פרשה י

א
[א] זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח.

בן עזאי ור' עקיבא -
בן עזאי אמר:
זבוב אחד שמת, אינו מבאיש, ומביע שמן רוקח,
אלא בחטא יחידי שחטא.
איבד ממנו טובה הרבה,

דרש ר' עקיבא:

(ישעיה ה') לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק.

חקים אין כתיב כאן, אלא לבלי חק,
מי שאין לו מצות שתכרע לו על זכיותיו.
דורשי רשומות אומרים:
האדם נידון אחר רובו ולעולם ימוד אדם עצמו,
חציו זכאי וחציו חייב.
עשה מצוה אחת אשריו, שהכריע את עצמו לכף זכות.
עבר עבירה אחת, אוי לו, שהכריע את עצמו לכף חובה.

אמר ר' שמעון בן אלעזר:
לפי שהיחיד נידון אחר רובו, והעולם נידון אחר רובו,
בחטא יחידי שחטא, זה איבד ממנו ומן העולם טובה הרבה.

ב

דבר אחר:
זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח, מדבר בעדת קרח.
אתמול מבאישין כנגד משה ואומרין:
לא משה נביא אמת, ולא אהרן כהן גדול, ולא תורה מן השמים,
והיום מביעים דברים לפני משה ואומרים:
משה נביא אמת, ואהרן כהן גדול, ותורה מן השמים.
יקר מחכמה ומכבוד, זו הנבואה.
סכלות מעט, זו גזירתו של משה,

שאמר: (במדבר ט"ז) ואם בריאה יברא ה'

דבר אחר:
זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח וגו', מדבר בדואג ובאחיתופל.
אתמול מבאישין דברים כנגד דוד ואומרים:
פסול משפחה הוא, לא מרות המואביה הוא,
והיום מביעין דברים ומתביישין.
יקר מחכמה ומכבוד, זו נבואתו של דוד.

סכלות מעט, (תהלים נ"ה) ואתה אלהים תורידם לבא שחת וגו'

(מלכים א' י"ח) הבעל עננו.

והיום מביעין דברים ואומרים:

ה' הוא האלהים, ה' הוא האלהים.

יקר מחכמה ומכבוד,
מחכמה, זו תורה.
ומכבוד, זו נבואתו של אליהו.

סכלות מעט, (שם) ויורידם אליהו אל נחל קישון וישחטם.

לשני בני אדם שהיו להם שני כורין,
אחד של חטים ואחד של שעורים.
אמר אחד מהן לחבירו:
אם את של שעורים, אני של חטים.
אם אני של חטים, את של שעורים.
כל עיקר אני נוטל של חטים.

כך אמר אברהם ללוט:

(בראשית י"ג) אם השמאל ואימינה ואם הימין ואשמאילה

אמר רבי חנינא בר' יצחק:
אשמאלה אין כתיב כאן, אלא אשמאילה,
אפילו את מחצף, אנא משמאיל לך.

רבי כד הוה סליק בר נש לדינא קדמוהי,
אין הוה שמע לדינא הוה טבאות ואי לא הוה,
אמר לבר ביתיה: אשמיל ליה, והוה מכוין ומחמי ליה,
קטיף מן הדין גיסא.

דבר אחר:
לב חכם לימינו, זה יעקב
שנאמר: (בראשית ל"א) ויקם יעקב וישא את בניו וגו'.
ולב כסיל לשמאלו, זה עשו הרשע.

שנאמר: (שם ל"ו) ויקח עשו את נשיו ואת בניו.

א
[ג] וגם בדרך כשהסכל הולך וגו'

טפשא סבר דכל עמא טפשין כוותיה,
והוא לא ידע, דהוא טפשא וכל עמא חכימין.

א
[ד] אם רוח המושל תעלה עליך מקומך אל תנח.
כי באתה לך ממשלה, אל תנח מדת ענוותנותך,
ללמדך שכל המניח ענוותנותו, גורם מיתה לעולמו,
וחטאת לדורו.

וממי את למד? מזכריה

שנאמר: (דברי הימים ב' כ"ד) ורוח אלהים לבשה את זכריה וגו'
ויעמד מעל לעם.

וכי מעל ראשי העם היה הולך?
אלא שראה עצמו גדול מכל העם, חתן המלך וכהן ונביא ודיין,
התחיל מדבר גדולות ואומר להם:

(שם) למה אתם עוברים את מצות ה' ולא תצליחו וגו'.
מיד, ויקשרו עליו וירגמו אותו אבן במצות המלך.

