פרשה ח
א - [א] מי כהחכם, זה הקדוש ברוך הוא,
דכתיב ביה: (איוב ט') חכם לבב ואמיץ כח.
ומי יודע פשר דבר, שפשר תורה למשה.
חכמת אדם תאיר פניו
אמר ר' שמעון:
גדול כח הנביאים, שהן מדמין את הצורה ליוצרה.
דכתיב: (דניאל ח') ואשמע קול אדם בין אולי.
אמר רבי יודן:
אית לן קרייה דנהיר מיניה,
דכתיב: (יחזקאל א') ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה.
ועז פניו ישנא. שהוא משתנה ממדת הדין, למדת רחמים על ישראל.
ב - דבר אחר:
מי כהחכם, זה אדם הראשון.
דכתיב ביה: (שם כ"ח) אתה חותם תכנית.
ומי יודע פשר דבר, שפרש שמות לכל.
חכמת אדם תאיר פניו, יופיו יאיר פניו.
אמר רבי לוי:
תפוח עקיבו של אדם הראשון מכהה גלגל חמה.
ואל תתמה, בנוהג שבעולם, אדם עושה לו שני דסקרין שלמין,
אחד לו ואחד לבן ביתו.
של מי הוא עושה נאה, לא שלו?! כך אדם הראשון, נברא לתשמישו של הקדוש ברוך הוא,
וגלגל חמה לתשמישו של אדם הראשון,
לא הוא בדין, שתפוח עקיבו של אדם הראשון,
מכהה גלגל חמה?! ומה אם תפוח עקיבו כך,
קלסתר פניו על אחת כמה וכמה!
ר' לוי בשם ר' חמא בר חנינא:
שלש עשרה חופות, קשר להם הקדוש ברוך הוא, בגן עדן.
הוא דכתיב (יחזקאל כ"ח) בעדן גן אלהים היית וגו'
ריש לקיש אמר:
אחת עשרה.
ורבנן אמרי:
עשר.
ולא פליגי.
מאן דאמר: שלש עשרה, עבד 'כל אבן יקרה מסוכתך', תלת.
ומאן דאמר: אחת עשרה, עבד להון חדא.
ומאן דאמר: עשר, לא עבד חד מנהון.
ואחר כל השבח הזה,
כי עפר אתה.
ועז פניו ישונא.
כשאמר לו הקדוש ברוך הוא המן העץ,
ואף הקדוש ברוך הוא, שינה עז פניו וטרדו מגן עדן.
ג - דבר אחר:
מי כהחכם, אלו ישראל.
דכתיב בהון: (דברים ד') רק עם חכם ונבון.
ומי יודע פשר דבר, שהיו יודעין לדרוש את התורה,
לארבעים ותשע פנים טהור, וכנגדן טמא.
את מוצא, כשעמדו ישראל על הר סיני ואמרו נעשה ונשמע,
ניתן עליהם מזיו שכינה של מעלן,
וכיון שחטאו, נעשו שונאים להקדוש ברוך הוא.
דכתיב: ועז פניו ישונא.
ואף הקדוש ברוך הוא,
שינה עליהם את הדברים.
דכתיב: (תהלים פ"ב) אכן כאדם תמותון.
ד - דבר אחר:
מי כהחכם, זה תלמיד חכם.
מי יודע פשר דבר, שהוא יודע לפרש משנתו,
חכמת אדם, בשעה שהוא נשאל ומשיב,
ועז פניו ישונא, בשעה שהוא נשאל ואינו יודע להשיב.
ר' חייא הוה יתיב ומתני
מניין שאין ממירין בבכור? זחלין אפוי דבר פדיה,
אמר: הדין, ידע מה אנא יתיב ומתני.
עובד כוכבים אחד ראה את ר' יהודה בר' אלעאי
חמתיה אפוי נהרין [=שפניו נוהרים].
אמר: הדין גברא חדא מן תלת מילין אית ביה:
או שתוי חמר,
או מוזיף ברביתא,
או מרבי חזירי.
שמע רבי יהודה בר אלעאי
אמר ליה: תיפח רוחיה דההוא גברא,
דחדא מן תלתיהון לית בי,
לא מוזיף ברביתא אנא,
דכתיב: (דברים כ"ג) לא תשיך לאחיך.
ולא מרבי חזירי אנא, דאסור ליה לבר ישראל למרבי חזירי,
דתנינן תמן: לא יגדל אדם חזירים בכל מקום.
