פרשה יב

א
[י"ד] והסר כעס מלבך
אמר רבי לוי:
כל טילוי סירוי, וכל סירוי טפשן.
אמר שלמה: הואיל והילדות והשחרות הבל,
לפיכך, וזכור את בוראך.

תנינן עקביא בן מהללאל אומר:
הסתכל בשלשה דברים:
מאין באת?
מטפה סרוחה.
ולאן אתה הולך?
למקום עפר רמה ותולעה.
ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון?
לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

ר' יהושע בן לוי דסכנין אמר:
שלשתן דרש עקביא מתוך תיבה אחת.
"בורך בארך בוראך."
בורך, זו לחה סרוחה.
בארך, זו רמה ותולעה.
בוראך, זה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא,
שאתה עתיד ליתן לפניו דין וחשבון.
לכך נאמר: וזכור את בוראך בימי בחרותיך.
עד דחילך עלך.
עד אשר לא יבאו ימי הרעה, אלו ימי הזקנה,
והגיעו שנים אלו היסורין.

ר' חייא בר נחמיה אמר:
אלו ימות המשיח, שאין בהם לא זכות ולא חובה.

א
[ב] עד אשר לא תחשך השמש.
זה קלסתר פנים.
והאור, זה החוטם,
והירח, זה המצח.
והכוכבים, אלו ראשי לסתות,
ושבו העבים אחר הגשם.

ר' לוי אמר בה תרתי:
חדא לחבריה, וחדא לבוריא.
חדא לחבריה, בא לבכות זלגו עיניו דמעות.
וחדא לבוריא, בא להטיל מים, הגללים יוצאים ומקדמין אותו:

א
[ג] ביום שיזעו שומרי הבית.
אלו הצלעות.
והתעותו אנשי החיל, אלו זרועותיו.

ר' חייא בר' נחמיה אומר:
אלו צלעותיו.
ובטלו הטחנות, זו המסס.
כי מעטו, אלו השינים.
וחשכו הראות בארבות, אלו העינים.

ר' חייא בר ר' נחמיה אומר:
אלו כנפי הריאה שמשם בת קול יוצאת.

א
[ד] וסגרו דלתים בשוק.
אלו נקביו של אדם.
בשפל קול הטחנה, על ידי דלית מסוסא טחין,
ויקום לקול הצפור, הדין סביא כד שמע ציפרין מצוציין
אמר: לסטין אתו לקפחא יתיה,
וישחו כל בנות השיר, אלו השפתות.

ר' חייא ברבי נחמיה אמר:
אלו הכליות, שהן חושבות והלב גומר.

א
[ה] גם מגבוה ייראו.
הדין סבא, כד צווחין ליה לאלתר (מזמנין לסעודה)
הוא אמר להון: אית תמן מסוריין?
אית תמן מסקין?
אית תמן מחתותיין וחתחתי בדרך?

ר' אבא בר כהנא ור' לוי:
חד אמר:
חיתיתיה של דרך נפלה עליו, איזיל או לא איזיל,?
אמר: לא איזיל.

וחורנא אמר:
(הוא ר' לוי) התחיל מתווה תוואים בדרך.
אמר: עד שוק פלן, עד אתר פלן, אית ביה מהלך,
ועד אתר פלן, לית ביה חילא להלך.

וינאץ השקד

ר' לוי אמר:
זה לוז של שדרה.

אדריאנוס שחיק עצמות מחיק שמיה,
שאיל את ר' יהושע בן חנניה:
אמר ליה: מהיכן אדם מניץ לעתיד לבא
אמר ליה: מלוז של שדרה
אמר לו: הראני מה עשה?
הביא לוז אחד של שדרה, נתנו במים ולא נמחה,
באור ולא נשרף, בריחים ולא נטחן,
נתנו על הסדן והכה עליו בפטיש, נחלק הסדן ונבקע הפטיש,
ולא הועיל כלום.
ויסתכל החגב, אלו קרסוליו.
ותפר האביונה, זה התאווה המטלת שלום,
בין איש לאשתו שהיא בטלה.

