פרק א
א. דברי קהלת - על שם שקיבץ את החכמה נקראת "קהלת", וכן מצינו שהניחו חכמים שם שקראוהו אביו ואמו, וקורין אותו על שם אומנותו, שכך הוא דורש בפסיקתא "שאלו לתורה". כשהוא רוצה לומר: "שאלו למשה", הוא אומר: "שאלו לתורה", שנאמר ונרצה לו לכפר עליו, וכשנקראת "תורה משה" לזה אמר שאלו לתורה ורצ"ל למשה, לפי שנתיסדה התורה על שמו במלאכי ג-כב: זכרו תורת משה עבדי, ובאור הפשוט הזה נפלא ונשגב ונעים מאד. וכל השלש שאלות היו, מפני שבדיני נפשות מתחילין מן הצד, אבל אחר כך שאלו להקב"ה חוטא מהו עונשו והשיב יעשה תשובה, כדכתיב בהקב"ה: ביחזקאל: יח-לב: כי לא אחפץ במות המת והשיבו וחיו, וכך מדתו( וכשהוא רוצה לומר: "שאלו ליחזקאל" הוא אומר: "שאלו לנבואה", וכשהוא רוצה לומר: "שאלו לשלמה", הוא אומר: "שאלו לחכמה", וכך מצינו ביחזקאל )כח-יד( כשהוא מדבר לחירם מלך צור, הוא קורהו: "כרוב", דכתיב "את כרוב ממשח הסוכך", וכך מדמהו לעוף, שפורש כנפיו ומסכך תחתיו את הכל על שם מלכותו, אך כאן "קהלת" על שם הקהיל את החכמה.
ב. הבל הבלים אמר קהלת - פתרונו: כך אמר קהלת: איזהו דבר שהוא הבל מכל הבלים, לפי שיש דברים הרבה שעומדים לעולם, אבל איזהו דבר ש"כולו הבל", זה האדם כמו שמפרש והולך.
ג. מה יתרון לאדם - פתרונו: מה מועיל לו לאדם.
בכל עמלו - בכל פעלו.
שיעמול תחת השמש - פתרונו: שיעמול בעולם הזה, היום יעמול עליו, ומחר ימות ומניחו לאחרים, כמו שמפרש:
ד. דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת - פתרונו: כל הדורות עוברים ובטלים, דור אחר דור, כמה שעברו דורות הראשונים, כן יעברו דורות הבאים אחריהם, לפיכך אני אומר על האדם: שהוא כולו הבל, אבל הארץ אינה הבל, לפי שהיא לעולם עומדת.
ה. וזרח השמש ובא השמש וגו' - ואם תאמר: גם על השמש אני יכול לומר הוא הבל, שהרי בבוקר זרח ממזרח ולערב הוא שוקע? אין לומר כן שאם ראיתו שוקע לערב, אל מקומו שראיתו אתמול זורח משם, תראהו גם היום זורח הוא שם, כמו שמפרש: ואל מקומו שואף זורח הוא שם - "שואף": אוורדר בלעז, כמו (איוב ז-ב) כעבד ישאף צל, אף כאן "שואף" פתרונו: מצפה מתי תבוא שעתו ויזרח במקומו.
ו. הולך אל דרום וגומר ואם תאמר: זה (השמש) שזורח היום, לא הוא השמש שזרח אתמול? שאם הוא אותו השמש עצמו שזרח אתמול, אי זה הדרך הלך בלילה, שלא נראה בעולם? אלא על כרחך לא הוא זה שזורח היום אותו שזרח אתמול, שאותו שזרח אתמול עבר ובטל ולא ישוב עוד, ואם כן גם על השמש יכול אני לומר שהוא "הכל הבל"?
תשובה לדבריך: מיום שבראו הקב"ה העמידו לעד לעולם חק נתן ולא יעבור וזה שאינו נראה בלילה, לפי שהולך אל דרום אפילו ביום קצר, וסובב אל צפון - בלילה, מאחורי כיפה למעלה, כדברי חכמי ישראל. ולדברי חכמי אומות העולם: מאחורי הכיפה ולמטה, לפיכך לא נראה בלילה.
סובב אל צפון - בלילה, אפילו ביום ארוך, ופעמים מסבבתן, בלילה, ביום קצר.
סובב סובב הולך הרוח - פתרונו: "סובב סובב" בלילה, כותל מערב וכל כותל צפון, עד שיגיע כשיעלה עמוד השחר לכותל מזרחית.
ועל סביבותיו (שב הרוח) - פתרונו: מסבב והולך בלילה עד ששב.
אל מקומו שב הרוח - פתרונו: שב אל קרן זוית שלו, כמו (שמות כז-ט) "לפאה האחת" שתרגומו (בת' יב"ע) "לרוח חדא".
ז. כל הנחלים הולכים אל הים - ואם תאמר מאחר שכל הנחלים הולכים אל הים, מה זה שאין הים מתמלא וממלא את העולם? תשובה לדבריך: זה שהים אינו מלא, דבר זה גורם- אל מקום שהנחלים הולכים - ממקום מוצאם מקודם, שם הם שבים ללכת. פתרונו: ללכת אל הים, וכן סדר הילוכם לעולם, הולכים אל הים, חוזרים תחת הקרקע אל מקורם. למדת שאף הנחלים אינם דבר עובר ובטל, אלא דבר עומד ואינו הבל.