ר' יודן שאל את ר' אחא:
היכן הרגו את זכריה בעזרת ישראל או בעזרת נשים?
אמר לו: לא בעזרת ישראל ולא בעזרת נשים,
אלא בעזרת כהנים, ולא נהגו בדמו לא כדם צבי ולא כדם איל.
כתיב בדם איל וצבי שנשפך דמו,

(ויקרא ט"ז) ושפך את דמו וכסהו בעפר.

אבל צדיק זה, לא נהגו בדמו לא כדם צבי ולא כדם איל.
וכל כך למה?
להעלות חמה ולנקום נקם.
את מוצא כשעלה נבוזראדן להחריב את ירושלים,
רמז הקדוש ברוך הוא לדם והתחיל תוסס,
אמר ליה: הא ענתה דתיגבי דייתיקי דידיך!
אמר להון: אמרו לי, מה טיבו של דם זה?
אמרו לו: זה דם פרים ואילים וכבשים,
שהיינו מקריבים להקדוש ברוך הוא,
מיד הביא פרים ואילים וכבשים, ושחט עליו הרבה ולא עמד.
אמר להון: אי אמריתו לי מוטב, ואי לא אנא מסריקנא לבישרא,
דהנך אינשי במסריקין דפרזלא, ולא אמרו,
והשתא דאמר להו לית הכי,
אמרו ליה: מאי ניכסי מינך נבייא כהנא הוה לן,
והוה מוכח לן לשום שמיא, קבילו ולא קבלינן מיניה,
אלא קאימנן עילוה וקטלינן ליה.
אמר להון: אנא מפייסנא ליה.
אייתי סנהדרי גדולה, שחט עילויה ולא נח,
שחט סנהדרי קטנה עילויה ולא נח,
אייתי פירחי כהונה, שחט עילויה ולא נח,
שחט תינוקות של בית רבן ולא נח.
אמר לו: זכריה טובים שבעמך איבדתי,
רצונך שיאבדו כולם?!
לאלתר נח. הרהר אותו רשע תשובה בלבו,
ואמר: מי שמאבד נפש אחת מישראל, כך כתוב בו:

(בראשית ט') שופך דם האדם באדם דמו ישפך.

אותו האיש שאיבד נפשות הרבה על אחת - כמה וכמה!
מיד נתמלא הקדוש ברוך הוא רחמים, ורמז לדם ונבלע במקומו.

אמר רבי יודן:
שבע עבירות עברו באותו היום:

הרגו כהן
ונביא
ודיין,
ושפכו דם נקי,
וטמאו את העזרה,
ויום שבת
ויום כפור היה.

אבל יחזיאל לא עשה כן, אלא

(ד"ה ב' כ') ויחזיאל בן זכריה בן בניה בן יחזיאל בן מתניה הלוי,
מבני אסף היתה עליו רוח ה' בתוך הקהל.

מהו בתוך הקהל?
שהשוה עצמו לקהל.

דבר אחר:
אם רוח המושל תעלה עליך, מדבר בנח.
נכנס אל התיבה ברשות ויצא ברשות.
נכנס ברשות מניין?

(בראשית ז') בא אתה וכל ביתך אל התיבה.

ויצא ברשות מניין?

(שם) צא מן התיבה אתה וגו'

דבר אחר:
אם רוח המושל תעלה עליך, מדבר ביהושע.
כשם שעברו ישראל את הירדן ברשות, כך לא עלו אלא ברשות.
עברו ברשות מניין?

שנאמר: (יהושע א') עברו בקרב המחנה וגו'.

עלו ברשות,

שנאמר: (שם ד') ויצו יהושע את הכהנים לאמר עלו מן הירדן

דבר אחר:
אם רוח המושל וגו', מדבר בדוד, עד שלא מלך,
ודוד הוא הקטן וכשמלך,

(דברי הימים א' כ"ח) ויקם דויד המלך על רגליו וגו'

דבר אחר:
אם רוח המושל וגו', מדבר במרדכי,
עד שלא באתה לו גדולה,

(אסתר ב') ומרדכי יושב בשער המלך.

וכשבאת לו גדולה,

(שם ו') וישב מרדכי אל שער המלך.

