א
[א] שלח לחמך על פני המים
אמר רבי ביבי:
אם בקשת לעשות צדקה, עשה אותה עם עמלי תורה,
שאין מים האמור כאן, אלא דברי תורה.

שנאמר: (ישעיה נ"ה) הוי כל צמא לכו למים.

אמר ר' עקיבא:
כשהייתי בא בים ראיתי ספינה שטבעה בים,
ונצטערתי על תלמיד חכם אחד שהיה בה ונטבע.
וכשבאתי למדינת קפוטקיא, ראיתיו שהיה יושב לפני ושואל שאלות.
נמתי לו, בני! היאך עלית מן הים?
אמר לי: רבי בצלותך טרדני הגל לחבירו,
וחבירו לחבירו, עד שהגיעוני ליבשה.
אמרתי לו: בני! מה מעשים יש בידך?
אמר: כשנכנסתי לספינה פגע בי איש אחד מסכן,
אמר לי: זכי בי ויהבית ליה חד עיגול.
אמר: כמה דיהבת לי נפשי במתנך, כן יתיהב לך נפשך,
וקראתי עליו: שלח לחמך על פני המים.

מעשה בספינה אחת גדולה מפרשת לים הגדול.
נטלה הרוח והוליכה למקום, שאין בו מים מהלכין.
כשראו שצרתן צרה,
אמרו: באו ונשתטפינון באיצטרכיא שלנו.
אם נמות, נמות כולנו, אם נחיה, נחיה כולנו.
האיר המקום עיניהם, ונטלו גדי אחד,
וצלו אותו ותלוהו במערבה של ספינה.
באה חיה גדולה לריחו והתחילה גוררת בה,
עד שהשליכה למים המהלכין והלכו.
כיון שהגיע ונכנסו לרומי, תנון עובדא לר' אליעזר ור' יהושע
וקרון עליהון: שלח לחמך על פני המים.

בר קפרא מקפל בשוניתא דימא דקסרי.
ראה ספינה שטבעה בים הגדול,
ואוטפיטא עולה מתוכה ערום.
כד חמיניה, בא אצלו ושאל בשלומו, ונתן לו שתי סלעים.
מה עשה?
הכניסו לביתו והאכילו והשקהו ונתן לו עוד שלשה סלעים אחרים.
אמר לו: אדם גדול שכמותך, יוציא שלשה סלעים אחרים.
לבתר יומין, אתצידון יהודאי בהדין ספפסא,
אמרין: מאן אזיל ומפייס עלינא?
אמרין: דין לדין בר קפרא, דהוא חשוב במלכותא.
אמר לון" וידעון אתון הדא מלכותא עבדא מידי על מגן?!
אמרין ליה: אית הכא חמש מאוון דדינרין,
סב יתהון וזיל ופייס עלינן.
נסב חמש מאוון דדינרין, וסלק למלכותא.
כשראה אותו אנטפיטי, עמד על רגליו ושאל בשלומו.
אמר לו: למה איצטער רבי להכא?
אמר ליה: בעינא מינך, דתתרחם על אילין יהודאי.
אמר ליה: ידע את דהדין מלכותא עבדא כלום על מגן?!
אמר ליה: אית עמי חמש מאוון דדינרי, סב יתהון ופייס עלינן.
אמר ליה: אית אילין דינרין, אינון יהון מתמשכנין לך,
חלף חמשה סלעים דיהבת לי.
ואומתך משתזבן, חלף מאכל ומשתה, דאוכלת ואשקת יתי בביתך.
ואת זיל בשלם ביקרא סגי.
וקרון עלוי: שלח לחמך על פני המים

