פרק ז
א. טוב שם משמן טוב - לפי ששמן טוב אם אין אדם נוגע בו וסך בו, אין לו הנאה שלכלום,ושם טוב אפילו אין אתה נוגע באדם שיש לו שם טוב אתה נהנה ממנו.
ויום המות מיום הולדו - דע לך שתחילת המקרא באיש צדיק הכתוב מדבר, אבל אדם רשע,אין יום מיתתו טוב לו, מיום היולדו, לפי שביום היולדו עדיין לא חטא, ואין יודעים מעשיו,אבל יום מיתתו ידועים מעשיו, - אבל הצדיק, יום היולדו אין מעשיו ידועים, אבל יום מיתתונתבררו מעשיו הטובים שכבר קנה לו עולמו.
ב. טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה - דע לך כי גם מקרא זה באבלו של צדיקשהתחיל לדבר בו הכתוב מדבר, וכה פתרונו: טוב ללכת אל בית אבלו של צדיק, כשהצדיקנפטר, מלכת אל בית משתה, כשאביו עושה משתה, כשהוא נולד.
והולך ופורש: מה טעם, באשר הוא סוף כל האדם: שהבריות מספידין עליו, בשביל שהוא נפרד מהם, וכשישמע השומע שכל כך הבריות מספידין עליו, יתאוה לעשות כמעשיו, כמו שמפרש:
והחי יתן אל לבו.
לשון אחר: טוב שם משמן טוב - טוב שם שהאדם קונה לעצמו, טוב הוא משמן אפרסמון,והוא הדין שהוא טוב מכל הדברים החמודים, אלא שהלשון נופל על הלשון, ויום המות טובהוא מיום הולדו - שאחר מותו שוב אינו רואה עמל, ושוב אינו חוטא.
טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה - בשביל שהוא סוף כל האדם, וכשיראה אותו מתאבל על מותו - החי יתן אל לבו - שסופו גם הוא למות, ויתן לב לשוב בתשובה.
ג. טוב כעס משחוק. גם זה דבוק למקרא שלמעלה הימנו, שאומר (ב) טוב ללכת אל ביתאבל מלכת אל בית משתה. ופירוש למקרא שלמעלה הימנו, שכל אדם שהולך אל בית אבל ישלו צער ורוע פנים, ואותו הצער ורוע פנים מביאו שלבסוף ייטב לבו, שמתוך שנותן לב שזהוסוף כל האדם, יתן אל לבו להיטב דרכיו ומעשיו, ובאחריתו ייטב לבו, עד ששב מדרכו הרעהלהחיותו, אבל השחוק מבטל ומשכח את היראה, ואחריתה שמחה תוגה (משלי יד-יג).
לשון אחר: "טוב כעס משחוק, כי ברוע פנים ייטב לב": כל אדם שדואג יש לו רוע פנים, והדאגה שבלבו גורמת לו לתקן הדבר שהוא דואג עליו למדתה שברוע פנים גורם סופו שייטבלב.
ד. לב חכמים בבית אבל - פתרונו: לפי ששם נשמעים דברי חכמים שרואים שזה נפטר,ומורים לחיים לשוב בתשובה בעודם בחיים.
ולב כסילים - שאין לבם דואג בקרבם - מה יהיה רעה על הארץ, נותנים לב ללכת בביתשמחה.
ה. טוב לשמוע גערת חכם מאיש שומע שיר כסילים - פתרונו: טוב להקשיב "גערת חכם"אע"פ שמעציב את הלב מיד, מאיש מקשיב שיר כסילים אע"פ שמשמח את הלב מיד, -שהמקבל גערת חכם, לוקח מוסר, ומביאו לידי שמחה אבל המפנה לבו לשמוע שיר כסיליםמתבטל ממלאכתו, ומביאתו לידי עוני.
ו. כי כקול הסירים תחת הסיר - שלפי שעה נותן קול, וכבה מיד, כן שחוק הכסיל: בשעהששמעו מטייל בו. ובהפנותו שכמו ללכת משם, הולך לביתו, מוציא נפשות ביתו רעביםוחסרים כל טוב, מי גרם לו זה, על שפנה לבו לשמוע שיר כסילים ולהתבטל ממלאכתו.