א
[ה] יש רעה ראיתי תחת השמש כשגגה שיוצא מלפני השליט.

כך אמר לו יעקב ללבן:

(בראשית ל"א) עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה.

וכן הות,
כשגגה שיוצא מלפני השליט, ומיתת רחל.

בריה דר' יהושע בן לוי הוה ליה חד בלעא,
אזל ואייתי חד מן אילין דבר פנדירא, לאפקא בלעיה.
אמר ליה: מה אמרת עלוי?
אמר ליה: פסוק פלן, בתר פלן,
אמר: והוה נייח ליה דקבריה ולא הות אמר עלוי הדין פסוקא,
וכן הות ליה, כשגגה שיוצא מלפני השליט.

ר' ירמיה דשבשתא נטל עטרה של זית וקשרה בראשו.
שמע שמואל ואמר נייח. הוה דייתרים רישיה,
ולא עבד כן. וכן הות ליה.

אנטונינוס זעירא בר בריה דאנטונינוס רבה,
הוה שאיל לרבינו הקדוש.
אמר: מאן מאית קדמאי, או אנא או את?
אמר ליה: אנא אמרין ליה תלמידוי רבינו,
כל עלמא מצלין לחייך טבייא ואת אמרת הכין?!
אמר לון: אן אתת ענתה, מה אית בה,
ואן אתא מלאך המות דיסביניה מה הוא מימר ליה:
לא אתת לגבי, לית אנא אתי, ולא עוד,
אלא אילו הוה כן, יהון אינון אמרין:
בריך אלההון דיהודאי, אפילו בשעת מיתתהון, אינון ידעין.
וכן הות ליה, כשגגה שיוצא מלפני השליט.

דבר אחר:
יש רעה ראיתי וגו' כשגגה שיוצא מלפני השליט.
זה עלי הכהן, שאמר לשמואל:
אין בני יורשין מקומי, אף אין בניך יורשין מקומך.
וכן הות ליה: כשגגה שיוצא מלפני השליט.

א
[ו] נתן הסכל במרומים רבים.
אלו הכשדים.

דכתיב: (ירמיה ל"ט) ויבואו כל שרי מלך בבל וישבו בשער התוך.

מהו בשער התוך?
מקום שמחתכין בו את ההלכות.
ועשירים בשפל ישבו, זה סנהדרין.

שנאמר: ישבו לארץ ידמו (איכה ב').

א
[ז] ראיתי עבדים על סוסים.
אלו ישמעאלים.
ושרים הולכים כעבדים, זה יוסף.

אמר ר' לוי:
עבדא זבין ובר אמתא מזבין,
ובר חורין מזדבן לתרויהון.

ר' עקיבא הוה סליק לרומי, פגע ביה חד סריס מן מלכותא.
אמר ליה: את הוא רביהון דיהודאי?
אמר ליה: אין.
אמר ליה: שמיע מינאי תלת מילין:
דעל סוס מלך,
דעל חמר בן חורין,
מנעלים ברגליו בר נש.
דלא דין ולא דין חפיר טב מיניה!
אמר: תלת מילין אמרת, תלת מילי שמע לי, חילופיהן:
הדרת פנים - זקן,
שמחת לבב - אשה,
נחלת ה' - בנים.
אוי לו לאותו האיש, דחסר שלשתן ולא עוד,
שקדמו הכתוב, ראיתי עבדים על סוסים,
כיון דשמע ההוא סריס כן, טרף רישיה אגודא ומית.

דבר אחר:
ראיתי עבדים על סוסים, זה אחאב.
ושרים הולכים כעבדים על הארץ, זה אליהו.

שנאמר: (מלכים א' י"ח) ויד ה' היתה אל אליהו,
וישנס מתניו וירץ לפני אחאב וגו':

א
[ח] חפר גומץ בו יפול.
זה פרעה הרשע, שאמר:

(שמות א') כל הבן הילוד וגו'

בו יפול,

שנאמר: (תהלים קל"ו) ונער פרעה וחילו וגו'

דבר אחר:
חופר גומץ, זה המן.
שנאמר (אסתר ג) להשמיד להרוג ולאבד.
בו יפול,

שנאמר (שם ט') ישוב מחשבתו הרעה וגו'.

