פרשה ה
כל חבלים ויסורין שהביא הקדוש ברוך הוא,
על דור המבול, ברוב ענין רע, שהיה בידם.
וקול כסיל ברוב דברים, ברוב דברים שהוציאו מפיהם,
ואמרו: (איוב כ"א) ומה שדי כי נעבדנו וגו'.
דבר אחר:
כי בא החלום ברוב ענין,
כל חבלים ויסורין שהביא הקדוש ברוך הוא,
על דור הפלגה, ברוב ענין רע, שהיה בידם.
וקול כסיל ברוב דברים,
שאמרו: (בראשית י"א) ונעשה לנו שם וגו'.
דבר אחר:
כי בא החלום ברוב ענין,
כל חבלים ויסורין שהביא הקדוש ברוך הוא,
על הסדומיים,
ברוב ענין רע, שהיה בידם.
וקול כסיל ברוב דברים,
שאמרו: נשכח תורת הרגל מבינותינו,
הדא הוא דכתיב: (איוב ל"ט) ותשכח כי רגל תזורה,
וחית השדה תדושה.
דבר אחר:
כי בא החלום ברוב ענין,
כל חבלים ויסורין שהביא הקדוש ברוך הוא על המצריים,
ברוב ענין רע, שהיה בידם.
וקול כסיל ברוב דברים,
שאמרו: (שמות ה') מי ה' אשר אשמע בקולו וגו'.
דבר אחר:
כי בא החלום ברוב ענין,
כל חבלים ויסורין שהביא הקדוש ברוך הוא,
על סיסרא, ברוב ענין רע, שהיה בידו.
וקול כסיל ברוב דברים
שנאמר: (שופטים ד') והוא לחץ את בני ישראל וגו'.
דבר אחר:
כי בא החלום ברב ענין,
כל חבלים ויסורין שהביא הקדוש ברוך הוא,
על סנחריב, ברוב ענין רע, שהיה בידו.
וקול כסיל ברב דברים, שחירף וגידף.
שנאמר: (ישעיה ל"ו) מי בכל אלהי הארצות האלה,
אשר הצילו את ארצם וגו'.
דבר אחר:
כי בא החלום ברב ענין,
כח חבלים ויסורין שהביא הקדוש ברוך הוא,
על שבט יהודה ובנימין, ברוב ענין רע שבידן.
שנאמר: (ירמיה ה') כחשו בה'.
דבר אחר:
כי בא החלום ברב ענין,
כל חבלים ויסורין שהביא הקדוש ברוך הוא,
על נבוכדנצר,
על שאמר: (דניאל ג') ומן הוא אלהא די ישיזבנכון מן ידי?
דבר אחר:
כי בא החלום ברב ענין,
כל חבלים ויסורין שהביא הקדוש ברוך הוא,
על בלשצר, ברוב ענין רע שבידו.
דכתיב: אשתיו חמרא ושבחו לאלהי דהבא וכספא וגו'.
וכן את מוצא בפרעה,
שנאמר: (בראשית מ"א) ויהי מקץ שנתים ימים וגו'
אמר פרעה: מי מתקיים על מי?
אני על אלהי, או אלהי עלי?
לא אנא מתקיים על אלהי,
הדא הוא דכתיב: ויהי מקץ שנתים ימים.
וכן את מוצא באחשורוש.
אמר רבי יהודה בר' סימון:
כל הלילה היה אחשורוש רואה המן על גביו עומד,
וחרבו שלופה בידו ומעביר פורפרין מעליו,
וכתרו מעל ראשו ומבקש להרגו,
והוה מתער ואמר:
מה חלמאה דין חיזווא הוא דין?
עד היכן עד דאתא צפרא?
אמר המלך: מי בחצר?
אמר לו: הנה המן עומד בחצר!
אמר: הא חילמא, כי בא החלום ברוב ענין,
והמן בא לחצר בית המלך החיצונה,
לאמר למלך לתלות את מרדכי על העץ אשר הכין לו ולחבריו.
כתיב: (תהלים ז') ולו הכין כלי מות חציו לדולקים יפעל.
מהו לדולקים?
אמר רבי:
אלו רשעים שמשליכין דלק עליהם.
ר' יעקב דכפר חנן אמר:
אלו שהציתו את האור בחורבן בית המקדש.
ורבנן אמרי:
אלו רודפיהם של ישראל .
דכתיב: (איכה ד) על ההרים דלקונו.
(אסתר ז') ויאמר המן בלבו.
הרשעים ברשות לבם.
שנאמר: (בראשית כ"ז) ויאמר עשו בלבו.
(מלכים א' י"ב) ויאמר ירבעם בלבו.
אבל צדיקים לבם ברשותם.
דכתיב: (ש"א א') והנה היא מדברת על לבה.
(שם כ"ז) ויאמר דוד אל לבו.
(דניאל א') וישם דניאל על לבו.
דומין לבוראן.
שנאמר: (בראשית ח) ויאמר ה' אל לבו.
ר' לוי ורבנן רבי לוי אמר:
הן חושבין רעות בלבבם, ואני טובות בלבי.
הן חושבים רעות בלבבם, ואני דן אותם בלבבם.
שנאמר: (תהלים ל"ז) חרבם תבא בלבם.
(אסתר ו) ויאמר המן בלבו.
מיד השיב המן ואמר:
יביאו לבוש מלכות.
אמר לו: הרבה לבושין יש לך,
אלא לבוש מלכות אותו שלבשת ביום שמלכת,
וסוס אשר רכב עליו המלך
אמר לו: הרבה סוסים יש לך,
אלא אותו הסוס שרכבת ביום שמלכת,
ואשר נתן כתר מלכות בראשו.
כיון שהזכיר לו את הכתר נשתנו פניו
אמר: הא מטיא ענתיה
הדא הוא דכתיב:
כי בא החלום ברב ענין וקול כסיל ברב דברים.
וטוב משניהם שאינו נודר כל עיקר,
אלא מביא כבשתו לעזרה, ומקדישה ושוחטה.
שנאמר: (דברים כ"ג) וכי תחדל לנדור.
אמר רבי הונא:
מעשה באחד שנדר ולא שלם,
ופרש בים הגדול וטבעה ספינתו בים ומת.
אמר רבי שמואל:
כל מי שהוא נודר ואינו משלם,
גורם לעצמו שתמות אשתו.
דכתיב: (בראשית מ"ח) ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל וגו'.