לשון אחר: "טוב לשמוע גערת חכם מאיש שומע שיר כסילים" פתרונו: טוב לו לאדם שהולך לשמוע גערת חכם, שכשהוא שומע גערת חכם הוא מחכים ושב מאיולתו, ואם שומע שירכסילים מתייאש מכל צרכיו, לפי שלבו נמשך אחריהם.
"כי כקול הסירים" שנדלקים "תחת הסיר", שאין באותו הקול הנאה של כלום, "כן שחוק הכסיל"; וגם זה הבל - פתרונו: קול הסירים ושחוק הכסילים שניהם הבל,
ז. כי העושק יהלל חכם - למעלה (ה) הוא אומר: "טוב לשמוע גערת חכם", ועכשיו מפרשמהו "גערת חכם" - אדם שמניח אומנותו ועוסק לעשוק ולגזול אביונים, פעמים שנכנס אצלחכם, והחכם גוער בו ואומר לו: חזור בך מדרך הרע, ותפוש לך אומנותך הראשונה שהיה בה,
קודם שתפש דרך ליסטיות.
ויאבד את לב מתנה - פתרונו: ויאבד את (לב) החכמה, שנתן הקב"ה במתנה לאדם, בלבו, ומתוך שעוסק בזה (העושק) שוכח את החכמה.
ח. טוב אחרית דבר מראשיתו, - טוב ארך רוח מגבה רוח - מקרא זה סופו מפרש את ראשו,וזה פתרונו: טוב מי שנותן לב מה יהיה בסופו של דבר, ומושל ברוחו, ואינו עושה רעיון לבו -מזה שעושה חרון אפו בתחלת הדבר, ואינו רואה מה יהיה בסוף המעשה.
ד"א: "טוב אחרית דבר מראשיתו", ב"טוב זה חתם כל טוב שאמר למעלה. למעלה הוא אומר: טוב שם משמן טוב, ויום המות מיום הולדתו, הרי שיבח את האחרית מן הראשית, כמו כןכשאמר: "טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה, באשר הוא סוף כל האדם" לפישההולך אל בית אבל גורם לו לתקן מעשיו באחריתו, גם בכאן שיבח את האחרית מןהראשית, ואף כשהוא אומר: טוב כעס משחוק, כי ברוע פנים ייטב לב, וכן: "טוב לשמוע גערתחכם", לפי שבסוף מביאו (גערת החכם) לידי מוטב, לפיכך הוא אומר בסוף כולם "טוב אחריתדבר מראשיתו", וכן טוב אחרית דבר מראשיתו - טוב לו לאדם שמטיבין מאדם שעושה לשעהתאות לבו, נמצא גם בזה: "טוב אחרית דבר מראשיתו".
ד"א: "טוב אחרית דבר מראשיתו", וכן "טוב ארך אפים" פתרונו: טוב אדם שמושל ברוחו, מאדם שעושה לשעה תאות-לבו, נמצא גם בזה: "טוב אחרית דבר מראשיתו".
ד"א: טוב אחרית דבר מראשיתו - טוב לו לאדם שמטיבין לו באחריתו, ממי שמטיבין לו בראשיתו, ומריעין לו באחריתו, ואם ראה אדם שהטיבו לו בראשיתו והריעו לו באחריתו, אליהא רב את יוצרו ויוכח נגד מדת הדין, אלא יארך רוחו, ויקבל מאהבה, כמו שמפרש: טוב ארך רוח מגבה רוח, וכן בסמוך הוא אומר:
ט. אל תבהל ברוחך לכעוס וגו' וגם אחריו הוא אומר:
י. אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה - פתרונו: אם הטיבוך מןהשמים בראשיתך, ובאחרית נשתנה עולמך לחילופו, אל תתמה ותאמר: "מה היה הדברשהימים הראשונים היו טובים מאלה, שהרי אני לא שניתי את צדקתי, ושלותי נשתנית"?