ופורץ גדר ישכנו נחש, זו דינה.
כשהיו אביה ואחיה יושבין בבית המדרש,
יצאה לראות בבנות הארץ.
גרמה לעצמה שיבא עליה שכם בן חמור החוי, שנקרא נחש ונשך אותה

דכתיב: (בראשית ל"ד) וירא אותה שכם בן חמור וגו' ויקח אותה.

פתה אותה בדברים.

כמה דאת אמר: (הושע י"ד) קחו עמכם דברים.

וישכב אותה, בדרך ארץ.
ויענה, במשכב זכור.

רבי שמעון בר יוחאי ור' אלעזר בריה,
הוון טמירין במערתא, דפקע תלת עשר שנין בשמדא,
והוון אכלין חרובין ותמרים.
ולסוף תלת עשר שנין, נפק רבי שמעון בר יוחאי,
ויתיב ליה על פלי דמערתא,
חמא חד צייד פריס מצודתיה, למצוד צפרין. שמע ברת קלא,
אמר: דימוס, ואתפשת.
שמע זמן תנינות, ברת קלא,
אמר: ספיקלא, ואשתזבת.
אמר: אפילו ציפור מבלעדי שמיא לא יברח,
כל שכן נפש בר נש.
ניחות וניתסאי בהדין מוי, דמוקד דטבריה.
נחתון ואיתסון בהדין מוי דמוקד דטבריה,
אמרון: צריכין אנו לעשות טובה ונהני להלון בני אתרא,
כדרך שעשה אבינו יעקב.

שנאמר: (בראשית ל"ג) ויחן את פני העיר.

שהיה עושה אטליס ומוכר להם בזול. עשה אטליס ומכר בזול.
אמר: צריכין אנו מדכייא טבריא.

מה עביד?
נסיב תורמוסין ומקליק בשוקא, וכל מן דהוה מית,
טייף וסליק ליה.

חמא יתיה חד כותאי,
אמר לית אנא מגחיך בהדין סבא דיהודאי?!

מה עבד?
נסב חד מית וטמריה בגו שוקא דדכייה, אית אמרין בגריבה,
אית דאמרין בשוק דבר קרדימא. אזל,
ואמר ליה: דכיתיה שקק פלן?
אמר לו: אין.
אמר ליה: ואן אפיקית לך מיניה חד מית!
אמר לו: גוד חמי לי.
מיד צפה רבי שמעון בר יוחאי ברוח הקדש שהוא טמן אותו שם,
אמר: גוזר אני על דין דרביע יקום, ועל דקאים ירביע,
ואית דאמרי: גוזר אני על עילאי יחות, ועל תתאי יסיק.
וכן הות ליה, מינפק ליה עבר קומי.

האי כנישתא דמגדלא, שמע קל דינקאי ספרא בן יוחאי דכי טבריא.
אמר: (אם לא) יבא עלי, אם אין בידי שמועות כשערות ראשי,
שטבריא זו, עתידה לטהר ועתידה להיות לאוכלי תרומה,
חוץ מזו ומזו לא הימנוה יתיה.
אמר ליה: פרצת גדרן של תלמידי חכמים,
וקרא עליו: ופורץ גדר ישכנו נחש.

וכן הות ליה ר' שמעון בו יוחאי היה עבר בשמיטתא,
חמא חד בר נש מלקט ספיחי שביעית.
אמר ליה: ולא שביעית הוא?!
אמר לו: ולא את הוא שאת מתיר?!
לא כן תנינין: כל הספיחין מותרין, חוץ מספיחי כרוב,
לפי שאין כיוצא בהן, בירקות שדה.
ואמר ליה: ואין חברי חולקין עלי?!
וקרא עליו: ופורץ גדר ישכנו נחש, וכן הות ליה.

א
[ט] מסייע אבנים יעצב בהן.
מי שמסיע עצמו מתלמודו, לסוף הוא מצטער.
בעי מילא ולא משכח.
ובוקע עצים יסכן בם, כל זמן דלעי ביה, מיתהני ביה.

האי מאן דאמר: (מלכים א' א') ותהי לו סוכנת.

דבר אחר:
מסיע אבנים, ממקום למקום.
יעצב בהן ובוקע עצים יסכן בם,

אמר רבי מיאשיה:
בשכר שתי בקיעות שבקע אברהם אבינו על הר המוריה,
זכה ליקרע הים לבניו, שנים עשר קרעים.