אמר רבי שמואל בר יצחק:
כל הנודר ואינו משלם,
גורם לבא לידי ארבע עבירות:
עבודת כוכבים,
גילוי עריות,
ושפיכות דמים,
ולשון הרע.
וכולם למדם מיעקב.
עבודת כוכבים,
דכתיב: (שם ל"ה) הסירו את אלהי הנכר.
גילוי עריות
דכתיב: (שם ל"ד) כי טמא את דינה בתו.
שפיכות דמים
דכתיב: (שם) ויקחו שני בני יעקב וגו'.
ולשון הרע
דכתיב: (שם ל"א) וישמע את דברי בני לבן.
אמר רבי מנא:
כל הנודר ואינו משלם,
גורם מיתה לעצמו.
שנאמר: (דברים כ"ג) כי דרוש ידרשנו ה' אלהיך מעמך.
ואמר ר' אמי:
אין מיתה בלא חטא, ואין יסורין בלא עון.
אין מיתה בלא חטא,
שנאמר: (יחזקאל י"ח) הנפש החוטאת היא תמות.
ואין יסורין בלא עון.
שנאמר: (תהלים פ"ט) ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם.
ר' יהושע בן לוי פתר קרייא
בפוסקי צדקה ברבים, ואינם נותנים.
ואל תאמר לפני המלאך, זה החזן,
כי שגגה היא, תהא אנא בי,
למה יקצוף האלהים על קולך,
על אותו הקול שאמרת?
וחבל את מעשה ידיך,
מיעוט מצוות שביד אותו האיש,
הקדוש ברוך הוא מכניס בהן,
מארה ומאבדן ממנו.
ר' בנימין פתר קרייא בחניפי תורה.
אל תתן את פיך, אל תתן רשות לפיך,
לחטיא את בשרך, להחטיא את גופך בלימודך,
ואל תאמר לפני המלאך, זה הרב.
כי שגגה היא, עביד גרמיה קרי, ולא קרי,
תני ולא תני,
למה יקצוף האלהים על קולך,
על הקול שאמרת, הדא הלכה.
אמר לי הדין, פרק אמר לי.
וחבל את מעשה ידיך,
אפילו מיעוט הלכות שביד אותו האיש,
הקדוש ברוך הוא מכניס בהן,
שכחה ומארה ומאבדן ממנו.
ורבנן פתרין קרייא בנודר.
לפני המלאך, זה חכם.
כי שגגה היא, אנא לא נדרית.
למה יקצוף האלהים? שפתחת בנדר.
וחבל את מעשה ידיך,
אפילו מעט ממון שביד אותו איש, הקדוש ברוך הוא,
מכניס בו מארה ומאבדו ממנו.
רב הונא פתר קרייא בלשון הרע.
אל תתן את פיך לומר לשון הרע.
לפני המלאך זה הגוף.
כי שגגה היא, אנא לא אמרית לשון הרע.
וחבל את מעשה ידיך,
אלו גידין ועצמות שבגוף אותו האיש,
הקדוש ברוך הוא מכניס בהן שחפת,
וקדחת ומאבד אותן ממנו.
ר' מני פתר קרייא במרים.
אל תתן את פיך, זו מרים.
לחטיא את בשרך, שאמרה לשון הרע במשה.
(במדבר י"ב) הרק אך במשה.
לפני המלאך, זה משה.
שנאמר: (שם) וישלח מלאך.
כי שגגה היא, אשר נואלנו ואשר חטאנו.
למה יקצוף האלהים על קולך.
ותדבר מרים.
וחבל את מעשה ידיך,
מרים שאמרה בפיה ולקו כל איבריה.
תני ר' יהושע:
מילא בסלע, משתוקא בתרין כאבן טבא.
אמר רבי סמא:
דמילתא משתיקא.
כדתנינן תמן באבות,
שמעון בנו אומר:
כל ימי גדלתי בין החכמים,
ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה.
אמר רבי:
אם ראית חלומות קשין וחזיונות קשין והפוכין,
או שאת מתיירא מהן, קפוץ לשלשה דברים ואתה ניצל מהן.
דאמר ר' יודן בשם רבי אליעזר:
שלשה דברים מבטלין גזירות רעות.
ואלו הן:
תפלה,
צדקה,
תשובה,
ושלשתן בפסוק אחד,
הדא הוא דכתיב: (דברי הימים ב' ז') ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם,
ויתפללו ויבקשו פני וישובו מדרכיהם הרעים ואני אשמע מן השמים,
ואסלח לחטאתם וארפא את ארצם.
ויתפללו, זו תפלה.
ויבקשו פני, זו צדקה.
האי מאן דאמר: (תהלים י"ז) אני בצדק אחזה פניך.
וישובו מדרכיהם הרעים, זו תשובה.
ואחר כן, ואני אשמע מן השמים וגו'.
ר' מונא אמר:
אף התענית.
שנאמר: (שם כ') יענך ה' ביום צרה.
ר' חייא ור' יוסי אומר: אף שינוי השם ושינוי מעשה,
ויש אומרים: אף שינוי מקום.
דכתיב: (בראשית י"ב) לך לך מארצך.
שינוי השם מאברהם אבינו.
שנאמר: (שם י"ז) ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם.
אברם אינו מוליד, אברהם מוליד.
שרי אינה יולדת, שרה יולדת.
שינוי מעשה מנינוה,
שנאמר: (יונה ג') וירא האלהים את מעשיהם.
רבה בר מחסיא וחמא בר גוריא אמרי:
יפה תענית לחלום, כאש לנעורת.
אמר רב חסדא:
ובו ביום,
אמר רבי יוחנן:
ואפילו בשבת.
וכן את מוצא בחזקה מלך יהודה, בשעה שחלה חזקיה,
אמר הקדוש ברוך הוא לישעיה לך, אמור לו:
(ישעיה ל"ח) צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה.
אמר לו: חזקיה לישעיה, ישעיה, בנוהג שבעולם,
אדם שהולך לבקר את החולה אומר לו:
מן השמים ירחמו עליך,
והרופא הולך אצלו ואומר לו:
מילתא פלוני אכול ופלוני לא תאכל,
הדין תשתה והדין לא תשתה,
ואפילו שיראה אותו נטוי למות,
אינו אומר לו צו לביתך, שלא יחלש דעתו,
ואתה אומר לי: צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה?!
