פרק ו
א. אם יוליד איש מאה, ורב שיהיו ימי שניו - עד שיאמר די לי ימים ושנים.
וגם קבורה לא היתה לו - שנהרג, וחיה רעה אכלתהו, או שנטבע בים.
אמרתי טוב ממנו הנפל - מי שלא חיה אפילו יום אחד כמו שמפרש "טוב ממנו הנפל"
ד. כי בהבל בא, ובחשך ילך, ובחשך שמו יכוסה - זה שחיה שנים רבות, ונפשו לא תשבע מן הטובה.
ה. גם שמש לא ראה - גם הנפל שלא ראה את השמש ולא ידע נחת לזה הנפל ממנו, לפי שלא ראה עמל בעולם, וזה כל ימיו היה בצער.
ו. ואילו חיה אלף שנים פעמים - לא תאמר שחיה שנים רבות, אלא אפילו חיה אלף שנים פעמים, וטובה לא ראה, הלא אל מקום אחד הכל הולך - הנפל והוא.
ז. כל עמל האדם לפיהו - כל מה שאדם עמל בעולם הזה הוא כדי שיתן אל פיהו וגם הנפש לא תמלא בתמיהה, והוא מקמץ ואינו ממלא תאות נפשו, ומחסר את נפשו מטובה.
ח. כי מה יותר לחכם מן הכסיל - פתרונו: מה יתרון לחכם: שיודע להשתכר ולהרויח, מאחר שאינו מראה את נפשו טוב בעמלו, מן הכסיל - שאינו יודע להשתכר כלום והוא רעב מתוך שאינו יודע להשתכר: - אם זה הכסיל רעב מתוך איולתו, גם זה החכם רעב, מתוך שלא הראה את נפשו טוב בעמלו.
מה לעני יודע להלוך נגד החיים - פתרונו: לעני היודע להתנהג בדרך ארץ נגד הבריות שהם חיים, באיזה דבר רע לו מזה העשיר שיש לו ממון הרבה, ונפשו לא תשבע מן הטובה.
ט. טוב מראה עינים מהלך נפש, גם זה הבל, ורעות רוח - רעה רבה היא, כל אדם שיש בו מדה זו לומר: "טוב לי שאראה אוצרי מלא כסף וזהב - משאחסר ממנו להראות את נפשי טובה בעמלי", מי שיש בו מדה זו גם זה הבל ורעות רוח.
י. מה שהיה כבר נקרא שמו ונודע אשר הוא אדם - בכל ענין שהנהיג אדם את עצמו לשבח, כמו שהזכיר (ב) "איש אשר יתן לו האלהים עושר ונכסים וכבוד" והשליטו האלהים לאכול ממנו, ולשאת את חלקו, ולשמוח בעמלו, כבר דבר זה אי אפשר ליבטל שכבר נקרא שמו, ונודע לכל שהוא אדם חשוב, ולפי שלא יוכל לדון עם שהתקיף ממנו - שהוא מלאך המות, - יעשה האדם בחייו דבר (טוב) בעוד שהוא בחיים, כדי שיהיו הבריות מזכירין אותו לשבח.
יא. כי יש דברים הרבה מרבים הבל - יש דברים הרבה שאדם יגע בהם וסוף שמרבים הבל, ואין בהן יתרון לאדם, והוא: "איש אשר יתן לו האלהים עושר ונכסים וכבוד, ולא ישליטנו האלהים לאכול ממנו": וגו' (זהו מן המרבים הבל).
יב. כי מי יודע מה טוב לאדם בחיים, מספר ימי חיי הבלו - זהו מעשה הטוב שבכולם, ויעשם כצל - יחשוב ימיו ושנותיו, כאילו הם כצל עובר, שיחשב בעצמו ויאמר: "הואיל וימי ושנותי בורחים כצל עובר, אם לא אהנה עכשיו מנכסי מחר אותו האיש מת, ואחרים אוכלים את נכסיו" אשר מי יגיד לאדם מה יהיה אחריו.