יט. מצוקת השכל
מחבר: אהרן קמינקא
אין כדאי לדבר על עונש אדם בהיות הונו מתעופף. היגון הקודר התוקף את האיש המשכיל, הוא מתוך אי-האפשרות למצוא בכל מרחבי העולם, לא באדמה המוציאה ספירים, ולא במחצב ההרים ובעמקי נהרות, את הדבר האחד אשר לו נכספה הנפש, את הבינה המאירה עיניים להכיר תכלית כל המעשים. פרק זה הוא גולת הכותרת לשיחות הקודמות. תלונת איוב מתרוממת מגורל האדם הנהנה בגופו מן החיים אל גורל האדם ההוגה, לאלגיה על קוצר שכל האדם מתפוס את כל הנעלה והנשגב בעולם וההכרח בשבילו למצוא מפלט ביראת ה' כמו בחכמה האחת הקצובה לו.
השירה הזאת היא מהיותר נשגבות בספרות העולמית, והמשורר מחבר הספר הציג אותה בכוונה בסוף הויכוחים על האושר והכישלון בחיים החומריים, אם כבר מתחילת הספר היה כלול בתכניתו בנין הקומה העליונה הזאת או במשך הזמן הגיע לתפיסה יותר נעלה? יש דוגמאות ממשוררים גדולים אשר חיבוריהם הפיוטיים השתלמו והתעלו במשך שנים רבות. הספר מתרומם גם במליצתו עם גובה התוכן: הדיבור עוד יותר נוצץ ומלוטש ומוצק ומוחלט ודורך עוז, כי אינו פונה עוד אל החברים עניי הדעת, המיצגים את התבונה המעשית ההמונית, אלא אל בעלי השכל הזך בכל העולם. אבל הרמת השטח ההגיוני מתקשרת באופן טבעי לויכוחים שקדמו: המחבר הוגה דעות אנושיות רמות ומבקש מסלול לפתור השאלות היותר קשות (מציאות רמה כזאת בכתבי הקדש לא עלתה על דעת המפרשים החדשים). אין צורך בהשערה על מחברים שונים, גם אין אפשרות אסתטית לזה, כי העושים טלאים על גבי בגדים ישנים אינם משתמשים בארג יותר דק ויקר מהנמצא לפניהם, והמתקנים פרצות בחורבות רעועות ספרותיות של אחרים אינם בעלי הון רב משלהם ואינם משקיעים יהלומי הגיון ופניני מליצה, כמו שלפנינו, בבניין הזר, תחת ליצור דבר שלם בפני עצמו.
הרי יודעי ספרות העמים מכירים כי מפעל מצוין הוא, אם פויסט מתרומם ומתעלה ברוחו במשך הדרמה המקובצת, אשר מחברה עמל בה שנים רבות, ואיוב היה לו למקור, אבל לחשוב כך על ספר איוב עצמו שהוא מזדכך ועולה, וכי בשביל זה אין קרעים אלא אחדות של הדרגה בנפש המחבר, לא עלה על דעתם.
המשורר אומר: הרי יש לכסף וזהב ולברזל ואבן מוצא מן האדמה. "קץ שם לחושך", הכורים מתחת לארץ לחצוב נחושת או ברזל הולכים דרך נקרות אפלות, אבל יודעים הם שיחדרו עד קץ ותכלית של נתיבת החושך (ג). דברים אחרים נפלאים בטבע אינם ידועים כל כך, אבל הם מתגלים ממעמקים ומשמחים לב, כמו הנחל הפורץ במקום שממה, וכמו שבתחתית האדמה, אשר לפי שטחה העליון חושבים אותה רק כמוצא ללחם, אש יוקדת וספירים טמונים בתוך אבנים ועפרות זהב, ונמצאים!
ויש דברים שכאילו אינם ידועים כלל, נתיב לא ידעו עיט, ואף החיות היותר עזות אינן חודרות שמה, ובכל זאת מוצא האדם נתיבה להם, הופך משרש הרים ומשיג כל יקר.
הרי כאן (ג-יא) שלש מדרגות: ידיעת המטרה הבטוחה והעמל להגיע אליה; חסרון ידיעה והפתעה נעימה על המציאה; ודברים נעלמים כמעט באופן מוחלט, ובכל זאת אף על אי- הידיעה מתגברים. אולם (כאן מתבלט בהדרגה הדרמטית!) מה נורא הדבר כי החכמה אינה נמצאת בשום אופן, אין יודעים אף ערכה למען הגיע אליה ככורים במחצב; אינה נמצאת בין החיים (כמו הספירים מתחת לאדמה המוציאה לחם) ואינה מושגת אף בתהומות וימים רחוקים (נתיב לא ידעו עיט).
הנושא ג-יא (חוקר שלח ידו - יוציא אור) הוא האדם הנזכר בסוף: ויאמר לאדם!