א
[י] אם קהה הברזל.
אם נתקהה הרב על התלמיד כברזל,
והוא לא פנים, ואין הרב מסביר פנים לתלמיד,
קלקל, קלקול מעשים יש בתלמיד,
וחילים יגבר, מה יעשה?
יביא עשרה בני אדם והם מפייסין את הרב,
סוף שהוא מותיר, הכשר חכמה.

דבר אחר:
אם קהה הברזל, אם נתקהה התלמיד על הרב,

שנאמר: (משלי י') ברזל בברזל יחד,

ואין הרב מסביר לתלמיד,
קלקל, קלקול מעשים יש בתלמיד,
וחילים יגבר, ילך ויביא עשרה בני אדם, ויפייסין את רבו.
ויתרון הכשיר חכמה, סוף הוא מותיר לו כעסו, ויכשיר לו את תלמודו.

דבר אחר:
אם קהה הברזל, אם נקהה תלמודך עליך כברזל,
והוא לא פנים קלקל, אינו בא לידך להסבירו בפניך,
קלקל עליו בחילך.
חד מתלמידוי דרבי שמעון בר יוחאי, אינשי אולפניה.
אזל ליה בכי לבי עולמין, מדכי הוה בכי סגי אתחמי ליה בחלמיה,
ואמר ליה: כד תהא רמי בי, תלתא קלי, אנא אתי.
אזיל ההוא תלמידא לגבי פתר חילמייא, ותני ליה עובדא.
אמר לו: אמור פירקך תלת זימנין,
והוא אתי לך ועבד כן וכן הות ליה.

אמר רבי ברכיה:
אם נקהת אומה שהיא קשה כחה כברזל,

דכתיב: (דברים ד') ואתכם לקח ה' ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים.

והוא לא פנים קלקל, ואין הקדוש ברוך הוא מסביר פנים לדור,
קלקל, מעשים רעים. יש בדור מה יעשה,
וחילים יגבר, יגזרו צומין ותעניות והקדוש ברוך הוא,
יוותר הוא להם לעולם.

ר' חמא בר פפא בשם ר' יהודה בר' סימון אמר:
אם נתקהו שמים שעל ראשיכם כברזל,

האי מאן דאמר: (ויקרא כ"ו) ונתתי את שמיכם כברזל.

ואין הקדוש ברוך הוא מסביר פנים,
קלקל, מעשים יש בדור,
מה יעשו?
יגזרו תענית והקדוש ברוך הוא מרויח לעולמו.

א
[י"א] אם ישך הנחש בלוא לחש

אמר ר' אבא בר כהנא:
לעולם אין הנחש נושך, אלא אם כן נלחש לו מלעיל,
ואין הארי טורף, אלא אם כן נלחש לו מלמעלה,
ואין המלכות מתגרה בבני אדם, אלא כן נלחש לה מלעיל.

אמר ר' שמואל בר נחמני:
אומרין לנחש: מפני מה לשונך נושך באבר אחד וכולן מרגישין ומרתתין?
אמר לו: ולי אתם אומרים?!

אמרו לבעל הלשון: מפני מה לשונך שותת?!
היא גרמה לי.
מפני מה גופך מטורף?
לשוני גרם.
מפני מה אתה נושך באבר אחד וכולן מרגישין ומרתתין?
אמר להם: ולי אתם אומרים?!
אמרו לבעל הלשון, דהוא אומר כאן, והורג ברומי,
או ברומי והורג כאן בסוף העולם.
מפני מה את מצוי בין הגדרות?
מפני שפרצתי גדרו של עולם.

תני רבי שמעון בר יוחאי:
נחש פרץ גדרו של עולם, לפיכך נעשה ספקלאטור לכל פורצי גדרות.

אמר רבי שמעון בן לקיש:
בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לנחש:

(בראשית ג) על גחונך תלך.

ירדו מלאכי השרת וקצצו ידיו ורגליו,
והלך קולו מסוף העולם ועד סופו.
בא נחש ולמד על מפלתה של אדום,

שנאמר: (ירמיה מ"ו) קולה כנחש ילך.

ורבנן:
מדמיין ליה להדין קרייה:

(בראשית ב') ושם הנהר השלישי חדקל.

אומרים לחדקל: מפני מה קולך נשמע?
אמר ליה: הלוואי נשתמע בין הנהרות.
אומרים לפרת: למה לית לך קלא משתמע כמה דקלין משתמע?
אומר להם: מעשי מוכיחין עלי. אדם זורע בי זריעת ירק,
עולה לשלשה ימים. נוטע בי נטיעה, עולה לשלשים יום.