ולא שתוי חמר אנא, דאפילו ארבע כסיה דאנא שתי בלילא פסחא,
אזיק לרישי מן פסחא לעצרתא.
אמר לו: ועל מה אפך נהירין?
אמר לו: אורייתי היא דמנהרא אפוי.
דכתיב: חכמת אדם תאיר פניו וגו'.
ר' אבהו אזל לקיסרין
ואתא מן תמן ואפוי נהירין, [=וחזר ופניו זוהרים]
חמוניה תלמידייא סלקין ואמרין לר' יוחנן [=ראוהו התלמידים ואמרו לר' יוחנן]
הדין ר' אבהו אשכח סימא. [=ר' אבהו מצא מטמון]
אמר לון: למה?
אמרין ליה: דאנפוי נהירין. [=שפניו זוהרים]
אמר לון: דילמא אורייתא חדתא שמע?
סלקון לגביה,
אמרו ליה: ומה אורייתא חדתא שמע מר?
אמר לון: תוספתא עתיקא.
אמרון: קרא עליו: חכמת אדם וגו'.
ה - דבר אחר:
מי כהחכם, זה משה.
דכתיב ביה: עיר גבורים עלה חכם.
ומי יודע פשר דבר שפשר תורה לישראל.
ר' מנא דשאב בשם ר' יהושע בן לוי אמר:
על כל דבר ודבר שהיה הקדוש ברוך הוא אומר למשה,
היה אומר לו טומאתו וטהרתו. וכיון שהגיע לפרשת (ויקרא כ"א) אמור אל הכהנים
אמר לפניו: רבונו של עולם, ואם נטמאו אלו,
במה היא טהרתן? לא השיבו דבר.
אותה שעה נשתנו פניו של משה, וכיון שהגיעו לפרשת פרה אדומה,
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה:
משה, אותה אמירה שאמרתי לך, אמר אל הכהנים,
ואמרת לי, אם נטמאו, במה היא טהרתן?
ולא אמרתי לך דבר, זו היא טהרתן:
ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת
אמר לפניו: רבונו של עולם, וכי טהרה היא?!
אמר הקדוש ברוך הוא: משה, חקה היא וגזירה גזרתי,
ואין בריה יכולה לעמוד על גזירתי!
דכתיב (במדבר י"ט) זאת חקת התורה.
אני פי מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא,
אשמור אותו הפה שאמר:
(שמות כ') אנכי ה' אלהיך.
ועל דברת, לא יהיה לך
שבועת, לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא.
ר' חייא בר גמדא פתח:
(משלי ג') מוסר ה' בני אל תמאס.
תני,
הפותח פותח בדבר טוב, והחותם, חותם בדבר טוב.
דתנינן בברכות: קורא ומפסיק,
בקללות אינו מפסיק, אלא אחד קורא את כולן.
מוסר ה' בני אל תמאס וגו' משום עמו אנכי בצרה.
אמר הקדוש ברוך הוא: בני מתקללין ואני מתברך?!
ואל תקוץ בתוכחתו,
אל תעש תוכחתו של הקדוש ברוך הוא קוצים קוצים.
ר' לוי בן פנטי קרא את ארוריא,
קדם רבי הונא וגמגם בהון.
אמר לו: אשמע קליך, דלית אינון קללות, תוכחת אינון.
מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו.
כתיב: (דברים ו') לא תנסו (בראשית כ"ב)
והאלהים נסה (ויקרא י"ט) לא תקום ולא תטור
כתיב (נחום א') אל קנא ונוקם ה'
אמר רבי לוי:
לרב שהיה מצווה את תלמידו ואומר לו:
לא תטה משפט, והוא מטה משפט,
לא תכיר פנים, והוא מכיר פנים
אמר לו התלמיד: רבי לך שרי ולי אסור?!
אמר לו: איני אומר לך, אלא שלא תלוה לישראל ברבית,
אבל הלווה לעובדי כוכבים,
שנאמר (דברים כ"ג) לנכרי תשיך.
כך אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא:
רבונו של עולם, הא כתבת בתורתך
(ויקרא י"ט) לא תקום! ולא תטור!
ואת נוקם ונוטר?!
אמר להון: לישראל, לא אטור.
דכתיב (תהלים קי"ג) לא לנצח יריב ולא לעולם יטור.
אבל לעובדי כוכבים:
(נחום א') נוקם ה' לצריו ונוטר הוא לאויביו.