אף אנא, לא לך אנא ספין ולא למילך אנא שמע,
ואיני תופש, אלא מה שאמר זקני:
כי ברוב חלומות והבלים ודברים הרבה וגו'.
מיד, (שם) ויסב חזקיהו פניו אל הקיר.
לאיזה קיר נשא פניו?
ר' יהושע בן לוי אמר:
בקיר של רחב, נשא פניו.
דכתיב: (יהושע ב') כי ביתה בקיר החומה.
אמר לפניו רבונו של עולם:
רחב שתי נפשות הצילה לך, וכמה נפשות הצלת לה?!
תני רבי שמעון בר יוחאי אומר:
אפילו היה במשפחתה מאתים אנשים,
ונדבקו במאתים משפחות, כולם ניצולו בזכותה.
ואת כל משפחתה אין כתיב כאן, אלא
ואת כל משפחותיה הוציאו,
אבותי שכנסו לך כל הגרים על אחת - כמה וכמה!
ר' שמואל בר נחמן אמר:
בקירה של שונמית נשא עיניו.
דכתיב: (מלכים ב' ד') נעשה נא עלית קיר.
אמר לפניו רבונו של עולם:
שונמית זו קיר אחת עשתה לאלישע והחייתה את בנה,
אבותי שעשו לך כל השבח הזה על אחת - כמה וכמה!
ר' הונא בשם רבי יוסי אמר:
בקירות לבו נשא עיניו.
שנאמר: (ירמיה ד') מעי מעי אוחילה קירות לבי הומה.
לבו כתיב, אמר לפניו רבונו של עולם:
חזרתי על רמ"ח איברים שיצרת בי,
ולא מצאתי שהכעסתיך באחד מהן, על אחת - כמה וכמה,
שתנתן לי נפשי!
ורבנן אמרי:
בקירות בית המקדש נשא עיניו.
דכתיב: (יחזקאל מ"ג) בתתם ספם את ספי וגו'.
אמר לפניו רבונו של עולם:
אבותי בני אדם גדולים היו,
ולא היו יכולין להתפלל בכל שעה בבית המקדש,
אלא היו עומדים בתוך בתיהם ומתפללין,
והקיר בינם ובין המקדש,
ואני אין קיר כשאני מתפלל ביני ובין המקדש על אחת - כמה וכמה,
שתנתן לי נפשי מיד!
(ישעיהו ל"ח) ויהי דבר ה' אל ישעיהו.
לא יצא משם.
אמר ישעיהו לפני הקדוש ברוך הוא:
רבונו של עולם, בתחלה אמרת לי כן,
ועכשיו אתה אומר לי כן, ואיך אלך ואומר כן?!
אמר לו: ענוותן הוא ומקבל ממך ולא עוד,
אלא עדיין לא יצא הדיבור.
דכתיב: (מלכים ב' כ') ויהי וגו'.
אל ישעיהו לא יצא, כשהלך ישעיהו אצלו,
אמר לו: לא כך אמרתי לך מתחלה, לא לך אנא ספין,
ולא למיליך אנא שמיע, אלא מה שאמר לי זקני:
כי ברוב חלומות והבלים וגו'.
אם ראית עושק דלים ורשים,
וצדיק חי העולמים משפיע לו שלוה וטובה,
תראה במדינה, תראה בו דינה של גיהנם,
כי גבוה. אלו המלאכים.
וגבוהים עליהם. זה הקדוש ברוך הוא.
ר' יוסי בר חנינא פתר קריה בעשו
אם ראית עשו בכרך הגדול שברומי,
עושק דלים וגוזל רשים,
והקדוש ברוך הוא משפיע לו שלוה,
תראה בו מדת הדין.
אל תתמה על מה שאמר הזקן ונעשה חפצו.
שנאמר: (בראשית כ"ז) הנה משמני הארץ יהיה מושבך.
כי גבוה, אלו דוכסין ואיפרכין ואיסטרטליטין.
וגבוהים עליהם. זה מלך חי העולמים.
אמר ר' אחא:
מ'הנה' של בשר ודם את למד 'הנה' של הקדוש ברוך הוא.
ומה הנה של בשר ודם, נתן חיים לאומה שלמה בעולם הזה,
שנאמר: (אסתר ח') הנה בית המן נתתי לאסתר.
לכשיבוא הנה של הקדוש ברוך הוא,
שנאמר: (זכריה י"ד) הנה יום בא לה'.
על אחת - כמה וכמה!
ר' יהודה אומר:
אפילו דברים שאת רואה אותן כאילו הם מיותרין בעולם,
הן הן בכלל הווייתו של עולם הן.
כגון: שיבא למיעבד חבלא,
סוגיא למסיך גניא,
הן הן בכלל הווייתו של עולם הן.
מלך לשדה נעבד.
אפילו מלך שולט מסוף העולם ועד סופו,
לשדה נעבד.
שאיל ואמר: עבדת ארעא? לא עבדת ארעא?
לפיכך אוהב כסף, לא ישבע כסף,
ומי אוהב בהמון לא תבואה.
שכל מי שהוא הומה ומהמה אחר הממון,
וקרקע אין לו, מה הנאה יש לו?!
ר' שמעאל בר' יוסי ור' חנין אמרי:
כתיב: (יחזקאל כ"ז) וירדו מאניותיהם כל תופשי משוט מלחים,
כל חובלי הים אל ארץ יעמודו.
וכי אין אנו יודעים שעל הארץ הם עומדים?!
אלא כיון ששקעה ספינתו של אחד מהם,
ויש לו קרקע על הארץ, הוא מעמידו.
אין לו קרקע, אין הבל גדול מזה.
ב - ר' נחמיה אומר:
ויתרון ארץ בכל היא.
דברים שתראה, הן מיותרין בתורה.
כגון:
תוספות של בית רבי,
ותוספות של ר' נתן,
הלכות גרים ועבדים.
אף הם נתנו למשה מסיני.
וכגון: הלכות ציצית, תפילין ומזוזות, בכלל התורה הם.
כדכתיב: (דברים ט') ויתן ה' אלי את שני לוחות האבנים,
כתובים באצבע אלהים ועליהם ככל הדברים.
וכתיב: (שם ח') כל המצוה אשר אנכי מצוה אתכם וגו'.
כל, "ככל" דברים, "הדברים" מצווה, "המצווה".
מקרא, משנה, הלכה, תלמוד, תוספות ואגדות,
ואפילו מה שתלמיד ותיק, עתיד לומר לפני רבו,
כולן נתנו הלכה למשה מסיני.