רבי אלעזר בן שמוע הוה מטייל על כיף ימא רבה
חמא אילפא דמיטרפא בימא כהריפת עין, טבעת וטבע כל מה דהוה בה.
חמא חד גבר, דיתיב על קורשא דספינתא, מגלא לגלא סליק ליבשתא.
כד הוא הוה ערטילאי, והוה מיטמר בכיף ימא.
ארעת ענתה דישראל סלקין לריגלא בירושלם.
אמר להון: מן בני עשו אחוכון אנא, הבו לי זעיר כסות ואיכסי בה,
תתאי דערעני ימא ולא אישתזב גבאי מידי.
אמרין ליה: כן יתערערן כל אומתך!
תלה עיניה וחמא ית רבי אלעזר, דהוה מטייל ביניהן.
אמר: מסתכל אנא דאת גבר סב ויקיר מאומתך,
ואת חכים ביקרי דברייתא, אלא זכי בי והב לי תכסית דאכסי בה,
תתאי דערערן ימא.
הוה על רבי אלעזר בן שמוע, שבע איצטלוון.
שלח חד ויהביה ליה, אובליה לביתיה ואכליה ואשקיה,
ויהב ליה תרין מאוון דינרין, וארכביה ארבעה עשר פרסין,
ועבד ליה יקרא סגי עד דאעליה לביתיה.
לבתר יומין, מת קיסר הרשע ואימנו ליה מלכא תחותיה.
גזר על מדינתא ההיא:
"כל גוברין לקטלא וכל נשיא לביזה"!
אמרו לר' אלעזר בן שמוע: זיל ופייס עלינן.
אמר לון: אתון ידעיתון, הדא מלכותא עבדא מידי על מגן!
אמרו ליה: אית הכא ארבעה אלפין דינרין,
סב יתהון ואזיל ופייס עלינן.
נסב יתהון וסלק וקם על תרע מלכותא.
אמר לון: איזלון אימרון למלכא חד גבר יהודאי,
קאים על תרעא, בעי מישאל שלמא דמלכא.
אמר: אעלוניה, כד חמיניה מלכא, שדא מעל כורסייה ונפל על אנפוהי.
אמר ליה: מאי עיסקיה דמרי הכא,
ולמה איצטער מרי להכא?
אמר: בגין דתתרחם על הדא מדינתא, ותתבטל הדא גזירתא.
אמר ליה: אורייתא כלום כתיב בה שיקרא?!
אמר ליה: לא!
אמר ליה: לא כתיב בתורתכם: לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה'
למה? על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים
וכתיב: (במדבר ו) לא תתעב אדומי כי אחיך הוא
ואנא לא בר עשו אחוכון אנא, ולא גמלון לי חסד.
ומאן דעבר אדאורייתא, חייב לקטלא!
אמר לו רבי אלעזר בן שמוע:
אף על פי, דהינון חייבין לך, תישבוק ותרחם עליהון.
אמר ליה: ואת ידע, הדא מלכותא עבדא מידי על מגן?!
אמר ליה: אית עמי ארבעת אלפין דינרין, סב יתהון ואיתרחם עליהון.
אמר ליה: ארבעה אלפין הללו יהון לך יהיבין, חלף תרין מאוון דיהבת לי.
ומדינתא כולה תהא משתזבא בגינך, חלף מיכלא ומישתיא דאוכלת ואשקת יתי,
ועול לבי געא וגנזי דידי, וסב לך שבעין איצטלוון דלבושן,
חלף איצטלא דיהבת לי, וזיל בשלם על אומתך ואשביקין בגינך.
וקרון עלוי: שלח לחמך על פני המים.

עובדא הוה בחד בר נש דבכל יום הוה נסיב חד עיגול ומקלק לימא רבא.
חד יומא אזל וזבין חד נון, קרעיה ואשכח ביה סימא.
אמרו ליה: היידי הוא גברא, דקם ליה עיגוליה,
וקרון עלוי: שלח לחמך על פני המים

אמר רבי יצחק עובדא הוה בפרגמטוזטוס,
שהיה מהלך בדרך, בהדי אסרדיוט חד,
כשהן מהלכין זה עם זה, קשר עמו חיבה.
כיון שנכנסו לעיר, הכניסו עמו והאכילהו והשקהו.
לבתר יומין איתציד ההוא פרגמטוזטוס,
דהוה מזבין מנין מגעגעין בדמא.
שמע ההוא אסרדיוט ואתא לגביה.
אמר ליה: מה את עביד הכא? תני ליה עובדא.
אמר ליה: כד את נפיק למיתדנא, אימא להו:
פלן חכים עלי זכו. כד נפק לאתדנא,
אמר: פלוני חכים עלי זכו.
אמרון ליה: מה זכו את ידע לדין?
אמר לון: אחוי דקטילא הוה חייב לי, ולא הוה ליה מה יתן,
ונסיבית ית מנוי, ויהבית יתהון לדין למזבנא יתהון לי.
אמרין: "נאמן מנאמן קביל" והוא נפיק לדימוס.
וקרון עליה: שלח לחמך על פני המים.

