחב אגודל בין מקום השבירה לגוף אז הוא טריפה בכל ענין ולא מהני בדיקת הריאה, דאין אנו בקיאין בבדיקה (ש"ד וארוך כלל נ' ד"ז ומהרי"ל ואגור) בכל מקום דאיכא ריעותא, והכי נהוג.
סעיף ג
נשמטו אגפיו, אפילו אחד מהם, מעיקרו, חוששין שמא ניקבה הריאה, וצריך לנפחה לבדקה אם היא שלימה, כשרה, ואם לאו, טריפה.
סעיף ד
נמצא הגף שבור ואינו יודע אם קודם שחיטה נשבר או אחר כך, טריפה.
הגה: ויש מכשירין מכח ספק ספיקא, ספק שמא נשבר אחר שחיטה ואם תמצא לומר קודם שחיטה, שמא לא ניקבה הריאה (איסור והיתר הארוך) ויש לסמוך ע"ז להכשיר בנשבר, דהא יש מכשירין בלא"ה (ד"ע), אבל כשנמצא שמוט ולא ידעינן אי קודם שחיטה או לאחר שחיטה, יש להחמיר ולאסור. ועיין לקמן סוף סימן ק"י.
סעיף ה
עוף שהיה לו מכה עמוקה תחת הכנף כנגד הריאה, ושמו נוצה על המכה ונפחו דרך הגרגרת בקש דק ולא יצא הרוח, ימלא מקום המכה מים וינפח בקש דרך הגרגרת, אם יבצבצו המים, טריפה.