שאילה זו לא שאילת חכם היא, כמו שמפרש, כי לא מחכמה שאלת על זה: אחרי שאתה יודע ש"הצור תמים פעלו וכל דרכיו משפט" (דברים לב-ד) כי חכמה זו להקב"ה היא, ואין לאדםלבוא אחרי המלך בטרוניא כמבואר לעיל (ט) "אל תבהל ברוחך לכעוס". וגם מקרא זה מחובראל שלמעלה, ופתרון אחד להם.
(ד"א:) "אל תאמר מה שהיה שהימים הראשונים וגו' פתרונו: אל תשאל מה היה בימיםהראשונים אשר היו לפנינו. אם יאמרו לך: איש פלוני היה מפולפל בתורה שלא קם אחריוכמוהו, אל תאמר: הואיל ואין בדור הזה חכם כמוהו, מעתה איני הולך ללמוד תורה אצל חכםשבדור", וכן בדרך ארץ, אל תשאל: מה היה "שכר האדם" בדורות שלפנינו, כשיאמרו לך:איש פלוני זרע ומצא מאה שערים, דורות הראשונים: יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן, והיהמרוב עשות חלב יאכל חמאה, אדם יגע מעט ומשתכר הרבה, כשתשמע כן אל תאמר מאחרשהעולם נהפוך הוא, איני יגע בדרך ארץ מעתה, אל תאמר כן! אלא לפי מה שאתה רואה אתהעולם, הוי יגע בתורה, הוי יגע בדרך ארץ, (ואל תאמר מה היה) שהימים הראשונים היוטובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה.
יא. טוב החכמה עם נחלה - טובה היא החכמה כשיש עמה נחלה ונכסים, אבל חכמה בלאנחלה חכמת המסכן בזויה, ודבריו אינם נשמעים (מלהלן ט-טז) וכשאדם רש, אע"פ שהואחכם עושה כף רמיה והכל מבזין אותו, וכן עומד לפני כסילים ומשרתם ומתבזה.
ויותר לרואי השמש - פתרונו: ויותר משובחת החכמה עם הנחלה לכל באי עולם, אבל החכמה בלא נחלה אינה מכובדת לכל העולם כולו, אלא בעיני חכמים בלבד.
יב. כי בצל החכמה בצל הכסף - דע כי זה הפסוק נותן ראיה לשלמעלה (יא) שאמר: "ויותרלרואי השמש". ואמר: כאשר יהיה החכם עשיר, וכבר נחסה תחת צל החכמה וצל הכסף; צלהחכמה יסובבהו, מהרעות והצרות שיפול בהם הכסיל, וצל הכסף יגוננהו מן הצרות שיפולבהם העני.
ויתרון דעת - עתה שב להעדיף החכמה על הממון, כי הממון - פעמים שיגרום מיתה לבעליו, והדעת אינו כן, אלא החכמה תחיה בעליה, בעתותי הצרות בעולם הזה ובעולם הבא.
לשון אחר: "טובה חכמה עם נחלה" - אם אדם עשיר, אל יאמר: מה אני מיגע את בני כופהוללמדו תורה, וכן ללמדו אומנות, או חכמה, אחרי כשאני בא ליפטר מן העולם אני מנחילושדות וכרמים, וזהב וכסף לרוב, ואילו יחיה מאה שנה ויוציא בכל יום מנה "איננו חסר לנפשומכל אשר יתאוה", אל תאמר כן! שהרי טובה חכמה עם נחלה, שהחכמה מקיימת את הנחלהומשמרתה לבעליה, ומי שאין בו חכמה מאבד כל מה שהורישו אביו.
ויותר לרואי השמש: אל תאמר שהחכמה שווה לנחלה, אלא יותר היא שווה "לרואי השמש" - לבאי העולם מן הנחלה, כמו שמפרש והולך: "כי בצל החכמה בצל הכסף" ופתרונו: במקוםשיש שם החכמה, יש שם גם הכסף, ופתרונו: במקום שיש שם החכמה, יש שם גם הכסף, ולאתאמר שניהם שווים אלא -
ויתרון דעת החכמה - פתרונו: הדעת יתר על הכסף, שהרי החיים אין אדם יכול לקנותבכסף, והחכמה תחיה בעליה, כמו שפירשתי בספר משלי, בפסוק (ג-טז) ארך ימים בימינה.
