פרק ד
א. ושבתי אני ואראה וכו' - כאדם האומר: עוד אני חוזר לדברי הראשון, למעלה דבר הכתוב בדור שהעושקים רמים על הנעשקים, כמו שאמר (ג-טז) "מקום המשפט וכו'" ולימד שאם ראית דור שהרשע מושל בצדיק אל תתמה על החפץ, כמו שמפרש, עד "כי מי יביאנו לראות" וכו' ועכשיו חוזר על ענין זה, כמו שמספר: ושבתי אני ואראה את כל העשוקים וכו'.
והנה דמעת העשוקים - פתרונו: בוכים ואין מושיע אותם מיד עושקיהם.
ומיד עשקיהם כח - שבאים עליהם בכח, לפיכך: ושבח אני וכו'
ב. את המתים - לפי שאין אדם עושקן.
ג. וטוב משניהם - מן החיים ומן המתים את אשר עדן לא היה: דור שעדיין עתיד לקום אחריהם. אשר לא ראה וכו': ובטוב זה טוב לו, כי לא היה לא מן העושקים, ולא מן העשוקים, ולא ראה את כל מעשה הרע, ושמא בימיו יתכשר הדור, וישובו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם.
ד. את כל עמל ראיתי את עמל שאדם עמל כדי להתעשר, ואת כל כשרון המעשה – שמתכשר במלאכה לבנות בית נאה, ליטע כרם, ולקנות עבדים ושפחות.
כי היא קנאת איש מרעהו - כל זה איננו אלא משום קנאת איש מרעהו, רואה שחבריו עוסקין בבנינו של עולם ובישובו. ומקנא בהם, ומתכשר גם הוא במלאכת עולם ובישובו, בונה בית ונוטע כרם, סבור שישב בו לעולם, ואינו כן, לפיכך גם זה הבל.
ה. הכסיל חובק את ידיו - ואלם תאמר: לאחר הוא חושב להבל כל עמל וכל כשרון המעשה, לפי (כך) שסופו מניחו, ישב לו בטל? לכך נאמר "הכסיל חובק את ידיו" מלעשות מלאכה ומה גורם לו הבטלנות? -
ואוכל את בשרו - גורם לו שאוכל את בשרו, מכלה נכסיו שהיה לו. לפרנס בהם אנשי ביתו שהם בשרו.
ו. טוב מלא כף נחת וגו' - הרי גינה וחושב להבל, את האדם שמתייגע ולוהט אחרי הממון יותר מדי. וגם גינה את הכסיל שחובק את ידיו ובטל ממלאכתו לגמרי. אלא כיצד יעשה?
יעמול כדי פרנסת אנשי ביתו בנחת. ואל יתייגע יותר מדי כדי למצוא נכסים מרובים. כמו שמפרש: "טוב מלוא כף נחת, ממלוא חפנים עמל ורעות רוח" שפתרונו: טוב לו לאדם שכר מיעוט שיבוא לו בנחת, משכר מרובה שיבוא לו בעמל וביגיעה יותר מדי.
ח. גם בן ואח אין לו - שיוכל לומר שיגע ועמל לצורך שיתפרנסו מנכסיו, ואעפ"כ ואין קץ לכל עמלו - שיעמול יומם ולילה לקבץ ממון.
וגם עינו לא תשבע עושר - אע"פ שכנס ממון הרבה אינו נשבע, אלא עמל תדיר אחר הממון.
ולמי אני עמל - והיה לו לשום אל לבו ולומר "למי אני עמל".
ומחסר את נפשי מטובה - שאני עמל תדיר, ולמחר אני מת, ואחרים אוכלים אותו.
גם זה הבל - כל מי שעושה זאת: הבל וענין רע הוא.
ט. טובים השנים - טוב לו לאדם שישא אשה שיוליד ממנה בנים, כמו שמפרש: אשר יש להם שכר טוב בעמלם, ואין שכר טוב אלא בנים, שנאמר (תלים קכז-ג) הנה נחלת ה' בנים שכר פרי הבטן.
י. כי אם יפלו - אילו ראוי לו לאדם שיפול, ואין שני להקימו - לפיכך יעסוק אדם בפריה ורביה, כדי שעמדו לו. ושמא בימיו יתכשר הדור, וישובו איש איש מדרכו הרעה, ומן החמס אשר בכפיהם לפיכך, "משבח אני את המתים שכבר מתו, שאין אדם עושקם, מן החיים וגו'.
ד"א: "וטוב משניהם את אשר עדן לא היה" פתרונו: טוב משניהם, מאותם שכבר מתו, שראו בדורם דמעת העשוקים ומיד עושקיהם כח, וגם מאותם שהם חיים עדנה, טוב משניהם (מי) שמת קודם שקם אותו הדור שרבו העושקים על הנעשקים.