מלך, זה בעל תלמוד.
לשדה נעבד, זה בעל משנה,
שהוא עודר לפניו את ההלכה.
ר' יעקב בר אבונא בשם ר' יוסי אמר:
למד ולא לימד, אין הבל גדול מזה.
ורבנן אמרי:
אפילו דברים שאת רואה בעולם מיותרין,
כגון: זבובים ופרעושים ויתושין,
אף הם בכלל ברייתו של עולם.
שנאמר: (בראשית ב) ויכלו וגו'.
ג
מלך, זה הקדוש ברוך הוא,
לשדה נעבד, זה ציון.
שנאמר: ציון שדה תחרש.
לפיכך, אוהב כסף אוהב מצוות,
לא ישבע מן המצוות.
ואם אין לו מצווה קבועה לדורות,
מה הנייה לו?!
שהרי משה כמה מצוות וצדקות עשה,
ויש לו מצווה קבועה לדורות.
דכתיב: (דברים ד') אז יבדיל משה שלש ערים.
ד - דבר אחר:
ויתרון ארץ וגו'
אמר הקדוש ברוך הוא לנביאים:
מה אתם סבורים, שאם אין אתם הולכים בשליחותי,
אין לי שליח?!
הווי ויתרון ארץ בכל היא, בכל, אני עושה שליחותי.
אמר רבי אחא:
אפילו על ידי נחש, על ידי עקרב, ועל ידי יתוש.
ואפילו על ידי צפרדע.
טיטוס הרשע נכנס לבית קדשי הקדשים,
וחרבו שלופה בידו, וגדר את הפרוכת,
ותפש שתי זונות בידו ובעלן על גבי המזבח,
ויצא וחרבו מלאה דם.
מאן דאמר: מדם הקדשים.
ומאן דאמר: מדם שעיר של יום הכפורים.
התחיל מחרף ומגדף ואומר:
לא דמי ההוא דעביד קרבא עם מלכא במדברא ונצח ליה,
לדעביד קרבא עם מלכא בגו ביתיה ונצח ליה.
מה עשה?
כנס כל כלי בית המקדש לגו גרגותני אחת וירד לספינה,
כיון שירד מחא נחשולא גו ימא.
אמר: דומה שאין כח אלוה של אומה זו,
אלא במים. דור אנוש לא פרע מהם אלא במים,
ואף אני כשהייתי בתוך ביתו,
לא היה יכול לעמוד בי ועכשיו לכאן קדמוני.
אמר הקדוש ברוך הוא:
אי רשע, בן רשע! חייך בבריה פחותה,
מכל מה שבראתי בששת ימי בראשית,
אני פורע מאותו רשע.
מיד גער הקדוש ברוך הוא לים,
ועמד מזעפו. יצא משם.
כשהגיע לרומי יצאו כל בני רומי וקלסוהו: "נקיטא ברברייא".
מיד הסיקו לו את המרחץ ורחץ,
כשיצא מזגו לו כוס פיילי פוטירין של יין.
זימן לו הקדוש ברוך הוא יתוש לתוך הכוס,
ונכנס לתוך חוטמו,
והגיע למוחו,
והתחיל מנקר במוחו,
ואוכל והולך עד שגדל והיה כמין גוזל בן יונה,
ובו משקל שני ליטרין.
אמר: קראו לו לרופאים ופצעו מוחו של אותו האיש,
לידע במה פרע ממנו אלוה של אומה זו.
קראו לרופאים ופצעו את מוחו,
ומצאו כמין גוזל בן יונה ובו משקל שני ליטרין.
אמר רבי אלעזר ב"ר יוסי:
אני הייתי שם ברומי, ונתנו הגוזל ההוא מצד אחד,
וב' הליטרין מצד אחד.
והוה תקיל חד, לקבל חד.
נתנו אותו בקערה, כל דהוה דין שאני, הוה דין שאני.
פרח יתושא, פרחה נפשיה דטיטוס לאבדון לדראון עולם.
הווי, ויתרון ארץ.
ה - ור' תנחומא ור' מנחמא, הוו מתנין בהדין עובדיא.
עובדא הוה בחד גברא, דהוה קאים גבי נהרא.
חמא חד אורדעא טעונה, חד עקרב ומגיזא יתיה נהרא.
אמר: ודאי זו מוכנת לעשות שליחותיה,
אגיזתיה ועבדת שליחותה, וחזרת יתה לאתרה.
ונשמע קול יללה בעיר:
פלוני, נשכו עקרב ומת!
ר' פנחס בשם רבי חנין דציפורין:
עובדא הוה בחד גבר, דהוה חציד בבקעת בית טופת,
וחמא עישבא, עבד כלילא לרישיה.
אתא חד חיויא ומחא יתיה וקטליה.
אתא חד גבר וקם ליה סקר בחויא.
אמר: תמה אנא על מאן דקטל הדין חיויא!
אמר ההוא גבר: אנא קטלתיה. חמא ההוא עישבא ברישיה,
אמר לו: יכול את למינסב הדין כלילא דעישבא מן רישך?
אמר: אין.
אמר לו: יכיל את קריב הדין חיויא בהדין חוטרא?
אמר לו: אין.
כיון דקרב לההוא חיויא, מיד נשרין איבריה.
ר' ינאי הוה יתיב מתני על פיילי קרתא,
וראה נחש אחד מרתיע ובא,
והוה מרדיף ליה, מן הכא והוה חזר ליה,
מן הכא מן דין סיטרא.
אמר: זה ודאי מוכן לעשות שליחותו,
מיד נפל קול הברה בעיר:
פלוני, נשוך בנחש ומת.
ר' אלעזר הוה יתיב על בית הכסא,
אתא חד רומא ואקימיה ויתיב ליה.
אמר לו: הדין לא אתי על מגן,
מיד בא נחש ונשכו ומת,
וקרא עליו הפסוק הזה:
(ישעיה מ"ג) ואתן אדם תחתיך ואתן אדום תחתיך.
ר' יצחק ב"ר אלעזר הוה מטייל על שונתא דימא דקיסרין.
ראה קולית אחת מתגלגלת ובאה,
והוה מצנע לה, והיא מתגלגלת מצנע לה. והיא מתגלגלת.
אמר: זו מוכנת לעשות שליחותה.
לבתר יומין עבר חד בלדר מן מלכותא, איתגלגלת ביני ריגלוהי,
ונכשל ונפל ומת.