יג. ראה את מעשה האלהים, כי מי יכל לתקן את אשר עותו - כשהקב"ה גוזר להביאגזירה, מי יפר, ואת ידו החזקה מי ישיבנה. אם ראית פורענות בדור, וגזירות מתרגשות, קבלםבאהבה, שאין אתה יכול לעמוד כנגד גזירותיו של הקב"ה, אלא ראה את כל מעשה האלהים -אוטרייא בלע"ז, וכן אם ראית טובה באה בדור, היה עמהם בטובה, שתיהנה עמהם בטובה שבאה אל הדור כמו שמפרש:
יד. ביום טובה היה בטוב, וביום רעה ראה - פתרונו: קבל, כמו שמצינו (מל"ב כ-יח-יט)ישעיה אמר לחזקיהו "ומבניך אשר יצאו ממך, אשר תוליד יקחו, וחזקיה משיבו: "טוב דבר ה'אשר דברת".
גם את זה לעומת זה עשה האלהים - כך היה מדתו של הקב"ה, כשמביא על אדם מדתפורענות, לעומת שהביא עליו את הרעה, שב הוא וניחם על הרעה, ומביא עליו את הטובה.
על דברת שלא ימצא אדם אחריו מאומה - שלא ימצא האדם לדקדק אחר מדותיו שלהקב"ה מאומה, שידין דין אדם, ויאמר: "מה ראה הקב"ה שהביא ביום זה פורענות להורידלאיש זה, ולהעלות לזה, והעשיר לזה ולהוריש לאיש זה, להשפיל לזה ולהרים לזה", וכן מפרשבסמוך:
טו. את הכל ראיתי בימי הבלי, יש צדיק אוהב בצדקו - פתרונו: בעוד שהוא בצדקו וישרשע מאריך בעוד שהוא ברשעו.
טז. אל תהי צדיק הרבה - כשאול שנצטוה למחות את זכר עמלק (שמ"א טו-ג) מאיש ועדאשה, מעולל ועד יונק וגו' וכתיב (שם טו-כ) ויאמר שאול וגו' ואביא את אגג וגו', ועל זה נקרעהמלכותו ונתנה לדוד (שם: טו-כז-כח).
ואל תתחכם יותר מדי, כשלמה שאמר (סנהדרין: כב-ב: אמר ר' יצחק מפני מה לא נתגלוטעמי תורה) אני ארבה ולא אסור. ולעת זקנתו נשיו הטו את לבבו (מל"א יא-ד) ובעון זהנקרעה מלכותו, ונתנה לעבדו לירבעם (שם יא-יא).
למה תשומם - כשאול ושלמה וכן -
יז. אל תרשע הרבה - שאם חטאת אל תאמר: "הואיל וכבר חטאתי אלך ואהנה מן העולם,ואחטא יותר", ואל תהי סכל - שלא תאמר: הואיל והחכמה יתירה תשומם בעליה, למהאתחכם? טוב לי שאאחוז בסכלות, לכך נאמר: "ואל תהי סכל",
ד"א: "אל תרשע הרבה ואל תהי סכל" קל וחומר הוא זה, אם הצדק והחכמה שהם חייםלעולם, כשאדם עושה אותם ביותר מאבדין אותו, כמו שנאמר: "אל תהי צדיק הרבה, ואלתתחכם יותר, למה תשומם", קל וחומר הרשע והסכלות שהם תקלה לעולם, ומקצרים ימיושל אדם, שמת בלא עתו, שצריכים להזהיר עליהם: "אל תרשע הרבה" "ואל תהי סכל". "למהתמות בלא עתך":
ושמא תאמר: אחר שהצדק יתר והחכמה היתרה משוממים את האדם, מצדקתי שהחזקתיארפה וחכמתי שחכמתי אניחנה, לכך נאמר:
יח. טוב אשר תאחוז בזה - הוא הצדק, וגם מזה אל תנח את ידך: היא החכמה, ואל תדאג,שלא תשומם כשתאחוז בשניהם, כי ירא אלהים יצא את כולם.
