יד. נאום אליפז השלישי: בשים לב לפשעי העולם בכלל, אין לצדיקים לריב אלא לשמוח על סדרי עולם
מחבר: אהרן קמינקא
כמו שמכיר היטב גם המפרש העברי האחרון על יסוד מחקרי הלשון, המשורר עוזב בייחוד בנאום זה לגמרי את איוב היחיד ומברר יחס האל לאדם בכלל. אבל אין צורך בסברא, כי חסרים בראש הנאום מלים כגון "מה לך כי תאמר" וכי קדמו מלים של איוב אשר אבדו (מי היה מעונין למחוק אותם? ומי היה מעיז לעשות זאת ולא היה מתגלה הליקוי על ידי טופסים אחרים?). אליפז עונה על טענת איוב: כי אין להכיר תבונה ודעת במשפטי אלוהים (כא, כב והלאה), אין המשכיל מוצא אותן. על זה אליפז משיב: התחשוב כי יש תועלת בזה לאלוהים אם יסכים אדם בשכלו למעשיו? היש לו חפץ לעצמו שתהיה אתה תמים דרך, או ירא הוא ממך אם תאיים עליו במשפט? (ב-ד). כל התוכחה הבאה שנשמעת כאילו מכוונת בל נוכח לאיוב, מדברת על האדם בכלל המבקש טעם לייסורים בעולם ואינו זוכר את החטאים הקשים, את החמס והשוד אשר העולם מלא מהם. "כי רעתך רבה" מזכיר "כי רבה רעת האדם בארץ" בראשית ו, ה, ובמשך דבריו רומז אליפז באמת על הדור שהיה ראוי למבול. אין קץ לעונות (ו-י), ניצול עניים, עושק דלים עד כסותם האחרונה, קשיחות הלב לצמאים ורעבים, שלטון אנשי זרוע ונשואי פנים, דיכוי אלמנות ויתומים. בעבור זה באות כל הצרות, פחים או חושך או שיטפון (י-יא). אתה תמה כי אלוהים יושב לו בגובה שמים ואינו מתגלה כשופט הארץ (כא, כב, והוא רמים ישפוט). הכי חקרת בדברי ימי עולם? ההתבוננת בדורות שנכרתו שלא בזמנם. וכשנראו מיוסדים על אדמה פתאום חלפו ואזלו או הזרם שטף יסודם (יז-יט).
הוי האומרים לאל סור ממנו (ואיוב כא, כג, כאילו מסכים להם!) בטענה שלא ראו עונשם של החוטאים (מה יפעל שדי למו) - ובאותה שעה הם מזכים את עצמם, מסתייגים מן הרשעים בחסידות, אף על פי שאינם מאמינים בצדק ואומרים ברוגז ובעצב על חסרון ההשגחה: "ועצת רשפים רחקה ממני" (איוב כא, טז וכאן ציטטה היא לנזיפה!) - לא נכון להתנהג כך. כי הצדיקים צריכים להכיר בשמחה את הנהגת העולם בטוב וללעוג באמת ובתמים לרשעים (יט: יראו צדיקים וישמחו, ציטטה מתהילים קז, מא, שנותן המחבר בפי אליפז).
אמנם אובדים מהם וכלים בעשן נכסים צדדיים ("יתרם"), אבל די שאנחנו קיימים וחיים ("קימנו"), הסכן נא עמו בשכלך ולמד להשלים עם המציאות, קח מפיו תורה (לא מבינתך), בהם תבואתך טובה (מכוון לבא אחריו: ושים אמריו בלבבך). "הרחיק עולה מאהליך" נסמך גם כן על תהילים קז, מא, "ועולתה תקפץ פיה". אז, אף אם ירדת עד עפר, תבנה מחדש, תכונן לך מבצר, ובצור נחלים (השווה ל, ה, בערוץ נחלים לשכון, חורי עפר וכפים, משכן הפחותים שבעניים) תמצא אוצרות (כזהב) אופיר, כי אל שדי יהיה לך במקום מבצרים (הרעיון שאול מישעיהו כו, א, ישועה ישית - במקום - חומות וחיל, ושם ס, יט: וקראת ישועה חומותיך). אז על שדי תתענג (תהילים לז, ד: ישעיהו נח, יד) ולא תסבול בעוצב את גזרותיו; אז אתה תהיה הגוזר אומר ויקם לך. הרי כאן הרעיון הנמצא לא רק באבות ב, ד, בשם רבן גמליאל בנו של ר' יהודה הנשיא: "עשה רצונו כרצונך" אלא בזמן קודם לזה בספרי חכמי המוסר הגדולים של האומות, כמו אצל סנקא, במכתב ס"א: מי שמקבל באהבה מה שמוטל עליו ניצל מן המרירות שבעבדות; ובמכתב ע"ד: האדם צריך לקבל ברצון מה שברצון אלוהים (Deo placuit placeat homini quod).אז על דרכיך ייגה אור, וכשאחרים ישפילו ראשם, קומתך הזקופה תאמר גאון וגובה (כמו: ובהיכלו כולו אומר כבוד) אדם מכיר בטוב העולם כזה, הוא יושיע לכל שח עיניים וימלט בחכמתו ובבור כפיו גם את אלה שאינם נקיים מעון.