אזלון ופשפשוניה בשקיה, ואשכחון יתיה טעון כתבין בישין,
על יהודאין דקיסרין.
ר' שמעון בן חלפתא הוה עוסקן
והוה ליה חד פרדס, והוה ביה חד סדיין.
אזל חד דוכיפת ותקניה. קם רבי שמעון וסתריה.
מה עבד?
אייתי לי ועבד באפיה חד לוח, ויהב חד מסמרא ותקניה.
מה עבד דוכיפת?
אזל ואייתי חד עישבא ויהב על ההוא מסמרא וסתריה.
מה עבד ר' שמעון?
אמר: טב אנא גנז הדין דלא ילכון גנביא,
ויעבדון כדין ויחרבון ברייתא.
חמרתיה דרבי ינאי אכלת עישבא ואיסתמיית,
אכלה עישבא חורן ואיתפתחת.
עובדא הוה בתרין גוברין דהוון עללין בשבילא דטבריא,
חד סמי וחד פתיח.
פתיח גדש לסמיא, יתבון למקרטא באורחא,
וארעת שעתא, ואכלון מן עישבא.
דין דהוה סמיא איתפתח,
ודין דהוה פתיח איסתמי.
לא עלון מן תמן עד דגדש סמיא לפתיחא.
עובדא הוה בחד גבר דסלק מן בבל,
יתיב למקרטא על אורחא, וחמא תרין ציפורין מתנציין הדא עם הדא.
קטלא הדא לחברתה, אזלת חוריתא ואייתא עישבא,
ויהבא על מיתא ואחייא.
אמר: טב לי נסב הדא עישבא, מחיי בה מיתא, דארעא דישראל.
מיפרא וסלק.
חמא חד תעל מיית ומקלק באורחא,
אמר: טב לי מנסיא בהדין תעל, ויהב עלוי ואחייה.
הוה מהלך עד שהגיע לסולמא של צור,
כיון שהגיע לסולמא של צור,
חמא חד אריה קטיל רמי באורחא.
אמר: טב לי מינסי בהדין,
יהב עלוי ואחייה וקם עלוי ואכליה.
הדא דברייתא אמרין:
טב לביש לא תעביד, ובישתא לא ימטי לך,
וטב לביש אין עבדת, בישא עבדת.
אמר רבי תנחומא:
אפילו במים הקדוש ברוך הוא עושה שליחותו.
ומעשה במוכה שחין שירד לטבול בימה של טבריא,
וארעת שעתא וטפת בארה של מרים ואסחי ואיתסי,
והיכן היא בארה של מרים?
אמר רבי חייא בר אבא:
כתיב: (במדבר כ"א) ונשקפה על פני הישימון.
שכל מי שעולה על הר ישימון,
רואה כמין כברה קטנה בימה של טבריא,
וזו היא בארה של מרים.
רבי יוחנן אמר:
שיערו אותה רבנן והיא מכוונת,
כל קבל תרעא מציעאה דכנשתא עתיקתא דסרונגיא.
אמר רבי הונא בר פפא
באיסור הבמה היו ישראל מקריבין במדבר,
עד שלא הוקם המשכן.
תנינן: עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ועבודה בבכורות,
ומשהוקם המשכן נאסרו הבמות ועבודה בכהנים.
והיו ישראל נוהגין באיסור במה במדבר והיו פורעניות מכלות אותם,
והיו אומות העולם אומרין:
עבדן לשמו והוא הורגן במדבר?!
לפיכך הקדוש ברוך הוא אומר למשה: (ויקרא י"ז)
איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור או כשב וגו'.
ואל פתח אהל מועד וגו'.
שאלון למנחם טלמיא.
ור' ברכיה בשם רבי יוסי בן חנניה אמר:
שאל לון: מנחם טלמיא
מהו דין? (דברים ח') ויענך וירעיבך.
וכי מאכל רעבון נתן להם הקדוש ברוך הוא המן לישראל?!
מה עשה?
הביא לפניו ב' קשואין: אחת שלימה ואחת שבורה.
אמר: הדא שלימתא היא בכמה?
אמר לו: בתרין מנה, והדא תבירא בכמה?
אמר לו: בחד מנה.
אמר לון: לית טופא דהדא, דהיא מתעביד בהדא?!
אמר להם: לא דומה. כשם שהוא מתהנה מן הטעם,
כך הוא נהנה מן הראיה.
ר' אלעזר בשם רבי יוסי בר זמרא:
שלשה דברים נאמרו בגואי התאנה:
טוב למאכל,
ויפה לעינים,
ומוסיף חכמה.
ושלשתן בפסוק אחד:
(בראשית ג') ותרא האשה כי טוב העץ למאכל.
מכאן שהוא טוב למאכל.
וכי תאוה הוא לעינים,
מכאן שהוא יפה לעינים.
ונחמד העץ להשכיל,
מכאן שהוא מוסיף חכמה.
הדא הוא דכתיב: (תהלים פ"ט) משכיל לאיתן האזרחי.
וכן יצחק אומר: (בראשית כ"ז) ועשה לי מטעמים.
אמר לו: בתחלה הייתי נהנה מן הראייה,
ועכשיו איני נהנה, אלא מן הטעם.
וכן שלמה אומר: ברבות הטובה רבו אוכליה,
לא דמי, ההוא דחמי סלגיתיה פניא וכפן,
לההוא דחמי סלגיתיה מליא ושבע.
חד כותי שאל לר' מאיר:
אמר לו: חיין מתייא?
אמר לו: אין.
אמר לו: בחשאי או בפרהסיא?
אמר לו: בפרהסיא.
אמר לו: מאן את מחמי לי?
אמר לו: לא ממקרא ולא ממשנה,אלא מדרך ארץ אני משיבך.
אמר לו: נאמן אחד בעירנו והכל מפקידין אצלו בחשאי,
והוא מחזיר להם בפרהסיא.
בא אחד והפקיד אצלו בפרהסיא,
היאך יחזיר לו או בחשאי או בפרהסיא, לא בפרהסיא?!
אמר לו: אין.
אמר לו: ולא ישמעו אזניך מה שפיך מדבר.
הבריות מפקידין אצל נשותיהן טיפה של לבנות,
והקדוש ברוך הוא מחזיר להם אותה טיפה בריה נאה שלמה בפרהסיא.
המת שהוא הולך בפרהסיא, לא כל שכן שיבוא בפרהסיא!