א
[י"ב] דברי פי חכם חן.
זה כורש מלך פרס.

שאמר: (עזרא א') מי בכם מכל עמו יהי אלהיו עמו ויעל.

שפתות כסיל תבלענו, שבילע דבריו וחזר בם.

א
[י"ג] תחילת דברי פיהו סכלות.
שאמר: הוא האלהים אשר בירושלים.
ואחרית פיהו הוללות רעה, דחזר ובטל גזרותיו,
ואמר: מאן דעבר עבר, ומאן דלא עבר, לא יעבר.

דבר אחר:
תחילת דברי פיהו סכלות, זה אחשורוש.

שנאמר: (שם ד') ובמלכות אחשורוש בתחילת מלכותו כתבו שטנה וגו'.

ואחרית פיהו, שעלה ובטל מלאכת בית המקדש.

א
[י"ד] והסכל ירבה דברים.

ר' ברכיה בשם ר' סימון פתר קרא במשה.
אמר הקדוש ברוך הוא למשה: כתבתי עליך שאת חכם,
עומד ומרבה דברים אתה, ואינך חכם,

(דברים ג') אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה:

א
[ט"ו] עמל הכסילים תיגענו.
זה תלמיד שעומד במשנתו.
אשר לא ידע ללכת אל עיר, לא היה לו לילך לרבו,
שיחזיר לו תלמודו.

דבר אחר:
עמל הכסילים תיגענו, זה יפתח.
אשר לא ידע ללכת אל עיר, לא היה לו לילך אצל פנחס ויפר לו נדרו, אלא
אמר יפתח: אני ראש וקצין לישראל, אלך אצל פנחס?!
ופנחס אמר: אני כהן גדול, בן כהן גדול ואלך אצל עם הארץ?!
מביני תרייה, ספת ההיא עלובתא.

ותרויהון איתחייבון על דמה.
יפתח נישול אבר אבר ונקבר,

דכתיב: (שופטים י"ב) ויקבר בערי גלעד.

ובכמה מקומות נקבר, דאת אמר: ויקבר בערי גלעד?!
אלא מלמד, שהיה נישול אבר אבר ונקבר במקומו.
פנחס מה הפסיד?
נסתלקה ממנו רוח הקדש מאתים שנה,

דכתיב (ד"ה א' ט') ופנחס בן אלעזר.

נגיד עליהם אין כתיב כאן, אלא,

נגיד היה עליהם לפנים וה' עמו:

א
[ט"ז] אי לך ארץ שמלכך נער

כתיב: (מלכים א' ג') אז תבאנה שתים נשים זונות.

מי היו?

ר' מאיר אומר:
רוחות היו.

ורבנן אנמרי:
יבמות היו.

ר' סימון בשם ר' יהושע אומר:
זונות ממש היו, והוציא דינן בלא עדים והתראה.

(שם) ותאמר האשה האחת בי אדני וגו'.
ויהי ביום השלישי ללדתי וימת בן האשה הזאת.

דאיתמרטת עלוי.

ותקם בתוך הלילה וגו'.
ואקום בבקר להניק את בני וגו'.
ותאמר האשה לא כי ויאמר המלך זאת אומרת.

ר' פנחס ור' ירמיה בשם ר' חייא בר אבא ור' ביבי,
ומטו בה משמיה דר' פדת,
סדר הדין כך הוא:
הדיין יושב והנידונין עומדין והסרסור מכריע ביניהם.
התובע תובע והנתבע משיב והדיין מכריע ביניהן.

אמר ר' סימון:
מכאן שצריך הדיין לשנות טענותיהם, מן הדין קרייה:

זאת אומרת זה בני החי וזאת אומרת וגו'.
ויאמר המלך קחו לי חרב וגו'.
ויאמר המלך גזרו את הילד החי וגו'.
ותאמר האשה אשר בנה החי וגו'.

אמר רבי יהודה, אמר ר' אלעאי:
אילו הייתי שם, פוקרין הייתי כורך על צוארו כשהוא אומר:

קחו לי חרב.