ר' אלעזר ברבי סימאי פתר באברהם אבינו
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה אמרת,

(בראשית י"ח) ואקחה פת לחם.

חייך! שאני פורע לבניך במדבר, וביישוב ולעתיד לבוא.
במדבר,

שנאמר (שמות ט"ז) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים.

בישוב,

שנאמר (דברים ח') ארץ חטה ושעורה.

לעתיד לבוא,

שנאמר (תהלים ע"ב) יהי פסת בר בארץ.
אמרת: "ורחצו רגליכם"

חייך! אני פורע לבניך במדבר,
ובישוב ולעתיד לבוא.
במדבר,

שנאמר: (יחזקאל ט"ז) וארחצך במים וגו'.

בישוב,

שנאמר: (ישעיה א') רחצו הזכו.

לעתיד לבוא,

שנאמר: (שם ד') אם רחץ ה' את צואת בנות ציון.
אמרת: יקח נא מעט מים.

חייך! אני פורע לבניך במדבר,
וביישוב ולעתיד לבוא.
במדבר,

שנאמר: (במדבר כ"א) עלי באר וגו'

בישוב,

שנאמר: (דברים ח') ארץ נחלי מים וגו'

לעתיד לבוא,

שנאמר: (יואל ד') והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס,
וכל הגבעות תלכנה חלב וכל אפיקי יהודה ילכו מים וגו'.
אמרת: והשענו תחת העץ.

חייך! אני פורע לבניך במדבר,
ובישוב ולעתיד לבוא.
במדבר,

שנאמר: (תהלים ק"ה) פרש ענן למסך.

בישוב,

שנאמר: (ויקרא כ"ג) בסוכות תשבו שבעת ימים,
כל האזרח בישראל ישבו בסוכות.

לעתיד לבוא,

שנאמר: (ישעיה ד') וסכה תהיה לצל יומם וגו'.

א
[ב] תן חלק לשבעה וגם לשמונה.

ר' אליעזר ור' יהושע -
ר' אליעזר אומר:
תן חלק לשבעה, אלו שבעת ימי שבת.

האי מאן דאמר: (מלכים א' י"ח) ויהי בשביעית ביום השבת.

וגם לשמונה, אלו ח' ימי המילה.

דכתיב: (שם) וישם פניו בין ברכיו וגו'.

ולמה בין ברכיו? אלא,
אמר לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם,
אפיל אין ביד בניך, אלא זכות שתי מצוות הללו, שבת ומילה,
כדאי שתרחם עליהם.

רבי יהושע אומר:
תן חלק לשבעה, אלו ז' ימי הפסח.
וגם לשמונה, אלו שמונת ימי החג.
ומניין לרבות עצרת וראש השנה ויום הכפורים?
תלמוד לומר: גם וגם ריבויין.

ר' עזריה אומר:
תן חלק לשבעה, זה דור, שמל משה לשבעה.
וגם לשמונה, זה דור, שמל יהושע לשמונה.

דכתיב: (יהושע ה') בעת ההיא אמר ה' אל יהושע וגו'.
מול את בני ישראל שנית.

מכלל שמלן בראשונה,

ויעש לו יהושע.

שעשו אותה גבעה בערלות.

ר' נחמיה פתר קרייא בנשיאים.
תן חלק לשבעה,

דכתיב: (במדבר ז') ביום השביעי נשיא לבני אפרים.

וגם לשמונה,

דכתיב: (שם) ביום השמיני נשיא לבני מנשה.

ר' יהודה פתר קרייא במלואים.
תן חלק לשבעה, אלו שבעת ימי המלואים.

שנאמר: (ויקרא ח') כי שבעת ימים ימלא את ידכם.

וגם לשמונה,

דכתיב (שם ט') ויהי ביום השמיני.

ר' הונא אמר:
תן חלק לשבעה, אלו שבעת ימי הנדה.
וגם לשמונה, אלו שמונה ימי המילה.

שנאמר (שם י"ב) וביום השמיני ימול.

ר' לוי אמר:
תן חלק לשבעה, אלו ז' ימי הסוכה.

וגם לשמונה, (במדבר כ"ט) ביום שמיני עצרת.