אמר: הכתבתי בתורתי, "לא תקום ולא תטור" את בני עמך,
אבל נוקם את לעובדי כוכבים.
שנאמר (במדבר ל"א) נקם נקמת בני ישראל.
לקיים מה שנאמר: באשר דבר מלך שלטון.
זו אסתר שהיתה עסוקה במצוות ביעור חמץ.
ועת ומשפט ידע לב חכם, זה מרדכי.
דכתיב (אסתר ד') ומרדכי ידע את כל אשר נעשה.
[ו] כי לכל חפץ יש עת.
ולכל עת יש חפץ. היך מה דבר נש בעי עביד,
בהאי עלמא עביד.
ברם תמן דינא וחושבנא.
אין אדם שליט ברוח, של מלאך המות לכלותו ממנו.
ומניין שנקראו המלאכים רוחות?
שנאמר (תהלים ק"ד) עושה מלאכיו רוחות.
ואין שלטון ביום המות, אין אדם יכול לומר למלאך המות:
המתן לי עד שאחשב חשבונותי, ואחר כך אני בא.
ואין משלחת במלחמה, אין אדם יכול לומר:
הרי בני, או עבדי, או בן ביתי תחתי.
ולא ימלט רשע את בעליו, אין מי שיתלה אנקליטון,
אין מי שיאמר אנקלומא.
ור' נחמיה אמר:
אין אדם שליט ברוח, אין נביא של ישראל,
שליט ברוחו של הקדוש ברוך הוא, לכלותו ממנו,
שנאמר (ירמיה כ') ואמרתי לא אזכרנו וגו'
ואין שלטון ביום המות, (שם ט"ז) אשר למות למות וגו'.
ואין משלחת במלחמה, (שם) שלח מעל פני ויצאו.
ולא ימלט רשע את בעליו.
ר' חגי בשם ר' יצחק:
לפי שהיו ליצנים שבאותו הדור ממלמלין בפיהם,
ומפריזין באצבעותיהם,
ואומרים: החזון אשר הוא חוזה וגו'
אמר להם נביא לישראל: חייכם, כי בימיכם בית המרי.
ור' אליעזר בן יעקב אומר:
אין אדם שליט ברוחן של מלכיות לכלותן ממנו,
ואין שלטון ביום המות.
שנאמר: (תהלים י"ח) קדמוני מוקשי מות.
ואין משלחת במלחמה
דכתיב (שם ע"ח) משלחת מלאכי רעים.
ולא ימלט רשע את בעליו, אילו עשו תשובה, פשרו.
ורבנן אמרי:
אין אדם שליט ברוח עצמו, לכלותו ממנו.
אמר רבי חנינא:
כתיב (זכריה י"ב) ויוצר רוח אדם בקרבו.
צר רוחו של אדם בגופו, שאילולי כן,
כיון שהיתה הצרה באה עליו, היה נוטלה ומשליכה מקרבו.
אמר רבי לוי:
קרוב לחמשים ושתים פעמים כתיב והמלך דוד,
כיון שנטה למות,
כתיב: (מ"א ב') ויקרבו ימי דוד למות. משום,
ואין שלטון ביום המות.
ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי:
שתי חצוצרות שהיו בימי משה נגנזו.
כתוב אחד אומר:
(במדבר י') ותקעו בהן ונועדו אליך.
וכתוב אחד אומר:
(דברים ל"א) הקהילו אלי את כל זקני שבטיכם.
וחצוצרות היכן הם?
אמור שכבר נגנזו בימי משה
אמר הקדוש ברוך הוא: למה?
הוא מת ויהיו בניו תוקעין לפניו בסלפינגס?!
לא! משום, ואין שלטון ביום המות.
רבי אלעזר בשם רבי סימון אמר:
כבוד גדול חלק הקדוש ברוך הוא למשה,
שאמר לו: עשה לך שתי חצוצרות,
ולא ליהושע.
עת היא לרע לו לשולט, ועת היא לרע לו לנשלט
אמר רבי אלעזר:
אין לך שהוא מתחייב על ידי אדם זה, אלא אדם כיוצא בו,
שנאמר: עת אשר שלט האדם.
רבי יונתן אמר:
ואפילו במקל ואפילו ברצועה מתחייבין על ידי אדם,
זה שנאמר (ישעיה ט') כי את עול סבלו וגו' כיום מדין.
כיום הדין.
אמר רבי חמא בר גוריון:
(אפילו זאב), אפילו אילני סרק,
עתידין ליתן דין וחשבון.
ורבנן:
מייתין לה מן הדא:
(דברים כ') כי האדם עץ השדה.
מה האדם עתיד ליתן דין וחשבון,
אף אילני סרק עתידין ליתן דין וחשבון.
אם במתי יחזקאל הוא אומר, הלא כבר נאמר: 'רשעים',
ואותן לא היו, אלא צדיקים.
ואם בבנה של צרפית הכתוב מדבר,
והלא כבר נאמר: 'קבורים' והוא לא נקבר,
ואם בצדקיה בן כנענה הכתוב מדבר,
והלא כבר נאמר: 'ובאו' והוא לא בא, אלא
(מ"ב י"ג) ויהי הם קוברים איש וגו' ויחי.
יכול לעולם?
תלמוד לומר: ויקם על רגליו.
מלמד שלא היתה עמידתו, אלא לשעה,
לפרוש מאותו צדיק בלבד.
ומהו ובאו?
ר' שמואל אמר:
שקעה שמשן והטהרו.
הא מה דאת אמר: (ויקרא כ"ב) ובא השמש וטהר.
אמר רבי לוי:
(איוב ט"ו) כל ימי רשע הוא מתחולל.
מת וחלל, האי מאן דאמר:
(יחזקאל כא) ואתה חלל רשע
דבר אחר:
מדבר בגרים, שהם באים ועושים תשובה.
וממקום קדוש יהלכו, על ידי שהלכו במקום קדוש,
אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות.
וישתכחו בעיר, וישתכחו מעשים רעים.
אשר כן עשו, וישתכחו מעשיהם הטובים.
אשר עשו בעיר גם זה הבל.
אמר רבי יצחק:
איננו הבל, וזה הבל, שאינן באין מאליהן.
רבי בון אמר:
צדיקים הלכו לשם ויבואו,
כגון:
יוסף לאסנת,
יהושע לרחב,
בועז לרות,
משה לחובב.
אמר רבי אחא:
אין זה הבל, אלא שאין הבריות באין ומתקדשין,
לתחת כנפי השכינה.
על ידי שאדם חוטא ואין מדת הדין פוגעת בו.
על כן מלא וגו', מה אינון אמרין?
הא רומיא עללין, הא רומיא נפקין, לית להון מפוקים.
אשריהן לצדיקים שמגיע אליהם, כמעשה הרשעים בעולם הזה.
ואוי ואללי לרשעים, שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים.
אמר רבי תנחומא, אמר רבי נחמן בריה דר' שמואל בר נחמן,
ר' מנחמה, ואמרי לה ר' ירמיה,
ורבי מיאשה בשם רבי שמואל בר רב יצחק:
כל אכילה ושתיה.
שנאמר: במגלה הזאת בתורה ובמעשים טובים הכתוב מדבר.
אמר ר' יונה:
בנין אב שבכולן.
שנאמר: והוא ילונו בעמלו,
בעולמו, בעולם הזה.
ימי חייו, לקבר.
וכי יש מאכל ומשתה בקבר שמלוין את האדם לקברו?!
אלא, אלו תורה ומעשים טובים שעושה האדם.
אינו רואה תשובה, ואינו עושה שני דברים טובים.
קרובים לך ורחוקים ממך,
רחוקים ממך וקרובים לך,
תשובה, קרובה לך ורחוקה ממך,
רחוקה ממך וקרובה לך,
מיתה, קרובה לך ורחוקה ממך,
רחוקה ממך וקרובה לך.
רבי פנחס ורבי ירמיה בשם רבי חייא בר אבא:
הרבה שאלו לעשות ולעמוד על דברי תורה, ולא יכלו.
ומאי טעמא?
בשל אשר יעמל האדם לבקש ולא ימצא, וגם אם יאמר החכם,
זה שלמה. יום שאמר יכול אני להרבות ולא להטות.
ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר:
כתיב: (ישעיה מ') הנותן רוזנים לאין.
זה משה. בשעה שאמר:
(דברים א') והדבר אשר יקשה מכם
אמר לו: הקדוש ברוך הוא, משה, את דן קשות,
אני אביא לך דין, שתלמיד תלמידך יכול לדון, ואפילו הנשים,
ואין את יכול להוציאו.
איזה? זה זה דינן של בנות צלפחד.
רבנן אמרי:
חס ושלום, לא נתגאה משה, אלא כך אמר:
והדבר אשר יקשה מכם.
אם הייתי סוברו ושמעתיו,
ואם לאו, והשמעתיו לאלהים.