אילולי שנתמלאת עליו רחמים כבר נהרג.
ועל אותה שעה הוא אומר:
אי לך ארץ שמלכך נער. אותה שעה התחיל אנפילוגיס בחכמתו,
אמר: כלום ברא הקדוש ברוך הוא לאדם זה,
שתי עינים, שתי אזנים, שתי רגלים, שתי ידים,
אלא צפה הקדוש ברוך הוא, שעתיד דין זה להיות, לא עשה, אלא

אמר: תנו לה את הילוד החי והמת לא תמיתהו.

על אותה שעה אומר:
אשריך ארץ שמלכך בן חורים ושריך בעת יאכלו.
בעתו של עולם הבא.
ולא בשתי, בגבורתו, ולא בתשישו,

ויען המלך תנו לה את הילוד.

ורוח הקדש צווחת ואומרת:
היא אמו ודאי.

אמר ר' שמואל בר נחמני:
בשלשה מקומות צווחת מדת הדין:

בבית דינו של שם,
ובית דינו של שמואל,
ובית דינו של שלמה.

בבית דינו של שם מנין?

שנאמר: (בראשית ל"ח) ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני.

ורוח הקדש צווחת ואומרת: ממני היו כל הדברים.

בבית דינו של שמואל מנין?

שנאמר: (שמואל א' י"ב) הנני ענו בי נגד ה' וגו'.
ויאמר אליהם עד ה' בכם ועד משיחו.

ויאמרו עד, אין כתיב כאן, אלא,

ויאמר עד.

מי אמר עד? רוח הקדש אומרת אתם מעידים על הגלוי,
ואני אעיד על הנסתרים.

בבית דינו של שלמה מנין?

שנאמר: (מלכים א' ג') ויען המלך ויאמר תנו לה את הילוד וגו'.

ורוח הקדש אומרת: היא אמו ודאי.

דבר אחר:
אי לך ארץ שמלכך נער, אלו מלכי ישראל.
אשריך ארץ שמלכך בן חורים, אלו מלכי יהודה.
ושריך בבקר יאכלו, אלו מלכי ישראל.
ושריך בעת יאכלו, אלו מלכי יהודה.

א
[י"ח] בעצלתים ימך המקרה.
על ידי שנתעצלו ישראל מלחנות במחלוקת בהר סיני, ימך המקרה.

כתיב: (תהלים י"ח) ויט שמים וירד.

ובשפלות ידים ידלוף הבית, עד שנשתפלו ישראל,
מלחנות במחלוקת על הר סיני,
ידלוף הבית, גם עבים נטפו מים.

דבר אחר:
בעצלתים ימך המקרה, על ידי שנתעצלו ישראל,
מלעשות תשובה בימי ירמיה, ימך המקרה.

(ישעיה כ"ב) ויגל את מסך יהודה.

גלי דכסייה.
ובשפלות ידים ידלוף הבית, על ידי שנשתפלו ישראל,
מלעשות תשובה בימי ירמיה.

כתיב: (עמוס ט') כי הנה ה' מצווה,
והכה את הבית הגדול רסיסים והבית הקטן בקיעים

אמר רבי הונא:
לא דמי הדין רסיסה, להדין בקיעה.
מה הדין בקיעה לית מיניה אלסיס,
והדין רסיסה אית מיניה אלסיס.

דבר אחר:
בעצלתים ימך המקרה, ר' כהן פתר באשה.
על ידי שהאשה מתעצלת לבדוק עצמה בעונתה, נעשית דוה,

שנאמר: (ויקרא ט"ו) והדוה בנדתה.

ובשפלות ידים, על ידי שמשתפלת מלבדוק עצמה נעשית זבה.

שנאמר: (שם) ואשה כי יזוב זוב דמה וגו':

א
[י"ט] לשחוק עושים לחם.
לשחוקים של יראות עושים לחם.
ויין ישמח חיים, זו התורה.

שנאמר: (תהלים י"ט) פקודי ה' ישרים משמחי לב.

והכסף יענה את הכל.

ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי:
פעמים נענה, פעמים אינו נענה,
פעמים שעושים בו צדקה הוא נענה,

שנאמר (בראשית ל') וענתה בי צדקתי.

פעמים שלא יעשה בו צדקה, הוא מקטרגו.

הא מה דאת אמר: (דברים י"ט) לענות בו סרה.

ר' שמעון בן לקיש:

קרא יתיה חד מגר, חמא אינשי קיימן מרקדין ומטפחין,
ויהבון ליה מיכלא ומשתיא.
אאמר: הא טבאות, אף אנא איקום ואירקוד ואזמר.
קם ורקד וזמר ויהבין ליה חד גרב דחמר עתיק,
וקרא עלוי: לשחוק עושים לחם.