ח. כל הדברים יגעים. פתרונו: יש דברים הרבה שאינם בטלים לעולם, ואם באתי להזכירם היו מייגעים אותי, לפי שהם בלי מספר, ולא יוכל איש לדבר, ולהג הרבה יגיעת בשר הוא, ואם באתי להזכירם לא יוכל איש לדבר.
לא תשבע עין לראות - לפי שכל מה שהוא רואה דומה בעיניו כאילו הוא חדש, וכן ולא תמלא אזן משמוע: לפי שכל מה שהוא שומע דומה בעיניו כאילו לא שמע אדם מעולם כזאת. ואינו כן, אלא
ט. מה שהיה הוא שיהיה כו' ואין כל חדש וגו'.
י. יש דבר שיאמר אדם עליו ראה זה חדש הוא ואינו כן, אלא כבר היה לעולמים, וגו', אבל לפי שאין זכרון לראשונים, דומה בעיניו כאילו הוא דבר חדש, כמו שמפרש
יא. אין זכרון לראשונים - לפי שכבר מתו, וכשם שדומה בעיניך דבר עולם (הזה) חדש, כל מה שאתה רואה, לפי שאין אתה זוכר שנות דור ודור, כמו כן דור בניך שיעמדו אחריך לא יהיה להם זכרון, עם בני בניך, יעמדו אחריהם, כמו שמפרש: וגם לאחרונים שיהיו, לא יהי' וגו' לפי שדור הולך ודור בא, לפיכך אני אומר שהאדם כולו הבל.
יב. אני קהלת וגו'
יג. ונתתי את לבי וגו' הוא ענין רע וגו':
יד. ראיתי את כל המעשים וגו' והנה הכל הבל ורעות רוח - שלשה מקראות הללו פתרון אחד להם, וזה פתרונם: אל תאמר, שזה שאני אומר: שכל מה שאדם עמל תחת השמש הבל הוא, מפני שהייתי חסר מהם, ולא ניסיתי בהם, אבל אילו כנסתי כסף וזהב ודברים חמודים, לא הייתי מגנה בהם, לחשוב עליהם שהם הבל, אל תאמר כן! שהרי אני קהלת הייתי מלך וגו' ונתתי את לבי לדרוש ולתור בחכמה וגו' לראות באיזה דבר יעמול אדם תחת השמש שיהא לו ליתרון, וראיתי שבכל שיעמול אדם בו-
הוא ענין רע - פתרונו: עינוי רע, אשר נתן אלהים לבני האדם לענות בו - כמו (להלן ג-י( לענות בו, וכמו (שמות י-ג) עד מתי מאנת לענות מפני, ותרגומו "לאיתכנעא", ופתרון "לענות בו" להכניע בו את בני האדם, שזה שעשה הקב"ה שכל עמל האדם הבל, הוא כדי שיהיו הבריות כנועים מפניו.
וראיתי את כל המעשים וגו' והנה הכל הבל ורעות רוח - לפי שהייתי אני מלך, יכול אני לומר ש"הכל הבל", "רעות רוח" - מלטלנ"ט בלעז.
טו. מעות לא יוכל לתקון וגו' תחלת דבר הוא, ואינו מחובר למעלה, וזה פתרונו: לפי שהסכלות גורם לאדם שעושה דבר מעוות שלא יוכל לתקון אחריו, וסכלותו גורם לו חסרון שלא יוכל עוד להמנות וכשאני רואה שהסכל עושה דבר שאינו יכול לתקנו, ויחסר מתוך שטותו דבר שאינו יכול למלאותו עוד, ראיתי אני ולקחתי מוסר, כמו שמפרש -
טז. דברתי אני עם לבי לאמר וגו' ולבי ראה הרבה חכמה ודעת - פתרונו: בחרתי אני הרבה חכמה ודעת, כמו (דברים יב-יג) השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה, שפתרונו: שכל מקום אשר תבחר, אף כאן "ולבי ראה הרבה חכמה ודעת" פתרונו: בחר הרבה חכמה ודעת.
יז. ואתנה לבי לדעת חכמה ודעת הוללות וסכלות נתתי לבי לדעת מה גורם לסכל סכלותו, כדי להיזהר שלא אעשה דבר מתוך סכלות שלא יוכל לתקון, ושלא תחסר מתוך אולתי דבר שלא אוכל למלאותו, לפיכך בחרתי בחכמה ואתרחק מן הסכלות, ידעתי שגם זה הוא רעיון רוח.
ואם תאמר: לאחר שכל כך היא שבחה של חכמה שמשמרת את בעליה שלא יבוא לידי עיוות ולא לידי חסרון, אם כן למה אמרתי: שראיתי את כל המעשים (יד) כו' והנה הכל הבל? הלוא החכמה, אם יעמול האדם בה אינה הבל? לפיכך הוא אומר אחריו: ידעתי שגם זה הוא רעיון רוח: מלטלינ"ט בלע"ז, כמו שמפרש -
יח. כי ברוב חכמה רוב כעס - כיצד אדם אוסף מתוך חכמתו מלוא ביתו כסף וזהב, וכשמחשב שימות, ומחר אחרים יורשים נכסיו, כועס על עצמו שאספם, ושונא את כל עמלו שעמל תחת השמש.