ר' שמעון בן חלפתא, הוה יליף סליק לגב רבינו.
כד סיב לא הוה יכיל. חד זמן סליק,
אמר ליה רבינו: מה זכינן למיחמי סבר אפוי דרבי יומא הדין?
אמר לו: רחוקות נעשו קרובות, וקרובות נעשו רחוקות.
שתים נעשו שלש, ומטיל שלום בטל.

תרגום:
רחוקות נעשו קרובות, אלו העינים שאינן רואות למרחוק אלא מקרוב
וקרובות נעשו רחוקות, האזנים שאינן שומעות ממרחק,
שתים נעשו שלש, שתי רגלים ומקל הליכה,
ומטיל שלום בבית בטל, זו התאוה שמטיל חיבה בין איש לאשתו.

כי הולך האדם אל בית עולמו, אל בית העולם אין כתיב כאן,
אלא, בית עולמו.

אמר ריש לקיש:

למלך שנכנס למדינה ועמו דוכסין ואפרכין ואיסטסטולאטין,
אף על פי שכולם נכנסין בפילי אגון אחת, כל אחד ואחד הולך,
ושורה לפי כבודו.

כך אף על פי שכולם טועמים טעם מיתה,
כל אחד ואחד יש לו עולם בפני עצמו.
וסבבו בשוק הסופדים, אלו התולעים.

א
[ו] עד אשר לא ירתק חבל הכסף.
זה הוא חוט של שדרה.
ותרץ גלת הזהב, זו גלגלת.

ר' חייא בר נחמיה אמר:
זו גרגרת, שהיה מגלה את הזהב ומריצה את הכסף.
ותשבר כד על המבוע, זו כריסו של אדם לאחר שלשה ימים,
כריסו של אדם נבקעת ומוסרת לפה ואומרת לו:
"הא לך, מה שגזלת וחמסת ונתת בי".

ר' חגי מייתי לה מהדין קרייא:

(מלאכי ב') וזריתי פרש על פניכם.

פרש חגיכם.

בר קפרא אמר:
עד שלשה ימים תקפו של אבל, שעדיין צורת הפנים ניכרת.
תנינא: אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם וכו'.

ונרוץ הגלגל אל הבור.

תרין אמורין:
חד אמר: כאילין גלגליא דציפורין.
ואוחרנא אמר: כאלין רגבייה דטבריה,
האי מאן דאמר:

(איוב כ"א) מתקו לו רגבי נחל.

א
[ז] וישב העפר על הארץ כשהיה.

ר' פנחס ור' חלקיה בשם רבי סימון,
אימתי והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה?
לכשישוב העפר אל הארץ. ואם לאו,

(שמואל א' כ"ה) נפש אויביך יקלענה וגו'.

ר' שמואל בר נחמני בשם ר' אבדימי דחיפם [=מחיפה]

לכהן חבר, שמסר לכהן עם הארץ,
ככר של תרומה טהורה,
ואמר לו: ראה שאני טהור וביתי טהור וכלי טהורים,
וככר זו שאני נותן לך טהורה היא. אם אתה מחזירה לי,
כדרך שנתתיה לך מוטב, ואם לאו, הריני שורפה לפניך.

כך אמר הקדוש ברוך הוא לאדם זה:
ראה שאני טהור, ומעוני טהור, ושמשי טהורים,
ונשמה שאני נותן לך, טהורה היא.
אם את נותנה לי, כשאני נותנה לך מוטב.
ואם לאו, אני שורפה בפניך.
כל אלה בימי זקנותו, אבל בימי נערותו,
אם חטא הוא לוקה בזיבה וצרעת. לפיכך,
משה מזהיר לישראל ,

(ויקרא ט"ו) איש כי יהיה זב מבשרו.

ר' יהושע בן לוי פתר קריא במקדש.
אמר להם הנביא לישראל: וזכור את בוראך. זכרו את בוראכם,
עד שבחוריכם קיימין, עד שברית כהונה קיימת.

שנאמר: (שמואל א' ב') ובחור אותו מכל שבטי ישראל.

עד שברית לויה קיימת.

שנאמר: (דברים י"ח) כי בו בחר ה' אלהיך מכל שבטיך וגו'.