"את אשר עדן לא היה" - פתרונו: קודם שלא היה עני ואביון, ואין מציל מידו, ואשרי שמת קודם שקם אותו הדור, שלא ראה את המעשה הרע אשר נעשה תחת השמש.
יא. גם אם ישכבו שנים יחדיו וחם להם - נולד בן משניהם, כמו (בראשית ל-לט) ויחמו הצאן אל המקלות.
יב. ואם יתקפו האחד, השנים יעמדו נגדו, כל שכן כשהם שלשה, האב ושני בניו לא במהרה יעמוד אדם כנגדם, כמו שמפרש: "והחוט המשולש לא במהרה ינתק".
יג. טוב ילד מסכן וחכם - אע"פ שיש בו שני דברים לגריעות, אחד: שהוא ילד, שני: שהוא מסכן, וסתם ילד אינו נכנס בין החכמים, וכן המסכן אין מושיבין אותו בין החכמים, אעפ"כ טוב הוא, ממלך זקן וכסיל: שיש בו שני דברים הללו לשבח, אחד: שהוא מלך, שני: שהוא זקן, ומה מועיל לו זקנותו, שלא די לו שלא נזהר בילדתו, אלא עוד בזקנותו לא ידע להזהר כמו שלא נזהר וילדותו, בתחלת הענין שיבח "ילד מסכן וחכם" וגינה ל"מלך זקן וכסיל" ולא נתן טעם לדבריו, מה טעם שיבח לזה וגינה לזה, ועתה מפרש והולך:
טו. ראיתי את כל החיים המהלכים תחת השמש, עם הילד השני אשר יעמד תחתיו - שמניחים המלך זקן וכסיל ומהלכים עם הילד השני, שהוא: ילד מסכן וחכם אשר יעמוד וימלוך תחתיו.
טז. אין קץ לכל העם, לכל אשר היה לפניהם - שלא שמחו במלך כסיל, והעבירוהו והמליכו אחר תחתיו, גם האחרונים לא ישמחו בו - וגם הדורות האחרונים לא ישמחו במלך כסיל, אלא יעבירוהו וימליכו אחר תחתיו. גם זה הבל ורעיון רוח - שאדם מאבד טובה הרבה על ידי שטותיו.
יז. שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלוהים - פתרונו: השמר לך מכל דבר עבירה קודם שתלך להתפלל אל בית האלהים, ואז יהיה הקב"ה קרוב לשמוע תפלתך, כמו שמפרש והולך: וקרוב לשמוע מתת הכסילים זבח - פתרונו: יותר יהיה קרוב הקב"ה לשמוע תפלתך יותר ממה שהיו הכסילים מביאים כמה זבחים ועולות, וכן במקום אחר הוא אומר (משלי טו-ח) "זבח רשעים תועבת ה' ותפלת ישרים רצונו", ומקרא זה קרוב למקרא שאומר (דברים כג-י-טו) "כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע, כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת אויביך לפניך, והיה מחנך קדוש, ולא יראה בך ערות דבר".
אבל אדם שהוא מלא עבירות, ובא לבית הכנסת ופורש כפיו השמימה, ומקריב כל אילי נביות (ראה ר"ה יז-ב) עליו הכתוב אומר (ישעיה א-יה) למה לי רוב זבחיכם יאמר ה', ואומר (שם, שם טו) גם כי תרבו תפלה אינני שומע.
ד"א: "שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים" - השמר לך כאשר תלך אל בית האלהים שלא תהא רגיל לבוא שמה בחטאות ואשמות, כגון זה ששוכב עם שפחה חרופה (ויקרא יט-כ) ומביא איל אשם, שלא יהא יצרך תוקפך, שתאמר: הרי כל עונשה של עבירה זו הוא איל אשם אם אבוא אליה, אפילו כמה אשמות אני מביא ואשקיט את תאותי, אל תאמר כן! אלא הוי קרוב לשמוע בקול בוראך, ומנע (עצמך) מן העבירה, ואל תצטרך להביא (קרבן).
מתת הכסילים זבח - משתחטא ותביא קרבן. שהכסילים שחוטאים ומביאין קרבן על החטא אינם יודעים לעשות רע - פתרונו: אינם שמים על לב (לשוב בתשובה) מלעשות עוד העבירה ולהביא עליה קרבן, והוא רע, מזה ששומע בקול בוראו ופורש את עצמו מן העבירה, ואינו מביא קרבן.
כי אינם יודעים לעשות רע - וכן שמואל הוא אומר (שמ"א טו-כב) הנה שמוע מזבח טוב, להקשיב מחלב אלים, וכן ירמיה הוא אומר (ירמיה ז-כב, כג) כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים ביום הוציאי אותם בארץ מצרים על דברי עולה וזבח כי אם את הדבר הזה צויתי אותם לאמר: שמעו בקולי וגו'.