יט. החכמה תעוז לחכם - דומה שגם מקרא זה מחובר לענין שלמעלה, שמזהירו "מןהחכמה אל תנח ידיך", לפי שהחכמה תעוז לחכם, פתרונו: מחזיקה את החכם, מעשרהשליטים אשר היו בעיר: שנותנים חוזק לעיר שלא תלכד.
כ. כי אדם אין צדיק בארץ, אשר יעשה טוב ולא יחטא- ומי שיש בו חכמה, נותן לבבחכמתו, כיצד לרצות את בוראו
כג. כל זה נסיתי בחכמה - כל מה שאני מזהירך: "אל תהי צדיק הרבה, ואל תתחכם יותר,אל תרשע הרבה, ואל תהי סכל", כי אלו הדברים נסיתי החכמה, אמרתי אחכמה - אני אחכםמתוך חכמתי, ולא אסור, והיא רחוקה ממני - שעל ידי דבר זה נענשתי.
ד"א: "כל זה נסיתי בחכמה" - אלו דברים הנזכרים למעלה, "אמרתי אחכמה" לדעת מה למעלה ומה למטה, מה לפנים ומה לאחור, "והיא רחוקה ממני" כמו שמפרש בצדו.
כד. רחוק מה שהיה - פתרונו: נתרחק ממני מה שהיה קודם שנברא העולם.
ועמוק עמוק מי ימצאנו - פתרונו: עומק רום ועומק תחת (ספר יצירה א-ה) כגון: מה למעלהמה למטה, מי ימצאנו.
כה. סבותי אני ולבי; לדעת ולתור, ובקש חכמה וחשבון, פתרונו: כשראיתי שלא הייתייכול לעמוד על סדרו של עולם, נתיאשתי מהם, וסבותי את לבי לבקש חכמת העולם וחשבוןשל חכמה בחשבונות הכתובים בברייתא של ארבעים ותשע מדות.
ולדעת רשע כסל והכסלות הוללות - בקשתי לידע אי זהו רשע שהוא רע מכל הרשעיות,והכסילות שהוא קשה מכל הכסילות, ומצאתי אותו, כמו שמפרש והולך:
כו. ומוצא אני מר ממות את האשה, אשר היא מצודים וחרמים לבה - לשון מכמורו כמו(חבקוק: א-טו) יגורהו בחרמו ויאספהו במכמרתו.
אסורים ידיה - כשמחזיקה באדם הרי הוא כנקשר (אצלה) בעבותות. "אסורים" - שם דברשל קישורים הוא, בלע"ז, כמון (שופטים: טו-יד) וימסו אסוריו: קישוריו, כך פירש מנחם(במחברתו - 28 ערך אסר).
טוב לפני האלהים ימלט ממנה - מתרחק ממנה ונמלט.
וחוטא ילכד בה - מתקרב אצלה ונלכד בה.
ראה זה מצאתי אמרה קהלת - אחת לאחת למצוא חשבון: מוסב על (כה) סבוני אני בלבילדעת ולתור ובקש חכמה וחשבון, - בקשתי לידע חשבונות של חכמה, ומצאתי את חכמתם.
אחת לאחת למצוא חשבון - פתרונו: הרוצה לחשוב חשבון גדול יתחיל אחת אחת, כפיחשבון מועט, ויהא כופל והולך עד שיעלה לחשבון גדול, ויצרף חשבונו שהוא רוצה למצוא.
כח. אשר עוד בקשה נפשי ולא מצאתי - לבד אלה האמורים למעלה, בקשתים ולאמצאתים, כגון סדרו שלעולם מה למעלה ומה למטה וכולו, בקשה עוד נפשי - אשה כשרה, ולאמצאתי, כי כולן דעתן קלות (שבת לג-ב, קדושין: פ-ב).
אדם אחד מאלף מצאתי - שהוא נאמן במעשיו ובדבוריו, ואשה בכל אלה לא מצאתי:
כט. לבד ראה זה מצאתי - לבד חכמה זו שמצאתי, מצאתי עוד זה, אשר עשה האלהים אתהאדם ישר - שילך בישרות, והמה בקשו חשבונות רבים - מחשבות ומזימות של חט.