עד שברית ירושלים קיימת.

שנאמר: (מלכים א' ב') העיר אשר בחרתי בה.

עד שמלכות בית דוד קיימת.

שנאמר: (תהלים ע"ח) ויבחר בדוד עבדו.

עד שבית המקדש קיים.

שנאמר: (ד"ה ב' ז') ועתה בחרתי והקדשתי את הבית הזה.

עד שאתם קיימין.

שנאמר: (דברים ז') בך בחר ה' להיות לו לעם נחלה.

עד אשר לא יבאו ימי הרעה, אלו הן ימי הגלות.

הדא הוא דכתיב: (עמוס ו') המנדים ליום רע.

והגיעו שנים אשר תאמר, שזכות האבות בטילה.
עד אשר לא תחשך השמש, זו מלכות בית דוד.

שנאמר (תהלים פ"ט) וכסאו כשמש נגדי.

והאור, זו התורה.

שנאמר (משלי ו') כי נר מצוה ותורה אור

והירח, זה סנהדרין.

דכתיב (תהלים פ"ט) כירח יכון עולם.

והכוכבים, אלו תלמידי חכמים.
ושבו העבים אחר הגשם.
את מוצא כל הנבואות קשות, שנתנבא עליהם ירמיה,
לא באו עליהם אלא לאחר חורבן הבית.
ביום שיזעו שומרי הבית, אלו משמרות כהונה ולויה.
והתעותו אנשי החיל, אלו הכהנים.

אמר רבי אבא בר כהנא:
שנים ועשרים אלף לוים הניף אהרן ביום אחד.

שנאמר: (במדבר א') והניף אהרן את הלוים תנופה לפני ה'

אמר ר' חנינא:
המוראה הזו דבר קל הוא, והיה הכהן מכוין ונוטלו באחת ידו,
וזורקו לאחורי הכבש שלושים ושנים אמה לאחורי ידיו.

ובטלו הטוחנות, אלו משניות גדולות.
כגון: משנתו של ר' עקיבא,
ומשנתו של רבי חייא ורבי הושעיא,
ומשנתו של בר קפרא.
כי מעטו, זה התלמוד, שבלול בהן.
וחשכו הרואות בארובות.
את מוצא, כשגלו ישראל לבבל, לא היה אחד יכול לסבור את תלמודו.
וסגרו דלתים בשוק, אלו דלתות נחשתא בית אלנתן, שהיו פתוחות לרווחה.
בשפל קול הטחנה, על ידי שבטלו מדברי תורה.

אמר רבי שמואל בר נחמני:
נמשלו דברי תורה כטחנה.
מה טחנה זו, אינה בטלה לא ביום ולא בלילה,
כך דברי תורה, נאמר בה:

(יהושע א') והגית בה יומם ולילה.

ויקום לקול הצפור.

אמר רבי לוי:
שמונה עשרה שנה היתה בת קול מכרזת ומצפצפת על נבוכדנצר ואומרת לו:

"עבדא בישא, סוק אחריב ביתיה,
דמארך דבנוי מרדין ולא שמעין ליה."

וישחו כל בנות השיר, שעלה ובטל השיר מבית המקדש.

האי מאן דאמר: (ישעיה כ"ד) בשיר לא ישתו יין.

גם מגבוה ייראו, מגבהו של עולם מלך מלכי המלכים נתירא.
וחתחתים בדרך, חתית של דרך נפלה עליו.

ורבי לוי אמר:
התחיל מתאווה תוואים בדרך,

שנאמר: (יחזקאל כ"א) כי עמד מלך בבל אל אם הדרך.

על אם דבצלי.
"בראש שני הדרכים", שמתווכת לשני הדרכים.
שני דרכים היו שם, אחת הולכת אל המדבר,
ואחת הולכת לישוב.