א
[כ] גם במדעך מלך אל תקלל

אמר רבי יהודה בר' סימון
אומר הקדוש ברוך הוא לאדם,
בשביל שנתתי לך מדע יותר מן הבהמה ומן החיה ומן העופות,
אתה מחרף ומגדף לפני?!
עשיתי לך עינים ולה עינים,
לך אזנים ולה אזנים,
לך ידים ולה ידים,
לך רגלים ולה רגלים,
לך פה ולה פה.
נמשל כבהמה נדמה, אין נדמה אלא שתיקה, שיתקתם מפניך.
ראה כבוד שעשיתי לך, ואין אתה מבין כל הטובה הזאת.

(תהלים מ"ט) ואדם ביקר ולא יבין.

דבר אחר:
גם במדעך מלך, אשר בדורך, אל תקלל,
ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר, עשיר שבדורך אל תקלל,
כי עוף השמים.

ר' ירמיה בן אלעזר אומר:
זה הוא העורב חכמת טיאריו,
ובעל כנפים יגיד דבר, משום אזנים לכותל.

דבר אחר:
גם במדעך מלך, מלכו של עולם, אל תקלל.
ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר, עשירו של עולם.
כי עוף השמים יוליך את הקול.

ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי:
יש קרסיות לטובה ויש קרסיות לרעה.
קרסיות לטובה,
שנאמר: (דברים ה') וישמע ה' את קול דבריכם וגו' הטיבו כל אשר דברו.

חייא בר אדא ובר קפרא חייא בר אדא אמר:
הטבה, כהטבת קטורת.

בר קפרא אמר:
הטבה, כהטבת הנרות.
קרסיות לרעה,

שנאמר: (שם ) וישמע ה' את קול דבריכם ויקצף וישבע וגו'.

ר' אבהו בשם ר' תחליפא

חמיו כתיב: (תהלים צ"ה) אשר נשבעתי באפי.

אמר הקדוש ברוך הוא: באפי נשבעתי וחוזרני בי.
אם יבואון אל מנוחתי,
למנוחה זו אינם באים, אבל באין הם למנוחה אחרת.

ר' ביבי בשם ר' יהושע בן לוי אמר:

למלך שכעס על בנו ודחפו והוציאו חוץ לפלטין שלו,
ונשבע שלא יכניסו לבנו לפלטין.
מה עשה?
היתה בנויה וסתרה וחזר ובנאה והכניסו,
נמצא מכניס בנו ומקיים שבועתו,

כך אמר הקדוש ברוך הוא:
באפי נשבעתי וחוזרני בי,
אם יבואון אל מנוחתי,
למנוחה זו אינן באים, אבל באים הם, למנוחה אחרת.
ובעל כנפים יגיד דבר.

אמר רבי בון:
בשעה שהאדם ישן, הגוף אומר לנשמה,
והנשמה לנפש, והנפש למלאך, והמלאך אומר לכרוב,
והכרוב אומר לבעל כנפים.
מי הוא זה? השרף.
והשרף יוליך דבר ויגיד, לפני מי שאמר והיה העולם.

דבר אחר:
במדעך מלך אל תקלל, מלך שלפניך אל תקלל.
ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר, גדול שבמקומך.
כי עוף השמים יוליך את הקול.
אמר הקדוש ברוך הוא לדוד: לא כך היית אומר:

(שם ו') יבשו ויבהלו מאד כל אויבי.

מי היו אויביך, לא שאול?
לא כך היית אומר:

(שם י"ח) ביום הציל ה' אותו מכף כל אויביו ומיד שאול

אמר דוד: רבונו של עולם,
זדונות אתה מעלה עלי? שגגות חשוב אותן לי!

הדא הוא דכתיב: (שם ז') שגיון לדוד אשר שר לה' על דברי כוש בן ימיני

דבר אחר:
גם במדעך מלך אל תקלל, זה משה.

שנאמר: (דברים ל"ג) ויהי בישורון מלך.

ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר, זה משה.
מניין העשיר משה?
מפסולתן של לוחות.

אמר רבי חנין:
מחצב של סנפרינון גלה בתוך אהלו, ומשם העשיר משה.

שנאמר: (שמות ל"ד) פסל לך שני לוחות אבנים וגו'

פסילתן תהא לך.