יג. נאום איוב השביעי: סותר את התנחומים במפלתם של הרשעים
מחבר: אהרן קמינקא
תנחומי צופר היו רק שליליים: "אל תקנא ברשעים"! דבר זה נאמר כבר כמה פעמים בתהילים ובספר משלי, וכמו כל לקח כללי נקל להכזיבו מתוך עובדות ידועות בחיי יום יום. איוב לא יכול. נשוא הטפת בעלי מוסר אלה המתכחשים למציאות ומתארים בצבעים שחורים אף סבל צרותיו של הרשע או את צרות בניו אחריו. יש לו עכשיו די חומר ללעג מר על הפסוקים השגורים והמדברים על כישלונות הרשעים והמרורות שהם שבעים (לפי בעלי המוסר) אף בחייהם. אם כך הוא, למה הללו זוכים, כמו שידוע לכל אדם, לשנים רבות של הצלחה וחיים טובים? הלא יש להתפלץ על העובדה כי כל כך הרבה רשעים חיים וגם עתקו וגברו חיל (ו-ז), ובניגוד לתנחומי בלדד, גם זרעם נכון לפניהם וצאצאיהם אתם, בבתיהם שלום ואין רושם של שבט אלוה נוקם, שבט אלוה נוקם, אף לצאנם ובקרם אין אסון קורה, ילדיהם מרקדים והם מנגנים בתוף וכינור ומבלים בטוב ימיהם - ואת אלוהים הם דוחים בבוז מביתם ואת דרכיו אינם חפצים לדעת כלל (ז-טו). איה כאן המשפט והצדק? - על כל אלה מוסבת פתיחת דבריו בלעג (ב): ותהי זאת תנחומיכם, ז.א. הערכת התנחומים אשר אתם מושיטים לי: אחרי שאדבר תוכלו לנסות מצדכם מצדכם להלעיג (אבל לא תוכלו, כי רק אני יכול לעשות זאת בשם המציאות הידועה !).
אתם אומרים: "הן לא בידם טובם" (אינו נשאר אצלם) - חלילה לי לקנא בהם וללכת גם אני בעצת רשעים (תהילים א, א), היא רחקה ממני. אבל זאת אני שואל: הכי רבים הם הרשעים הנענשים? כמה (פעמים) אנחנו רואים כי "נר רשעים ידעך" (משלי כד, כ; בלדד, יח, ו)? כמה חבלים מחלק להם אל הגמולות באפו? - כמה הן הדוגמאות כי הרשעים (כפי תהילים א, ד) הם כתבן לפני רוח וכמוץ בסופה?
אתם מתנחמים בזה, כי על הבנים יבוא עונש הרשע (בלדד, יח, יג; צופר, כ, י) אבל אני תמה: למה אלוהים יצפון לבניו אונו (גמול האון)? אני דורש: ישלם אליו (לרשע עצמו), אז ידע כי יש שופט! יראו עיניו (בחייו) את כידו ומחמת שדי ישתה (יז-יט). כי מה חפצו, מה הוא מתעניין, בביתו אחריו ובמספר נכדיו אשר יהיו נפגעים מחצי הגורל?
אתם מכניעים בינת אדם ברוממות השכל האלוהי (צופר יא, ז, החקר אלוה תמצא, וכבר ישעיהו מ, יד, את מי נועץ ויבינהו - וילמדהו באורח משפט), והוא, אלוהים בשמים, מרומים ישפוט. אבל מה שאנחנו רואים הוא כי אין משפט כלל, כי גורל הצדיקים והרשעים שווה: זה ימות בעצם תומו - וזה בנפש מרה, יחד על עפר ישכבו ורימה תכסם (כב-כו). והנה אתם בחידודים מליציים של סכלות, דומים לאשכולות-בוסר שבצרו אותן קודם זמנן (רומז לדברי אליפז, טו, לג, יחמוס כגפן בוסרו) מזימות עלי תחמוסו. הרי אתם למען הוכיח צדקת ה' קוראים : "איה בית נדיב?" (כ, ז: רואיו יאמרו איו) ואיה משכנות רשעים? (הנדיב הוא כאן גם כן רשע שהיה מכובד בימיו). אבל הוא לא נעלם, כל מי שתפגשו מעוברי דרך יראה לכם הבתים ואי אפשר לבלי הכיר אותותיהם (לבתים החשובים היו אותות מיוחדים).
ושוב אתם אומרים כי אלוהים מאריך אפו ובעתיד יבוא שברם, "ליום איד יחשך רע", אבל אני שואל: מי יעניש אותו בחייו, ישלם לו על פניו גמול הרעות אשר עשה למען ידע שנפרעים ממנו. זה המשך מה שאמר לפני זה (יט-כב) : יראו עיניו כידו, ולא יהיה הגמול צפון ליורשיו, כי מה חפצו, מה הוא מתענין, בביתו אחרי מותו ובמספר נכדיו שיהיו נפגעים מחצי הגורל? הנה הוא מת ומובל לקברות בשלום והמון רב הולך ללוותו בעוד משפחתו כגדיש מלא (כמו שביארנו למעלה ה, כו), ורגבי הנחל מתוקים לו במנוחתו האחרונה (כן גם בחרוז באפיגרמה של מרציאליס: "יהי העפר לך קל וימתקו הרגבים עליך!" (levis mollique tegaris arena Sit tibi terra).
הבל אפוא ומעל הן תנחומותיכם ותשובותיכם.