לקסום קסם.
התחיל לקסום קסמים
לשמה של רומי, ולא עלו
לשמה של אלכסנדריא, ולא עלו
לשמה של ירושלים, ועלו.
קלקל בחצים לשמה של רומי, ולא עלו
לשמה של אלכסנדריא, ולא עלו
לשמה של ירושלים, ועלו
הדליק נרות ופנסין לשמה של רומי, ולא הדליקו
לשמה של אלכסנדריא, ולא הדליקו
לשמה של ירושלים, והדליקו.
הציף ספינות בנהר פרת לשמה של רומי, ולא הלכו
לשמה של אלכסנדריא, ולא הלכו
לשמה של ירושלים, והלכו.
שאל בתרפים, זו עבודת כוכבים שלו.

ראה בכבד. (יחזקאל פרק כא)
אמר רבי לוי:
כהדין ערביא דנכיס אימרא וחמי בכבדיה.

בימינו היה הקסם ירושלים, היה קסמו של ירושלים.
בימינו לשום כרים כלורכין, לפתח פה ברצח ספקלאטורין,
להרים קול בסרפיניסס,
לשום כרים, עשה כרקומין,
לשפוך סוללה אבני בלסטרא,
ולבנות דיק כבשין, וכולם

והיה להם, (שם) כקסם שוא וגו'

אמר להם נביא לישראל: אלו זכיתם הייתם קורין בתורה,
שנדרשת שבעה משבעה, ועכשיו שלא זכיתם,
הרי נבוכדנצר קוסם עליכם ששבעה משבעה.
וכל כך למה?
"והוא מזכיר עון להתפש" זה דמו של זכריה,
וינאץ השקד, זו נבואתו של ירמיה.

שנאמר: (ירמיה א') מקל שקד אני רואה.

אמר רבי אליעזר:
מה השקד הזה, משעת שיניץ, עד שהוא גומר פירותיו,
עשרים ואחד יום, כך כל גזרה לא היתה אלא,
מי"ז בתמוז עד ט' באב.
ויסתכל החגב,זה צלמו של נבוכדנצר.

שנאמר: (דניאל ג') נבוכדנצר מלכא עבד צלם דדהב

אמר רבי יוחנן:
אשתכח דאת אמר, כל דרומיה שיתין ופותייה שית,
צריך היקף חד מתלתא.

אמר רבי:
בני! בקנה זה היה מעמידו ונופל, מעמידו ונופל.

אמר רבי חגי בשם ר' יצחק:
לא היה עומד, עד שהביא כל כסף וזהב שבירושלים,
ושפכו לפניו דימוס, סמך על רגליו.

הדא הוא דכתיב: (יחזקאל ז') כספם בחוצות ישליכו.

ותפר האביונה, זו זכות אבות.
כי הולך האדם אל בית עולמו, מבבל היו ולבבל חזרו.
וסבבו בשוק הסופדים, זו גלות יכניה.

את מוצא משעה שגלתה גלותו של צדקיה, יצאת גלות יכניה לקראתם,
והיו מכוסים שקים מבפנים, ולבנים מבחוץ, והוון משאלין אילין לאילין:
מה אבא עביד? מה אימא עבידא? מה אחא עביד?
ואמרון לון: קטילין אינון, והוה מספיד בחדא ידיה, ומקלס בחדא ידיה,

לקיים מה שנאמר: (שם כ"ד) ופארכם על ראשיכם,
ונעליכם ברגליכם ולא תספדו ולא תבכו.

עד אשר לא ירחק חבל הכסף, זו שלשלת יוחסים.
ותרוץ גלת הזהב, אלו דברי תורה.

שנאמר: (תהלים י"ט) הנחמדים מזהב.

ותשבר כד על המבוע.

תרין אמורין:
חד אמר: כדו של ברוך על מבועו של ירמיה.
וחד אמר: כדו של ירמיה על מבועו של ברוך.

הדא הוא דכתיב: (ירמיה ל"ו) מפיו יקרא אלי,

את כל הדברים האלה ואני כותב על הספר ובדיו.
ונרוץ הגלגל אל הבור, מבבל היו ולבבל חזרו.
מבבל היו,

שנאמר: (בראשית י"ב) ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך.

ולבבל חזרו,

(עזרא ד) ועמא הגלי לבבל.

אמר רבי יוחנן:

(ישעיה מ"ד) האומר לצולה חרבי,

צולה זו בבל.
ולמה נקרא שמה צולה?
ששם צללו מתי דור המבול.