אלא כשם שהוא הולך בקולי קולות,
כך הוא בא בקולי קולות.
ר' יונתן בשם רבי יונתן דבית גוברין:
אמר: כתיב, (משלי ל') שאול ועצר רחם.
וכי מה ענין זה לזה?
אלא מה עוצר רחם בקולי קולות,
אף שאול בקולי קולות.
אמר: איך אינון אתיין שליחין או לבושין?
אמר ליה: לבושין.
אמר ליה: מאן את מחמי לי?
אמר ליה: לא ממקרא ולא ממשנה, אלא מדרך ארץ אני משיבך.
אמר ליה: זרעית מימיך אפונין?
אמר ליה: אין.
אמר ליה: היאך זרעתין שליחין או לבושין?
אמר ליה: שליחין.
אמר ליה: היאך אינון אתיין לבושין או שליחין?
אמר ליה: לבושין.
אמר ליה: ולא שמעין אודנך מה פומך ממלל!
ומה אם אפונין כד זרע להון שליחין, עלון להון לבושין,
המת שהוא הולך בלבוש לא כל שכן שיבא בלבוש!
ר' איבו ותני לה בשם רבי נתן:
כתיב: (איוב ל"ח) תתהפך כחמר חותם ויתיצבו כמו לבוש.
כסות היורדת עם אדם בעולם הזה לשאול,
היא באה עמו לעתיד לבוא.
אמר לו: הואיל ואינון אתיין חיין ולבושין,
מאן מספק לון מזונין?
אמר לו: אזלתא לחמת גרר מימיך?
אמר ליה: אין.
אמר לו: בענתה ודלא בענתה?
אמר לו: בענתה ודלא בענתה.
אמר לו: ואיך היו מזונין תמן שכיחין?
אמר לו: שכיחין בענתה או דלא בענתה?
אמר לו: בענתה ודלא בענתה, דבגין אוכלסין מייתין לזבון ולזבון.
אמר ליה: כך מאן דמייתי אוכלוסיא, מייתי מזוניהון.
דכתיב בשלמה: ברבות הטובה רבו אוכליה.
כשירבו אוכלי הטובה, תרבה הטובה.
למה אתון בכיין עליהון?
אמר ליה: תיפח רוחיה דההוא גברא,
אית בר נש דמוביד מחמדתיה ולא בכי?!
אלא כשם שבא בקולי קולות,
כך הוא יוצא בקולי קולות.
ב - תני בזמן שהולד נוצר במעי אמו,
שלשה הם שותפין בו.
הקדוש ברוך הוא, ואביו, ואמו.
אביו מזריע בו לובן, שממנו הלובנים והמוח,
והצפרנים ולובן שבעין והעצמות והגידין.
אמו מזרעת אודם, שממנו הדמים והעור והבשר,
ושער ושחור שבעינים.
והקדוש ברוך הוא יתברך שמו ויתרומם זכרו
נותן בו עשרה דברים. ואלו הן:
רוח ונשמה,
וקלסתר פנים,
ומראית עינים,
ונשיאות ידים,
והילוך רגלים,
וחכמה,
ובינה,
ועצה,
ודעת,
וגבורה.
וכשבא שעת פטירתו,
הקדוש ברוך הוא נוטל חלקו,
ומניח חלק אביו ואמו לפניהם.
ואביו ואמו בוכין.
אמר להם הקדוש ברוך הוא:
מה לכם בוכין?
כלום נטלתי משלכם?
לא נטלתי, אלא שלי! ,
כל זמן שהיה חלקך מעורב בחלקנו,
היה חלקנו שמור מן רימה ותולעה,
ועכשיו שנטלת חלקך מתוך חלקנו,
הרי חלקנו מושלך ונתון לרימה ותולעה.
ר' יהודה הנשיא היה מושלו
משל למה הדבר דומה?
למלך שהיה לו כרם ומסרו לאריס.
אמר המלך לעבדיו: לכו בצרו את כרמי,
וטלו את חלקי והניחו חלק האריס במקומו.
מיד הלכו ועשו כדבר המלך,
והתחיל אותו האריס צווח ובוכה.
אמר לו: המלך כלום משלך נטלתי? ולא שלי נטלתי?
אמר ליה: אדוני המלך כל זמן שהיה חלקך עם חלקי,
היה חלקי שמור מביזה וגנבה,
ועכשיו שנטלת חלקך, הרי חלקי מושלך לביזה וגנבה.
המלך, זה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.
האריס, זה אביו ואמו של אדם.
כל זמן שהנשמה באדם שמור הוא,
כיון שמת, הרי הוא לרימה ולתולעה.
שנאמר: (איוב כ"ה) אף כי אנוש רמה.
אלו הכנים שבחייו.
ובן אדם תולעה,
אלו תולעים שמרחישין תחתיו במותו.
שמעון בן אלעזר אומר:
אפילו בן יומו חי, אינו צריך שימור,
לא מן החולדה ולא מן העכברים ולא מן הנחשים.
הכלב רואה ובורח, הנחש רואה ובורח.
אבל כשמת, אפילו כעוג מלך הבשן,
צריך שימור מן החולדה ומן העכברים ומן הנחשים.
שכל זמן שאדם חי, אימתו מוטלת על כל הבריות והחיות והרמשים
שנאמר: (בראשית ט') ומוראכם וחתכם יהיה וגו'.
כיון שמת, אדם נטלה אימתו וצריך שימור.
ותינוק בן יומו חי מחללין עליו את השבת.
דוד מלך ישראל מת, אין מחללין עליו את השבת.
ומדקאמר שלמה: כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת.
כדרב יהודה אמר רב,
דאמר רב יהודה אמר רב:
מאי דכתיב: (תהלים ל"ט) הודיעני ה' קצי ומדת ימי מה היא וגו'.
אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם הודיעני את קצי!
אמר לו: גזירה היא מלפני, שאין מודיעין קצו של בשר ודם.
מדת ימי מה היא?
אמר לו: גזירה היא מלפני שאין מודיעין מדת ימיו של בשר ודם.
ואדעה מה חדל אני?
אמר לו: בשבת.
אמר לו: אמות באחד בשבת?
אמר לו: כבר הגיעה מלכות שלמה בנך, ואין מלכות נוגעת בחברתה,
אפילו כמלוא נימא.
אמר לו: אמות בערב שבת?
אמר לו: (שם פ"ד) כי טוב יום בחצריך מאלף.
טוב לי יום אחד שאתה עוסק בתורה לפני,
מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח.
כל יומא דשבתא הוה יתיב וגריס כולי יומי,
ההוא יומא, הוה ליה, בוסתנא אחורי ביתיה,
אתא מלאך המות בחיש באילניא,
נפק למיחזי, הוה סליק בדרגא,
איפחית דרגא מתותיה,
אישתיק ונח נפשיה.
שלח שלמה לבי מדרשא, אבא מיית ומוטל בחמה,
וכלבים של בית אבא רעבים,
מה אעשה?
שלחו ליה: חתוך נבלה והנח לפני כלבים,
ואביך הנח עליו ככר, או תינוק וטלטלו ולא יפה.
אמר שלמה: כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת.
ויתיב עסיק בצרכיהון דברייתא.
מזג ליה עבדיה כסא, מדעסיק בצרכי דברייתא,
לא איתפני מקבלא יתיה מיניה.
נתנמנם עבדא, ודמך ליה [=וישן].
הפך רבי ואיסתכל ביה,
ואמר: יאות אמר שלמה,
מתוקה שנת העובד. אם מעט ואם הרבה יאכל,
והשבע לעשיר איננו מניח לו לישן.
כגון אנן דאנן עסקינן בצרכיהון דברייתא,
אוף למידמוך לית, אנן מישתבקין.
אמר רבי ברכיה:
משל למה הדבר דומה?
למלך שהיה לו פרדס ומסרו לבנו.
כל זמן שהיה בנו עושה רצונו,
היה המלך רואה איזו נטיעה יפה בעולם ושותלה בפרדס של בנו.
וכל זמן שלא היה בנו עושה רצונו,
רואה איזו נטיעה יפה ומשובחת בפרדס, והיה עוקרה.
כך המלך, זה הקדוש ברוך הוא.
הפרדס, זה העולם. ויש אומרים: אלו ישראל.
כל זמן שהם עושים רצונו של הקדוש ברוך הוא,
רואה איזה צדיק באומות העולם,
כגון: יתרו, רחב ורות.
וכגון: אנטונינוס,
מביאו ומדבקו בישראל.
וכל זמן שאין עושין רצונו,
רואה איזה צדיק יש בישראל, ומסלקו מהם.
ב - מה בין מיתת נערים למיתת זקנים?
ר' יהודה ור' נחמיה
ר' יהודה אומר:
הנר הזה בזמן שהוא כבה מאליו,
טוב לו וטוב לפתילה.
ובזמן שאין כבה מאליו,
רע לו ורע לפתילה.
ור' נחמיה אומר:
התאנה הזאת, כל זמן שהיא נלקטת בעונתה,
יפה לה ויפה לתאנה.
וכשאינה נלקטת בעונתה,
רע לה ורע לתאנה.
דילמא ר' חייא רבה ותלמידיו,
ואית דאמרין: ר' שמעון בן חלפתא ותלמידיו,
ואית דאמרין: רבי עקיבא ותלמידיו.
הוו יתבין פשטין תחות חדא תאנתא,
והיה בעל התאנה משכים ולוקט את תאנתו.
אמרו: נשנה את מקומנו, שמא הוא חושדנו.
ישבו במקום אחר.
למחר השכים בעל התאנה ללקט תאנתו ולא מצאן,
חזר אחריהם ומצאן.
אמר להם: רבותי! מצווה חדא הויתון עבדין עמי,
מנעתון יתה מני?!
אמרין ליה: חס ושלום!
אמר לון: ומפני מה הנחתם מקומכם וישבתם במקום אחר?
אמרין ליה: אנן אמרין: שמא הוא חושדנו.
אמר להם: חס ושלום!
אלא אומר לכם: מפני מה הייתי משכים ולוקט אותה?
שכשתנץ עליהם השמש הם מתליעים.
ההוא יומא שבקון דלא לקט,
ומצאו אותם שזרחה השמש עליהם והתליעו.
אמרין: יפה בעל התאנה יודע עונתה של תאנתו,
אימתי ראויה להלקט, והוא לוקטה.
כך, הקדוש ברוך הוא יודע,
מתי הגיע עונתו של צדיק ומסלקו.
ג - חייא בר רב אדא,
בר אחתיה דבר קפרא דמך [=מת].
אמרי לר' יוחנן: עול ואפטור עלוי.
אמר לון: ייעול רבי שמעון בן לקיש,
דהוא ידע מה חייליה.
עאל ר' שמעון ואפטר עלוי,
דודי ירד לגנו.
הקדוש ברוך הוא, יודע מעשיו של רבי חייא בר אדא וסילקו.
ד - כד דמך [=מת] ר' סימון בר זביד,
עאל ר' אילא ואפטר עלוי הלין קרייה:
(איוב כ"ח) והחכמה מאין תמצא, לא ידע אנוש ערכה.
(שם כא) ונעלמה מעיני כל חי.
(שם יד) תהום אמר לא בי היא.
אם כן תלמיד חכם שמת,
מאין אנו מוצאין תמורתו?
ארבעה דברים שהם תשמישו של עולם,
וכולם אם אבדו יש להם חליפין.
ואלו הן: (שם א) כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזקו,
ברזל מעפר יוקח ואבן יצוק נחושה.
אבל תלמיד חכם אם מת,
מי מביא לנו תמורתו?
אנו אבדנו את ר' סימון,
מי מביא לנו תמורתו?
אמר רבי לוי:
שבטים, מציאה מצאו ותמהו ויצא לבם,
שנאמר: (בראשית מ"ב) ויצא לבם ויחרדו.
אנו שאבדנו את ר' סימון בר זביד,
על אחת - כמה וכמה!
ה - כד דמך ר' בון ברבי חייא,
עאל ר' זירא ואפטר עלוי הדין פסוקא:
מתוקה שנת העובד.
למה היה ר' בון בר' חייא דומה?
למלך שהיה לו כרם ושכר פועלים הרבה לעשותו,
והיה שם פועל אחד מתכשר במלאכתו,
יותר מן הכל, יותר מדאי.
מה עשה המלך?
נטלו בידו והיה מטייל עמו ארוכות וקצרות.
לעתותי ערב באו הפועלים ליטול שכרן,
ובא אותו הפועל עמהם ונתן לו שכרו משלם.
התחילו הפועלים מצרין,
אמרו: אנו יגענו כל היום, וזה יגע בשתי שעות,
ונתן לו המלך שכרו משלם?!
אמר להם המלך: מה לכם מצירין?
יגע זה בשתי שעות בכושרות, מה שלא יגעתם אתם כל היום!
כך למד ר' בון בר' חייא תורה לכ"ח שנה,
מה שאין תלמיד ותיק יכול ללמוד למאה שנה!
אמר רבי יוחנן:
כל מי שהוא יגע בתורה בעולם הזה,
לעולם הבא אין מניחין אותו לישון,
אלא מוליכין אותו לבית מדרשו של שם ושל עבר,
ושל אברהם יצחק ויעקב ומשה ואהרן.
עד היכן? עד,
(שמואל ב' ז') ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים אשר בארץ.
וכי יש רעה חולה ויש רעה טובה?!
אלא איזו רעה חולה?
כגון: דגלום פטרגוס, מסכין, תשיש, ערטיל וכפין.
עושר שמור לבעליו לרעתו.
אמר רבי יהושע:
זה קרח.
ורבי שמואל אמר:
זה נבות היזרעאלי.
רבי יהודה אמר:
זה המן.
רבי יצחק אמר:
אלו בני ראובן ובני גד.
ורבנן אמרי:
זה איוב. דהוה עתיר ומתמסכן, וחזר למה דהוה.
רבי גמליאל ברבי חנינא בעא קומי ר' מונא
אמר ליה: מהו דין דכתיב:
עושר שמור לבעליו לרעתו?
אמר לו: כל סמא דמילתא הוא, קטאדיקי דידיה.
כשבא עליו קטאדיקי דמלכות, יתן לה מה דיתן.
ר' חגי בשם ר' יצחק אמר:
בענין רע, שחשב על אותו עני.
אמר לו: לא טוב לך לעי ונגיס?!
חמי שקין, חמי כרעין, חמי קופדין, לא טב לך לעי ואכיל?!
אמר הקדוש ברוך הוא:
לא די לך דמשלך לא נתת לו כלום,
ובמה שנתתי לו אני, אתה מכניס בו עין רעה?!
לפיכך, והוליד בן ואין בידו מאומה,
מן ממונא דידיה דהוה בידיה, לא ישבוק לבריה.
גניבא אמר:
לשועל שמצא כרם והיה מסוייג מכל פנותיו,
והיה שם נקב אחד ובקש להכנס בו ולא הוה יכיל.
מה עבד?
צם תלת יומין, עד דכחיש ותשש ועאל בהדא נקובא.
ואכל ושמן. בעא למיפק ולא יכיל מעיבר כלום.
חזר וצאים תלת יומן אוחרנין, עד דכחיש ותשש,
וחזר היך, מה דהוה ונפק.
כד נפק הוה אפיך אפוי ואיסתכל ביה,
אמר: כרמא כרמא! מה טב את,
ומה טבין אינון פירין דבגווך,
וכל מה דאית בך, יאין ומשבחן,
ברם מה הניה ממך!
כמה דבר נש עליל לגוויך, כך הוא נפיק.
כך הוא דין עלמא.
דבר אחר:
כאשר יצא מבטן אמו ערום ישוב ללכת כשבא.
תניא,
כמו שבא אדם,
כן ילך אדם.
בא בקול
ונפטר מן העולם בקול.
בא לעולם בבכיה
ונפטר מן העולם בבכיה.
בא לעולם בחיבה
ונפטר מן העולם בחיבה.
בא בעולם באנחה
ונפטר מן העולם באנחה.
בא לעולם בבלי דעת
ונפטר מן העולם בבלי דעת.
תני בשם רבי מאיר:
כשאדם בא לעולם, ידיו הן קפוצות,
כלומר, כל העולם כלו שלי הוא, אני נוחלו.
וכשהוא נפטר מן העולם, ידיו הן פשוטות,
כלומר, לא נחלתי מן העולם הזה כלום!
שכן שלמה אומר:
כאשר יצא מבטן אמו ערום,
ישוב ללכת כשבא ומאומה וגו':
הא היך מה דאתא בחליטין,
כן ייזיל ליה בחליטין.
אמר רבי פנחס:
כשם שפתח העולם בד' מלכיות,
חתם בארבע מלכיות.
פתח בארבע מלכיות,
שנאמר: (בראשית יד) את כדרלעומר מלך עילם, ותדעל מלך גוים,
ואמרפל מלך שנער, ואריוך מלך אלסר.
וחתם בארבע מלכיות,
בבל, יון, מדי ואדום.
ומה יתרון לו שיעמול לרוח?
אמר הקדוש ברוך הוא לאדם:
חרשת וזרעת,
וקצרת ועמרת,
ודשת ועשית אותו תבואה וערימה
אם אין אני מוציא רוח שתזרה לך,
מהיכן את חייה?!
הא אינן נותנין העומר,
אלא שכר אותו הרוח,
הוי ומה יתרון לו שיעמול לרוח.
מדבר, בדורן של שופטים.
וכעס הרבה שהיו מכעיסים להקדוש ברוך הוא, במעשיהן הרעים.
וחליו וקצף
וחליו אלו היסורין.
וקצף שהקציפו להקדוש ברוך הוא.
ואמרו: (שופטים כ"א) למה ה' אלהי ישראל היתה זאת בישראל,
להפקד היום מישראל שבט אחד.
דבר אחר:
גם כל ימיו בחשך ילך
מדבר, בדורו של שמואל.
וכעס הרבה שהיו מכעיסין להקדוש ברוך הוא במעשיהם הרעים.
וחליו אלו היסורין.
וקצף שהקציפו ואמרו:
למה נגפנו ה'.
גלו עשרת השבטים ולא נשתייר מהם.
גלו שבט יהודה ושבט בנימין ונשתייר מהם.
כל אכילה ושתייה שנאמרה במגילה הזאת בתורה ובמעשים טובים נאמרה.
אמר רבי יונה:
ואב שבכולן, והוא ילונו בעמלו
וכי יש אכילה ושתיה מלוין את האדם לקבר?!
ומה מלוהו?
תורה ומעשים טובים.
אמר רבי פנחס:
המדה הזאת אינה נוהגת בכל בני אדם,
אלא במי שירצה בו הקדוש ברוך הוא.
זה דורו של עלי.
כי האלהים מענה בשמחת לבו.
זה אלקנה, שהיה מדריך את ישראל ומעלה אותם בירושלים,
בכל שנה ושנה בדרך אחרת לכך הכתוב מקלסו:
(שמואל א' א') ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה.