פרשה ז

א - [א] טוב שם משמן טוב
שמן טוב יורד, ושם טוב עולה.
שמן טוב לשעתו, ושם טוב לעולם.
שמן טוב כלה, ושם טוב אינו כלה.
שמן טוב בדמים, ושם טוב בחנם.
שמן טוב נוהג בחיים, ושם טוב נוהג בחיים.
ובמתים שמן טוב בעשירים,
ושם טוב בעניים ובעשירים.
שמן טוב מהלך מקיטון לטרקלין,
ושם טוב הולך מסוף עולם ועד סופו.
שמן טוב נופל על המת ומבאיש,
שנאמר: זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח.
שם טוב נופל על המתים ואינו מבאיש,

שנאמר: (מ"ב ד') ויעל ויגהר על הילד וגו'.

שמן טוב נופל על המים ונידוח,
ושם טוב נופל על המים ואינו נידוח.

שנאמר: (יונה ב') ויאמר ה' לדג ויקא את יונה.

שמן טוב נופל על האור ונשרף,
ושם טוב נופל על האור ואינו נשרף.

דכתיב: (דניאל ג') באדין נפקין וגו'.

אמר ר' יהודה בר' סימון:
מצינו בעלי שמן טוב נכנסו למקום חיים ויצאו הם שרופין.
ובעלי שם טוב נכנסו למקום מתים ויצאו חיים.
נדב ואביהוא נכנסו למקום חיים, ומתו.
חנניה, מישאל ועזריה נכנסו לאתון נורא, ויצאו חיים.
לכך נאמר: טוב שם משמן טוב וגו'.

ב - רבנן אמרי:
אמר הקדוש ברוך הוא למשה:
לך ומנה לי כהן גדול.!
אמר לפניו: רבונו של עולם, מאיזה שבט?
אמר לו: משבט לוי.
ובמה אני מושחו?
אמר לו: בשמן המשחה.
באותה שעה שמח משה,
אמר: כך שבטי חביב לפני הקדוש ברוך הוא,
אמר לו: הקדוש ברוך הוא, חייך!
לא שבטך הוא, אלא אחיך הוא!

הדא הוא דכתיב: (שמות כ"ח) ואתה הקרב אליך ומשיחתו משמן המשחה.

מניין? שנאמר (שם כ"ט) ולקחת משמן המשחה?
אבל עבודתו אינה עבודה ונתחייב,
אילולי ששמותן של שבטים חקוקים על לבו.

דכתיב: (שם) ונשא אהרן את שמות וגו'.

אמר הקדוש ברוך הוא:
חביבין עלי שמותן של שבטים,
משמן המשחה שנמשחו כהנים ומלכים.

אמר ר' נחמיה:
אמר הקדוש ברוך הוא למשה: לך ומנה לי כהן גדול!
אמר לפניו: רבונו של עולם, מאיזה שבט?
אמר לו: משבט לוי.
ובמה אני מושחו?
אמר לו: בשמן המשחה.
באותה שעה שמח משה,
אמר: כך שבטי חביב לפני הקדוש ברוך הוא,
אמר ליה הקדוש ברוך הוא:
חייך! לא שבטך הוא, אלא אחיך הוא!

הדא הוא דכתיב: (שם) ואתה הקרב אליך

ומשיחתו משמן המשחה מניין?

שנאמר ולקחת משמן המשחה.

אבל עבודתו אינה עבודה ונתחייב,
אלולי שמותן של שבטים חקוקים על שתי כתיפיו.

דכתיב: (שם) ונשא אהרן את שמותם לפני ה',
על שתי כתפיו לזכרון.

ששה משמותם.

אמר ר' ביבי:
אלו היו חסרים אות אחת, לא היו משמשין.

תני ר' אושעיא:
אפילו נקודה אחת.

תני ר' שמעון בן יוחאי:
שלשה כתרים הם:
כתר תורה, וכתר כהונה, וכתר מלכות.
כתר כהונה, זכה בו אהרן ונטלו.
כתר מלכות, זכה בו דוד ונטלו.
כתר תורה, הרי מונח לדורות.
כל מי שזוכה לתורה, כאילו זכה לשלשתן.
וכל שלא זכה לתורה, כאלו לא זכה לאחת מהן.

ר' בון בשם ר' שמואל בר נחמני אמר:
מצינו שהלך הקדוש ברוך הוא מהלךחמש מאות שנה
לקנות לו שם.

דכתיב: (שמואל ב' ז')אשר הלכו אלהים לפדות לו לעם ולשום לו שם.

אמר ר' יוסי הגלילי:
אומה ואלהיה.

אמר לו ר' עקיבא:
עשית קדש חול.
אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא:
כביכול, עצמך פדית.

שנאמר: (שם) אשר פדית לך ממצרים גוים ואלהיו.
כתיב: (דברי הימים א' י"ז) אשר הלך לו אלהים.

ולהלן הוא אומר:

אשר הלכו אלהים.

הלך זה הקדוש ברוך הוא.
הלכו זה משה ואהרן.

ג - אמר ר' שמעון בן יוחאי:
חביב שם טוב, מארון הברית.
שארון הברית לא הלך, אלא שלשה ימים.

שנאמר: (במדבר י') וארון ברית ה' נוסע לפניהם.

ושם טוב, הולך מסוף העולם ועד סופו.
מנא לן? מדוד.

שנאמר: (ד"ה א' י"ד) ויצא שם דוד בכל הארצות,
וה' נתן את פחדו על כל הגוים.

חביב שם טוב, מכהונה ומלכות.
שכהונה ומלכות בטלו, ושם טוב לא בטל.

תלמידיו דר' אבא ואבא צידוני בשם ר' שמואל בר נחמן אמר:
חביבה מיתתן של שבטים יותר מבחייהם.
שבחייהם לא נאמר ששה משמותם,
ובמיתתן נאמר ששה משמותם.

אמר ר' יהודה:
מרים ויוכבד הן הן היו חיותיהם של ישראל.

דכתיב: (שמות א') שם האחת שפרה ושם השנית פועה.

שפרה זו יוכבד, שהיתה משפרת את הילדים.

דבר אחר:
שפרה ורבה.

דבר אחר:
שפרו ורבו ישראל על ידיה.

דבר אחר:
ששפרו אותן במצות ובמעשים טובים.

דבר אחר:
שפרה, לשם שבח.

שנאמר: (איוב כ"ו) ברוחו שמים שפרה

פועה, זו מרים.
שהיתה פועה באשה והולד יוצא.

דבר אחר:
פועה, שהיתה פועה ובוכה על אחיה משה שהושלך ליאור.

שנאמר: (שמות ב') ותתצב אחותו מרחוק.

דבר אחר:
פועה, שהופיעה את מעשה אחיה.

דבר אחר:
שפעת בפני פרעה, ואמרה לו:
אוי לך מיום הדין!

תני שלשה שמות נקראו לאדם הזה.

אחד שקראו לו, אביו ואמו.
ואחד שקראו לו, אחרים.
ואחד שקרוי לו, בספר תולדות ברייתו.

ד - ר' פנחס אמר:
אדם חביב בשמו, ואיני יודע באיזה מהן?
בא שלמה ופרש:
טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו
נולד אדם, מונין לו למיתה.
מת, מונין לו לחיים.
נולד אדם, הכל שמחין.
מת, הכל בוכין.
ואינו כן, אלא נולד אדם, ואין שמחין לו,
שאין יודעין באיזה פרק ומעשים יעמוד.
אם צדיק ואם רשע, אם טוב ואם רע.
ומת, הם צריכין לשמוח שנפטר בשם טוב,
ויצא מן העולם בשלום.

משל לשני ספינות פורשות לים הגדול,
אחת יוצאת מן הלמן ואחת נכנסת ללמן.
היוצאת מן הלמן, הכל שמחין,
והנכנסת ללמן, לא שמחו לה.
היה שם פקח אחד, אמר להם:
חילוף הדברים אני רואה!
זו שהיתה יוצאה מן הלמן, לא צריכין לשמוח עמה.
שאין יודעין באיזה פרק עומדת?
כמה ימים מזדווגת לה?
כמה עלעולין הן מזדווגות?
ושנכנסת ללמן הכל צריכין לשמוח, שנכנסה לשלום.

כך, מת אדם, הכל צריכין לשמוח ולשבח,
שנפטר בשם טוב בשלום מן העולם.
הוא ששלמה אמר:
ויום המות מיום הולדו
את מוצא, כשהצדיקים נולדין אין בריה מרגשת,
וכשמתין הכל מרגישים.
כשנולדה מרים, לא הרגיש בה בריה.
וכשמתה, נסתלקה הבאר והרגישו הכל.
הבאר הודיעה מיתתה.
נולד אהרן כהן גדול, ולא הרגיש בו בריה.
וכשמת, נסתלקו ענני כבוד הרגישו הכל.
הענן הודיע מיתתו.
נולד משה רבינו, ולא הרגיש בו בריה.
וכשמת, הרגישו הכל.
המן הודיע מיתתו ששבת.
נולד יהושע, ולא הרגיש בו בריה.
וכשמת, הרגישו הכל.

שנאמר: (יהושע כ"ד) ויקברו אותו בגבול וגו' מצפון להר געש.

רבנן אמרי:
חזרנו על כל המקרא כולה ולא מצינו מקום ששמו הר געש.
אלא מהו הר געש?
על ידי שנתגעשו ונתרשלו ישראל, מלגמול חסד ליהושע.
רצה הקדוש ברוך הוא להרעיש וגם להגעיש עליהם ההר,
ולהפילו להם לאבדן.
לפי שנתחלקה ארץ ישראל, והיה חלוקה חביב עליהם יותר מדאי,

זה עוסק בשדהו,
וזה עוסק בכרמו,
וזה עוסק בזיתו,
וזה עוסק בפחמו,
כולן עוסקין במלאכתן,

לכך, בקש הקדוש ברוך הוא, להרעיש עליהם את העולם,
לפיכך, הרגישו בו הכל והודיעו את מיתתו.
נולד דוד, ולא הרגיש בו בריה.
וכשמת, הרגישו בו הכל.

שנאמר: (מלכים א' י"א) והדד שמע במצרים כי שכב דוד עם אבותיו וגו'.

אמר רבי פנחס:
והלא שכיבה היא מיתה.
אלא, דוד שהיה מלך, כתיב בו, שכיבה.
יואב, שהיה שר הצבא, כתיב בו, מיתה.

דבר אחר:
והלא שכיבה היא מיתה.
אלא דוד שנמשח בשמן המשחה, כתיב בו, שכיבה.
ויואב שלא נמשח בשמן המשחה, כתיב בו, מיתה.

דבר אחר:
והלא שכיבה היא מיתה.
אלא, דוד שמת על מטתו, כתיב בו, שכיבה.
ויואב שנהרג כתיב בו, מיתה.

דבר אחר:
והלא שכיבה היא מיתה.
אלא, דוד שירשו בניו את מקומו, נאמרה בו שכיבה.
ויואב שלא ירשו בניו מקומו, נאמרה בו מיתה.
לפיכך הרגישו הכל, כשמת דוד הודיע שלמה מיתתו.

נולד שמואל, ולא הרגישה בו בריה.
וכשמת הרגישו הכל.

שנאמר: (שמואל א' כ"ה) וימת שמואל ויספדו לו כל ישראל.

אמר ר' יהושע בן לוי:
מתלא [=משל] אמר: מאן דנכתיה חיויא, חבלא מדחיל ליה.

אמר ר' שמואל בר נחמן:
משלו נתנו לו.

שנאמר: (שם ז') והלך מדי שנה בשנה וסבב בית אל.
כתוב אחד אומר: וימת שמואל
וכתוב אחד אומר: (שם א' כ"ח) ושמואל מת.

אמר רבי אסי:
ושמואל מת מיתה ודאי.
וימת שמואל אין הדברים אמורים, אלא לענין נבל.

שנאמר: (שם א' כ"ה) וימת שמואל [וגו']
ואיש במעון.

אמר רבי שמואל בר נחמן:
הכל סופדין וטופחין על מיתת הצדיק,
וזה הרשע, עושה לו מרזיחין.

אמר ר' יהודה:
ללמדך שכל הכופר בגמילות חסד, כאילו כופר בעיקר.
אבל דוד המלך עליו השלום, מה היה עושה?
גומל חסד לכל.
אומר כן אפילו הורג או נהרג,
או רודף או נרדף,
גומל אני לו חסד, כמו לצדיק.

הדא הוא דכתיב: (תהלים י"ג) ואני בחסדך בטחתי, יגל לבי בישועתך,
אשירה לה' כי גמל עלי:

א - [ב] טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה
למה? שלב חכמים בבית אבל.
שכל מי שמתאבל, הקדוש ברוך הוא משמחו.

שנאמר: (ישעיה כ"ט) ויספו ענוים בה' שמחה.

דבר אחר:
טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה
מוטב ללכת למידה שיש לה פרעון,
ממידה שאין לה פרעון.
מוטב לילך במידה נוהגת בחיים ובמתים,
ממידה שאינה נוהגת אלא בחיים.
מוטב לילך במידה נוהגת בעשירים ובעניים,
ממידה שאינה נוהגת אלא בעשירים.
מוטב לילך במידה שיש בה פיוס,
ממידה שאין בה פיוס.

ב - אמר רבי ברכיה:
גמילות חסד בתורה בראשה, ובאמצעיתה, ובסופה.
בראשה,

דכתיב: (בראשית ב') ויבן ה' אלהים את הצלע.

מלמד שקילעה הקדוש ברוך הוא לחוה,
והביאה אל האדם ונעשה שושבין להם.
שכן בכרכי הים קורין לקלעיתא, בניאתא.

ובאמצעיתה,

דכתיב: (שם י"ח) וירא אליו ה' באלני ממרא.

מלמד שביקרו.

(שם כ"ה) ויברך אלהים את יצחק בנו,

זו ברכת אבלים.

בסופה.

שנאמר: (דברים ל"ד) ויקבור אותו בגיא.

אמר ר' חנין:
מדת פרעון מה היא?
יעקב מת בארץ מצרים, מי ראוי להטפל בו? לא הקדוש ברוך הוא,

שאמר לו: (בראשית מ"ו) אנכי ארד עמך מצרימה וגו'.

בא יוסף וחטף לו את המצווה,

דכתיב: (שם נ') ויעל יוסף לקבור את אביו.

מת יוסף במצרים, מי ראוי להטפל בו?
לא השבטים שהשביע אותם?

שנאמר: (שם) וישבע יוסף.

בא משה וחטף לו את המצווה,

שנאמר: (שמות י"ג) ויקח משה את עצמות יוסף.

מת משה ופרע לו הקדוש ברוך הוא בכבודו,

שנאמר: (דברים ל"ד) ויקבור אותו בגיא.

ג

כתיב: (בראשית ג') ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם.

מצינו שהקדוש ברוך הוא גומל חסדים.
מקשט כלות, מברך חתנים, מבקר חולים, וקובר מתים, מנחם אבלים.
מקשט כלות

דכתיב: (שם ב') ויבן ה' אלהים.

ר' יוחנן אמר:
בנאה וקשטה והראה לו.

אמר רבי אבהו:
שמא תאמר מתוך חרוב אחד,
או מתוך שקמה אחת הראה לו?
אלא מאחר שקשטה בכ"ד מיני תכשיטין,
אח"כ הראה לו.

שנאמר:(שם) ויביאה אל האדם.

מברך חתנים

שנאמר: (שם) ויברך אותם אלהים.

מבקר חולים

שנאמר: (שם י"ח) וירא אליו ה' באלני ממרא.

קובר מתים

דכתיב: (דברים ל"ד) ויקבור אותו בגיא.

מנחם אבלים

דכתיב: (בראשית ל"ה) ויקרא שמו אלון בכות.

אמר רבי שמואל בר נחמן:
מהו אלון בכות?
עד שמשמר אבלה של דבורה מניקתו,
באתה לו שמועת רבקה אמו ובכה, ב' בכיות.

לכך נאמר: אלון בכות.
ויעקב הוא אומר: ויברך,

ברכת אבלים ברכו.

ד - אמר רבי סימון:
מצינו שהלכו לבית המשתה ולא נתפרשו שמותן,
לבית האבל ונתפרשו שמותן.
עוג הלך במשתה אברהם, ולא נתפרש שמו.
שלשת ריעי איוב, הלכו לבית האבל ונתפרשו שמותן.
מצינו שהלכו לבית המשתה ולא נדחו מגיהנום,
והלכו לבית האבל ונדחו מגיהנום.
עוג היה במשתה אברהם ולא נדחה מגיהנום,
ואלו שהלכו לבית האבל נדחו מגיהנום.

אמר ר' יששכר דכפר מנדי:
דרכן של רשעים, להנתן בדיוטא תחתונה של גיהנום.

שנאמר: (איוב ל"ד) תחת רשעים ספקם.

שלשת ריעי איוב, הלכו לבית האבל ונדחו מגיהנום.

דכתיב: (איוב ב') ויבא איש ממקומו.

איש מביתו, איש מעירו, איש מארצו, אין כתיב כאן,
אלא, איש ממקומו. ממקום שנתבצר להם בגיהנום,
נדחו ונצולו ממנו.
מצינו שהלכו לבית המשתה, ולא שרת עליהם רוח הקדש.
זה עוג ושלשת ריעי איוב.
הלכו לבית האבל ושרת עליהם רוח הקדש.

הדא הוא דכתיב: (איוב ד') ויען אליפז ויען בלדד.

תני בשם רבי מאיר:
כל מקום שנאמר ענייה ואמירה, כה, ככה,
אלו בלשון הקדש, ברוח הקדש הוא מדבר.

ה - והחי יתן אל לבו.
מה תלמוד לומר?
עביד חסדא, דיעבדון לך,
לווי, דילווניך,
ספוד, דיספדונך,
קבור, דיקברונך,
גמול חסד, דתתגמל חסד.

אמר רבי מנא:
והחי יתן אל לבו, אלו הצדיקים,
שנותנין מיתתן כנגד לבן.
ולמה כותשין על הלב?
מימר דכלה תמן.

דבר אחר:
והחי יתן אל לבו זה חי העולמים,
שהוא משלם שכר לבר נש,
על כל פסיעה ופסיעה בגמילות חסדים.

דאמר ר' יונה:
אין שואלין הלכות לפני מטתו של מת.

והא ר' יוחנן שאל לרבי ינאי קומיה ערסיה דר' שמעון בן יהוצדק,
הקדיש עולתו לבדק הבית מהו מועלים בה?
ומגיב ליה: משהכהנים מעכבין בשחיטתה מעל?
נאמר כד הוה רחיק הוה מגיב ליה.
תני הכתפין אסורים בנעילת הסנדל,
שמא יפסק סנדלו של אחד מהם, ונמצא מתעכב מן המצווה.

ר' זעירא שרע בדיבורא.
אזלון מוזקופוניה ואשכחוניה איעני בדיבורא.
אמרין ליה: מהו כן?
אמר לון: עלמא דאתינן מן לתמן,
הא מה דאיתמר, והחי יתן אל לבו.

א - [ג] טוב כעס משחוק
אמר שלמה:אילו כעס אבא על אדוניה קמעא,
טוב היה לו משחוק, ששחקה עליו מדת הדין.
למה?
כי ברוע פנים ייטב לב.
אלו הרע לו פנים, הביאו למוטב. אלא,

(מ"א א) ולא עצבו אביו מימיו.

וכן אמנון, טוב היה לו אם כעס דוד אבא, על אמנון קמעא,
משחוק ששחקה עליו מדת הדין.
ולמה?

כי ברוע פנים ייטב לב.

אלא

(ש"ב י"ג) כי אמנון לבדו מת.

דבר אחר:
טוב כעס משחוק
טוב היה, אילו כעס הקדוש ברוך הוא על דור המבול,.
משחוק ששחקה עליהם מדת הדין.

שנאמר: (איוב כ"א) זרעם נכון לפניהם.

דבר אחר:
טוב כעס משחוק,
טוב שהיה הקדוש ברוך הוא, כועס על הסדומים,
משחוק ששחקה עליהם מדת הדין.

שנאמר: (שם) בתיהם שלום מפחד וגו'.

א - [ד] לב חכמים בבית אבל

אמר ר' יצחק:

משל לאחד, שאמר לעבדו, צא והבא לי חפץ טוב.
אמר לו: ומהיכן אני מוצא חפץ טוב?
אמר לו: משתמצא רוב בני אדם הולכין, שם חפץ טוב.

א - [ה] טוב לשמוע גערת חכם
אלו הדרשנים.
מאיש שומע שיר כסילים,
אלו המתורגמנין, שמגביהין קולם בשיר להשמיע את העם.

דבר אחר:
טוב לשמוע גערת חכם,
אלו תוכחות שהוכיח משה רבינו .
מאיש שומע שיר כסילים,
אלו ברכות של בלעם הרשע,
שבהן גבה לבן ונפלו בשטים.

א - [ו] כי כקול הסירים תחת הסיר.

ר' לוי בריה דר' זעירא עבד לה נטילת רשות
כל העצים כשהן דולקין,
אין קולן הולך.
ברם הלין סרייתא כד אינון דולקים,
קולן הולך. מימר אוף אנן קיסין.

א - [ז] כי העושק יהולל חכם.
עסק שתלמידי חכמים עסוקין בו, זה עם זה.
יהולל חכם, מערבבין חכמתו.
ויאבד את לב מתנה.

אמר ר' יהושע בן לוי:
שמונים הלכות למדתי מיהודה בן פדיה, בחרישת הקבר.
ועל ידי שהייתי עסוק בצרכי רבים שכחתים.

איזהו תלמיד חכם?

ר' אבהו בשם ר' יוחנן:
כל שהוא מבטל עסקיו מפני משנתו.
תני, כל ששואלין אותו הלכה ממשנתו, ומשיב עליה.

ב -חמשה תלמידים היו לו לרבי יוחנן בן זכאי.
כל זמן שהיה קיים, היו יושבין לפניו, כשנפטר הלכו ליבנה,
והלך ר' אלעזר בן ערך אצל אשתו לאמאוס,
מקום מים יפים ונוה יפה המתין להם שיבאו אצלו ולא באו,
כיון שלא באו, בקש לילך אצלם ולא הניחתו אשתו.
אמרה: מי צריך למי?
אמר לה: הן צריכין לי.
אמרה לו: חמת העכברים מי דרכו לילך אצל מי?
העכברים אצל החמת, או החמת אצל העכברים?!
שמע לה וישב לו עד ששכח תלמודו.
מאחר זמן באו אצלו, שאלו אותו פת חטין או פת שעורים,
מי טב אוכלה בלפתן? ולא ידע להשיבן בליפתן.

רבי אליעזר ורבי יוסי אומרים:
ב' תבשילין לפותין זה בזה.

רבי הוה ממני תרין מנאין בכל שנה.
אין הוון כדי הוון מתקיימין, ואין לא הוון דמכין.
מן דאתא רבי למדמך,
אמר לבריה: לא תעביד כן, אלא הוי ממני כולהון כחדא,
ומני לך ר' חנינא קדמאי, והוא למה לא מנייה?

ר' יוסי בר זביד אמר:
על דצווחין ציפוריא עליה.
ומן צווחא עבדין הא כדון צווחין טבאות,
אם אנן שמעין בהדא אוף בההיא, צריכין שמוע להון!

ר' בון אמר ליה:
קדם מן קרייתא?
אמר לו: קדם רבי המנונא ספרא דבבל.
אמר לו: כד תיזל לתמן, אמור ליה שמניתיך זקן.
וידע דלא מתמני ביומיה.
כיון דדמך, בעא בריה דימניניה ולא קביל עליה.
אמר: לית אנא מקבל אלא קדם ר' אפס דרומא.
הוה תמן חד סב,
אמר: אם רבי חנינא קדמי אנא תניין,
ואם רבי אפס קדמי אנא תניין.
קביל עלוי ר' חנינא למתמני תליתוי, וזכה למארכה סגין שנין.
אמר: לית אנא ידע, מן בגין מה זכיתי מארכה שנין סגין?
מן בגין הדא מילתא, ואם מן בגין דהוינא סליק מן טבריה לציפורין,
והוינא עקים איסטרטיא, שאיל בשלמה דרבי שמעון בן חלפתא,
באידין מתניין לית אנא ידע.

דבר אחר:
כי העושק יהולל חכם.
עושק, שעשקו דתן ואבירם למשה רבן אבדו חכמתו ממנו.
ויאבד את לב מתנה, מתונה כתיב: אלו היה משה מתון,
היה ניצול, אלא שהקניטו והקפידו אותו,

ואמרו לו: (שמות ה') ירא ה' עליכם.

ולא סבל, אלא אוף הוא הקפיד מכעסו,

ואמר: (שם) ומאז באתי אל פרעה.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: אני כתבתי עליך שאת חכם,
ואת מקפיד ואומר לי כך?!
חייך! יש לך לידע וליידע, טוב אחריתן של בני מראשית,
שנתתי להם במצרים.
דכתיב: (שם) עתה תראה.
באותה שעה, אמר הקדוש ברוך הוא: ווי דמובדין ולא משתכחין.
אבדתי את אברהם, יצחק ויעקב, שלא הרהרו אחרי,
ולא מצאתי כיוצא בהן. באותה שעה בקשה מדת הדין לפגוע בו.

דכתיב: (שמות ו') וידבר אלהים.

ואין אלהים, אלא מדת הדין,

ונאמר: (שם) ויאמר אליו אני ה'.

אמר לו: את בשר ודם לא יכולת לסבול אותם אני ה',
רחמן, בעל הרחמים במדותי ארחם.

שנאמר: (ירמיה מו) אני עשיתי ואני אשא.

עד כאן
א - [ח] טוב אחרית דבר מראשיתו
ר' מאיר הוה יתיב ודריש בבי מדרשא דטבריה,
והוה אלישע רביה גייז בשוקא ארכיב על סוסיא בשבתא.
אמרון לרבי מאיר: הא אלישע רבך, אתי גייז בשבתא בשוקא.
נפק לגביה.
אמר ליה: במה הויתא עסיק?

אמר לו: (איוב מ"ב) וה' ברך את אחרית איוב מראשיתו

אמר ליה: ברך שהכפיל לו את ממונו.
אמר לו: עקיבא רבך לא הוה אמר כן, אלא,

וה' ברך אחרית איוב מראשיתו.

בזכות תשובה ומעשים טובים, שהיה בידו מראשיתו.
אמר לו: ומה את אמרת? שוב, טוב אחרית דבר מראשיתו
אמר לו: ומה את אמרת ביה?
אמר לו: יש לך אדם שהוא קונה סחורה בנערותו,
והוא מפסיד, ובזקנותו הוא משתכר בה.

דבר אחר:
טוב אחרית דבר מראשיתו,
יש לך אדם שמוליד בנים בנערותו והן מתים,
מוליד בזקנותו והן מתקיימין.

דבר אחר:
טוב אחרית דבר מראשיתו,
יש לך אדם שעושה מעשים רעים בנערותו,
ובזקנותו עושה מעשים טובים.

דבר אחר:
טוב אחרית דבר מראשיתו,
יש לך אדם שהוא למד תורה בנערותו ומשכחה,
ובזקנותו, הוא חוזר עליה. הווי,
טוב אחרית דבר מראשיתו.
אמר לו: ר' עקיבא רבך לא כך אמר,
אלא, טוב אחרית דבר, כשהוא טוב מראשיתו.

וכן היה מעשה
אבויה אבי, מגדולי הדור,
וכשבא למולני קרא לכל גדולי ירושלים,
וקרא לכל גדולי הדור וקרא לר' אליעזר ולר' יהושע עמהם,
וכשאכלו ושתו, שרון אילין אמרין מזמורין, ואילין אמרין אלפכטרין.

אמר רבי אליעזר לר' יהושע:
אילין עסקין בדידהון, ואנן לית, אנן עסקין בדידן?!
והתחילו בתורה ומן התורה, לנביאים ומן הנביאים, לכתובים,
והיו הדברים שמחין כנתינתן מסיני, והאש מלהטת סביבותיהן.
עיקר נתינתן לא מסיני נתנו באש?!

שנאמר: (דברים ד') וההר בוער באש עד לב השמים

אמר: הואיל וכך הוא גדול כחה של תורה,
הבן הזה, אם מתקיים לי, הריני נותנו לתורה.
ועל ידי שלא היתה כוונת מחשבתו לשם שמים,
לא נתקיימה בי תורתי.

ומה את אמר תובן?

(איוב כ"ח) לא יערכנה זהב וזכוכית.

אמר ליה: ומה אמרת ביה?
אמר לו: אלו דברי תורה שקשין לקנות, ככלי זהב וזכוכית.
אמר לו: עקיבא רבך לא אמר כן,
אלא מה כלי זהב וזכוכית, אם נשברו יש להם תקנה,
אף תלמיד חכם שאיבד משנתו, יכול הוא לחזור עליה.
אמר ליה: חזור עול לך!
אמר לו: למה? עד כאן תחום שבת.
אמר ליה: מנן את ידע?
אמר לו: מטלפי סוסי, שכבר הלך אלפים אמה.
אמר לו: וכל הדא חכמתא, אית בך ולית את חוזר בך?!
אמר לו: לית בחילי!
אמר לו: למה?
אמר ליה: רוכב הייתי על הסוס ומטייל אחורי בית המקדש,
ביום הכפורים שחל להיות בשבת,
ושמעתי בת קול מצפצפת ואומרת:

(ירמיה ג') שובו בנים שובבים.
(מלאכי ג') שובו אלי ואשובה אליכם.

חוץ מאלישע בן אבויה, שהיה יודע כחי ומרד בי.

ומהיכן היה לו?
ראה אדם אחד עלה לראש הדקל בשבת,
ונטל האם על הבנים וירד בשלום.
ובמוצאי שבת ראה אדם אחד עלה לראש הדקל,
ונטל הבנים ושלח את האם, וירד והכישו נחש ומת.

אמר: כתיב (דברים כ"ב) שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך,
למען ייטב לך והארכת ימים.

היכן טובו של זה?
והיכן אריכת ימיו של זה?
ולא ידע שדרשה ר' עקיבא.

למען ייטב לך,

בעולם שכלו טוב.

והארכתי ימים,

לעולם שכלו ארוך.

ויש אומרים על ידי שראה לשונו של ר' יהודה הנחתום, נתון בפי הכלב.
אמר: מה הלשון שיגע בתורה כל ימיו,
כך לשון שאינו יודע ויגע בתורה, על אחת - כמה וכמה!
אמר: אם כן, לא מתן שכר לצדיקים ולא תחיית המתים.

ויש אומרים על ידי שכשהיתה אמו מעוברת בו,
עברה על בתי עבודת כוכבים והריחה,
ונתנו לה מאותו המין ואכלה.
והיה מפעפע בכריסה, כאריסה של חכינה.

לאחר ימים חלה אלישע בן אבויה.
אתון, אמרין לר' מאיר: אלישע חולה! אזל לגביה.
אמר לו: חזור בך
אמר ליה: ועד כדון מקבלין
אמר לו: ולא כתיב (תהלים צ') תשב אנוש עד דכא.
עד דכדוכה של נפש!
באותה שעה בכה אלישע בן אבויה ומת.
והיה ר' מאיר שמח ואומר:
דומה שמתוך תשובה נסתלק רבי,

וכיון שקברוהו, באתה האור לשרוף את קברו.
אתון, אמרין ליה לר' מאיר: קבר רבך נשרף!
יצא ופרש טליתו עליה.

אמר ליה: (רות ג') ליני הלילה.

בעולם הזה שכולו לילה,

והיה בבקר, אם יגאלך טוב יגאל.

מהו, והיה בבקר?
בעולם שכלו טוב.

אם יגאלך טוב,

זה הקדוש ברוך הוא.

שנאמר: (תהלים קמ"ה) טוב ה' לכל.
ואם לא יחפוץ לגאלך, וגאלתיך אנכי,
חי ה' שכבי עד הבקר!

ודמכת ליה.

אמרון ליה: רבי! לעלמין דאתי אין אמרין לך מה את בעי,
אביך, או רבך, מה תימר?
אמר: אבא, ובתר כן רבי.
אמרין ליה: ושמעי לך אינון?
אמר להון: ולאו מתניתא היא? מצילין תיק הספר, עם הספר.
ותיק התפילין, עם התפילין.
מצילין אלישע בזכות תורתו.

לבסוף, באו בנותיו ותובעות צדקה אצל רבינו.

אמר: (שם ק"ט) אל יהי לו מושך חסד ואל יהי חונן ליתומיו.

אמרין: רבי! לא תסתכל בעובדוהי, אסתכל לאוריתיה.
באותה שעה בכה רבי, וגזר עליהם שיתפרנסו.
אמר: מה מי שלא היתה תורתו לשם שמים, כך העמיד.
מי שתורתו לשם שמים על אחת - כמה וכמה!

טוב ארך רוח מגבה רוח
חד פרסי אתא גבי רב.
אמר ליה: אלפני אוריא.
אמר ליה: אמור אל"ף.
אמר ליה: מאן דיימר דהוא אל"ף? ימרון דאינו כן!
אמור בי"ת.
אמר ליה: מאן אמר דהוא בי"ת?
גער בו והוציאו בנזיפה.

אזל לגבי שמואל.
אמר לו: אלפני אוריא.
אמר ליה: אמור אל"ף.
אמר לו: מאן דיימר דהוא אל"ף?
אמר ליה: אמור בי"ת.
אמר ליה: מאן אמר דהוא בי"ת?
אחדיה באודניה ואמר: אודני! אודני!
אמר ליה: שמואל מאן אמר דהוא אודניך?
אמר ליה: כולי עלמא ידעין דהוא אודני.
אמר לו: אוף הכא כולי עלמא ידעין דהוא אל"ף, ודהוא בי"ת.
מיד נשתתק הפרסי וקביל עלוי.
הווי,
טוב ארך רוח מגבה רוח.
טובה היא האריכה שהאריך שמואל עם הפרסי,
מהקפדה שהקפיד עליה רב.
אילולי כן, חזר הפרסי לסיאורו, וקרא עליו:
טוב ארך רוח,

ועוד עקילס הגר שאל לר' אליעזר:
אמר לו: הרי חיבה שחיבב הקדוש ברוך הוא,
את הגר בלחם ובשמלה בלבד,
שנאמר: (דברים י') ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה?!
כמה טווסין וכמה פסיונין אית לי,
ואפילו עבדי לא משגיחין עליהון!
אמר ליה: וכי קלה היא בעיניך, דבר שבקש בו אבינו יעקב מתחלה,

שנאמר: (בראשית כ"ח) ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש.

דבר קל הוא?!

אתא לגבי ר' יהושע ושאל ליה:
כך אמר לו גר שנתגייר לשם שמים,
זכה ומשיאין מבנותיו לכהונה.
לחם, זו לחם הפנים.
ובגד, אלו בגדי כהונה.
צמצמו בדברים.
אמרו לו תלמידיו: וכי קלה היא בעיניך דבר שנחבט בו הזקן?!

שנאמר: (שם) ונתן לי לחם.

ולמה את מושיטו בקנה התחיל מפייסו בדברים לחם זו התורה

שנאמר: (משלי ט') לכו לחמו בלחמי.

ובגד, זה הכבוד.
שנאמר:ף (שם ח) בי מלכים ימלוכו.
הווי, טוב ארך רוח,
טובה היא האריכה שהאריך רבי יהושע, עם עקילס הגר,
מהקפדה שהקפיד בו רבי אליעזר,
שאילולי כן חזר לסיאורו וקרא עליו:
טוב ארך רוח מגבה רוח.

א - [ט] אל תבהל ברוחך לכעוס
אמר רבי יודן:
הכמה דמעזילא עזיל על פלכתיה,
כן סליק ליה, בפלכתיה הוא נסיב.
היך מה דקימקומא גליש, על גיסיה שפיך,
כל דרקק לעיל, על אפוי נפל.

א - [יא] טובה חכמה עם נחלה.
טובה חכמה, כשהיא נחלה.

דבר אחר:
טובה חכמה, כשיש עמה נחלה.
דתנינן תמן באבות,

רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר:
יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ וכו'.

דבר אחר:
טובה חכמה, טובה חכמתו של משה.
שנאמר: (משלי ל') עיר גבורים עלה חכם.
עם נחלה, שהנחיל תורתו לישראל.

דבר אחר:
טובה חכמה, זו חכמתו של בצלאל, שהנחיל ארון לישראל,
ובשעה שאמר לו משה: עשה ארון וכלים ומשכן,
אמר לו בצלאל: משה רבינו, מביאין את הכלים ומעמידין אותם באויר?!
בתחלה יעשה המשכן, ואחר כך יעשה הארון.
אמר לו משה: שמא בצל אל היית יושב וידעת בתחלה?

(שמות כ"ה) ועשו ארון.

ואח"כ,

ואת המשכן תעשה.

הווי, טובה חכמה עם נחלה,
טובה חכמה של בצלאל,
עם נחלה, שהנחיל ארון לישראל.

דבר אחר:
טובה חכמה, של יהושע,
עם נחלה, שהנחיל את הארץ,
ויותר לרואי השמש.

דבר אחר:
טובה חכמה, שיש עמה זכות אבות.
אשרי שזכות אבותיו עומדת ומאירה לו.

ר' אחא בשם ר' תנחום:
למד אדם ולימד, ושמר, ועשה, והיתה ספיקא בידו,
להחזיק ולא החזיק, הרי הוא בכלל ארור,
אשר לא יקים את דברי תורה הזאת.
למד ולא לימד, לא שמר, ולא עשה, ולא היתה ספיקא בידו,
להחזיק והחזיק, הרי הוא בכלל ברוך, אשר יקים,
כי כל ארור הוא מכלל ברוך.

ר' הונא אמר:
עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות צל וחופה,
לבעלי מצות, אצל בעלי תורה.
מאי טעמא?
כי בצל החכמה בצל הכסף.

שלש מאות נזירין עלו להקריב תשע מאות קורבנין,
בימי שמעון בן שטח. מאה וחמשים מצא להם פתח,
ומאה וחמשים לא מצא להם פתח.
סליק שמעון בן שטח לגבי ינאי מלכא.
אמר ליה: שלש מאות נזירין סלקין בעיין למקרבא,
תשע מאות קורבנין ולית להון,
אלא הב את פלגא מן דידך,
ואנא פלגא מן דידי ויזלון ויקרבון.
יהב להון ינאי פלגא ואזלון וקרבון.
אתון אמרין לישן דביש, לינאי מלכא על שמעון בן שטח,
אמרין לינאי מלכא: תהוי ידיע, כל מה דאקריבינון מן דידך הוה,
ברם שמעון בן שטח לא יהב כלום מן דידיה.
שמעיניה וכעס על שמעון בן שטח,
ושמע שמעון בן שטח וערק.
בתר יומין הוו תמן בר נש רברבין מן מלכותא דפרס,
הוון יתבין על פתוריה דינאי מלכא מן דאכלין,
אמרין לינאי: מרי מלכא נהירין אנן, דהוה הכא חד סב, והוה
אמר לן מילי דאוריתא.
אמר לשלמתו אחתיה: אינתתיה דינאי, שלחי ואייתי!
אמר לו: הב לי מילא, ושלח ליה עזקתך.
והוא אתי יהב לה מילא, ואתא מן דאתא,
יתיב ליה בין מלכא למלכתא.
אמר לו: למה ערקת?
אמר לו: שמעית דאת כעיס עלי, וצרת לי בגינך דלא תקטלנני,
וערקית. והדין קרייה קיימת,

דכתיב: (ישעיה כ"ו) חכי כמעט רגע עד יעבור זעם.

אמר לו: ולמה אפלית בי?
אמר לו: ח"ו לא אפלית בך, אלא את מן ממונך,
ואנא מן אורייתי.
דכתיב: כי בצל החכמה בצל הכסף.
אמר ליה: ולמה יתבת בין מלכא למלכתא?
אמר ליה: דהכין כתיב בסיפריה דבן סירא,
סלסלה ותרוממך ובין נגידים תושיבך.
אמר ליה: חמית מן מה אנא מוקיר לך!
אמר ליה: לית את מוקיר, אלא אורייתי היא מוקרא לי!

דכתיב: סלסלה ותרוממך.

אמר לון: מזגין ליה כסא דיבריך.
אמר: מה איבריך נימר ברוך שאכל ינאי משלו?!
אמר לו: את כדון את בקשיותך, לא שמעית מן יומא ינאי בברכתא!
אמר: ומה אית לי למימר? {ברוך שאכלנו} ולא אכלתי!
אמר: להו אייתי ליה דייכול. מן דאכל אמר: {שאכלנו משלו.}

אמר ר' יוחנן:
וחלוקין חביריו על שמעון בן שטח.

ר' אבין אמר:
על השנייה.

ור' ירמיה אמר:
על הראשונה.
ומחליפין שיטתיה דר' ירמיה תמן פשיטא ליה,
והכא צריכה ליה תמן פשיטא ליה כרבן שמעון בן גמליאל,
והכא צריכה ליה כרבנן,
דתני, עלה והסב וטבל עמהן, אע"פ שלא אכל עמהן כזית דגן,
מזמנין עליו.
דברי חכמים:

ר' יעקב בר אחא בשם ר' איסי אמר:
לעולם אין מזמנין עליו עד שיאכל כזית דגן.
תני, שנים שאכלו דגן ואחד שאכל חוץ מדגן,
מצטרף כמאן דתנינן כרבן שמעון בן גמליאל.

ג' בליוטין היו בירושלים,
בן ציצית הכסת,
ונקדימון בן גוריון,
ובן כלבא שבוע.
וכל חד וחד היה יכול לספק ולפרנס למדינה עשר שנים,
והיה שם בן בטיח, בן אחותו של ר' יוחנן בן זכאי,
והיה ממונה על האוצרות ראש קסרין שבירושלים,
ועמד ושרף את האוצרות.

שמע ר' יוחנן בן זכאי אמר: ווי,
אזלין ואמרון לבן בטיח, חביבך, אמר ווי, ווי.
שלח ואייתיתיה.
אמר לו: למה את אמרת ווי?
אמר לו: לא אמרית ווי, אלא וה אמרית,
שכל זמן שהאוצרות יקרין קיימין,
לא יהבין גרמיהון למעבד קרבא.
בין ווי לוה נמלט רבי יוחנן וקרון עליה:
ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה.

ומעשה בר' יוחנן שאחזו בולמוס והלך לאימוניס,
וישב לו למזרחה של תאנה ונתרפא.
אמרין ליה: הדא מנא לך?
אמר לון: מן דוד.
דכתיב: (שמואל א' ל') ויתנו לו פלח דבלה.
וקרון עליה: ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה.

ר' יוסי בר יאסין הוה אתי באלפא, ואתי מן טרסים,
ואמר ליה: טליא אנא צריך למיחת.
אמר ליה: לא תיחות לימא דימא סכנתא
אמר לו: בעי אנא למיקרי קריאת שמע.
אמר לו: קרי!
אמר לו: בעי אנא למיכל.
אמר לו: אכול, כיון דאתון ללמן,
אמר לו: אסור אתה עד שתטבול, וקרא עליה:
ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה.

ר' מאיר הוה מתבעי למלכותא, וערק
עבר על חנותא דארמיין,
ואשכח יתהון, יתיבין אכלון מן ההוא מינא. חמון יתיה,
אמרין: הוא הוא, לית הוא הוא.
אמרין: אם הוא הוא, אנן כרזין ליה אין,
אתי אכיל עמן.
והוה צבע חדא אצבעותיה בדמה דחזיר,
ויהב אצבעותיה אוחרי בפומיה, טמש הא ומתק הא.
אמרין: דין לדין, אילו הוה ר' מאיר, לא הוה עביד כן,
שבקוניה וערק וקרא עליה:
ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה.

רבי הוה דמיך בציפורין,
ואמרין ציפוראי: כל דאתא ואמר, דמך רבי אנן קטלין ליה.
אזל בר קפרא ועלל בכוותא, ואדיק ליה, ורישיה מיכרך, ומניה בזיעין,
אמר: אחינו בני ידעיה, שמעוני שמעוני,
אראלים ומצוקים אחזו ידן בלוחות הברית,
גברה ידן של אראלים וחטפו את הלוחות.
אמרין ליה: דמך רבי?
ואמר להו: אתון אמריתון, אנא לא אמינא ולמה לא אמר?
דכתיב (משלי י') ומוציא דבה הוא כסיל.
קרעון מניהון, עד דאזל קליה דקריעה, עד גופתתא מהלך שלשה מילין,
וקרא עליה: ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה.

ר' נחמיה בשם ר' מנא:
מעשה נסים נעשו, באותו היום ערב שבת היה,
ואיתכנשין כל קרייתא להספידא דרבי,
אשרוניה בתמני עשר כנישתא, ואובלוניה לבית שערים,
ותלא לון יומא עד דמטא, כל חד וחד מישראל לביתו,
ומדליק לו את הנר וצולה לו דג וממלא לו חבית מים,
עד שעשה האחרון שבהן, שקעה החמה וקרא הגבר, שרון מצוקין,
אמרין: ווי דחללינן שבתא!
יצתה בת קול ואמרה:
כל מי שלא נתעצל בהספדו של רבי,
מזומן לחיי העולם הבא.
בר מן קצרה דהוה תמן ולא אתא,
כיון דשמע כן, סלק וטלק גרמיה מן איגרא ונפל ומת.
יצתה בת קול ואמרה:
אף לאגרא קצרא, מזומן לחיי העולם הבא.

א - [י"ג] ראה את מעשה האלהים כי מי יוכל לתקן את אשר עותו.
בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון,
נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן,
ואמר לו: ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן,
וכל מה שבראתי, בשבילך בראתי,
תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי,
שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך.
ולא עוד שאת גורם מיתה לאותו צדיק.

משל משה רבינו למה הדבר דומה?
לאשה עוברה שהיתה חבושה בבית האסורים,
ילדה שם בן, גדלה שם ומתה שם.
לימים עבר המלך על פתח האסורים,
כשהמלך עובר התחיל אותו הבן צווח ואומר:
אדני המלך! כאן נולדתי! כאן גדלתי!
באיזה חטא אני נתון כאן איני יודע?
אמר לו: בחטא של אמך.

כך במשה.

כמו שכתוב: הן האדם היה כאחד.
כתיב: הן קרבו ימיך למות.

א - [י"ד] ביום טובה היה בטוב.
אם נזדמן לך יום טוב, תהא עושה אותו מיד,
וביום רעה ראה, ראה איך לעשות תשובה, שתנצל מדינה של גיהנם.

אמר רבי יודן בשם ר' אלעזר:
שלשה דברים מבטלין גזירות רעות.
ואלו הן: תפלה וצדקה ותשובה ושלשתן בפסוק אחד.

הדא הוא דכתיב: (ד"ה ב' ז') ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם,
ויתפללו ויבקשו פני, וישובו מדרכיהם הרעים,
ואני אשמע מן השמים ואסלח לחטאתם, וארפא את ארצם.

ויתפללו, זו תפלה.
ויבקשו פני זו צדקה.
האי מאן דאמר: (תהלים י"ז) אני בצדק אחזה פניך.
וישובו מדרכיהם הרעים זו תשובה.
ואחר כך,

ואני אשמע מן השמים וגו'

ר' מנא אמר:
אף התענית.

דכתיב (שם כ') יענך ה' ביום צרה.

למה?
גם את זה לעומת זה עשה האלהים.

ב
ר' תנחום בר חייא פתר קרייא בעניים ובעשירים.
ביום טובתו של חברך שמח עמו,
וביום רעה ראה ראה היאך לפרנס את העניים,
שתקבל עליהם שכר.
כך היה ר' תנחום עושה.
אם היה למוד ליקח ליטרא של בשר,
היה לוקח שתים, אחד חלקו ואחד לעניים.
שתים אגודות של ירק, אחת לו ואחת לעניים.
גם את זה לעומת זה, אלו עניים ועשירים,
כדי שיזכו אלו באלו.

ג -רבי אחא פתר קרייא בתורה.
בשמחתה תשמח,
וביום רעה ראה, תהיה מן הרואים שכתוב בהם:
(ישעיה ס"ו) ויצאו וראו בפגרי האנשים.
ולא מן הנראים, שכתוב בהם:
(שם) כי תולעתם לא תמות.
גם את זה לעומת זה, זה גיהנם וגן עדן,
כמה ביניהם? טפח.

ר' יוחנן אמר:
כותל.

ורבנן אמרי:
שתיהן שוות, כדי שיהיו מציצות זו מזו.

ר' לוי פתר קרייא
בימים טובים שנתתי לך תהא שמח
ומשמח להקדוש ברוך הוא בקרבנות.
אם תבא שנה בלא בצורת, נפק לכרמך חמי וחדי, חמי את לזיתך וחדי.
אמר הקדוש ברוך הוא:לא בראתי פרקליט טוב לגשמים, כיום שמיני עצרת.

הדא הוא דכתיב: (במדבר כ"ט) ביום השמיני עצרת.

א - [ט"ו] את הכל ראיתי בימי הבלי.
שאלו את שמואל הקטן:
מהו דכתיב יש צדיק אובד בצדקו.
אמר להם: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם,
שהצדיק עתיד לבא לידי מייט.
אמר הקדוש ברוך הוא: עד שהוא בצדקו, אסלקנו.
שנאמר יש צדיק אובד בצדקו ויש רשע מאריך ברעתו.
כל זמן שאדם חי, הקדוש ברוך הוא מצפה לו לתשובה.
מת, אבדה תקותו.

שנאמר (משלי י"א) במות אדם רשע תאבד תקוה.

לכת אחת ליסטין, שהיתה חבושה בבית האסורין,
חתר אחד מהן חתירה אחת, וברחו כולן.
נשתייר שם אחד מהן ולא ברח,
כיון שבא השלטון, התחיל לחבטו במקל.
אמר לו: ביש גדא וטמיע מזלא!
חתירתא קומך, לא הות עריק?!

כך לעתיד לבא, הקדוש ברוך הוא אומר לרשעים:
התשובה לפניכם, ולא שבתם?! אלא,

(איוב י"א) ועיני רשעים תכלינה.

ומפני שלשה דברים, אמר ר' יאשיה,
הקדוש ברוך הוא מאריך פנים עם הרשעים בעולם הזה.
שמא יעשו תשובה,
או יעשו מצות, שישלם להם הקדוש ברוך הוא שכרן בעולם הזה,
או שמא, יצאו מהן בנים צדיקים. שכן מצינו,
האריך פנים לאחז ויצא ממנו חזקיה,
עם אמון יצא ממנו יאשיהו,
שמעי יצא ממנו מרדכי.

א - [ט"ז] אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר.
אל תהי צדיק הרבה, יותר מבוראך, מדבר בשאול.

דכתיב (שמואל א' ט"ו) ויבא שאול עד עיר עמלק וגו'.

ר' הונא ור' בנייה אומר:
התחיל מדיין הוא כנגד בוראו ואמר: כך אמר הקדוש ברוך הוא:
לך והכית את עמלק!
אם אנשים חטאו, הנשים מה חטאו? והטף מה חטאו?
והבקר ושור וחמור מה חטאו?
יצאת בת קול ואמרה: אל תהי צדיק הרבה, יותר מבוראך.

ורבנן אמרי:
התחיל מדיין כנגד עגלה ערופה ואומר:

אמר הכתוב: (דברים כ"א) וערפו שם את העגלה בנחל.

הוא הורג והיא נערפת.
אם אדם חטא, בהמה מה חטאה?!
יצאת בת קול ואמרה: אל תהי צדיק הרבה.

רבי שמעון בן לקיש אומר:
כל מי שנעשה רחמן במקום אכזרי,
סוף שנעשה אכזרי במקום רחמן.
ומניין שנעשה אכזרי במקום רחמן?

שנאמר (שמואל א' כ"ב) ואת נוב עיר הכהנים הכה לפי חרב.

ולא תהא נוב כזרעו של עמלק?!

ורבנן אמרין:
כל מי שנעשה רחמן במקום אכזרי,
סוף שמדת הדין פוגעת בו.

שנאמר (שם י"א) וימת שאול ושלשת בניו.

א - [י"ז] אל תרשע הרבה
אמר רבי ברכיה:
וציבחר [=מעט] שרי,
אלא דלא תימר מן דהדה בחמה, כלה בחמה.

תרגום:
ומעט מותר להרשיע?
- שלא תאמר מי שה' כועס עליו - ימשיך כרצונו, כי בין כך הוא בכעס.

א - [י"ח] טוב אשר תאחוז בזה.
זה מקרא.
וגם מזה אל תנח ידך, זה משנה.
כי ירא אלהים יצא את כולם.
כגון: רבי אבהו דקיסרין.

א - [י"ט] החכמה תעוז לחכם.
זה הקדוש ברוך הוא.

שנאמר (איוב ט') חכם לבב ואמיץ כח.

מעשרה שליטים אשר היו בעיר,
מעשרה מאמרות, שנברא בהן העולם.

דבר אחר:
החכמה תעוז לחכם,
זה אדם הראשון.
דכתיב (יחזקאל כ"ח) אתה חותם תכנית.
מעשרה שליטים אשר היו בעיר,
אלו עשרה דברים, שמשמשין את הנפש.
ואלו הן:

הוושט למזון,
קנה לקול,
כבד לחמה,
מרה לקנאה,
הריאה מששתן,
המסס לטחון,
טחול לשחוק,
כליות יועצות,
לב מבין,
לשון גומר.

ב - דבר אחר:
החכמה תעוז לחכם, זה נח.
מעשרה שליטים אשר היו בעיר,
מעשרה דורות שמאדם ועד נח,
שמכולן לא נדבר אלא עמו.

דבר אחר:
החכמה תעוז לחכם, זה אברהם.
מעשרה שליטים, מעשרה דורות מנח ועד אברהם,
לא בחר הקדוש ברוך הוא מכולן, ולא כרת עמהם ברית אלא עמו.

שנאמר (בראשית ט"ו) ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית.

דבר אחר:
החכמה תעוז לחכם, זה יעקב.
מעשרה שליטים, מעשרת שבטים שירדו למצרים,
ועלו ולא ידעו שיוסף קיים, ויעקב היה יודע.

שנאמר (שם מ"ב) וירא יעקב כי יש שבר במצרים היה יודע שברו במצרים.

ג - דבר אחר:
החכמה תעוז לחכם, זה משה.
מעשרה שליטים, מעשרה דברים שמשמשין את הגוף,
שכבשן משה. ואלו הן:

מן פומא לוושטא,
ומן וושטא להמסיסא,
ומהמסיסא לקיבתא,
ומקיבתא לאיסטומכא,
ומאיסטומכא לכרוכא קטינא,
ומכרוכא קטינא לבית כסא,
ומבית כסא לבנת מעיא,
ומבנת מעיא לכרוכא עביא,
ומכרוכא עביא לסני דיבא,
ומסני דיבא לפטרוכא,
ומפטרוכא לעיזקתא,
ומעיזקתא לברא.

ומכולן לא נצרך משה, לא להכניס ולא להוציא,

שנאמר (שמות ל"ד) ויהי שם עם ה'

דבר אחר:
החכמה תעוז לחכם, אלו ישראל.
שנאמר (דברים ד') רק עם חכם ונבון.
מעשרה שליטים, שמשמשין את הנפש ואלו הן:

הוושט למזון,
קנה לקול,
כבד לחמה,
מרה לקנאה,
הריאה מששתן,
המסס לטחון,
טחול לשחוק,
כליות יועצות,
לב מבין,
לשון גומר.

ד -דבר אחר:
החכמה תעוז לחכם, זה דוד.
מעשרה שליטים, מעשרה זקנים שאמרו בספר תהלים,
ואלו הן:

אדם הראשון,
ואברהם,
ומשה,
ודוד,
ושלמה.

על אילין חמשה לא איתפלגין.
אילין חמשה אחרנייתא, מאן אינון?

רב ור' יוחנן רב אמר:

אסף,
הימן,
וידותון,
ושלשה בני קרח אחד,
ועזרא.

ור' יוחנן אמר:
הוא אסף דהכא, הוא אסף דתמן,
אלא על ידי שהיה בן תורה, זכה לומר שירה עם אחיו,
וזכה לומר שירה בפני עצמו.

על דעת רב אסף אחר הוא,

שנאמר (ד"ה א' כ"ה) על יד אסף הנבא על ידי המלך.

רב ור' יוחנן,
רב אמר:
לידותון ממש.

ר' יוחנן אמר:
לידותון הנבא על הדתין ועל הדינין,
שעברו עליו ועל ישראל.

ר' הונא בשם ר' אחא:
אף על פי שעשרה בני אדם אמרו ספר תהלים,
מכלהון לא נאמר על שמותם, אלא על ידי דוד מלך ישראל.

משלו משל למה הדבר דומה?

לחבורה של אנשים המבקשת לומר הימנון למלך,
אמר להם המלך: כלכם נעימים, כלכם חסידים,
כולכם משובחין, לומר הימנון לפני,
אלא איש פלוני יאמר על ידי כלכם.
למה? שקולו ערב.

כך, בשעה שבקשו עשרה צדיקים לומר ספר תהלים,
אמר להם הקדוש ברוך הוא: כלכם נעימים וחסידים ומשובחין,
לומר הימנון לפני, אלא דוד יאמר על ידי כלכם.
למה? שקולו ערב.

הדא הוא דכתיב: (שמואל ב' כ"ג) ונעים זמירות ישראל.

א - [כ] כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא
אמר ר' יודן:
וכי יש אדם צדיק וחוטא?!
אלא, אלו גבאי צדקה ומחלקי צדקה,
שראוי, שלא כראוי, ושלא כראוי נותנין כראוי,
ולא יחטא, היך כמאן דאמר:

(שופטים ט') קולע באבן אל השערה ולא יחטיא.

א - [כ"ג] כל זה נסיתי בחכמה

כתיב: (מלכים א' ד') ויתן אלהים חכמה לשלמה, ותבונה הרבה מאוד, ורוחב לב כחול אשר על שפת הים.

רבנן ור' לוי,
רבנן אמרי:
כחול, מהו כחול?
ניתן לו חכמה כנגד כל ישראל.

ור' לוי אמר:
מה החול הזה גדר לים.
כך היתה חכמה גדר לשלמה.

מתלא [=משל] אמר:
דעת חסרת מה קנית?
דעת קנית מה חסרת?

כתיב (שם) ותרב חכמת שלמה, מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים.

ומה היתה חכמתן של בני קדם?
שהיו יודעין במזל וקוסמין בעופות ובקיאין בטייר.

אמר רבן שמעון בן גמליאל:
בשלשה דברים אני משבח את בני המזרח:

שאין נושקין בפה, אלא ביד,
ואין נושכין בפה, אלא חותכים בסכין,
ואין נוטלין עצה אלא במקום מרווח,
שאין יועצין אלא בשדה.

מה היתה חכמתן של מצרים?
את מוצא בשעה שבקש שלמה לבנות בית המקדש,
שלח אצל פרעה נכה ואמר:
שלח לי אומנים בשכרן, שאני רוצה לבנות בית המקדש!
מה עשה?
כנס כל אסטרולוגין שלו,
וצפו וראו בני אדם שהן עתידין למות באותה שנה,
ושלחן לו. וכיון שבאו אצל שלמה צפה ברוח הקדש,
שהם עתידין למות באותה שנה, ונתן להם תכריכין,
ושלחן לו ואמר לו:
אם לא היה לך תכריכין לצורך מתיך אלו,
הרי הם ותכריכיהון, קום קבור אותם.

ויחכם מכל האדם מאיתן האזרחי והימן וכלכל ודרדע בני מחול
ויהי שמו בכל הגוים סביב:

ויחכם מכל האדם - מאדם הראשון.

מה היתה חכמתו של אדם הראשון?
את מוצא, כשביקש הקדוש ברוך הוא לבראת את אדם הראשון,
נמלך במלאכי השרת, ואמר להם: נעשה אדם!
אמרו לפניו: רבונו של עולם, (תהלים ח') מה אנוש כי תזכרנו?
אמר להם: אדם שאני רוצה לבראתו, חכמתו מרובה משלכם.

מה עשה?
כנס כל בהמה חיה ועוף והעמידן לפניהם,
ואמר להם: קראו להם שמות!
עמדו ולא ידעו. הלך אצל אדם,
אמר לו: מה שמותן של אלו?
אמר: רבון העולמים, לזה נאה לקרותו שור,
ולזה ארי, ולזה סוס, ולזה גמל, ולזה נשר,
וכן לכולן.
ואמר לו: אתה, מה שמך?
אמר לפניו: אדם, מפני שנבראתי מן האדמה.
- ואני מה שמי?
אמר לפניו: אדני. מפני מה שאתה אדון על בריותיך.

הדא הוא דכתיב: (ישעיה מ"ב) אני ה' הוא שמי.

הוא שמי שקרא לי אדם הראשון,
הוא שמי שהתניתי ביני לבין עצמי,
הוא שמי שהתניתי ביני לבין בריותי, ובין מלאכי השרת.

מאיתן האזרחי, זה אברהם.

דכתיב (תהלים פ"ט) משכיל לאיתן האזרחי.

והימן, זה משה.

שנאמר (במדבר י"ב) בכל ביתי נאמן הוא.

וכלכל, זה יוסף

דכתיב (בראשית מ"ז) ויכלכל יוסף.

אמרו מצרים: כלום עבד זה מלך עלינו?!
אלא בחכמתו, נטלו שבעים פיתקין והיו משליכין לפניו,
והיה קורא כל אחד ואחד בלשונו,
ולא עוד, אלא שהיה מדבר בלשון הקדש,
שלא היו יודעין ומכירין בו ואינן יכולין לשמוע בו.

וכן הוא אומר: (תהלים פ"א) עדות ביהוסף שמו.

ודרדע, זה דור המדבר, שכולו דעה.
בני מחול, אלו ישראל.
שמחל להם הקדוש ברוך הוא על מעשה העגל.

ב -

(מלכים א' ה') וידבר שלשת אלפים משל.

אמר רבי שמואל בר נחמני:
חזרנו על כל המקרא ולא מצינו שנתנבא שלמה,
אלא קרוב לשמונה מאות פסוקים, ואת אמרת שלשת אלפים?!
אלא, מלמד שכל פסוק ופסוק שנתנבא שלמה,
יש בו שנים ושלשה טעמים.

ורבנן אמרי:
על כל פסוק ופסוק שלשה אלפים משל,
ואלף וחמשה טעמים על כל משל ומשל.

דכתיב (מלכים א' ה ) ויהי שירו שיורו של משל חמשה ואלף.

ג -

(מלכים א' יג) וידבר על העצים.

וכי אפשר לאדם לדבר על העצים?!
אלא, אמר שלמה: מפני מה מצורע זה, מטהר בגבוה שבגבוהים ובנמוך שבנמוכין,
בעץ ארז ואזוב?
אלא על ידי שאדם מגביה את עצמו כארז,
הוא לוקה בצרעת.
וכשהוא ממעט את עצמו ומשפילו כאזוב שהוא נמוך, סופו להתרפאות.
וכן מפני מה בהמה ניתרת בשני סימנין,
ועוף ניתר בסימן אחד?
אלא, מפני שהבהמה נבראת מן היבשה, ועוף מן הים.
שכן אמר בר קפרא: עוף מרקק נברא.

רבי אבין בשם רבי שמואל קפודקיא אמר:
דרגלוי דתרנגולתא דמיין לחספניתא דנונא,
ועל הרמש אמר:
מפני מה שמונה שרצים שבתורה,
הצדן והחובל בהם בשבת, חייב?
ושאר כל השרצים, שקצים ורמשים, פטור?
מפני שיש להם עורות.
ועל הדגים אמר:
מפני מה כל בהמה חיה ועוף טעונין שחיטה,
ודגים אינם טעונין שחיטה?

אלא, מהדין קרא: (במדבר י"א) הצאן ובקר ישחט.

ובדגים אין כתיב אלא אסיפה.

הורה יעקב איש כפר גבוריא בצור
על הדגים שטעונים שחיטה.

שמע רבי חגי שלח ואייתיניה.
אמר לו: מה הן הורית?
אמר ליה: מן הן.

דכתיב (בראשית ג') ישרצו המים וגו'.

מה עוף טעון שחיטה, אף דגים טעונין שחיטה!
אמר: ארבעיניה דילקי.
אמר: בר נש דאמר מילתא מן אורייתא ילקי!
אמר לו: לא הוריתה טבאות!
אמר לו: מן הן?
אמר לו: מן הכא,

הצאן ובקר ישחט להם וגו'.

האי בשחיטה והאי באסיפה!
אמר: חבוט חבטך, דהוא טבא בקלטא.

ד - הורה יעקב איש כפר גבוריא בצור,
על בנה של נכרית שהוא נימול בשבת.

שמע רבי חגי:
שלח ואייתיניה.
אמר לו: מן הן הוריתה?
אמר לו: מן הן.

דכתיב (במדבר א') ויתילדו על משפחותם.
וכתיב (בראשית י"ז) יליד בית ומקנת כסף.

אמר: ארבעיניה דילקי.
אמר לו: ובר נש דאמר מילתא דאורייתא ילקי?!
אמר: לא הורית טבאות.
אמר לו: מן הן? רביע ואת שמע!
אמר לו: אם אתא לך בר עממיא לגבך,
ואמר אנא בעי למיתעבדא יהודי,
על מנת למיגזר יתיה ביומא דשבתא,
או ביומא דכיפורי, מחללין עליו או לא?
הוי אומר: אין מחללין, לפי שאין מחללין שבת ויוה"כ,
אלא, על בנה של ישראל בלבד ושל ישראלית.
אמר לו: מן הן?
אמר לו: רביעי!

(עזרא י') להוציא כל נשים והנולד מהם.

אמר ליה: מן הקבלה את מלקני?

אמר ליה: דכתיב (שם) וכתורה יעשה

אמר לו: מאיזו תורה?
דאמר: (דברים ז') ולא תתחתן בם.
למה? כי יסיר את בנך. בנך הבא מישראלית קרוי בנך,
ואין בנך הבא מן הגויה ומן השפחה קרוי בנך,
אלא בנה.
אמר לו: חבוט חבטך, דהוא טבא בקלטא.
אמר שלמה: על כל אלה עמדתי ופשפשתי,
ופרשה של פרה אדומה חקרתי,
כיון שהייתי יגע בה ודורש וחוקר בה,
אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני.

א - [כ"ו] ומוצא אני מר ממות את האשה וגו'.

רבנן אמרי:
על ידי שהיא תובעת בידו דברים שאינו יכול לעמוד בהן,
סוף שהיא ממיתה אותו מיתה מרה.
עובדא הוה בחד בר נש, דהוה ליה מגיר ליסטים,
והוה נפיק ומקפח בליליא, וזיין בניה ובנתיה ביממא.
אמרה ליה: אנתתיה דההוא בר נש,
מה ביש גדא דההיא איתתא, דאידבקת לך!
אמרה ליה: לית את חמי בנוי דפלן מגרן היך אכלון ושתון?!
אמר לה: את בעי אעביד מה איהו עביד?
אמר לו: ומה אית ביה?
אמר לו: אייזיל פייסיה עמי, דאנא אזיל עימיה.
אזלון ופייסוניה, ונסב יתיה עימיה, נפק בההוא ליליא,
נפק ליסטאה ותקין תזקיטא בתריהון,
דין דהוה חכים שביליא, ערק ואישתיזב.
ודין לא הוה חכים שביליא,
איתצייד ואיצטלב, וקרון עלוי:

"לקיש לסטים בכיר לצלובים".

ב -שלשה דברים קשין לגוף:
מכת הלב קשה לגוף,
מכת חולי מעים קשה לגוף ממכת הלב.
וחסרון כיס קשה מכולן.

אמר רבי יהודה:
ארבעה עשר דברים קשין זה מזה,
וכולן מתגאין זה מזה.

תהום קשה והארץ מתגאה עליו,
שהוא כבוש עליה.
הארץ קשה וההרים קשין מתגאין עליה.
ההר קשה והברזל מתגאה עליו,
ושוברו ברזל קשה, והאש מפעפעתו.
האש קשה והמים מתגאין ומכבין אותה.
המים קשים, עננים סובלין אותן.
עננים קשין, הרוח מפזרתן.
הרוח קשה והכותל מתגאה ועומד בו.
כותל קשה, אדם מתגאה וסותרו.
אדם קשה וצרה מחלחלתו.
צרה קשה והיין מתגאה ומשכחה.
יין קשה והשינה מפיגתו.
שינה קשה וחולי מתגאה ומטלטלה.
חולי קשה ומלאך המות מתגאה ונוטל את נפשו.
ואשה רעה, קשה מכולן.

ג –
אשר היא מצודים וחרמים.
שהיא צדה בים וביבשה.

אסורים ידיה.

אמר רבי אלעזר:
אילולי שכתב בה אסורים ידיה,
היתה אוחזת באדם בשוק ואומרת:
בא והזקק לי.
לכלבה נושכת שאחזה בעליה בשלשלת.
אף על פי שהיא קשורה, אוחזה באדם בשוק בבגדיו.
כך, אילולי שכתב בה, אסורים ידיה,
היתה חוטפת באדם בשוק.

ראה מה כתיב: (בראשית ל"ט) ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי.

טוב לפני האלהים ימלט ממנה,
זה יוסף.
וחוטא ילכד בה, זה פוטיפר.

דבר אחר:
טוב, זה פנחס.
וחוטא, זה זמרי.

דבר אחר:
טוב, זה פלטי.
וחוטא, זה אמנון.

ר' איסי דקיסרין:
פתר קרייה במינות.
טוב, זה ר' אלעזר.
וחוטא, זה יעקב איש כפר גבוריא.

דבר אחר:
טוב, זה אלעזר בן דמא.
וחוטא, זה יעקב איש כפר סאמא.

דבר אחר:
טוב, זה חנניא בן אחי ר' יהושע .
וחוטא, אלו בני כפר נחום.

דבר אחר:
טוב, זה יהודה בן נקוסא.
וחוטא,אלו המינים.

דבר אחר:
טוב, זה ר' נתן.
וחוטא, זה תלמידו.

דבר אחר:
טוב, זה ר' אליעזר ורבי יהושע.
וחוטא, זה אלישע.

א - [כ"ז] ראה זה מצאתי אמרה קהלת.

ולהלן הוא אומר אמר קהלת.

אמר רבי ירמיה:
זה רוח הקדש.
פעמים משיח בלשון זכר,
ופעמים משיח בלשון נקבה.

אחת לאחת למצוא חשבון.

אמר רבי יצחק:
בנוהג שבעולם אדם נכשל בעבירה והוא חייב עליה מיתה לשמים,
במה נתכפר לו?
מת שורו, אבדה תרנגולתו, נשברה צלוחיתו,
נכשל באצבעו הקטנה ויצא ממנה טיפת דם,
מקצת הנפש ככל הנפש.
שנאמר: אחת לאחת למצא חשבון.
חדא מערערא חדא והחשבון מתמצה.

כמה הוא מיצוי החשבון?

ר' פנחס אמר:
עד אחת.

א - [כ"ח] אשר עוד בקשה נפשי ולא מצאתי
אדם אחד מאלף מצאתי
בנוהג שבעולם, אלף בני אדם נכנסין למקרא,
יוצאין מהן מאה למשנה.
יוצאין מהן עשרה לתלמוד,
יוצא מהם אחד להוראה.

הדא הוא דכתיב: אדם אחד מאלף מצאתי.

דבר אחר:
אדם, זה אברהם.
ואשה בכל אלה לא מצאתי, זו שרה.

דבר אחר:
אדם, זה עמרם.
ואשה, זו יוכבד.

דבר אחר:
אדם, זה משה.
ואשה, אלו נשי המדבר.

דבר אחר:
אדם, זה משה, שבא לאלף דור.
ואשה, זו היא התורה, שנתנה לאלף דור.

הדא הוא דכתיב: (תהלים ק"ה) דבר צוה לאלף דור.

מלמד שצפה הקדוש ברוך הוא בכל הקנקנים,
ולא מצא קנקן זפות מקנקנו של משה,
שפשט ידו וקבל את התורה.

א - [כ"ט] לבד ראה זה מצאתי אשר עשה האלהים את האדם ישר.
ישר היה שנאמר: אשר עשה האלהים את האדם ישר.

וכתיב: (בראשית ג') הן האדם היה כאחד ממנו.

כאחד ממלאכי השרת.
וכיון שנעשו שנים, והמה בקשו חשבונות רבים.