ר' אלעזר בר' שמעון איתשיש ואיתגליאת אדרעיה.
חמיתיה איתתיה וחייכת ובכית,
ואמרת: טובוי! מה הוה חלקי בהדין עלמא,
טובוי דאידבקת להדין גופא צדיקא ובכית,
ואמרת: ווי! דהדין גופא צדיקא לאדמה. וכד הוה מידמך,
אמר לה: אנא מידמיך, ברם רמה לית ליה משליט בי,
אלא תולעתא, דעתידא נקרא אחורי אודני.
דחד זמן הוינא עליל ושמעית קליה, דחד בר נש מחרף,
והות ספיקא בידי למיעבד ביה דינא, ולא עבדית.
וכיון דדמך, אתיהב בהדא גוש חלב.

והוה ר' שמעון מיתגלי על מרונאי,
ואמר לון: חד עין דימין דהות לי, ולית אתון יהביה יתיה גבי?!
והוון מרונאי אזלון בעיין מייתוניה,
וגוש חלב אנפקון בתריה בחוטרי ובמורניתא.
חד זמן קרב צומא רבה,
אמרין: הא ענתא מייתין יתיה, עד דאינון בקיין.
אזלון בעיין מיתוניה, ונפקין תריין חיוואן דנור שרן,
מהלכין קדמיהון.
אמרון: ההוא שעתא דאנן מייתין.
וכיון דמטון למערתא, קמון לון תריין חיון ליסטר.
אמרון: מאן עליל מייתי ליה?
אמרה: אנא עללה ומייתי ליה, דאית לי סימן ביה.
עללת לאייתיה ואשכח ההוא תולעתא, יתיבא ונקרה אחורי אודניה.
בעית מרים יתיה, שמעת ברת קלה,
אמרת: "שבקו למרי חובא דיגבי חוביה".
אייתוניה ויהבוניה גבי אבוי, מן ההוא שעתא,
לא איתגלי ר' שמעון על מרונאי.

ר' אלעזר בר' שמעון כשהיה נכנס לבית הועד היו פניו של רבי מקדירות.
והוה אבוי אמר ליה: ברי יאות, זה ארי בן ארי, ואתה ארי בן שועל,
מן דדמך, שלח תבע באיתתיה. שלחת, ואמרת ליה:
כלי שנשתמש בו קדש ישתמש בו חול?!
אמר לה: ומה עבד דאנא לא עביד דכוותיה?
אמרה ליה: כד יתיב מלעי באורייתא, הוה לעי כל צרכיה, והוה אמר:
"דכל יסוריהון דישראל ייתון עלי" והיינון אתיין.
וכד הות ענתה דמלעי הוה,
אמר: "כל חד וחד ייזל ליה לאתריה".
אמר לה: אוף אנא עביד כן.
קרא לון: דייתון ואתון, בעא דיזלון ולא אזלון,
ואית דאמרי: תלת עשר שנין דיומין עביד, חשש שיניה. שלח ואמר לה.
אמרה ליה: שמעתי שמעלין בקדש ולא מורידין.

וגם לשמונה, (במדבר כ"ט) ביום השמיני עצרת.

א
[ג] אם ימלאו העבים גשם על הארץ יריקו וגו'
אם ימלאו תלמידי חכמים תורה, על ישראל יריקו, שנקראו ארץ.
שנאמר: (מלאכי ג') כי תהיו אתם ארץ חפץ.
אם יפול עץ בדרום ואם בצפון, אם הגיע קירסו של תלמיד חכם,
להורות, אם בדרום ואם בצפון כל ישראל מתכנסין שמה,
ומעמידין חכמתו ושומעין ממנו ולומדין ממנו.

דבר אחר:
אם ימלאו העבים גשם, אם הנביאים ימלאו נבואה,
על הארץ יריקו, על ישראל מתנבאין שנקראו ארץ.

שנאמר: (שם) כי תהיו אתם ארץ חפץ.

תירגם עקילס הגר,

(ישעיה ה') ועל העבים אצוה מהמטיר עליו מטר.

ועל נביאיא אפקוד, דלא יתנבאון להון נבואתה.
אם יפול עץ בדרום ואם בצפון, אם הגיע קירסן של נביאים להתנבאות,
אם בדרום ואם בצפון, שמה יהיו כל ישראל מתכנסין ושומעין נבואתן ולמדין ממנו.

אמר ר' יצחק:
אם ראית צרות שהם משמשות ובאות על הארץ,
בשביל ישראל שנקראו ארץ.
שנאמר: (מלאכי ג') כי תהיו אתם ארץ חפץ.
אם הגיע קירסו של תלמיד חכם להסתלק מן העולם,
כגון: ר' מונא בצפורין,
ור' בון בטבריא,
אם בדרום ואם בצפון, מקום שיפול העץ שם יהוא.
שמה יהיו כל ישראל גומלין אותו חסד.
שומר רוח לא יזרע, שומר רוחן של מלכיות.
לא יזרע, מצוות ומעשים טובים.
ומי רואה בעבים, של מלכיות,
לא יקצר, מצוות ומעשים טובים.

א
[ה] כאשר אינך יודע.
שבעה דברים מכוסים מבני אדם ואלו הם:

יום המיתה,
ויום הנחמה,
ועומק הדין,
ובמה הוא משתכר,
ומה בלבו של חבירו,
ומה בעיבורה של אשה,
ומלכות זו של אדום אימתי נופלת.

יום המיתה מניין?
שנאמר: (קהלת ט) כי לא ידע האדם את עתו.
יום הנחמה מניין?

שנאמר: (ישעיה ס') אני ה' בעתה אחישנה.

ועומק הדין מניין?

שנאמר: (דברים א') כי המשפט לאלהים הוא.

במה הוא משתכר מניין?
שנאמר: (קהלת ה) זו מתת אלהים הוא.
ומה בלבו של חבירו?

שנאמר: (ירמיה י"ז) אני ה' חוקר לב.

ומה בעיבורה של אשה?
שנאמר: (קהלת יא) כעצמים בבטן המלאה.
מלכות הרשעה זו של אדום אימתי נופלת?

שנאמר: (ישעיה ס"ג) כי יום נקם בלבי:

א
[ו] בבקר זרע את זרעך.

רבי אליעזר ורבי יהושע,
רבי אליעזר אומר:

אם זרעת בבכיר זרע באפיל, שאין את יודע איזה מתקיים לך,
אם הבכיר ואם האפיל, כי אינך יודע איזה יכשר, הזה או זה.

רבי יהושע אומר:
נשאת אשה בילדותך ומתה, תשא בזקנותך.
היו לך בנים בילדותך, יהיו לך בנים בזקנותך.
שנאמר: בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך,
כי אינך יודע איזה יכשר הזה או זה.

ר' ישמעאל ור' עקיבא -
ר' ישמעאל אומר:
אם למדת תורה בנערותך, למד בזקנותך,
שאין אתה יודע אי זו תורה מתקיימת,
אם של נערותך אם של זקנותך,
ואם שניהם כאחד טובים.

ורבי עקיבא אומר:
שנים עשר אלפים תלמידים היו לי, מגבת ועד אנטיפרס,
וכולן מתו בחיי, בין פסח לעצרת, ובסוף העמידו לי שבעה ואלו הן:

רבי יהודה,
ורבי נחמיה,
ורבי מאיר,
ורבי יוסי,
ורבי שמעון בן יוחאי,
ורבי אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי,
ורבי יוחנן הסנדלר.

אמר להם: הראשונים לא מתו, אלא מפני שהיתה עיניהם צרה בתורה זה לזה.
אתם לא תהיו כן, מיד עמדו ומלאו כל ארץ ישראל תורה.

ר' נתן [נ"א כהן] פתר קרייא באשה.
אם לקחת אשה בנערותך, לקח בזקנותך.
למה?
אינך יודע איזה בנים מתקיימין לך,
אם של נערותך, אם של זקנותך,
אם שניהם כאחד טובים.

א
[ז] ומתוק האור וטוב לעינים.
מתוק אורה של תורה.
וטוב לעינים, אשרי שתלמודו מאיר לו כשמש.

ר' אחא אומר:
מתוק, אור העולם הבא, אשרי שיזכה לראות האור ההוא.

שנאמר: (ישעיה ל') והיה אור הלבנה כאור החמה וגו':

א
[ח] כי אם שנים הרבה.
ישמח, בשמחת התורה.
ויזכר את ימי החשך, אלו ימי הרעה.
כי הרבה יהיו, תורה שאדם למד בעולם הזה.
הבל, היא לפני תורתו של משיח.

א
[ט] שמח בחור בילדותך

אמר ר' שמואל בר ר' יצחק:
בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת, מפני שמצאו בו דברים שהן מטין לצד מינות.
אמרו: זה חכמתו של שלמה, שאמר: שמח בחור בילדותך,
משה אמר: (במדבר ט"ו) ולא תתורו אחרי לבבכם.
שלמה אמר: והלך בדרכי לבך.
הותרה הרצועה לית דין ולית דיין,

כשאמר: כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט.

אמרו: יפה אמר שלמה.

ר' חייא רבה ורבי שמעון בן חלפתא ר' חייא רבה אמר:
לאחד שברח מפני הקוסטנר והיה רץ והוא רץ אחריו,
אמרו לו: מעוט בריצה, שלא תרבה בחזירה.
כך ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט.

ר' שמעון בן חלפתא אומר:
לאחד שהיה שט על פני הנהר, היה רץ ורצין אחריו.
אמרו לו: מעט בכניסה, שלא תרבה ביציאה ותיגע,
כך ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט.

ר' חנינא בר פפא אמר:
לאחד שגנב את המכס, חד זמן צדון יתיה.
אמרין ליה: הב מה דאית גבך.
אמר לון: סבון לכון מה דאית גבאי.
אמרון: את סבר לית אנן מפקין, אלא כל דאית גבך האידנא,
אנן תבעין מינך כל דאית גבך, וכל מה דגנבת כל אילין שנייא,
דהוית גניב.
כך ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט.

אמר ר' לוי:
לעוף שהיה חבוש בכלוב, בא עוף אחד ועמד לו על גביו.
אמר לו: אשריך! מה מזונותיך מצויין לך.
אמר ליה: ביש גדא וטמיע מזלא, למזונותי את מסתכל,
ולחבושי לית את סקר?!
דלמחר מפקין ונכסין לי.
כך, ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט.

ר' תנחום אמר:
לבן בליעל שבא אצל חנוני
אמר לו: תן לי בשר שמן ויין ישן, ומיני ארגסטירין.
אכל ושתה ונתבסם ובא לצאת,
אמר לו: אייתי טימי מה דאכלת אחר כריסיה,
דההוא גברא קומך בזעה.
חנוני הוה חכים, מה עשה?
נטל מחצלת וכרכו בה והניחו על תרע חנותיה כל דעבר,
אמר לו: אישדי, זכו עם הדין מיתה דנזבון ליה תכריכין,
עבר חד בר פחין ביש סניה,
אמר ליה: עד כדון ביש הדין גדא וטמיע מזלא הכא מקלק!
אמר ליה: חייך! עד דאיסתנפנוי פריוטי, כיון דאיסתנפנוי פריטייא דידיה,
אמר ליה: איזיל לפחתא. כך, ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט.

דבר אחר:
שמח בחור בילדותך.

ר' יודן ור' פנחס -
ר' יודן אמר:
בילדותך, בתורתך שלמדת בילדותך,
ויטיבך לבך בימי בחורותיך, זו המשנה.
והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך, זה התלמוד.
ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט,
אלו מצוות ומעשים טובים.

ר' פנחס אומר:
שמח בחור בילדותך, מי גרם לך להבחר בזקנותך?
תורה שלמדת בילדותך, ואם נבחרת בזקנותך,
אל תפליג עצמך בדברי תורה, אלא והלך בדרכי לבך,
זה התלמוד, שלמדת מרבך.
ודע כי על כל אלה וגו', עליו לשלם לך שכר מצוות ומעשים טובים.

רבי שמעון בר יוחאי אומר:
לאחד שהיה מפסיל בנשים ושטף בזמה

והוה אמר: הידא איתתא, אנא בעי לה, הדא איתתא אנא בעי לה?
הזקין וביקש לישא אשה,
אמרו לו: ביש גדא וטמיע מזלא, הידא איתתא בעיא לך כדון,
נחירך קטיף, אודנך יקרין, ועיינך כהיין.

כך, כי על כל אלה יביאך האלהים.
לאחד שהיו לו שדות וכרמים ולא היה מפריש תרומה ומעשרות.
הזקין וירד מכל נכסיו,
אמר: אלו היו לי שדות וכרמים, ולא הייתי מפריש תרומה ומעשרות?!
אמרין ליה: כדון מה דהוה הוה, כך,
ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט.