כג. רמזים למצב המדיני
מחבר: אהרן קמינקא
אליהו מלא רעיונות כמו נאד מתוח מלא רוח (לב, יח, הציקתני בטני) והוא מוצא עוד דברים להוכיח כי הצופה יותר למרחוק ייתן צדק לפועלו, ליוצר, וכנגד גידוף איוב לחבריו: "אתם טופלי שקר" (יג, ד) הוא מבטיח: לא שקר מילי, איש תמים בדעתו לפניך (ב-ד). על תלונת איוב, כי ישנם תקיפים בעולם מתקיימים אף אם אינם נקיים מעון, הוא משיב: אמנם אל כביר אינו מואס לכתחילה גם בבן אדם כביר. הוא אינו משאיר תמיד בחיים את הרשע והוא נותן צדק גם לעניים, אבל עם זה הוא עומד לצד מלכים על כיסאותיהם כשהם צדיקים ואף מגביהם לנצח (לפי השערתנו בפרקים כט-לא שהן מכוונות לגורל עם ישראל בזמן ירידת המלכות, גם כאן רמז למלכות בית דוד בירידתה, כפי תהילים פט, ל, ושמתי לעד זרעו וכיסאו כימי שמים) ואם גם אסורים הם בזיקים יגל אוזנם למוסר ויאמר כי ישובון מאון (כמו שהובא המלך מנשה בנחושתיים לבבל, וכשהתפלל שמע אלוהים תחינתו וישיבהו לירושלים, דברי הימים ב, לג, יא-יג). אם ישמעו ויעבודו יכלו בטוב ימיהם, ואם לא - בשלח יעבורו (אולי מכוון לצדקיהו ושריו אשר לא שמעו לעצת ירמיהו להיכנע בפני מלך בבל, ובאה עליהם הרעה). אך אנשים רעים, חנפי לב, הם רק מתלוננים ולא ישוועו לאלוהים כשהם אסורים, והם מתים בנוער וחיתם כלה בין מנוולים או סריסים (השבעים קראו "קדושים" ופתרו: חיתם תהי מחובלה על ידי מלאכים) (ה-יד).
את הפסוקים טו-טז נוכל גם כן, אם נחזיק בהשערה הנ"ל, לפרש על שהרחיב מלך בבל קצת לגולים בזמן יכניה, ואחרי כן הרים נבוכדנצר מצב צעירים מיהודה בני חכמה ומדע לעמוד בהיכל המלך (דניאל א, ג-ו). לזה יוכל לכוון: ואף הסיתך מפי צד, פיתה בשבילך את הצר לשים לך רחב לא מוצק, ושלחן מלא דשן (ליכניה שהושיבו על שלחן המלך) בעוד אשר חימה הייתה עליך, ולא הסית למענך את הצר ליתן לך סיפוק גמור (בשפק), למען לא יטה אותך רוב כפר. הכי היית עורך תפילתך (שועך) אם לא בצר לך מאד? הכי היית עושה אז מאמצי כוח? "אל תהי שאיפתך גם להפיכת המלכות בין לילה (כמו בליל הריגת בלשצר; למעלה לד, כה: והפך לילה וידכאו) אל תהי תוחלתך לעלות עמים אחרים לשלטון (פרס ומדי). הישמר לך מלצפות למעשי און, בהיותך בוחר בזה מלסבול עוני (טז-כא). לפי פירוש זה מצטיינים נאומי אליהו בייחוד ברמזים מדיניים כלפי חוץ לוטים במליצות כלליות שהיה אפשר להשמיעם בלי מורא מלכות. מן "הן אל כביר" (ד) עד "הן אל ישגיב בכוחו" תהיה לפי זה מ סקירה מדינית שולבת ברעיון על הצדק האלוהי, וכשמסירים פיסקה זו נקשר ההמשך שוב לראשית הנאום: ולפועלי אתן צדק - הן אל ישגיב בכוחו ומי יאמר לו: פעלת עוולה (כב-כג).
המאמרים הבאים מתבארים ביתר קלות כנסמכים לדברי נביאים ומשוררי תהילים. "זכור כי תשגיא פעלו", כי שגיב ומרומם אל עליון כמו ששוררו אנשים (משוררי תהילים: כי שמחתני ה' בפעלך - מה גדלו מעשיך ה'!), חוזים פקוחי עין אשר הביטו מרחוק והכירו נפלאות היוצר (כל אדם - אשר - חזו בו, הוא המשך "אשר שוררו אנשים", המשוררים הגדולים אנשי חזון) הם כבר רוממו מעשיו, איך הוא נותן מטר לארץ, ואף אם עבים מכסים השמים (מפרשי עב) ותשואות (רעמים) מעל סוכתו ברקיע (השווה: סביבותיו סוכתו חשרת מים, בשירת דוד) - הן עם זה פרש עליו אורו (אפשר שמכוון לקשת בענן) ושם גבול לשאון גלי הים (ושרשי הים כסה). בגשמים ידין עמים (אולי רומז לדברי זכריה על אשר לא יעלו להשתחוות ..ולא עליהם יהיה הגשם'), על הכפים, המתנשאות בתפילה לאל במרום כסה אור (ישועת ה') ויצו עליה - במפגיע, בעקבותהתפילה (כד-לב).
מצד אחר מודיע שאון הרעם (יגיד עליו "רעו", כמו "קול העם ברעה", שמות לב, יז) כי אף וחימה עולים על הראויים לעונש. (סנקא במחקרי הטבע, ב, לב, מביא את דעת חכמי האטרוסקים הקדמונים, שהם מיחסים את הברקים לכוונה אלוהית, לאיים כי צרה תבוא).