דכתיב: (ירמיה נ"א) גם בבל לנפול חללי ישראל

אמר ריש לקיש:
כתיב (בראשית י"א) וימצאו בקעה בארץ שנער.
למה נקרא שמה שנער?
שננערו שם מתי דור המבול.

דבר אחר:
שנער שמתו בתשנוק בלא נר ובלא מרחץ

דבר אחר:
"שנער" שהן מנוערים מן המצוות.
בלא תרומה ובלא מעשרות.
"שנער" ששריה מתים נערים.
"שנער" שהעמידו שונא וער.
ואיזה זה? זה נבוכדנצר.
וישב העפר על הארץ כשהיה, מבבל היו ולבבל חזרו.

והרוח תשוב אל האלהים, זו רוח הקדש.
את מוצא, כיון שראה ירמיה ירושלים חרבה ובית המקדש שנשרף,
וישראל שגלו, ורוח הקדש שנסתלקה לה, התחיל עליהם בהבל הבלים.

א
[ט] הבל הבלים.
תני, החזיק עשיר בדבר טוב, תחילתו רעב הוא לו,
המתישן בו עשאו למרמס.
גם עני, כי דל חלקו, גם עיניו לגבות ממנו חלק שמעיז בו עשיר,
לזה תאווה ולזה תאווה, שניהם שוין לקבר, הכל הבל.

א
[י] ויותר שהיה קהלת חכם.
בסוף קהלת כתיב:
בקש קהלת למצא וגו'
בקש קהלת לעמוד על מתן שכרן של מצוות,

כדכתיב: (ירמיה ט') כי באלה חפצתי נאם ה'

אאמר לו הקדוש ברוך הוא: שלמה,

וכתוב יושר דברי אמת.

הכתבתיהו על ספר הישר

(תהלים ל"א) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך
ועוד כתיב: כי תהיו אתם ארץ חפץ.

ועוד בקש לעמוד על שכרה של תורה,

שנאמר: (משלי ח') וכל חפצים לא ישוו בה.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: שלמה, וכתוב יושר דברי אמת,
כבר הכתבתיהו על ספר הישר.

הדא הוא דכתיב: (ישעיה ס"ד) עין לא ראתה אלהים זולתך.

בקש קהלת לעמוד על הקץ מתי?

שנאמר: (שיר ב') אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: כבר הכתבתיהו על ספר הישר,

(ישעיה ס"ג) כי יום נקם בלבי וגו'.

רבי שאול דנווה מתני לה בשם ר' שמעון.
אם יאמר לך אדם מתי קץ הגאולה?

הווי אומר לו: כי יום נקם בלבי. כתיב.

ר' יהודה בר' סימון בשם רבי יהושע בן לוי:
שלשה סימנים סימנתי לך, וסיימתי לך בקבורתו של משה.

(דברים ל"ד) בגיא, בארץ מואב, מול בית פעור.

ואף על פי כן,

"ולא ידע איש את קבורתו"

לבא לפומא לא גלי פומא למאן גלי?

א
[יא] דברי חכמים כדרבנות.
ככדור של בנות.
מה כדור זה מתכדר מיד ליד ואינה נופלת לארץ, כך,

(יהושע כג) לא נפל דבר אחד וגו'.

מה כדור זה מקלעין בה בידים ואינה נופלת,
כך משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים,
וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לכנסת הגדולה וכו'.

דבר אחר:
כדרבונות, כדרבן זה שמכוין את הפרה, כדי לחרוש,
וכדי ליתן חיים לבעליה.
כך דברי תורה, מכוונין את לב לומדיהם, מדרכי מיתה לדרכי חיים.
שלושה שמות נקראו לו:

דרבן,
מלמד,
מרדע.

מלמד, שהוא מלמד את הפרה.
מרדע, שהוא מורה דעה לפרה.
דרבן, שהוא דייר בינה בפרה, כדי לחרוש לתלמיה,
ליתן חיים לבעליה.
והלא דברים קל וחומר, מה לפרתו אדם עושה דרבן,
ליצרו שמסיתו מן העולם הזה ומן העולם הבא, על אחת כמה וכמה!

וכמשמרות נטועים, לא איצטריך הדה קרייה למימר, אלא "כאילנות נטועים"
ואת אמר וכמשמרות נטועים, אלא מלמד שיש בהם שבח של מטע,
וכדורות של ברזל.

דבר אחר:
וכמשמרות נטועים, מה המסמר הזה, אף על פי שאת עוברו ממקומו,
רישומו ניכר, כך כל מי שעונותיו גורמים.
וחכמים פושטין בו יד, אף על פי שהוא חוזר בו,
רישומו ניכר.

דבר אחר:
וכמשמרות נטועים, כל ימיו של רבי אליעזר היו העם נוהגין, כרבי יהושע.
ואחר שמת רבי אליעזר, חזרו העם לנהוג כמדתן.
בעלי אסופות, אימתי דברי תורה נאמרין כתקנן?
בשעה שבעליהן שומעין אותן באסופות.
מניין אתה אומר?
שאם שמע מפי אדם שבישראל, שיהא עליו כשומע מפי חכם,

תלמוד לומר: אשר אנכי מצוך היום.

ולא כשמעו מפי חכם, אלא כמפי חכמים.
שנאמר: דברי חכמים כדרבונות,
ולא כשמעו מפי חכמים, אלא כמפי סנהדרין.

(במדבר יא) אספה לי שבעים איש.

ולא כשמעו מפי סנהדרין, אלא כשומע מפי משה.
שנאמר: נתנו "מרועה אחד". זה משה,
ולא כשומע מרועה משה, אלא מפי הקדוש ברוך הוא.
שנאמר: "מרועה אחד" ואין רועה, אלא הקדוש ברוך הוא.

שנאמר: (תהלים ס"ה) רועה ישראל האזינה.

ואין אחד אלא הקדוש ברוך הוא.

שנאמר: (דברים ד') שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד.

תמן תנינן: לא יצא האיש בסנדל המסומר ולא ביחיד,
בזמן שברגלו מכה. כמה מסמרות יהיו בו?

ר' יוחנן אמר:
חמשה, כנגד חמשה חומשי תורה.

ר' דוסא בן חנניה אומר:
שבעה, כנגד שבעה ימי השבת.

ור' חנינא אומר:
תשעה, כנגד תשעה ירחי הלידה.

אמר ר' יוסי בן חנניה:
הכלבוס, אינו ממנין מהמסמרות.

ר' זעירא בשם ר' אבא בר זבדא:
מהו ליתנם על גבי מנעל בשבת?
אמר לו: מותר מהו להחליפם
אמר לו: מותר מהו ליתנם זה על גב זה
אמר לו: מותר.

ר' חייא נותן אחד עשר מכאן, ושלשה עשר מכאן,
כנגד עשרים וארבעה ספרים.
מה הספרים עשרים וארבעה אף המשמרות עשרים וארבעה,
ומה המשמרות עעשרים וארבעה אף המסמרים עשרים וארבעה.

א
[י"ב] ויותר מהמה בני היזהר.
מהומה, שכל המכניס בתוך ביתו יותר מעשרים וארבעה ספרים,
מהומה הוא מכניס בביתו.
כגון ספר בן סירא,
וספר בן תגלא,
ולהג הרבה יגיעת בשר, להגות ניתנו,
ולא ליגיעת בשר, ניתנו.

א
[י"ג] סוף דבר הכל נשמע.
סוף דיבורו של אדם, הכל משמיעין את מעשיו,
"כשר היה פלוני זה", "ירא שמים היה פלוני זה".
אתון ושאלון לשלמה:
סופיה דכולה מה?
אמר להון: סוף דבר.

אמר ר' לוי:
למה קורין אותו "דבר"?
דדביר טבין עם בישין.
ולמה קורין אותו גוביי?
דגבי דינא, דאינשא ודברייתא,
שבשעה שאדם נפטר מן העולם,
הקדוש ברוך הוא אומר למלאכי השרת:
ראו מה הבריות אומרות עליו:
כשר היה, ירא שמים היה פלוני זה,
מיד מטתו פורחת באויר.

כד דמך ר' לוי בר סיסי עאל אבא אבוי דשמואל,
ואפטר עלוי הדין קרייה: סוף דבר הכל נשמע.
למה ר' לוי דומה?

למלך שהיה לו פרדס והיו בו מאה גפנים,
והוא עושה ממנו מאה חביות יין.
והיה אותו פרדס חביב עליו מכל פרדסים שיש לו.
עמד על תשעים והיה עושה מאה חביות,
עמד על שמונים, עמד על שבעים, עמד על ששים,
עמד על חמשים, עמד על ארבעים, עמד על שלשים,
עמד על עשרים, עמד על עשרה,
והיה עושה מאה חביות של יין.
עמד על אחת והיה עושה מאה חביות של יין.
אמר המלך: חביב עלי זה הגפן מכל פרדסים שיש לי.

כך אמר הקדוש ברוך הוא: חביב עלי הוא ככל העולם.
וכיון שמת, אמרו: כי זה כל האדם.

א
[י"ד] כי את כל מעשה.

רבי הוה פשיט הדין קרייה.
וכיון שהיה מגיע לאחד מששה מקראות הללו,
היה בוכה.

ואלו הן:

(עמוס ד') כי הנה יוצר הרים וגו'.

ואפילו דברים שאין בם ממש, ולא חטא, נכתבין לו על פנקסו.
ומי כותבן?

(שם ) עושה שחר עיפה.
ועוד (צפניה ב') בקשו את ה' כל ענוי הארץ וגו'.
(עמוס ה') שנאו רע ואהבו טוב וגו'.

והדין פסוקא:

כי את כל מעשה וגו'.
(משלי י"ט) גם בלא דעת נפש לא טוב.

אמר רבי ביבי:
לאחד שהיה למוד לשמש מטתו עם הנץ החמה,
ושכח ושמש מטתו קודם הנץ החמה,
בלא יודע לא טוב, אילו יודע ושימש, על אחת כמה וכמה!
ולא עוד, אלא (שם) ואץ ברגלים חוטא.

לאחד שהיו לפניו שני חנויות.
אחת מוכרת בשר שחוטה, ואחת מוכרת בשר נבלה,
ושכח ולקח בשר נבלה, בלא יודע לא טוב.
אלו ידע ולקח על אחת כמה וכמה!
ולא עוד אלא,

ואץ ברגלים חוטא.

רבי יוחנן פתר קרייה לענין שבת.
לאחד שהיו לפניו שני שבילים.
אחד שפוי ואחד מלא קוצים וצרורות,
ושכח והלך בזה שבו קוצים וצרורות.
אלו ידע והלך על אחת כמה וכמה!

רבי יוחנן וריש לקיש פתרי קרייה.

רבי יוחנן אמר:
בנדרים ונדבות אסור, בחטאות ואשמות מותר.

וריש לקיש אמר:
בנדרים ונדבות מותר, בחטאות ואשמות אסור.

רבי יהודה ברבי סימון אמר:
מה העובר עבירה אחת בלא יודע, לא טוב.
אילו ידע והלך ועשה על אחת כמה וכמה!
לפיכך, כי את כל מעשה האלהים יביא במשפט,
על כל נעלם אם טוב ואם רע.

אמר: עבד שרבו שוקל שגגות כזדונות, תקנה יש לו.
מאי על כל נעלם? זה ההורג כינה בפני חבירו ונמאס.

ושמואל אמר:
זה הרק בפני חבירו ונמאס.
מאי אם טוב ואם רע.

אמרי דבי רבי ינאי,
זה הנותן פרוטה לעני בפרהסיא,
כי הא דרבי ינאי חזייה לההוא גברא,
דיהיב פרוטה לעני בפרהסיא,
אמר: מוטב דלא יהבת ליה,
מהשתא דיהבת וכסיפתיה.

דבי רבי שילא אמרי:
זה הנותן צדקה לאשה בסתר, דמייתי לה לידי חשדא רבא.
אמר: זה המשגר בשר לאשתו, כשאינו מחותך בערבי שבתות,
איני, והא רבא משדר?!
שאני בת רב חסדא, דקים ליה בגווה,
(אם טוב ואם רע).